[לפי סדר הדברים..]
א. תגובה היא בהקשר למה שעליה הוגב. כתבת "בדור שבו נשים בוחרות את בן זוגן באהבה.. כי הן ..חזקות"..
על זה הגבתי, שלא ראינו ש"בדור הזה" מצליחים יותר בנישואין מדורות קודמים. ושה"חוזק" כביכול שהיום נשים מסויימות מייחסות לעצמן, אינו יותר מהחוזק הענוותני של נשים דורות קודמים שגידלו משפחות במסירות ובאהבה, בתנאים קשים בהרבה.
כעת את אומרת שלא התכוונת לדור אלא לכאלה שבוחרות מאהבה ולא כי צריכות להישען על מישהו, אין בעיה. אני הגבתי על מה שנכתב.
עם זאת, גם לגבי הנקודה הזאת הערתי, שאין כל סתירה. אצל הרבה מאד בנות האהבה ו"הצורך להישען" באות ממש ביחד,זה מתאים להן, והן אהובות ומכובדות לא פחות.
ב. בקשר לנסיון לומר שלא דומה להגיד בפסקנות "זה גלותי" ללענות "זה לא גלותי".. כי ב"לא" יש שלילה של מקום הדעה הקודמת... למרת שניתן להבין את ההרגשה הראשונית הזו, אני לא מסכים עם החלוקה.
שמעי את הצליל: צד אחד כותב בקביעה פסקנית: "זה גלותי". אז הצד השני אמור להגיב: לדעתי זה לא גלותי?... לא. מישהו כותב "זה גלותי". עונים באותה מטבע: "זה לא"...
אבל האמת, שיותר מזה: אם התחושה כלפי דבר כזה כמו שכתבתי ("לא גלותי"), היא כאילו "שלילה" - אז מה אמורה להיות התחושה כלפי כתיבה בפסקנות כזו, על דבר שכל ישראל נוהגים בו, אנשים כשרים וצדיקים וצנועים, דורות-דורות - הכל "לגמרי גלותי"?.. זו שלילה כלפיהם, ואת זה צריך להרגיש עוד יותר מאשר אם מישהו שולל את דעתי האישית.
ומניִין, "הרגשה שלא נותנים מקום למחשבה השניה"?... הרי כתבתי מפורש לגמרי, שאם לה אישית נוח ככה - אין בעיה.
מה ש"לא נתנו מקום", זה לנסיון לא לתת מקום של כבוד למה שמקובל. כלומר: לא רק לומר אני מעדיפה להתבטא כך - אלא לומר, הביטוי האחר "לגמרי גלותי". מי שמדבר בשלילה כזו על רבים וטובים, אינו יכול להלין שמרגיש ששוללים את השלילה הזו. לא "להפוך" את הדברים.
על כן, אני חוזר, בפסקנות: זה לא גלותי (לומר "בעלי"). מה שכל היהודים הכשרים עושים, זה בסדר גמור. והם ונשיהם לא פחות "עמוקים". ולא נכון מה שאמרת עליהם, שהנהגתם "אינה נכונה" (שזו המשמעות של לגמרי גלותית..).
[אגב, כלל וכלל אינני בטוח שאהבת-האמת בין אלו שאומרות "אישי" על בעליהן (סליחה - על אנשיהן....), לבין אלו שפשוט אומרות "בעלי אמר" בעיניים נוצצות - היא גדולה יותר]
ג. אמנם כעת את אומרת, ש"גלותי זה לא שלילי"... כבר אמרתי: מגיבים על מה שנכתב. כשמישהי כותבת: "זה לגמרי גלותי", אין לכך שמץ צליל של "לא שלילי".. זה הרבה פחות מכבד, ממה שהקדשת לו הרבה, שכתבו "לא גלותי". התכוונת אחרת - בסדר.
ד. ולגבי התוכן עצמו, שאמרת כעת, שהכוונה שזה לא משהו שלילי אלא "באמצע תהליך":
הנה, קודם כל הרי כתבתי מפורש בהודעה עליה הגבת: "אין לך כל קשר ל"גלות" במובן הפשוט (לא מדבר כעת על כל מיני עניינים רוחניים, שאין ענין לבלבל בינם לפשט)".
והתכוונתי בדיוק לפסוק שציטטת, "והיה ביום ההוא נאום ה', תקראי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי".
על סמך פסוק כזה, לומר היום, שלקרוא "בעלי", זה ממש גלותי... רחוק מאד מדיוק.
ואם כבר ציטטת את הפסוק, אז כמה הבהרות ביחס אליו, וממילא על הצורך לא להסיק מסקנות אופרטיביות-מיידיות מדרשות:
ראשית, הפסוק מדבר על מה שה' אומר לעם ישראל. לא על איש ואשתו. אז נכון שאפשר לומר שניתן ללמוד מזה שהכינוי "אישי" הוא יותר נעלה, כביכול. אבל ה"ביום ההוא", זה איך שכנסת ישראל תקרא לה', זה עדיין לא אומר שזה חזון העתיד של איש ואשתו. וגם אם נרצה להסיק כך - עדיין אין הכינוי "בעלי" גלותי במובן הפשוט (הרי הפסוק הזה כתוב בספר הושע, לפני שעם ישראל בכלל היו בגלות), שעל זה דיברתי, ובוודאי להסיק מכך שהיום זה לא מתאים כי זה ממש גלותי, זה לקפץ על ההרים. כשמנסים מהר מידי לראות כאילו העתיד כאן, לפעמים מעכבים אותו..
מעבר לכך, רוב המפרשים על-אתר - הרד"ק, הרב בן עזרא, המצודות דוד - מסבירים שזה בגלל ההמשך: "וכרַתי את שמות הבעלים". כלומרף בגלל שהע"ז נקראה אז "בעל", אז הרחקה יתירה. לא בגלל המשמעות. ואז - בכלל לא שייך לנידון דידן.
והאמת... אפילו רש"י, שאומר שבעלי זה לאשון אדנות, וכוונת הפסוק היא שלא יעבדו את ה' עוד מיראה אלא מאהבה ("אישי"), מסביר מזה אישי, "לשון אישות וחיבת נעורים" - כלומר, בדיוק מה שהיא ייחסה למילה "בעל"... אז כנראה, מה שצריך לנקות זה את האסוציאציות שלנו..
ה. אגב, מה שכתבת, בכללי, ש"הכל נכון" - זה לא נכון.... אמנם סייגת, שאת לא מדברת כשמשהו נגד התורה, זה יותר טוב. עדיין, יכולים להיות דברי נכונים ושאינם. מי יכול להכריע, זו כבר שאלה אחרת.
לא סותר, שבכל דעה יש גרעין שאפשר להוציא ממנה. וגם כבוד למי שאומרים דעות שלא נראות לנו נכונות, לפחות עד תחום מסוים. את זה אני כותב בלי קשר לנושא הנידון. בענין הנידון כבר אמרתי, בעיני ה"שלילה" (בוודאי לפני שעידנת וכתבת שזה "באמצע תהליך" וכו') כלפי המקובל בעם ישראל, בעייתית בהרבה מלומר עליה, "לא"...
כמו כן, האמירה שדעת הרב לא מבטלת את דעת התלמיד "כי גם הוא היה פעם תלמיד", אינה ראָיָה.
ואם פרופ' לרפואה יגיד לתלמיד בשנה א' שדעתו לגבי ענין רפואי מסויים לא נכונה, והוא עלול להרוג ככה מישהו (ויוסיף: גם אני חשבתי כך בשנה א'...), אז בגלל שגם הוא היה פעם תלמיד, זה משנה משהו? לא. בשביל זה לומדים מגדולים. ותורה זה לא פחות מרפואה.
אלא מה? נכון שהרבה פעמים, גם סברות בתורה שאינן "להלכה" בדווקא, יש בהן צד מיוחד, ותלמידים קטנים מחדדים את הגדולים. אבל צריך להיזהר שלא לגלוש מכך שלכל אחד יש "אות בתורה" למחשבה שבפעל מה שכל אחד אומר, זה "גם אמת". לפעמים כן ולפעמים לא. שוב, לא בהדקש לנידון דידן, שזה כלל לא שייך אליו.
ו. אני לא יודע למה כתבת שאני פתחתי את זה כאן... אני הגבתי רק לדברים שאת כתבת כאן בכללי ("לגמרי גלותי") - ומשהגבת, הגבתי על התגובה.... אבל אין כל בעיה. כל זמן שדברים נכתבים בצורה מכובדת וראויה, יגדיל תורה ויאדיר.... (למרות שבאמת כבר אין לי כ"כ כח לכתוב שוב תגובה כזו...)
שבוע טוב.