הסיבה שאני בת זה כ-ל הסיבה לתחושה הזאת שלי לגבי המילה הזאת.

אחרת לא הייתי חושבת ככה ובטח גם לא כותבת פה את זה..

בתור בן זאת אולי אחלה מילה

בחיי שזאת לא הייתה המטרה שלי.

אני באתי רק כדי לעורר לכם נקודה למחשבה...

והלוואי שיום אחד יבינו שצריך כבר לשנות ת'מילה הזאת. ממש כמו ששינו את המילה 'פיגור'

ואאאווו כמה צחקתי.

אני גם מסכים איתך.

גם לי היא קשה מאוד לשמיעה.  אבל אצלי היא מצלצלת רק בהקשר של המשמעות הראשונה.

סתם בשביל ההקשר... בפרשת גן עדן הניסוח של האיש ביחס לאשה בתור "אישך" = ולא בעלך. - את יכולה ללכת בדרך הניסוח הזה - ולקרוא לו "אישי".  {כן כן.. אני מכיר את הפסוקים האחרים עם ניסוחים של בעל וכבר אמרתי שהם קשים לשמיעה.}

יש פסוק מקסים בספר הושע, על יחסי הקב"ה וישראל לעתיד לבוא: 

"והיה ביום ההוא נאום ה', תקראי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי".

עייני שם במפרשים (ב, יח)

וגם מה שאמרה @פסיפלורה1 זה יפה ונכון, ותקחי את זה לתשומת ליבך

שתמצאי במהרה את אישך

אז אם אני רוצה לקדם את הגאולה, אפשר שאקרא לו האישלי במקום בעלי?

(את רצינית?

(יש עליו גם מהר"ל יפה אאל"ט)

גם התורה בעצם מבחינה במשמעות מהותית בין בעלי לאישי. (אצלי זה מתקשר לעבודה זרה.. שם זה מעצבן אותי..)

האם צריך לחכות כדי להשתמש במילים של לעתיד לבוא?

לא הבנתי למה זה קשור

הפסוק מדבר על הקב"ה וכנ"י, שלע"ל היחס ביניהם יהיה שונה מבהווה

לא שביחס בין איש לאשתו יהיה הבדל בין ההווה לעתיד

ואם יש לך דימוי כזה למוסד הנישואים, אם זה מפריע לך אולי אפילו בתת מודע- יש מצב שכדאי לטפל שתוכלי לנהל זוגיות מאושרת וטובה

ישבתי וחשבתי על המילה הזאת, מה שרובכם לא עושים.

וגם כי בטח אתם רואים..פה ושם מבצבץ בתוכי פמיניזם. (ממש לא מגדירה את עצמי פמיניסטית וממש לא שואפת לשם, אבל בוא נגיד שיש בי קצת מזה)

וואו ממש לא מרגישה ככה!

אני לא הראשונה ולא היחידה שחושבת ככה בכלל

זו הדרך בה מועברת בעלות בדיני ממונות, ועל פי הדמיון הזה מושאל הכינוי "בעל" לאיש.

לא כל ביטוי מתפרש באופן מילולי על פי המסומן הראשון.

(אני זכאי לקרדיט "אדם חושב"?)

אז אמרת מה שאני אמרתי, רק במילים עדינות בהרבה

זה המובן של "השאלה", שיש דמיון מוגבל למסומן הראשון.

איזה אדם נורמטיבי משווה באמת בין בעלות על אישה לבעלות על כלבלב?

ייש!

עוד לא הפנמתי את סוד השרשורים המסתורי יום אחד תלמדו אותי לשרשר טוב

אני מסכימה איתך לחלוטין שזו דרך אחת להסתכל על הדברים

אבל אם נתחשב בעובדה שלשון הקודש היא שפה מהממת שלמילים יש משמעות מדוייקת ושמיימית, מסתבר שיש גם דרך יפה להסתכל על זה-

תחשבי שאדם שיש בבעלותו משהו, זה כמו שהוא אומר- זה שלי. כל פעם שאת אומרת את המילה בעלי- זה בעצם כמו לומר שהוא אומר עלייך שאת שלו. ודברים שלנו, שהם שייכים לנו ואנו הבעלים עליהם, הם מטבע הדברים יקרים לנו מאד. ואשה היא חלק מבן הזוג שלה. נבראה מצלעו. 

קחי את זה למקום הכיף- הפינוקי הזה שנשים אוהבות, הדאגה, ההתענינות. 

גבר שואלים אותו איך היה היום שלך- הוא עונה 'נחמד'. אבל אשה רוצה שיחפרו לה מה בדיוק הרגישה בכל רגע נתון. זאת אומרת נשים בעיני זקוקות להכלה גדולה יותר. מישהו שיהיה כלי עבורן, שהן יהיו בתוכו. משהו שלו. 

לא יודעת...

הגיגים

אני יודעת שהסדר פה לא ברור, פשוט השעה...

אני חושבת שהשאלה היא האם אנחנו לוקחים בחשבון את ההבדל המהותי בין צרכי האשה לצרכי הגבר (בהכללה גסה כמובן), את השונות בין שני המינים. את חייבת להסכים איתי שהמקום של אשה וגבר בזוגיות הוא שונה. אפרופו גברים ממאדים ונשים מנוגה. אשה צריכה הכלה, הזדהות, אמפטיה. שמשהו יבין אותה מבחינה רגשית. גבר צריך כבוד, לחוש חזק "גבר". 

אני ממש לא המצאתי את הדברים האלו. 

וזה אומר שהאשה היא יותר של הגבר, כי זה הצרכים שלה- להיות שלו- תכיל אותי, תבין אותי, תקשיב לי. אני ממש לא מאמינה שאילו יחסים הדדיים, כי אם שונים במהותם. 

זה שהיא שלו זה לא אומר שהוא מעליה. כי הגבר נזקק לאשה במקום הזה של כבוד. שניהם זקוקים אחד לשני אבל לדברים כל כך שונים. 

אל אשך תשוקתך- לא אני המצאתי את זה. 

בדיוק בדיוק מה שבאתי להגיב לה..ואז ראיתי שכתבת בשבילי. תודה לך

נשים בעם ישראל, שהתחתנו עם אנשים טובים, היו מכובדות לא פחות - וכנראה יותר - מכל מיני כאלה שדואגות היום לשדר שהן "חזקות" וכו'..

ולא ראינו ש"בדור הזה שנשים בוחרות באהבה" וכו' - נישואין יותר מצליחים.

בוחרים להתחתן זה עם זה באהבה, וכל אחד עם האופו המיוחד לו, גם האישי וגם ה"מגדרי", וזה טוב מאד.

ושאיש קורא לאשתו אשתי והיא קוראת לו בעלי, לא גורע מזה כהו-זה. אם לא עושים מזה אובססיה בכח..

ב. אני (כמוך למשל בהודעה הקודמת), מתבטא בסגנון שנראה לי. ולגבי זה אני אומר באופן נחרץ שאין לך כל קשר ל"גלות" במובן הפשוט (לא מדבר כעת על כל מיני עניינים רוחניים, שאין ענין לבלבל בינם לפשט).

ג. כבר לעיל אמרתי, שאם נוח לה להתבטא אחרת - זכותה (מי אמר שזה הופך אותה ל"פמיניסטית מתריסה"?... אני לא חושב ששייך לעשות מזה ענין, מה שהיה והינו טוב למלא אנשים וגדולים, צנועים לגמרי, ולא "נגעלו" מזה. אז כנראה הבעיה היא יותר באסוציאציות של היום. בין השאר, בגלל שנהיה כביכול "אופציה לגיטימית" לבעילות-זנות במקומות מסויימים, אז בלי משים, אסוציאציות באות לא ממקומות של טהרה בדווקא.

ד. אמרת, "בדור הזה שנשים בוחרות באהבה.. כי הן.. חזקות"..  בהקשר לכך עניתי שנשים בדורות קודמים, עם אנשים טובים, היו לא פחות מכובדות.

וכמובן, לא אמרתי בשום מקום שכל מי שהיא "חזקה" זה כי היא "מנסה לשדר את זה". אבל כשמאפיינים בכך את "הדור הזה", זה בא הרבה מאג'נדות מעוקמות כיום. נשים בעבר, שגידלו ילדיהן תחת גזירות שמד בגלות, ועודדו את בעליהן מתוך הבית - היו לא פחות חזקות, ולא רואות צורך להבליט את זה.

ה. אשה שמחפשת "על מי להישען" זה בסדר גמור וזו תכונה בהחלט נשית שאופיינית ללא מעטות. והיא לא מתחתנת בגלל זה בפחות-אהבה, הרבה פעמים להיפך. וגם לא פחות מכובדת בגלל זה בעיני בעלה (אם הוא בן אדם), הרבה פעמים להיפך.

ו. "את ראית" שבדור הזה נישואים מצליחים יותר מדורות קודמים?.. ממש השווית לדורות קודמים? ו"את יודעת על מה את מדברת"?.. כלומר, כבר לא רק לדעתך אלא "את יודעת"?..  ב"ה, גם אני קצת יודע על מה אני מדבר - וגם מכיר קצת היסטוריה של עם ישראל מדורות קודמים, וזה לא נכון. גם אז וגם היום, יש נישואין שיותר מצליחים ויש שפָּחות. 

[הרב שמחה כהן, מחבר ספר הבית היהודי, אומר שאין כל הוכחה מהמציאות, שכאלה שמכירים הרבה מקודם, מצליחים יותר מבשיטת השידוכים החרדית, שבה מבררים הרבה ונפגשים מעט... ואע"פ שאני לא חושב שזה נכון להיום, בוודאי בציבורנו, אבל על כל פנים זה יכול לומר משהו לגבי הוודאות של מה "מצליח יותר"]

מה שאני רואה, זה שבדור הזה מושג הבית לא פעם מתערער, וגירושין הם ברירת מחדל קלה למדי. מי שחושב שזה רק בגלל שמחפשים להתחתן באהבה.. יכול להשלות את עצמו.

כמובן, יש בדור הזה הרבה שמתחתנים מאהבה. ב"ה לא חשבתי לרגע אחרת.

[לפי סדר הדברים..]

א. תגובה היא בהקשר למה שעליה הוגב. כתבת "בדור שבו נשים בוחרות את בן זוגן באהבה.. כי הן ..חזקות"..

על זה הגבתי, שלא ראינו ש"בדור הזה" מצליחים יותר בנישואין מדורות קודמים. ושה"חוזק" כביכול שהיום נשים מסויימות מייחסות לעצמן, אינו יותר מהחוזק הענוותני של נשים דורות קודמים שגידלו משפחות במסירות ובאהבה, בתנאים קשים בהרבה.

כעת את אומרת שלא התכוונת לדור אלא לכאלה שבוחרות מאהבה ולא כי צריכות להישען על מישהו, אין  בעיה. אני הגבתי על מה שנכתב.

עם זאת, גם לגבי הנקודה הזאת הערתי, שאין כל סתירה. אצל הרבה מאד בנות האהבה ו"הצורך להישען" באות ממש ביחד,זה מתאים להן, והן אהובות ומכובדות לא פחות.

ב. בקשר לנסיון לומר שלא דומה להגיד בפסקנות "זה גלותי" ללענות "זה לא גלותי".. כי ב"לא" יש שלילה של מקום הדעה הקודמת... למרת שניתן להבין את ההרגשה הראשונית הזו, אני לא מסכים עם החלוקה.

שמעי את הצליל: צד אחד כותב בקביעה פסקנית: "זה גלותי". אז הצד השני אמור להגיב: לדעתי זה לא גלותי?... לא. מישהו כותב "זה גלותי". עונים באותה מטבע: "זה לא"...

אבל האמת, שיותר מזה: אם התחושה כלפי דבר כזה כמו שכתבתי ("לא גלותי"), היא כאילו "שלילה" - אז מה אמורה להיות התחושה כלפי כתיבה בפסקנות כזו, על דבר שכל ישראל נוהגים בו, אנשים כשרים וצדיקים וצנועים, דורות-דורות - הכל "לגמרי גלותי"?.. זו שלילה כלפיהם, ואת זה צריך להרגיש עוד יותר מאשר אם מישהו שולל את דעתי האישית. 

ומניִין, "הרגשה שלא נותנים מקום למחשבה השניה"?... הרי כתבתי מפורש לגמרי, שאם לה אישית נוח ככה - אין בעיה.

מה ש"לא נתנו מקום", זה לנסיון לא לתת מקום של כבוד למה שמקובל. כלומר: לא רק לומר אני מעדיפה להתבטא כך - אלא לומר, הביטוי האחר "לגמרי גלותי". מי שמדבר בשלילה כזו על רבים וטובים, אינו יכול להלין שמרגיש ששוללים את השלילה הזו. לא "להפוך" את הדברים.

על כן, אני חוזר, בפסקנות: זה לא גלותי (לומר "בעלי"). מה שכל היהודים הכשרים עושים, זה בסדר גמור. והם ונשיהם לא פחות "עמוקים". ולא נכון מה שאמרת עליהם, שהנהגתם "אינה נכונה" (שזו המשמעות של לגמרי גלותית..).

[אגב, כלל וכלל אינני בטוח שאהבת-האמת בין אלו שאומרות "אישי" על בעליהן (סליחה - על אנשיהן....), לבין אלו שפשוט אומרות "בעלי אמר" בעיניים נוצצות - היא גדולה יותר]

ג. אמנם כעת את אומרת, ש"גלותי זה לא שלילי"... כבר אמרתי: מגיבים על מה שנכתב. כשמישהי כותבת: "זה לגמרי גלותי", אין לכך שמץ צליל של "לא שלילי".. זה הרבה פחות מכבד, ממה שהקדשת לו הרבה, שכתבו "לא גלותי". התכוונת אחרת - בסדר.

ד. ולגבי התוכן עצמו, שאמרת כעת, שהכוונה שזה לא משהו שלילי אלא "באמצע תהליך":

הנה, קודם כל הרי כתבתי מפורש בהודעה עליה הגבת: "אין לך כל קשר ל"גלות" במובן הפשוט (לא מדבר כעת על כל מיני עניינים רוחניים, שאין ענין לבלבל בינם לפשט)". 

והתכוונתי בדיוק לפסוק שציטטת, "והיה ביום ההוא נאום ה', תקראי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי".

על סמך פסוק כזה, לומר היום, שלקרוא "בעלי", זה ממש גלותי... רחוק מאד מדיוק.

ואם כבר ציטטת את הפסוק, אז כמה הבהרות ביחס אליו, וממילא על הצורך לא להסיק מסקנות אופרטיביות-מיידיות מדרשות:

ראשית, הפסוק מדבר על מה שה' אומר לעם ישראל. לא על איש ואשתו. אז נכון שאפשר לומר שניתן ללמוד מזה שהכינוי "אישי" הוא יותר נעלה, כביכול. אבל ה"ביום ההוא", זה איך שכנסת ישראל תקרא לה', זה עדיין לא אומר שזה חזון העתיד של איש ואשתו. וגם אם נרצה להסיק כך - עדיין אין הכינוי "בעלי" גלותי במובן הפשוט (הרי הפסוק הזה כתוב בספר הושע, לפני שעם ישראל בכלל היו בגלות), שעל זה דיברתי, ובוודאי להסיק מכך שהיום זה לא מתאים כי זה ממש גלותי, זה לקפץ על ההרים. כשמנסים מהר מידי לראות כאילו העתיד כאן, לפעמים מעכבים אותו.. 

מעבר לכך, רוב המפרשים על-אתר - הרד"ק, הרב בן עזרא, המצודות דוד - מסבירים שזה בגלל ההמשך: "וכרַתי את שמות הבעלים". כלומרף בגלל שהע"ז נקראה אז "בעל", אז הרחקה יתירה. לא בגלל המשמעות. ואז - בכלל לא שייך לנידון דידן.

והאמת... אפילו רש"י, שאומר שבעלי זה לאשון אדנות, וכוונת הפסוק היא שלא יעבדו את ה' עוד מיראה אלא מאהבה ("אישי"), מסביר מזה אישי, "לשון אישות וחיבת נעורים" - כלומר, בדיוק מה שהיא ייחסה למילה "בעל"... אז כנראה, מה שצריך לנקות זה את האסוציאציות שלנו.. 

ה. אגב, מה שכתבת, בכללי, ש"הכל נכון" - זה לא נכון.... אמנם סייגת, שאת לא מדברת כשמשהו נגד התורה, זה יותר טוב. עדיין, יכולים להיות דברי נכונים ושאינם. מי יכול להכריע, זו כבר שאלה אחרת.

לא סותר, שבכל דעה יש גרעין שאפשר להוציא ממנה. וגם כבוד למי שאומרים דעות שלא נראות לנו נכונות, לפחות עד תחום מסוים. את זה אני כותב בלי קשר לנושא הנידון. בענין הנידון כבר אמרתי, בעיני ה"שלילה" (בוודאי לפני שעידנת וכתבת שזה "באמצע תהליך" וכו') כלפי המקובל בעם ישראל, בעייתית בהרבה מלומר עליה, "לא"...

כמו כן, האמירה שדעת הרב לא מבטלת את דעת התלמיד "כי גם הוא היה פעם תלמיד", אינה ראָיָה. 

ואם פרופ' לרפואה יגיד לתלמיד בשנה א' שדעתו לגבי ענין רפואי מסויים לא נכונה, והוא עלול להרוג ככה מישהו (ויוסיף: גם אני חשבתי כך בשנה א'...), אז בגלל שגם הוא היה פעם תלמיד, זה משנה משהו? לא. בשביל זה לומדים מגדולים. ותורה זה לא פחות  מרפואה.

אלא מה? נכון שהרבה פעמים, גם סברות בתורה שאינן "להלכה" בדווקא, יש בהן צד מיוחד, ותלמידים קטנים מחדדים את הגדולים. אבל צריך להיזהר שלא לגלוש מכך שלכל אחד יש "אות בתורה" למחשבה שבפעל מה שכל אחד אומר, זה "גם אמת". לפעמים כן ולפעמים לא.  שוב, לא בהדקש לנידון דידן, שזה כלל לא שייך אליו.

ו. אני לא יודע למה כתבת שאני פתחתי את זה כאן... אני הגבתי רק לדברים שאת כתבת כאן בכללי ("לגמרי גלותי") - ומשהגבת, הגבתי על התגובה.... אבל אין כל בעיה. כל זמן שדברים נכתבים בצורה מכובדת וראויה, יגדיל תורה ויאדיר....  (למרות שבאמת כבר אין לי כ"כ כח לכתוב שוב תגובה כזו...)

שבוע טוב.

שאפילו רש"י מסכים איתי... (בסעיף ד שכתבת)

לא המצאתי את זה מהאוויר, זה מה שבטוח

[אבל תראי גם מה הוא אומר על "אישי".. ולזה התכוונתי שכנראה יש קצת בעיה עם האסוציאציות שלנו. רק לא רציתי להאריך, כי לא נראה לי בדיוק המקום

וגם שמח שלפחות אני רואה שמישהו קרא את כל אריכות הדברים... אז לא סתם השקעתי. תודה..]

הרי כבר אמרתי. אני לא שללתי שמישהי תכנה איך שטוב לה. אני שללתי את השלילה. לומר "זה גלותי לגמרי". ואני עומד בכך.

[אני כמובן לא אחראי לתחושות הסובייקטיביות מעבר למסך. יש כאן כמה שמכירים אותי, רחוק-רחוק מה"תחושות" הללו..]

לגבי 2. מה הקשר? זה נסיון "לייצר מציאות" מדמיונות. נא לא להחיל אותם עלי.

בדיוק בגלל שזה פורום פתוח, אז אם מישהו כותבת "זה לגמרי גלותי", עונים לה, באותו מישור, "זה לא גלותי".

ואין כאן מורה/בוחן, שיאמר/תאמר: תגיד "לדעתי".. לא אגיד. אם מישהו קובע - ועוד בביקורת על כל מה שמקובל בעם ישראל - אז קובעים בחזרה, באותה מטבע. ואינו "עומד לדין", למה לא אמרת "לדעתי"?... 

שום קשר ל"חדר מורים" או להפסקה..

[ואגב, בפורום פתוח, גם קורה שכל אחד אומר לפי ידיעותיו בתחום שהוא מכיר. ואין שום ענין ב"אל תגיד" כדי שמישהו לא ירגיש שהוא אולי לא ידע איזה פרט. למשל, אני אישית לא כותב דווקא בשביל להתנצח עם מישהו שדן איתי, אלא במה שאני חושב שיכול להועיל גם לאחרים. לא חושב שיש לך הסמכות להגיע לפורום ולומר, סליחה.. מהיום יביעו פה דעות רק באופן זה וזה..

מציע שתפעילי את "אמות המוסר" שלך, גם לגבי היכולת לנסות להילחם בדעה לגיטימית שנאמרת, ע"י הגדרתה כ"דעה של המורה".. הייתי אומר שזו די חוצפה.. מלבד הנסיון להעביר את הדברים לפסים אישיים, במקום להתייחס לתוכנם]

לגבי "מאיזה מקום נאמר ה"לא"?... תגידי, את לא חושבת שהגזמת קצת?

אדם כותב על קביעה שלך, "לא נכון", אז הוא צריך למסור דו"ח "מאיזה מקום זה נאמר"?... 

ומכל מקום, אינני חושב שאף רב מאלו שאת מסתמכת עליהם, היה מסכים עם תגובה "זה גלותי לגמרי", על הביטוי הזה. גם אם היה דורש דרשות, שגם אני מכירן (ואמרתי מראש שאיני מדבר על המישור שלהן, אלא על המישור הפשוט, לומר כך על הדרך בה מתבטאים היום רוב הציבור הכשר). וב"ה, גם אני מכיר והכרתי כמה "גדולים וידועים". 

ובכלל, מה קרה פתאום?.. פתאום זה כן "חדר מורים"? אני אומר שהכינוי הזה בהקשר שנאמר אינו נכון. בינתיים, לא דיברתי אל מול מישהו מגדולי הדור. אם זה לא היה בפורום, אלא מישהו כזה היה אומר כך בדיון פרטי, יש להניח שהתגובה היתה בנוסח המתאים לדיון כזה. כאן התגובה היא, אלייך, "לא נכון".

אין שום טעם לחזור, על מה שכתבת שלדעתך (את זה הוספת כעת. בתגובה הקודמת זה היה בלי "לדעתי"..), בשלילה של מה שמישהו אחר אמר, צריך לומר "לדעתי" (מלבד שכל הענין הזה קצת קטנוני בעיני) ועל מה שהגבתי על כך. כיוון שהעלית שוב, חוזר בקצרה: "לגמרי גלותי" זו אמירה של שלילה, לא משנה כמה "מכבסים אותה" אח"כ. זה לא מהלך מוסבר של העתיד לבוא וכו'..

הכינוי "בַּעלי", הוא כינוי שגם היום, ולא רק בדור של הסבתא, רובא-דרובא של האנשים הכשרים מישראל וגדוליהם ונשיהם, משתמשים בו. על כן, הבעה לא של תחושה אישית - שזה ענין של כל אחת בפני עצמה - אלא של שלילה (מי דיבר על עלבון?.. חוששני שיותר מידי דברים בתגובתך "ייחסת" בלי שנאמרו או נרמזו), גוררת תגובה שזה לא נכון לומר שהביטוי הזה הוא "לגמרי גלותי". לא נכון היחס השלילי החד הזה כלפי הנהוג ומקובל. לא נכונה ההעברה הזו מעניינים שבדרשות ונסתר (שעל כך אמרתי מראש שאיני מתייחס לזה. אני גם מכיר אותם), אל "הלכה למעשה" של מה שנוהג רוב הציבור. מי ששולל, צריך לצפות שישללו את שלילתו.  אלא מה? את אומרת כעת ש",לא חייבים להבין את הביטוי הזה, "לגמרי גלותי", כשלילי.... טוב, מחלוקת בהבנת הנקרא..

[הזכרתי שהפסוק שציטטת מהושע, "לא תקראי לי עוד", נאמר בארץ ישראל ולא בגלות, כך שזהלא "ביטוי גלותי". לא אמרתי שאין מקומות בתורה שמוזכר הביטוי השני, שברור שכלשלעצמו אין בו כל בעיה]

לא עלה בדעתי לשלול מקום של אף אחד. אם את רוצה לקחת את זה כך "בכח", או בגלל שימימה אמרה.. זה ענין שלך. לא קשור אלי. לא מקבל את זה.

[ואגב, אמנם הוספת בסוף "לדעתי"... אבל נוסח תגובתך אינו כלל של הבעת דעה, אלא כאילו איזו "אמת מוחלטת".. איך אומרים, "טול קורה"...]

אנשים ונשים כשרים בישראל משתמשים בה, שלא מהיום - והכל בסדר. בכבוד ובאהבה. וללא ,אסוציאציות".

ומה שעושה דברים ל"גסים", זה לפעמים מה שגורם לכך שבראש הם יצטיירו כך.

אם למישהי יש בעיה כזו, שתחליף בינה לבין עצמה כינוי, ואולי תבדוק גם אם כדאי לטפל בכך שדבר רגיל ומקובל וכשר, מעורר "בכח" דברים כאלה.

"כי בועלייך עושייך, ה' צבאות שמו. וגואלך קדוש ישראל, אלוה-י כל הארץ ייקרא. כי כאשה עוזבה ועצובת רוח קראך ה', ואשת נעורים כי תימאס אמר אלה-ייך". יש כאן מכל הסוגים...

פעם קראנו לה לשון הקודש, היום זה בליל של דעות ורעיונות זרים לעם ישראל

שצריך להיות *פמיניסטית* כדי להרגיש ככה

את כל מי שרוצה לחדש בה חידושים שאין בהם תורה

(זה נכתב בהומור, אם זה לא ברור. לא הולך להכנס לדיון על הגדרות מי פמיניסט וכמה זה רע)

אם אתם כ'כ מתעקשים לקרוא לזה פמיניזם..

ובעצם- מה כ'כ רע בפמיניזם? לא הבנתי

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)