אף אחד מהצדדים לא "רע" - אלו סגנונות חיים.

יש משפחות/תרבויות שחיים בחמולה, יש כאלה שזה לא שייך אליהם. יש באמצע.

הקשר של בעלך עם אמא שלו אינו טוב "מידי". טוב שיש לו איתה קשר טוב.

אלא שאת צריכה להסביר לו את הצורך שלך יותר בפרטיות, את זה שכמה שתרגישי יותר שיש לך את רשות היחיד שלכם, יהיה לך גם נעים יותר בקשר עם המשפחה, כי לא תרגישי דבר על חשבון דבר. כלומר, שיבין שזה יתרום למה שהוא כנראה רגיל ורוצה. 

כנראה שהפיתרון הוא בכך שבעלך יבין את הכיוון שלך, את הלגיטימיות שלו - ואז יסביר לאמא שלו שאת מאד אוהבת אותה ומשפחת אותה וכו' - אבל שהוא רואה שאת חייבת גם "רשות היחיד". ושהביקורים יום-יום יוצרים לך קונפליקט בין היחס האוהב והמעריך כלפיה, לבין הקושי שאת צריכה ימים שהם אתם לבד.

וכדאי לסכם על מס' ימים שנראה סביר, נניח יומיים בשבוע, ואז לקבל אותה כמו מלכה...

יש מצבים שצריך פשוט לקבל באהבה..

להפסיק להילחם ולקבל את הטוב והרע שהם מכילים..

לפי התיאור שלך הם אנשים טובים.. הבדלי המנטליות לא יצליחו להעביר את המסר באופן שלא יפגע.. הפגיעה תהיה אנושה לאנשים שלא מגיע להם.. וגם עלולה לעלות בשלום בית.. משפחות כאלו לא יבינו את הגבול, הם פשוט יפגעו ולא יבואו יותר, הקשר עם המשפחה יהפוך למאולץ ולמלאכותי..

מכירה המון משפחות שחיות ככה.. והכלות למדו להתרגל ולבלוע את הצפרדע באהבה מכיוון שיש לזה הרבה יתרונות (יותר מחסרונות).. 

אפשר באמת לצאת לחברים.. לסיבוב/לגינה ועוד בכדי להעביר את המסר שצריך להתקשר לפני כי זה לא ברור מאליו שאתם נמצאים..

בעיני, אם המצב הוא בלתי אפשרי בעיניך.. צריך לעבור דירה.. אבל לפגוע באנשים טובים (כמובן בלי כוונה) זה מחיר יקר מדי.. 

כשהתחתנו עברנו לעיר אחרת מכיוון שמשפחתי היא כזאת.. ואני מודה בכל יום על זה.. למרות שזה גרם לקצת ניכור.. שזה מחיר שכואב לי עליו..

אתם צריכים לדבר- את להבין את הצד שלו באופן מלא, מה הוא חושב ומרגיש בקשר לזה,

וגם הוא אותך.

אחרי שכל אחד ירגיש איפה השני נמצא- תצטרכו לבחור דרך פעולה. יש הרבה דרכי פעולה,

כל אחת בעלת יתרונות וחסרונות משלה. את הדרך הטובה ביותר בשבילכם תוכלו למצוא

רק מתוך שיתוף פעולה וחיבור שלכם למקום של השני.

הוא זה שמבין את המשפחה שלו, מה יפגע ומה לא, מה יעבור בקלות ובשמחה ומה יוביל לפיצוץ.

אתם לא יכולים לחיות בצורה שאחד מכם מרגיש שפוגעת בו, אתם צריכים למצוא את הדרך שבה 

נוח לך ויש לך פרטיות, ומצד שני כן נותנים מקום למשפחה.

הציעו פה כבר כמה דרכים-

1. לקבל ולאהוב את הדברים כמו שהם- יש יתרונות ואפשר ללמוד לקבל את הדברים. אנחנו בוחרים 

איך להסתכל ואם להרגיש שנחנקים או שיש המון עזרה ונתינה מהלב. זה לא קשר לא בריא, אלא קשר שונה

ממה שאת רגילה. הם לא אובססיביים, הם לא לוקחים לכם את העצמאות(ממה שזה נשמע מהדברים שכתבת),

אלא רגילים לחיות בצורה שונה. אפשר למצוא דרך לחיות בשלום עם מה שמתרחש ולמצוא דרך לנצל את ההזדמנויות שנוצרות.

2. להתרחק פיזית- זו החלטה מורכבת ובעלת השלכות רבות, אבל זה יבטיח לך מרחק ושקט מסוים.

3. למצוא דרך ליצור איזון איפה שאתם - יש הרבה דרכים ואת צריכה לבדוק מה בדיוק מפריע לך ולטפל בזה נקודתית.

לסיכום, רק מבקש להעלות מחשבה-

האם הנקודה המרכזית היא חוסר הפרטיות או משהו אחר.

את חוסר הפרטיות אפשר לסדר, אבל אם יש שם משהו אחר- 

אם את רוצה שבעלך יהיה מוכן לוותר על המשפחה שלו בשבילך ואת מרגישה שהוא לא,

או שאת מרגישה שהוא יותר מדי עם אמא שלו וזה בא על חשבונך-

לא תהיי מרוצה משום פתרון, חוץ ממשהו שיטפל בשורש הדברים.

שבהתחלה לא כדאי לגור ליד ההורים

לא משנה של מי

כדי לבנות את הזוגיות שלכם ואת הפרטיות שלכם.

נשמע שלהציב גבולות בלי לפגוע זה לא אפשרי

תראי, אם אתם רוצים ומוכנים לעבור זה ודאי נשמע הצעד הכי נכון.

בסופו של דבר את צריכה לבחור - האם להציב גבולות ולפגוע או להמשיך לבלוע עד שתעברו

למרות שאני הכי מבינה אותך בעולם ואני במקומך הייתי מתחרפנת, אני באופן אישי לא רואה דרך שבה את יכולה להעביר מסר בצורה שהיא לא תפגע

אז נראה לי שזה יותר עניין של עבודה פנימית שלך, ללמוד לקבל את זה, לשחרר..

אני מדברת ממקום של הבנה גדולה - 

אולי לנסות למצוא לך אי של פרטיות בתוך הבית למרות שהיא שם. למשל - היא עם הילדים בסלון, תכיני לך קפה ותכנסי לחדר, תסגרי את הדלת, תהיי קצת עם עצמך.

המסקנה היא שאם אי אפשר לשנות את המציאות, אפשר לנסות לשנות את הגישה שלנו למציאות. וככה אפשר לעשות שינוי לטובה בהרגשה.

לנסות למצוא נקודות של אור במצב הזה.

ומאחלת המון הצלחה במציאת מקום טוב לעבור אליו. זה ממש חשוב.

ואנחנו מצמצמים את הביקורים שלך.

בקיצור -לא נעים.

ובאמת כדאי לא להסתכסך עם משפחה קרובה. עדיף קצת לבלוע עד שעוברים דירה.

וביום-יום, תמצאי את הזמנים שלך עם הילדים, צאי איתם לגינה (לפני שיגיע החורף).. שמה הכל פחות מעיק.

באמת חשוב מאד שתעברו משם דירה.

ואת כן יכולה להזמין חברות ולהתייחס אליהן. את בעצם לא צריכה "לארח" אותה כי היא במילא מרגישה בבית. היא לא מצפה שתשבי איתה כל הזמן, נכון?

אז תנסי להעמיד פנים שהיא לא שם ולעשות מה שהיית עושה אם היא לא היתה.

תזכרי שזה לתקופה מוגבלת.

כל זה בהנחה שהחלטת לא לפגוע ולא להגיד

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.