אף אחד מהצדדים לא "רע" - אלו סגנונות חיים.

יש משפחות/תרבויות שחיים בחמולה, יש כאלה שזה לא שייך אליהם. יש באמצע.

הקשר של בעלך עם אמא שלו אינו טוב "מידי". טוב שיש לו איתה קשר טוב.

אלא שאת צריכה להסביר לו את הצורך שלך יותר בפרטיות, את זה שכמה שתרגישי יותר שיש לך את רשות היחיד שלכם, יהיה לך גם נעים יותר בקשר עם המשפחה, כי לא תרגישי דבר על חשבון דבר. כלומר, שיבין שזה יתרום למה שהוא כנראה רגיל ורוצה. 

כנראה שהפיתרון הוא בכך שבעלך יבין את הכיוון שלך, את הלגיטימיות שלו - ואז יסביר לאמא שלו שאת מאד אוהבת אותה ומשפחת אותה וכו' - אבל שהוא רואה שאת חייבת גם "רשות היחיד". ושהביקורים יום-יום יוצרים לך קונפליקט בין היחס האוהב והמעריך כלפיה, לבין הקושי שאת צריכה ימים שהם אתם לבד.

וכדאי לסכם על מס' ימים שנראה סביר, נניח יומיים בשבוע, ואז לקבל אותה כמו מלכה...

יש מצבים שצריך פשוט לקבל באהבה..

להפסיק להילחם ולקבל את הטוב והרע שהם מכילים..

לפי התיאור שלך הם אנשים טובים.. הבדלי המנטליות לא יצליחו להעביר את המסר באופן שלא יפגע.. הפגיעה תהיה אנושה לאנשים שלא מגיע להם.. וגם עלולה לעלות בשלום בית.. משפחות כאלו לא יבינו את הגבול, הם פשוט יפגעו ולא יבואו יותר, הקשר עם המשפחה יהפוך למאולץ ולמלאכותי..

מכירה המון משפחות שחיות ככה.. והכלות למדו להתרגל ולבלוע את הצפרדע באהבה מכיוון שיש לזה הרבה יתרונות (יותר מחסרונות).. 

אפשר באמת לצאת לחברים.. לסיבוב/לגינה ועוד בכדי להעביר את המסר שצריך להתקשר לפני כי זה לא ברור מאליו שאתם נמצאים..

בעיני, אם המצב הוא בלתי אפשרי בעיניך.. צריך לעבור דירה.. אבל לפגוע באנשים טובים (כמובן בלי כוונה) זה מחיר יקר מדי.. 

כשהתחתנו עברנו לעיר אחרת מכיוון שמשפחתי היא כזאת.. ואני מודה בכל יום על זה.. למרות שזה גרם לקצת ניכור.. שזה מחיר שכואב לי עליו..

אתם צריכים לדבר- את להבין את הצד שלו באופן מלא, מה הוא חושב ומרגיש בקשר לזה,

וגם הוא אותך.

אחרי שכל אחד ירגיש איפה השני נמצא- תצטרכו לבחור דרך פעולה. יש הרבה דרכי פעולה,

כל אחת בעלת יתרונות וחסרונות משלה. את הדרך הטובה ביותר בשבילכם תוכלו למצוא

רק מתוך שיתוף פעולה וחיבור שלכם למקום של השני.

הוא זה שמבין את המשפחה שלו, מה יפגע ומה לא, מה יעבור בקלות ובשמחה ומה יוביל לפיצוץ.

אתם לא יכולים לחיות בצורה שאחד מכם מרגיש שפוגעת בו, אתם צריכים למצוא את הדרך שבה 

נוח לך ויש לך פרטיות, ומצד שני כן נותנים מקום למשפחה.

הציעו פה כבר כמה דרכים-

1. לקבל ולאהוב את הדברים כמו שהם- יש יתרונות ואפשר ללמוד לקבל את הדברים. אנחנו בוחרים 

איך להסתכל ואם להרגיש שנחנקים או שיש המון עזרה ונתינה מהלב. זה לא קשר לא בריא, אלא קשר שונה

ממה שאת רגילה. הם לא אובססיביים, הם לא לוקחים לכם את העצמאות(ממה שזה נשמע מהדברים שכתבת),

אלא רגילים לחיות בצורה שונה. אפשר למצוא דרך לחיות בשלום עם מה שמתרחש ולמצוא דרך לנצל את ההזדמנויות שנוצרות.

2. להתרחק פיזית- זו החלטה מורכבת ובעלת השלכות רבות, אבל זה יבטיח לך מרחק ושקט מסוים.

3. למצוא דרך ליצור איזון איפה שאתם - יש הרבה דרכים ואת צריכה לבדוק מה בדיוק מפריע לך ולטפל בזה נקודתית.

לסיכום, רק מבקש להעלות מחשבה-

האם הנקודה המרכזית היא חוסר הפרטיות או משהו אחר.

את חוסר הפרטיות אפשר לסדר, אבל אם יש שם משהו אחר- 

אם את רוצה שבעלך יהיה מוכן לוותר על המשפחה שלו בשבילך ואת מרגישה שהוא לא,

או שאת מרגישה שהוא יותר מדי עם אמא שלו וזה בא על חשבונך-

לא תהיי מרוצה משום פתרון, חוץ ממשהו שיטפל בשורש הדברים.

שבהתחלה לא כדאי לגור ליד ההורים

לא משנה של מי

כדי לבנות את הזוגיות שלכם ואת הפרטיות שלכם.

נשמע שלהציב גבולות בלי לפגוע זה לא אפשרי

תראי, אם אתם רוצים ומוכנים לעבור זה ודאי נשמע הצעד הכי נכון.

בסופו של דבר את צריכה לבחור - האם להציב גבולות ולפגוע או להמשיך לבלוע עד שתעברו

למרות שאני הכי מבינה אותך בעולם ואני במקומך הייתי מתחרפנת, אני באופן אישי לא רואה דרך שבה את יכולה להעביר מסר בצורה שהיא לא תפגע

אז נראה לי שזה יותר עניין של עבודה פנימית שלך, ללמוד לקבל את זה, לשחרר..

אני מדברת ממקום של הבנה גדולה - 

אולי לנסות למצוא לך אי של פרטיות בתוך הבית למרות שהיא שם. למשל - היא עם הילדים בסלון, תכיני לך קפה ותכנסי לחדר, תסגרי את הדלת, תהיי קצת עם עצמך.

המסקנה היא שאם אי אפשר לשנות את המציאות, אפשר לנסות לשנות את הגישה שלנו למציאות. וככה אפשר לעשות שינוי לטובה בהרגשה.

לנסות למצוא נקודות של אור במצב הזה.

ומאחלת המון הצלחה במציאת מקום טוב לעבור אליו. זה ממש חשוב.

ואנחנו מצמצמים את הביקורים שלך.

בקיצור -לא נעים.

ובאמת כדאי לא להסתכסך עם משפחה קרובה. עדיף קצת לבלוע עד שעוברים דירה.

וביום-יום, תמצאי את הזמנים שלך עם הילדים, צאי איתם לגינה (לפני שיגיע החורף).. שמה הכל פחות מעיק.

באמת חשוב מאד שתעברו משם דירה.

ואת כן יכולה להזמין חברות ולהתייחס אליהן. את בעצם לא צריכה "לארח" אותה כי היא במילא מרגישה בבית. היא לא מצפה שתשבי איתה כל הזמן, נכון?

אז תנסי להעמיד פנים שהיא לא שם ולעשות מה שהיית עושה אם היא לא היתה.

תזכרי שזה לתקופה מוגבלת.

כל זה בהנחה שהחלטת לא לפגוע ולא להגיד

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.