איך בזכות המלחמה אנחנו כאן? עוד רגע תגידי שבגלל השואה הוקמה מדינת ישראל.

איך בזכותם אני כאן? שואלת בשיא הרצינות בלי טיפה של ציניות...

בגלל אלו שעלו אחרי המלחמה, אני כאן היום? זה שטויות.

כשיהיו לך טענות רציניות אני אתיחס

בדרן זה מי שאומר שבגלל השואה קמה מדינת ישראל. לא אני שמנסה להבין

אני חושבת שאין שום קשר.

ההבנה שעמ"י צריך מדינה משלו קורית אצל הרצל, כמעט 60 שנה קודם... וגם הוא לא היה הראשון שהבין את זה

 לא השואה שיכנעה את האו"ם לאפשר את הקמת המדינה

הדעות שבעד...

הם של סבתא רבה שלי הי"ד.

וגם באמת יש עוד הרבה דברים לעשות בא"י שישפיעו לטובה עלי ועל כולנו...

שיהיהה לי זמן אשתדל לפרט..

האמת היא, שגם אני אישית כרגע בתוך ההתלבטות אם לנסוע או לא. (כנראה שלא)

אז האמת היא, שאני פשוט לא מתחברת לרעיון של המסע, לא מאמינה לטענה ש"אחרי זה תלמדו להיות יהודים שגאים בזה שהם יהודים, אחרי זה תבינו את הערך של א"י ומדינת-ישראל"

היהדות לא נוצרה בפולין או בגרמניה, והצורך בהקמת מדינה יהודית לא צץ יש מאין ב-1939, בדיוק היה לי מבחן אתמול, על הציונות ואנשים שחלמו להקים מדינה יהודית הרבה שנים לפני מלחמות העולם.

חייבים להיות שם בשביל לדעת, לזכור ולהגיד שלעולם לא עוד? באמת, כי מי שלא נסע לפולין לא יודע מה קרה שם? לא מבין את גודל הזוועה? לא מבין את הערך של זה שליהודים יש מדינה, צבא וזכות להגן על עצמם?

יש כמובן גם את העניין של לא לפרנס אותם, ולא לצאת מא"י בגלל הקדושה שלה.

יהודי חייב לדעת את עברו, ובכל העבר רצחו יהודים בכל העולם. ההתעסקות סביב השואה במסע הזה מרגישה מאולצת, סוג של טחינה של אותם הנושאים הלוך וחזור (משנה שעברה מדברים איתנו בלי סוף רק על טיעונים בעד ונגד הנסיעה, בלי לדבר על המסע עצמו), והמון מניפולציה רגשית. עם התעלמות ברורה מקטעים אחרים גם כואבים, וגם שמחים בהסטוריה היהודית.

בע"ה

אמנם אני די זקנה לחבר'ה שנמצאים כאן, אבל היה חסר לי טיעון די מרכזי.

הבהרה: אני נגד. חד משמעית.

מאיפה הגיע הרעיון שצריך ללכת למקום שהרגו יהודים בשביל להבין את גודל הזוועות שנעשו שם?!

בכל מקום (כמעט) שבו היו יהודים- שם פרעו בהם, שם רצחו אותם, ולעתים באכזריות בלתי נתפסת (מסעות הצלב, הפרעות בקישינב וזה מה שעולה לי כרגע). מה יהודים עשו עם זה? הלכו משם ונשבעו- לעולם לא עוד! שם כף רגלנו לא תדרוך! אולי זה מגיע מהבטחת ה' למשה שעמ"י לא ישוב עוד מצרימה לאחר יציאת מצרים. אם אנחנו רוצים להתחבר לדורות הקודמים, להבין שאנחנו חלק משרשרת דורות ארוכה ושושלת אדירה, הרבה יותר הגיוני לנקוט באותה דרך פעולה...

הולך לפולנים...

ויש עם זה בעיה שלא רוצים לפרנס אותם כי זה גם הולך לגרמנים...

רוצה לעמוד בשמיים אחרי 120 ולהגיד לקב"ה: "אבא! אני כ"כ אוהבת את הארץ שלך-וכל חיי לא יצאתי ממנה מרצוני"-כמו יצחק אבינו... זאת השאיפה-לא לצאת מהארץ. נולדתי בה אני חיה ואחיה בה וכן. אני גם אמות וקבר בה בלי לצאת ממנה-גם לא לחיבור בפולין...

חוצמזה שסבתא שלי נגד מאד מאד- היא אומרת שהם נשבעו לא לחזור לשם יותר ואז הצאצאים חוזרים?

- בחינה קפדנית של כל הקהילות שעליהן עברה שואת היהודים במלחמת העולם השנייה
- לימוד מעמיק של מלחמת האזרחים ברחבי הרפובליקות שהרכיבו את ברית המועצות, עם תום מלחמת העולם הראשונה
- צפייה מודרכת בסרט "סודות הנפש", או לחלופין קריאת התרגום ל"פאוסט"

"קלאסי" או לא "קלאסי". אפשר לחשוב מה זה משנה. ושאלת היציאה מהארץ כלל לא רלוונטית כמובן.

אמרתי את דעתי.
יש לנו ויכוח בשאלה מה זו בגרות.

מה שאת מכנה בשם "הכנה" לא נספר אצל אדם כמוני אפילו בתור בדיחה תפלה.
רק מוכיח להבנתי את מה שטענתי בנוגע לחוסר בגרות.

אני מדבר אך ורק באופן כללי. המסע לבתי הספר התיכוניים מביא לשם אנשים לא מספיק בוגרים ובוודאי לא מוכנים.

מה הדומה ומה השונה בין מרדכי חיים רומקובסקי לישעיהו חיים טרומפלמן?

מה קרה בסוסנוביאץ ולמה זה חשוב?

למה מוסיפים ה"א הידיעה לשמה של מצודת ווארטבורג?

כדי לבחון אם יש סיבה כלשהיא לחשוב אחרת

ומי שלא לא

שאלתי שאלה מסויימת - כזו שכפי שאני מבין את עשויה לענות עליה - אך לא זכיתי למענה

לגבי מה שכן הוסבר במה שתיארת כהכנה.

"אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא" (כתובות קי"א)

יש גם בארץ מספיק אתרים.. אין היתר לצאת לחו"ל!! מרן הרב פסק שאפילו לקברי צדיקים אסור!

בכל מקרה, מה שמותר לצאת לחו"ל ללמוד תורה זה לבדוק בכל הארץ שאין לך מורה שאתה הכי מתחבר לדרך לימודו ורק אז לצאת לחו"ל (כנ"ל באישה). ולא נראה לי שלכו"ע מותר לצאת רק בשביל כמה שעות בישיבה שבארץ היית מוצא יותר טובה ממנה.

ולפיך, שרק הרוב הולכים, אז למיעוטם אסור.

וקדישים על נספים אפשר לומר בארץ באותה מידה.

להתפלל בבי"כ של הרמ"א? למה זה מותר?

אפשר ללמוד לעילוי נשמותיהם בצורה יותר טובה גם בארץ..

עיין סוף מסכת כתובות..

"כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה".

היתרים זה תמיד קל. השאלה היא מה רצון ד'..

שלפי אנשים (יש כאלו) שמתיימרים ללכת ע"פ מרן הרב, הרי שהוא פסק.

אנשים שמתיימרים ללכת ע"פ מרן הרב. ההשקפה היא מאוד יפה, אבל תיישמו אותה.

ולא רק הרב אבינר מסתייג, דווקא רוב תלמידיו האמיתיים של מרן הרב ורבנו הרב צבי יהודה מתנגדים, אני מאמין..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...