היי,
אני חדשה בפורום הזה, ורוצה גם לשתף וגם להתיעץ.
בעלי ואני נשואים כמעט 8 שנים, היו לנו הרבה עליות וירידות בזוגיות,
בסה"כ אנחנו חיים טוב ביחד,
אני נתמכת בו המון, עברתי דכאון וחרדות אחרי הלידה השלישית והוא תומך בי כל הזמן ,
לאחרונה התחלתי להרגיש שלא טוב לי להיות במקום של הנתמכת כל הזמן ושמתי לב שהוא לא משתף אותי בכלל במה שעובר עליו, איכשהו כשיצאנו ערב אחד הוא פלט לי "את חושבת שרק לך יש התמודדיות עם עצמך " והבנתי שגם הוא מתמודד, אבל למה הוא לא משתף???
אני פונה לגברים בקבוצה, האם זה פוגע בגבריות שלכם לשתף את האישה במה שעובר עליכם?
הייתם רוצים לפרוק ואתם לא ממסוגלים? או שכך טוב לכם יותר?
מתלבטת אם לחפור לו או להניח לו , לא רוצה לחשוב שקשה לו ואני אפילו לא יודעת מזה. חייבת לציין שלאחרונה יש לו הרבה התפרצויות כעס שלא אופייניות לו ואולי זה מראה על משהו מבפנים..
רוצה להתייעץ גם בענייני אישות, אפתח אולי שרשור נפרד
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה