לא נראה לי שיש קשר

זה נשמע וירוס מה שיש לכם

רפואה שלמה( והלחץ הזה שלהם רק עושה אנטי)

ודאי שיש קשר - המרכיבים של החיסון מחלישים את המערכת החיסונית, וזו נחשבת תופעת הלוואי הקלה של חיסון השפעת, לעומת תופעות לוואי חמורות הרבה יותר שלו.

לגבי חיסון השעלת בהריון - חיסון שהבטיחות שלו לא נבדקה לגבי נשים בהריון.

אחראי להפסקות הריון וללידות מוקדמות, ולא מבטיח שהתינוק או האישה ההרה לא ידבקו בשעלת כי היעילות שלו נמוכה.

זה שלא נבדקה הבטיחות לנשים בהריון, זה מצויין במפורש בעלון לצרכן של החיסון.

מחקר, אמנם לגבי חיסון השפעת:

מתוך מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרציני Vaccine שמצא קשר אפשרי בין הפלה בשלב מוקדם של ההיריון לבין חיסון נגד שפעת אצל נשים שקיבלו גרסה מסוימת של החיסון במשך שנתיים ברציפות.

צריך ללמוד ולהמשיך לבחון את הקשר בין חיסונים והפלות:

"אני חושבת שישנה חשיבות גדולה מאוד להבנתן של נשים כי הקשר בין הפלה לחיסוני שפעת הוא קשר אפשרי שצריך ללמוד ולהמשיך ולבחון אותו בעתיד", אמרה אמנדה כהן, יועצת בכירה לחיסונים במרכז לבקרת מחלות ומניעתן, אשר מימן את המחקר. ד"ר גרגורי פולין, העורך הראשי של כתב העת, אמר כי מדובר במחקר שתוכנן ובוצע בצורה טובה והוא מעלה שאלה שאין להתעלם ממנה. יחד עם זאת, הוסיף, כי הוא עצמו מתקשה להאמין שהחיסונים הם אלו שגורמים להפלות, אך הודה שזה משהו שצריך להמשיך ולבדוק בעתיד.

"למרות שמחקר זה עלול לגרום לדאגה ובלבול, חייבים לעסוק בו על מנת שנמשיך לשמור על הבטיחות של המטופלים שלנו", הוסיף ג'ייסון שוורץ, מומחה למדיניות החיסונים באוניברסיטת ייל.

הניסוח מתפתל וכמובן מאוד זהיר כי הוא נוגד את המדיניות הרשמית של הCDC בנוגע לחיסון נגד שפעת. 

שניים מעורכי המחקר הם חוקרים במרכז האמריקני למניעת מחלות ובקרתן (CDC).

הציטוט מתוך כתבה של רותם אליזרע, כתבת בריאות בYNET. אפשר למצוא את המקור שם.

בכתב העת לנצט, בסקירת תופעות הלוואי לחיסון השפעת, נמצא כי בבריטניה, מתוך מיליון נשים שמתחסנות לשפעת, 397 נשים צפויות להפלה ספונטנית בתוך יום מהחיסון.

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1641148409293225&set=p.1641148409293225&type=3&theater&ifg=1 

המצב לגבי חיסון השעלת בהריון אינו שונה, והעדויות מצטברות.

http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2014/06/blog-post_6556.html

ללמוד על החיסונים לפני שמתחסנים.

שחוותה הפסקת הריון בגלל החיסון, זה 100%. עולם ומלואו.

ואת צודקת - הנתונים מראים שהנזק מסיבוכי השפעת עצמה לנשים בריאות (נשים עם מחלות רקע, מסתכנות עוד יותר כשהן מתחסנות) לא שווה את התועלת המפוקפקת של החיסון.

ונפסק, לא על אף אחת, בסמיכות לחיסון?

זה אינו צירוף מקרים. ויש לזה הסבר מדעי והגיוני, ומה גם שזו פגיעה צפויה מבחינת קובעי המדיניות. 

זה 0.04%

ככל הידוע לי אין יותר עדכני מזה. וזה מה שמופיע באתר הFDA.

8.1 Pregnancy

There are no 320 adequate and well-controlled studies in pregnant women. Because animal reproduction studies 321 are not always predictive of human response, BOOSTRIX should be given to a pregnant woman 322 only if clearly needed.

https://www.fda.gov/downloads/biologicsbloodvaccines/ucm152842.pdf

הפנו אותי לעלון שהיה כתוב אחרת.. אז אין לי מושג.

בקבוצה שקראתי יש אנשים מומחים שמתמצאים בנושא וממש יודעים לענות...הבעיה עם הקבוצה הזאת שכולם שם מורעלי חיסונים שזה בעיניי קצת מוריד מהאמינות כי לא יכול להיות שהכל ורוד בנושא.

בלי קשר למה שכתוב בעלון, יש מחקרים בנושא. אני ראיתי תוצאות מחקרים מקיפים בנושא החיסון הזה...אולי זה בקטע של כסת"ח משפטי או משהו כזה, כמו האזהרה לנשים בהריון על החומצה פולית וכאלה.. 

ועם כל זה, אני לא עשיתי את החיסון...האמת לא מסיבה רציונלית משהו באינטואיציה לא זרם לי עם זה..

קבוצת דוברות של משרד הבריאות, ממומנת על ידו ועל ידי יצרניות החיסונים.

תשקלי אחרי בדיקה גם בקבוצה "חיסונים בחירה מושכלת" יש להם קבצי מידע מעמיקים על כל חיסון.

חפשי גם ביוטיוב הרצאות של דר. חיים רוזנטל ושל דר. שרי טנפני על שעלת וחיסון השעלת בהריון.

את צודקת שיש ריח של מימון מאחורי הקבוצה, אבל לפחות הם מגבים את המידע שלהם. מצד שני הקבוצה של בחירה מושכלת קצת נתפסה כבדיחה בעיניי...הרבה מידע לא מעודכן ומוטעה קיבלתי משם.. לי באופן אישי גם יותר קל להאמין לאנשים מהתחום מאשר לאנשים שמתעסקים בתקשור\גלגולי נשמות וכאלה...

אני הרגשתי שבגדול שתיהן מאוד קיצוניות. אני ניסתי לחפש מידע אמין ולהחליט מה כן לעשות ומה לא...יש דברים שאוותר עלים וכאלה שלא.

אבל בסוף ה החלטה של כל הורה ושכל אחת תעשה מה שנראה לה לנכון

יש שם הרבה הורים לילדים נפגעי חיסונים. אולי זאת הסיבה שהם נשמעים קיצוניים, וקצת מיואשים..

אבל בקבצי המידע (לא בשירשורים) יש מידע אמין.

ונכון, כל הורה יעשה מה שנראה לו נכון 

כשחיפשתי מידע למשל על חיסון השעלת, הפנו אותי לקבצים ומופיע שם קישור לעלון חיסון שעלת שלא ניתן בכלל בהריון (הוא מיועד למנה של גיל 4-6 ). אז להביא עלון כזה ולטעון שהוא לא אמור להינתן בהריון ולכן לא להתחסן זה לא רציני בעיניי.  

אז אחרי זה היה לי קשה לקחת ברצינות את הטענות שם כי הרגשתי שזה אנשים בלי מספיק ידע מקצועי בנושא...

אני מצאתי דרכם את העלון של שעלת להריון. זה העלון של הDTAP לנוער.

אפשר גם באתר עמותת חסון, יש להם קישורים לכל העלונים של החיסונים. וגם לאתר משרד הבריאות.

החיסון מכיל אלומיניום, פוליסורבט 80 - חומר שמאפשר לאלומיניום לעבור את מחסום הדם-מוח, ופוטנציאל הנזק גדול.

קובץ עדויות פגיעה מחיסון השעלת בהריון:

https://www.facebook.com/groups/1407224596178241/permalink/1747770548790309/

מוסיפים כדי ליצור תגובה חיסונית, לא שם נמצא רוב פוטנציאל הנזק.

ראית פעם המלצה לקחת תוסף תזונה אלומיניום? או כספית (האדג'ובנט בחיסון השפעת)?

ברור שלא.

אלומיניום וכספית שנמצאות בחיסונים הן מתכות רעילות, במיוחד למערכת העצבים, הן לא נמצאות במזון בצורתו הטבעית.

זה שנחשפים אליהן ביום יום דרך הנשימה, ודרך מערכת העיכול (7-9 מ"ג? באמת?), זה מצער מאוד, ובכל זאת מערכת הנשימה ומערכת העיכול יודעות לטפל בהן ולהפריש אותן החוצה במידה רבה.

לעומת זאת כשמזריקים את החומר ישירות לרקמת השריר, הוא מצטבר שם, ובהמשך נודד בזרם הדם אל רקמות רגישות בלי יכולת של הגוף להפריש את המתכות החוצה.

כרגע לא מצליחה לפתוח את הקישור שהבאת, אז לא מגיבה לגביו.

ועל אדג'ובנט האלומיניום בחיסונים. הקשר שלו לתסמונת MMF - תסמונת העייפות הכרונית עם כאבי פרקים ושרירים (תסמונת המאפיינת את נפגעות חיסון הגרדסיל - וירוס הפפילומה, ונפגעי חיסונים אחרים),

והקשר שלו למחלות אוטואימוניות (כמו טרשת נפוצה האופיינית לנפגעי חיסון צהבת B):

משתתפים בסקירה מדענים מן השורה הראשונה בעולם המתמחים בחקר האלומיניום, ומוזכרים בה מדענים ממכון פסטר (ע"ש לואי פסטר)  שהתנגדו לבחירה באלומיניום כאדג'ובנט בחיסונים והזהירו מפני השימוש בו.

מעורר עניין ביותר. שווה להקדיש את הזמן ולצפות.

שבוע אחר כך עושות חשבון  "לא עשו חשבון" בתחקיר שלהן על הגלולות למניעת הריון.

בתחקיר הזה הן פתאום באו חשבון עם רופאים, "פרופסורים גדולים בעלי תארים וכו' " כלשונך, שמשווקים את הגלולות תמורת רווחים כלכליים אישיים למרות הסיכון, עד כדי מוות, שבהן.

כותרת התחקיר היתה "מה הרופאים לא מספרים לנו על גלולות ההריון: תופעות הלוואי הקשות שמשפיעות על חייהן של נשים רבות ועלולות לגרום אף למוות.."

מילים שלהן.

בתחקיר הזה פתאום הרופאים לא תמיד צודקים,
טובת הציבור לא תמיד לנגד עיניהם,
אינטרסים כלכליים לפעמים מנחים אותם.
ואיך זה יכול להיות שככ הרבה אנשים עושים משהו והוא לא נכון?

פתאום הרופאים היו בעלי אינטרסים שמשפיעים על שיקול הדעת הרפואי האובייקטיבי..

מה ההבדל? ההבדל הוא שכשמדובר בגלולות למניעה ולא בחיסונים. 
גלולות. מותר לגלות למה הן עלולות לגרום...

ידוע שבנושא החיסונים יצרניות החיסונים מממנות את הכתבות ומטילות ווטו על כתבות תחקיר לא אוהדות - קחי לדוגמא את הפרק הראשון של תוכנית התחקירים של פרופ' רפי קרסו שעסק בנזקי החיסונים בצורה אובייקטיבית, ונגנז. מעולם לא שודר, הסידרה התחילה את השידורים מהפרק השני..

האחריות שלנו כהורים שמחסנים ילדים וכנשים בהריון שעומדות לקבל החלטה אם להתחסן או לא היא לקרוא, לצפות, ולהעמיק  את הידיעות שלנו בנושא. כי מסתבר שאף אחד חוץ מאנחנו עצמנו לא יעשה עבורנו את השיקולים הנכונים של נזק לעומת תועלת.

וחיסונים הם טכנולוגיה רפואית בעלת השפעה עצומה וארוכת טווח על הבריאות שלנו, וכמו כל טכנולוגיה רפואית יש לה תופעות לוואי שכל אחת צריכה לשקול אם התועלת שלה עולה על הנזק. 

קודם כל יש מידע אובייקטיבי שמפורסם באתרים הממסדיים עצמם - הCDC, הWHO  - אירגון הבריאות העולמי, שמביאים את המידע הבעייתי ללא כחל וסרק.

ויש עדויות רבות שיש להן משקל רב. כדאי ללמוד מנסיון של אחרים.

אם היית יודעת עד כמה השיקולים והאינטרסים הכלכליים מטים את הכף, שערותייך היו סומרות.

יש כל כך הרבה מידע על התנהלות משרד הבריאות בנושא הזה שאני נמנעת מלהביא כדי לא לעורר פניקה..משתדלת להביא מידע ענייני שתפס את העין שלי כשאני נכנסתי לעובי הקורה בגלל פגיעה מחיסון של הנכד שלי.

ואכן זה בדיוק העניין: לרכוש את הידע, להחכים בנושא. זה לא יכול להיות עניין של אמונה כשמדובר בהתערבות רפואית כל כך מרחיקת לכת.

בכלל.

וזה היה תהליך - את הגדולים חיסנתי, את הבינוניים רק בטטנוס ודיפטריה, בהתייעצות עם רופא קונבנציונלי שהוא גם הומאופת,

ואת הקטנים כבר לא חיסנתי בכלל אחרי לימוד מעמיק.

נתתי רק מנה אחת של פוליו מומת לילדה שבאה במגע בגן עם חברות שלה שהתחסנו בפוליו המוחלש, כשהיתה בהלת הפוליו לפני כמה שנים, כדי לא לסכן אותה בהידבקות מאחרות.

אני לא אומרת להורה אחר לא לחסן. בסופו של דבר כל הורה ישא בתוצאות של ההחלטה שלו בין אם החליט לחסן, בין אם לאו, אבל גם אם מחליטים לחסן, אפשר לפצל, אפשר לדחות, אפשר להחליט מה חיוני ועל מה אפשר לוותר. צריך ללמוד את הנושא.

למשל מה שאת כותבת לגבי הפוליו - שיתוק ילדים, המחלות לא מוגרו בזכות החיסונים.

תראי מה אומר פרופ' שאול דולברג, מנהל טיפול נמרץ יילודים ופגים באיכילוב: 

.....""מקרי הפוליו בעולם מקורם כיום בחיסון. יש כאן אבסורד נוראי שבו הרפואה בעצם משמרת את המחלה. אחת המחשבות היום אצל קובעי המדיניות בתחום הבריאות היא כי יש להוציא את החיסון משגרת החיסונים, שכן בעשרים השנה האחרונות כל מקרי הפוליו מקורם בחיסונים"...

וזו דעתו לגבי החיסון החי מוחלש שכתבתי עליו בתחילת התגובה שלי :

.."מהלך מגמתי זה (לחיסון בלתי רצוני ובלתי מודע של כלל האוכלוסייה) אינו מקובל על פרופ' דולברג, שטוען כי מאז שנות החמישים ניתן בישראל הנגיף המוחלש המסכן את האוכלוסייה: "המחלה נדירה בארץ, אבל הנגיף שכיח מאוד. הפרשות התינוקות מסכנות בעיקר מבוגרים שחוסנו בעבר, אבל חסינותם נחלשה (כמו למשל חולי סרטן) ואחרים שלא חוסנו". לדבריו, אם למקבל החיסון יש בעיה חיסונית, הוא עלול להפריש את החיסון זמן ארוך יותר לאחר קבלתו, וקיימת האפשרות שהנגיף יתרבה במערכת העיכול במשך שנים ויהפוך אלים רק כעבור שנים"."...

מתוך https://www.doctors.co.il/ar/3233/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%95+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C+-+%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%9D+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93

ותראי גם כאן: יקרה - הריון ולידה תקראי את כל התגובות, יש גם תגובה מפורטת לגבי הפוליו.

ויש באינטרנט הרצאות מעולות גם לגבי הטטנוס.

תביני שמה שאת כותבת לא נכון.

והתשובה הרגילה שעונים למה שכתבת היא שאם את מחסנת, מה זה משנה לך אם יש אחרים שלא מחסנים..

וזו לא הדעה שלי.

כל מה שכתבתי, לא כתבתי מעצמי. אני מצטטת בכירים בתחום הרפואה. והקולות שמחזיקים בדעה זו, אחרי מחקר מקיף, הולכים ומתרבים, כבר מזמן לא מיעוט.

לדעתי תבדקי את המקורות שלך לגבי הודו ופקיסטן, כי ממה שאני יודעת, הודו העיפה את ביל גייטס ופרוייקט החיסונים שלו אחרי עשור שבו הוא העלה את שיעורי הפוליו במדינה.

אם אחרי שקוראים את הקישורים, עדיין הדברים לא  מתיישבים על הלב, זה בסדר גמור.

אני רק מעוררת את המודעות, כמו שכתבתי אני לא אומר להורה אחר לא לחסן. בסופו של דבר כל הורה ישא בתוצאות של ההחלטה שלו בין אם החליט לחסן, בין אם לאו.

סך הכל צריך לדעת שיש שיקולים לכאן ולכאן.

ולא יכולתי שלא להוסיף  על הסופר אפריים קישון והחיסון נגד אבעבועות שחורות

כפי שמספר בנו, דר' רפי קישון (וטרינר במקצועו):

"חוש הציור עזר לו להיות קצת זייף ממולח. כשהייתי בן 13 נסענו לטיול בר מצווה לשוויץ ולגרמניה. לפני כן, אמר לי אבי [אפרים קישון], עלינו לסור למשרד הבריאות כדי לקבל חיסונים נגד אבעבועות שחורות - למרות שהחיסון מיותר ומטופש כי אין אבעבועות. הגענו למשרד הבריאות. 'אל תפצה פה תיצמד אלי', הוא אמר לי. הפקידה נתנה לנו את הפנקס, שמה מדבקות, ואמרה 'לכו שמאלה לד"ר ליבוביץ - הוא יעשה את החיסון ויחתום לכם. אבי יוצא מהחדר שלה - ופונה ללכת הביתה. 'אבא! אבל מה עם החתימה של הד"ר?', אמרתי לו. הוא חיבק אותי בחום ואמר 'בני היקר, קבל שיעור לחיים - הייה בטוח ששוטר הגבולות בגרמניה אינו מכיר את חתימתו של ד"ר ליבוביץ, ושכל קשקוש שאני אקשקש שם יהיה טוב בדיוק כמו החתימה שלו'. ככה חסכנו לנו את החיסון המיותר ותופעות הלוואי. הגענו לשדה התעופה כשלבי הולם כתוף, השוטר הסתכל - ואיחל לנו יום טוב".

לפחות לא כרגע.

גם לאי התחסנות כללית, בבת אחת, יהיו השפעות מרחיקות לכת. מכיוון שרוב המבוגרים לא מחוסנים התחסנות טבעית לכל החיים במחלות שמחסנים נגדן.

ואמהות שלא חלו והתחסנו חסינות טבעית לכל החיים, לא מעבירות נוגדנים של המחלות האלה בהנקה (והנוגדנים מהחיסון לא יעילים מספיק).

תוכנית החיסונים שהלכה והתרחבה התערבה התערבות גסה וחיבלה באקולוגיה הטבעית של התפרצות מחלות הילדות, ולא יהיה פשוט להחזיר את האיזון.

אבל לכל הפחות צריך למעט בחיסונים, ולדרוש מהמימסד שקיפות ויותר מאמץ  במציאת פתרונות טובים יותר.

למשל, אם צפית בסקירה המדעית בנושא האלומיניום שהבאתי בקישור - הרופאים והמדענים שמתראיינים שם אינם מתנגדי חיסונים, הם רק חושבים שבמעט מאמץ, (אבל כנראה כזה שיסב נזק כלכלי שיאלצו לספוג ענקיות הפארמה המייצרות את החיסונים) אפשר להחליף את אדג'ובנט האלומיניום באדג'ובנט שאינו רעלן עצבי.

כמובן שבאופן אמיתי, טוב לחלות, וכך גם ברא הקב"ה את העולם, שנחלה במחלות הילדות ונרוויח ריווח גדול בהתחסנות טבעית, שמחקרים מראים שהוא חשוב בהתמודדות עם מחלות קשות יותר בהמשך החיים.

ואם תנאי התברואה, התזונה ורמת הרפואה הן בין המפותחות בעולם כמו בארץ, אז גם אין מניעה לחלות בלי להסתכן.

וכל אחד צריך לעשות את השיקולים שלו.

האקולוגיה הטבעית היא שהמון אנשים מתים. וכך נשמור על כדור הארץ ירוק יותר ויהיה גם אוכל לכולם.

מערכת החיסונים אכן התערבה התערבות גסה! וכל הרפואה המודרנית.

אבל במקום לחשוב שהקב"ה רוצה שנהיה חולים (??!! פעם היו יוצאים מתים ופגועים לכל החיים מחלק מהמחלות האלה) עדיף לחשוב שהקב"ה נתן לנו את הבינה לקדם את העולם ואת הרשות לרופא לרפא.

נח עזר לאנושות כי המציא את המחרשה וייעל את העבודה.

וואי וואי, כל פעם שאני כבר אומרת - טוב, אז הדיון נגמר במסקנות סבירות לכל הצדדים, את מקצינה עוד..

ה' ישמרנו בבריאות שלמה עד 120.

ואני חושבת שאני מגבה את מה שאני כותבת במקורות אמינים, מה שלא ראיתי מהצד שכנגד..

יש תפקיד למחלות הילדות.

הנסיון לעקוף את המנגנון הטבעי הזה בעזרת התערבות רפואית שאינה נטולת סיכונים לטווח הקרוב ולטווח הרחוק, שגורמת לפגיעות (הקרן לפיצוי נפגעי חיסונים על פי חוק) וגם אינה מוכיחה את עצמה בהרבה מקרים (עייני ערך התפרצויות חוזרות של חזרת באוכלוסיות בוגרות למרות כיסוי חיסוני נרחב),

ולא, לא החיסונים מיגרו מחלות (מספיק להסתכל על גרפים ורשומות אובייקטיביים של רשויות הבריאות שמראים ירידה חדה בשיעורי המחלות לפני שנכנס החיסון)

זה ניסיון שימים יגידו לאן הוא יוביל.

יש רשות לרופאים לרפא. אבל הכלל הוא ראשית אל תזיק!

גם מבחינה כלכלית לא ברור איך העסק יחזיק מעמד. בעוד שנים לא רבות לא ניתן יהיה להחזיק מנגנון שיצטרך להתמודד עם נטל כבד כל כך של חולים במחלות אוטואימוניות, אלרגיות מסכנות חיים ופגיעות נוירולוגיות חמורות ככל שתוכנית החיסונים מתרחבת.

אקולוגיה טבעית של התפרצות מחלות הילדות פירושה מחזוריות מסודרת שבה ילדים נדבקים בדיוק בזמן המתאים (כל מחלה והאקולוגיה שלה), כאשר רוב האוכלוסיה הבוגרת מחוסנת לכל החיים כי אנשים חלו במחלה בילדותם, והתינוקות מחוסנים כי הם מקבלים נוגדנים יעילים בהנקה. 

כתבת בתגובה אחרת "אולי ככל שחשופים ליותר ידע יודעים עד כמה הידע שלנו מוגבל" ואני יכולה לחתום על מה שכתבת,  אבל מהכיוון השני .

משלחת שלימה הגיעה אלי בבית חולים-

אלי למיטה לשכנע אותי לתת  קי בזריקה

והם אחרי שהצליחו לשכנע אותי לתת(לא עמדתי בלחץ

והם גם אמרו לי שזה יותר יעיל ולא כזה כואב בלה בלה)

לא התבישו ולא התגברו ואחת שואלת את השניה בפתח של היציאה

איך הצלחת לשכנע אותה

והיא לעומתה אומרת את רואה.אין עלי!!

עיצבנה אותי קשות וזה היה לא פייר

טיפות עיניים-רק למי שהיה לאמא גי בי אס או חום או משהו.

זה סתם אנטביוטיקה מיותרת

מעדיפים להזריק ולהיות בטוחים שכל החומר נכנס לגוף.

אומרים שבמתן דרך הפה התינוק פולט חלק ולא בטוחים שהוא מקבל את כל הכמות, ולכן חוזרים על הטיפול 3 פעמים.

אבל יש בתי חולים שיש להם את האמפולות ואין להם בעיה עם זה.

אם לטא למה ככה היה כזה לחץ?

לכפות את זה, כי חוששים שהורים שבוחרים במתן דרך הפה לא יזכרו לתת את המנה השניה והשלישית,

וגם אולי מקמצנות - לא יודעת - כנראה שלא לכל בית חולים יש תקציב לחלק אמפולות.

אני מבינה שעדיף.

הקטנים שלי כבר קצת גדלו, אותנו לא שאלו ולא החתימו על טופס אם למרוח טיפות עיניים אם היו שואלים, לא הייתי נותנת.

לא חיסנתי לצהבת B.

שאלו מה אנחנו כמשפחה עושים ועל זה עניתי.

בצהבת B הנגיף מועבר ביחסי מין או ממחטים נגועות.

לא זו ולא זו הן דרכי הדבקה רלוונטיות לתינוק בן יומו. אלא אם כן האמא נשאית של צהבת.

אני מבינה שעושים בדיקת נשאות לצהבת בהריון, אבל בכל זאת ההחלטה היא לחסן את כל היילודים באופן גורף. לא ברור למה.

אם תסתכלי בקישור (באנגלית) שהביאה "כמה טוב שנפגשנו" תראי שכמות האלומיניום בחיסון הזה (Hepatitis B vaccine (Hep B) היא בין 0.225 ל 0.5 מ"ג למנה.

לעומת זאת, המלצת הבטיחות של הFDA לתינוק מגבילה ל 5 מק"ג אלומיניום לקילו ליום.

אם עושים חשבון, תינוק ששוקל 5 קילו אמור להיות חשוף ללא יותר מ 25 מק"ג ליום.

יוצא שתינוק חשוף ל פי 10 פחות או יותר כמות אלומיניום ממה שמנהל התרופות האמריקאי הגביל.

אם זה נצרך כי האמא נשאית - לא משחקים עם זה.

אבל אם זה לא נצרך, למה להעמיס על יילוד כמות כזאת ביום הלידה.

במדינות באירופה למשל, מחסנים לצהבת B רק את מי שנשאית.

זה מה שאני מתכוונת שצריך להחליט על סמך בדיקה של הנושא ולעשות שיקולים ענייניים.

וכמובן כמובן כל הורה אחראי לילדים שלו עצמו בלבד. מה שמתאים לאחד לא מתאים לשני.

ודלקת ריאות גם?

חזרת/חצבת/ אדמת/אבעבועות.

פוליו אינה מחלת ילדות

ההדבקה מתרחשת בעקבות מגע עם צואה נגועה בנגיף או שתיה של נוזלים אשר הנגיף נמצא בהם.

לא נצפו מקרי פוליו בארץ ב 25 השנה האחרונות.

דיפתריה לא מחלת ילדות. החל משנת 1967 לא דווחו מקרי דיפתריה בישראל.

גם טטנוס לא מחלת ילדות.

מחלות ילדות במדינות רווחה לא אמורות להיות מסוכנות לרוב מוחלט של החולים.

והסיבוכים שלהן נמדדו באחוזים בודדים או בפחות מאחוז אחד.

זה לא מה שהתכוונתי.

התכוונתי שמחלות הילדות מתפרצות במחזוריות קבועה בקרב קהילות/מדינות וכו' וככה הן נותנות חסינות לכל האוכלוסיה, לכל החיים.

מחלות ילדות הן מחלות שלא פסחו על אף ילד בעבר.

שאר המחלות הן מחלות שכולם עלולים להידבק בהן.

וההחלטה אם לחסן או לא מושפעת מהרבה גורמים שמשתנים מילד לילד וממשפחה למשפחה תלוי באורח החיים, בהנקה, בזמינות לטיפול אלטרנטיבי, ועוד ועוד.

אפשר להתייעץ עם רופאים קונבנציונלים עם גישה של לחסן לפי הצורך האישי או המשפחתי. 

אני חושבת שסגידה לחיסונים או לכל התערבות רפואית אחרת ללא ביקורת היא סוג של דת.

את הקישור לא אני עשיתי, והוא לחלוטין מגובה במחקר רציני ובעובדות.

ואני חוזרת ומציעה לכל מי שרוצה להעמיק, לבדוק בעצמה ולא להסתמך על מה שאני או אחרים כותבים בפורום.

עד כה אף אחד לא קיבל פיצוי דרכה, מהסיבה שלא הצליחו להוכיח קשר בין פגיעה לחיסון שניתן...

אם כי גם זה לא נכון, משרד הבריאות מפצה תוך חתימה על הסכם סודיות עם ההורים.

ישראלים..

אם את רוצה, אני אשתדל לחפש לך מקור.

בארה"ב הקרן פיצתה עד כה בסכומים של מעל 3 מיליארד דולר על פגיעות מאותם חיסונים כמו אצלנו. אגב, גם מקרים של אוטיזם כתוצאה מחיסון.

את יכולה לערוך את התגובה שלך.

ללחוץ על הריבוע הקטן עם השורות בצד שמאל, בתחתית התגובה שלך, ללחוץ עם העכבר על אופצית "עריכה", לערוך או לתקן, וללחוץ שלח.

אם אף אחת עדיין לא הגיבה לך, אפשר לערוך מחדש .

לא עד כדי כך בקיאה

ולא כתבתי קודם, קראתי בעניין רב את מה שכתבת על חיסון השעלת ואיך שחווית אותו.

תודה ששיתפת.

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

לדעתי לא יפה לעשות אירוע בבית, להזמין אנשים, ךהכין כיבוד ולא לדאוג שהם יוכלו לאכול.

זה חוסר התחשבות

כמו שתיארת איך התאמצת שיהיה משהו טבעוני מכל דבר

לק"י

בטח כשלא מדובר בחילוני גמור שמנותק לגמרי מאנשים דתיים.

הוא לא יודע שדתיים צריכים אוכל כשר?... ולא אוכלים בכל מקום?

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

אתם אלופים שהלכתם, ונתתם הרגשה טובה.

חושבת שאת צודקת שלא עשו לכם דווקא, יש לך הסתכלות של עין טובה וזה מקסים בעיני.

בפעם הבאה כדאי לתאם איתם מראש איך מתנהלים עם האוכל.מניחה שבאמת אם הוא דתלש הרבה זמן הוא שכח כבר את ענין התנור.גם לי יש דתלשים במשפחה שממש מתחשבים, אבל חושבת שגם הם לא היו שמים לב לענין החימום בתנור.

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

לחשב זמנים באופן מדויק

אני תמיד מוסיפה זמן נוסף מעבר למה שחשבתי

נניח משימה שלוקחת שעה אני נותנת לה שעתיים

כי כמעט תמיד יש בלתמים

וחוסר דיוק בתכנון

על זריזות אפשר להתאמן

לא לעשות יותר מהר

אלא יותר יעיל

אני תמיד מחפשת את הדרך הקצרה ביותר שנותנת את התוצאה הטובה ביותר 

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

כשלך יש עומס את אוכלת לא מסודר. לא לכל הנשים זה ככה. כשלי יש עומס אני בקושי אוכלת, יכולה לעבור גם ימים שלמים בלי אוכל או עם ארוחה אחת ביום. זה משתנה בין כל אדם, ולכן זה שהן במשרה בכירה או שיש להן הרבה עומס לא משפיע על הרצון שלהן.

גם זה שהן במשרה בכירה לא אומר שהן עמוסות יותר. יכול להיות שכמו שכתבו פה הן יודעות לתכנן זמנים נכון, או שלהן יש פחות דברים בחיים האישיים שמעמיסים עליהן או שיש להן יותר עזרה
וזה גם אופי של אנשים כמה הם מרגישים עומס וסטרס או שהם נהנים ופורחים מזה