חליטהסתם 1...
מה המקור?
האם מישהו נוהג לחלוט בפועל כהכשרת בשר ועוף?

@ימ''ל יש לך מה להוסיף?

נוסיף מבוא קצר.
בתהליך ההכשרה של הבשר לסוגיו השונים יש, כידוע, הדחה, מליחה ושוב הדחה.
יש כל מיני סיבות וטעמים לכל אחד מהשלבים.
רמבם מוסיף שלב שנקרא חליטה.
בשלב זה, לאחר השלבים הקודמים, משליכים את הבשר למים מבעבעים ורותחים.
מטרת החליטה היא להבליע את הדם שנותר בבשר, ולא פירש, שלא יצא החוצה ויהיה אסור באכילה.
מבחינת מקור לדבריו יש כל מיני השערות. מבחינת מסורת נראה שהיה נפוץ לחלוט במסורת הספרדית עוד לפני רמבם.
בקצרהימ''ל

הרמב''ם כתב בהלכות מאכלות אסורות פ''ו ה''י: "אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, כיצד עושה מדיח הבשר תחלה ואחר כך מולחו יפה יפה ומניחו במלחו כדי הילוך מיל, ואחר כך מדיחו יפה יפה עד שיצאו המים זכים ומשליכו מיד לתוך מים רותחין אבל לא לפושרין כדי שיתלבן מיד ולא יצא דם". מכאן הבינו כולם בדעת הרמב''ם שלא מספיק למלוח את הבשר אלא צריך גם לחלוט אותו, וכמובן התקשו להבין מה המקור שלו.

 

לענ''ד כוונת הרמב''ם היא לא שחליטה היא שלב נוסף בתהליך ההכשרה ובלעדיה הבשר אסור אפילו אם מלחו, אלא שהחליטה היא דרך נוספת להכשרה - במקום מליחה ולא בנוסף לה (ו' יכולה לשמש כתוספת, או כחילוף. כאן לטענתי המילה "ומשליכה" משמעה לא 'ואחר כך משליכה' אלא 'או משליכה' 'וכן משליכה'). וראיותיי:

 

א. בהלכה ז' לגבי כבד (עוד לפני שהוזכרה מליחה בכלל) הרמב''ם כותב "הכבד אם חתכה והשליכה לתוך החומץ או לתוך מים רותחין עד שתתלבן הרי זו מותרת לבשל אותה אחר כן", כלומר שמותר לבשל כבד חלוט אפילו שאינו נמלח כלל (זה מעיקר הדין ע''פ הגמרא, הרמב''ם כותב ע''פ הרי''ף, שמנהג ישראל לא להקל בזה אלא לבשל רק אחרי צלייה), כל שכן לבשר.

 

ב. לגבי בשר חי כתב בהלכה יב: "והרוצה לאכול בשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ואחר כך יאכל, ואם חלטו בחומץ מותר לאכלו כשהוא חי". כלומר שלשיטתו בשר חי חייב הכשרה (בניגוד לדעת ראשונים אחרים), ואיך היא ההכשרה? או מליחה והדחה או חליטה, מפורש שההכשרה בחליטה לבד או במליחה בלבד מספיקה (אמנם היה אפשר לחלק ולומר שדווקא לבישול הצריכו את שניהם, אבל זה נסתר מהראיה הקודמת).

 

ג. לגבי בהמה ששבר מפרקתה כתב בהלכה ט: "השובר מפרקת בהמה קודם שתצא נפשה הרי הדם נבלע באברים ואסור לאכול ממנה בשר חי ואפילו חלטו, אלא כיצד יעשה יחתוך החתיכה וימלח יפה יפה ואחר כך יבשל או יצלה", כלומר - בבהמה שהדם נבלע בבשרה לפני השחיטה לא מועילה חליטה (אפילו לא לבשר חי) אלא רק מליחה, לכן רק ימלח ואחר כך יבשל - בלי חליטה כלל! אפילו בבהמה שיש בה יותר דם בלוע מאשר בהמה רגילה, כל שכן בבהמה רגילה...

 

ד. כותב הרמב''ם לגבי בשר שלא הועילה בו חליטה בהלכה יג: "וחתיכה שהאדימה בתוך חומץ היא והחומץ אסורין עד שימלח אותה יפה יפה ויצלה, בשר שהאדים וכן ביצי בהמה וחיה בקליפה שעליהן, וכן העורף שבו המזרקים שהן מלאים דם, אם חתכן ומלחן כדת מותר לבשלן" כלומר שהחליטה לא הועילה ולכן יש לבצע מליחה, משמע שמלכתחילה הייתה חליטה בלבד בלא מליחה. וכן לגבי חתיכה האדומה מעיקרה מספיקה מליחה, אפילו בלא חליטה.

 

ה. לגבי המקור: הגמרא מדברת על חליטה כהכשרה לגבי כבד (וכאמור - חליטה בפני עצמה ולא כתוספת למליחה), לענ''ד הרמב''ם הבין שאם בכבד החמור חליטה מכשירה ואפילו לבישול כל שכן שבבשר שאינו מרובה בדם היא תועיל. מה גם שהגמרא מזכירה חליטה בחומץ לגבי 'אומצא' שזה בשר רגיל, כך שהסברא הזו גם נתמכת במקור מפורש. כך שלפי ההסבר שלי גם מובן מה המקור של הרמב''ם, כי מקור לזה שחייבים חליטה בנוסף למליחה באמת אין.

 

וזו הסיבה שאני לא מחמיר בחליטה.

(בסוף יצא לא כל כך בקצרה אבל לא נורא )

יכולת לשנות את הכותרת במקום לכתוב את השורה התחתונהצריך עיון
יכולתיימ''ל

ואני עדיין יכול.  

 

אבל השארתי כדי לומר שלפחות השתדלתי לכתוב בקיצור ושלא התיימרתי להקיף את הנושא. 

ואפילו עכשיו, למרות האריכות, זה עדיין יצא יחסית בקיצור (לכן התמקדתי רק במשנה תורה ולא הבאתי לא את המקורות בגמרא וגם לא את הרי''ף ואפילו לא את פירוש המשנה במסכת תרומה).

חבל באמתסתם 1...
שלא הרחבת וראית שחומץ אינו מוציא דם אלא מבליע אותו, כפעולת חליטה.
ושהחומץ מועיל רק לבשר חי שהוא כאמור לא צריך כלל הכשרה, לא לדעת ראשונים אלא לדעת רבי עקיבא בכבודו ובעצמו!
ובגלל זה מותר לשתות את החומץ שחלטו בו.

ולמה שכתבת.
א- אין "כל שכן" לבשר. דין כבד הוא דין כבד שהוא מלא דמים. אבל מבחוץ אינו מלא דם! הדם בלוע בו בתוכו. המלחה כלל לא תועיל ולא מועילה לו. למה תקיש מדעתך קל וחומר ועוד ותבוא למכשול?

ב- לגבי מה שהבאת זה בדין בשר חי. מה לו ולהכשרת בשר לבישול? רבי עקיבא, כאמור, כלל לא מצריך הכשרת בשר חי. בבשר חי שאדם רוצה לאכול יש רק את בעיית הדם שעל הבשר כי הדם שלא פירש גם לא יפרוש כי האדם אוכל את החתיכה.
שוב הקשת מדעתך וטעית.

ג- בהמה שמפרקתה שבורה לא צריכה חליטה כלל נכון מאוד! ומדוע? כי הסיבה שהביאה לצורך בחליטה נעלמה. הדם נבלע באיברים! לשון הרמבם בכבודו ובעצמו בציטוט שאתה עצמך הבאת ולא ראית.
בבשר בהמה רגילה כמובן שיש צורך בחליטה בנוסף כי הדם לא נבלע באיברים כלל. היא הנותנת לשלול את כל שיטתך.

ד- מדוע החומץ אסור ואילו בסוף ההלכה שלפני כן כתב "ומותר לשתות החומץ שחלטו בו". מפני שכאמור, אין החומץ מוציא דם אלא מבליע כפעולת החליטה. ואם החתיכה האדימה זאת אומרת שיש עליה דם והיא אסורה עד שימלח ויצלה! לא ימלח ויבשל. אלא צלייה כהכשרה במקום שהחומץ לא הועיל לבשר חי!! ההלכה ממשיכה את הקודמת ומדברת בבשר חי שלא הועילה לו החליטה בחומץ כי קרתה לו תקלה והאדים! בשר חי בלבד.

ה- לא נכון כלל. הכבד לא חמור אלא שונה. הוא מלא בדם בתוכו ודמו לא יצא במליחה. רק לאחר צליה, בישול או השלכה לחומץ מועילה בו. אומצא זה בשר חי! איך למדת ממנו על הכשרת בשר בחומץ או חליטה בלבד? מדובר בדם איברים שלא פירש ומותר בחומץ או מליחה בלבד.
אני מקווה שלעולם לא חלטת בלבד כהכשרה בבשר כפי הבנתך ברמבם כי הבנה זו תלושה לחלוטין מכל שיטת רבינו שמעוגנת בגרסת גמרא מפורשת ומקורית על פי כתבי יד (הנציב, שאילתות רב אחאי, הרב קאפח) ולמה נלין על דעת רבינו שאינה מובנת לנו ולא על עצמינו ומיעוט דעתינו?

ישנן עוד סוגיות שגרסה מוטעית הטעתה אותנו וישנן עדויות ברורות עוד בידינו. כמו נוסחת רבינו חננאל על הדף! אבל מי מעיף בו מבט בכלל? 5 כוסות בליל הסדר זו גמרא מפורשת, שטיפת עיניים מרוח רעה ולא ידיים... וד"ל וכו'...

נו באמתימ''ל

כל חליטה עניינה לא להוציא דם אלא לצמות את הבשר שלא יפלוט - בין בחומץ בין ברותחים. מה הקשר?

 

ולמה שענית:

א. ודאי שיש 'כל שכן', עניין החליטה כאמור הוא לצמות את הבשר שלא יצא דם - אם היא מספיקה לכבד לכל הפחות היא תספיק גם לשאר הבשר. איך בשר רגיל יהיה חמור ממנו וידרוש גם מליחה וגם חליטה? אתה טוען שבשר מלא דם מבחוץ יותר מכבד? זה לא נכון מציאותית וגם לא קשור שכן עניין החליטה הוא כנגד הדם הבלוע.

 

ב. נכון לר''ע לא צריך הכשרה לבשר חי, אבל הרמב''ם פסק שכן ופירש שמספיק או חליטה או מליחה. גם כתבתי במפורש שאני לא מקיש מזה לבישול כי אפשר היה לומר שיש הבדל בין חי לקדרה, אלא רק מראה דוגמה שבה מספיקה או חליטה או מליחה, לזה שזה נכון גם לגבי בישול הבאתי ראיות נוספות.

 

ג. דם שנבלע באיברים זה כל העניין של החליטה, והוא קיים גם בבשר של בהמה רגילה. ההבדל בין שנשברה מפרקתה לרגילה הוא בכמות, לפי שיטתך גם לא יהיה צורך במליחה - גם היא כנגד הדם הבלוע.

 

ד. אתה טועה, בהמשך ההלכה הוא מדבר במפורש על בישול, החיוב בצלייה הוא לאפוקי גם חי וגם בישול ובשתיהן עוסקת ההלכה.

 

ה. לא נכון? אז תביא מקור אחר. אומצא זה אכן בשר חי והגמרא אומרת במפורש שחומץ מכשיר אותה - אם רק לאכילה כבשר חי או לא היא לא חילקה, כדי לחלק צריך ראיה.

 

הגירסה הזו לא מעוגנת באף כתב יד של הגמרא, אני לא מבין למה אתה חוזר על זה (גם הנציב כותב את זה במפורש ובכל זאת אתה מביא אותו כמקור, זה מאוד מוזר). אין רבנו חננאל על המסכת, לא יודע למה התכוונת.

 

 

אתה ממשיך לכתוב בתוקפנות ובזלזול, אני לא מבין מה זה נותן לך אבל לי לא מתאים לדון ככה אז אני פורש. כל טוב.

לא חשבתי שאסכיםסתם 1...
עם זה פעם אבל אמת זו אמת.

חיזוק יפה מאד! לכולנו באשר אנחנו - צעירים מעל עשרים

מִי שֶׁרוֹצֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתָּה
הַנִּצָּחוֹן [מידת ההתנצחות] אֵינוֹ סוֹבֵל הָאֱמֶת, וְאַף אִם יְבָרְרוּ לְעֵינָיו דְּבַר אֱמֶת - יִדְחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת נִצָּחוֹן. עַל-כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתָּה, יְסַלֵּק מִקֹּדֶם מִדַּת הַנִּצָּחוֹן, וַאֲזַי יָכוֹל לִרְאוֹת הָאֱמֶת אִם יִרְצֶה.
(ליקוטי עצות, אמת ואמונה, ל"ג)



הדגש לדעתי הוא "אם ירצה".

זכותך להיעלב וזכותי למחות על סילוף בשביל להשקיט מצפון.
כיף היה להיות מתוייגתנפש חיה.
מענייןימ''ל

גם אני ראיתי את זה ונזכרתי בך. אתה הרי לא ראית את ההסבר שלי בעבר, לא עצרת כדי לבחון אותו אלא ישר שללת אותו אפילו בלי להתייחס לראיות שהבאתי.

הציטוט הזה נכון, אבל זה לא חכמה להביא את זה כלפי הצד השני - שנינו חושבים שאנחנו צודקים (וזה בסדר), לפקפק בכנות של השני זו חכמה מאוד קטנה.

 

 

אבל עיקר העניין הוא שמותר ואפילו רצוי לחלוק, גם מותר לך לחשוב שאני טועה ומסלף, טיפש ולא בריא בדעתי ובנפשי - כל זה לא מצדיק התנהגות תוקפנית והתבטאות מזלזלת.

גם אני חושב שאתה טועה, ושהראיות שהבאתי הן חזקות ואתה לא הבנת אותן (אני בחנתי אותן במשך שעות וימים, כמה אתה השקעת כדי לפרוך אותן?) - אני עדיין לא מרשה לעצמי לחשוב עליך דברים רעים באופן אישי בגלל זה, בטח שלא לבזות ולתקוף אותך אישית.

באמת שאני לא מבין מה הצורך בזה ומה זה נותן לך, ולמה אתה מרשה לעצמך להתנהג ככה שוב ושוב. אנחנו לומדים תורה או הולכים מכות? זו לא צורה של לימוד. מצטער.

 

 

אני לא מקפיד עליך אבל כל עוד זה לא משתנה אני מקבל על עצמי לא להגיב לך.

אתה מייחס לי דברים שכלל לא אמרתי עליך.סתם 1...
אמרתי שכל אדם שייתקל ברמבם הזה בהסתכלות פשוטה כמי שבא לפסוק מרמב"ם יבין את הפשט אלא אם כן הוא לא בריא בנפשו. אין לי מושג איך ייחסת את זה עליך.

ציטוט מהרב קאפח על ההלכה הזו ממש על ערוך השולחן- "אחר הסליחה רבה מכבודו הרם והנעלה ,אין להמצאתו שום שורש ויסוד, וכל המצאה העוקרת את ההלכה מיסודה אינה כלום"... "ואף דסברא זו אינה דברי טעם"... (מהר"ח כסאר על דברי ערוך השולחן".
אוכל להביא לך יותר חריף וככל שנחזור אחורה בזמן יהיה יותר חריף...

דרך אגב זו לא המצאה שלך אלא ההבנה הזו של "או או" היא מוכרת כבר מ"משרת משה" על הרמבם, הרב שמחה נבר.

התעלמת במופגן מהלכות שסותרות את הבנתך המאולצת כמו בדבר עופות ממולאים לאחר מליחה והדחה. יהיו אסורים משום שלא נחלטו.

בה"ג, רי"ף, בתשובות הגאונים מזכירים את החליטה ומנהג דמשק גם הוא ועוד מקומות.

נ.ב
מאחר ואין החליטה הוא להצמית את הדם, לצמיתות= לחלוטין באונקלוס, "מייד" זה לאחר השלבים הקודמים לא מיד לאחר שחיטה.
אז על סמך דקדוק שלך ברמבם ביטלת את דעתוסתם 1...
ואת דעת כל העוסקים בדעתו והחלטת שו' זה או?

יש גרסאות בחולין צג' שאומרות במקום "ואפילו לקדרה" לאחר הדחה מליחה והדחה, "והפיל" או "ואפיל" לקדירה.
שזו החליטה. ככה הנצי"ב מביא בגרסאות שלו של רב אחאי והרב קאפח מזכיר זאת גם.
מקור לשיטתו המגדל עוז מביא במקום כמה כיוונים להבנה ומקור לחליטה.
מבחינת מסורת ידוע ומוזכר עוד הרבה הרבה לפני רמבם עניין החליטה. המסורת הייתה לחלוט וכך להכשיר.
אם כיום אינך רוצה לחלוט הרשות בידך אבל אל תסלף את דברי רבינו. הלשון ברורה וכמו בכל משנה תורה גם כאן, ו' זו הוספת שלב ולא "או". אחרת אין פשט בדברי רבינו יותר.

אפילו הילקוט יוסף מביא לכתחילה ראוי לחלוט בשר והמחמיר תבוא עליו ברכה.

מה גם שהסיבה היא הגיונית ורבים עוסקים בבעיה של הדם שנשאר בבשר ולא פירש. מה קורה ומה דין בשר שנמלח ועכשיו נחתך ורואים שוב בשר חי? אחרי חליטה אין בעיה כזו והדיוק המאולץ מאוד שלך בדיני אכילת דם הוא תמוה מאוד.
זה לא דקדוקימ''ל

פירטתי למה זה מוכרח (ואם הבנתי ככה בדעתו אתה לא יכול לומר ש'ביטלתי את דעתו', אפילו שבעוונותי הבנתי אותו אחרת ממך...).

 

הגירסה הזו של 'אפיל' קשה מאוד מהרבה סיבות (היא מתעלמת מחליטה בחומץ, היא מצריכה חליטה אפילו לבשר חי והרמב''ם במפורש פסק הפוך, היא לא תואמת לגירסת הרי''ף, היא מתעלמת מלשונות מקבילים בשתי סוגיות נוספות) אבל בעיקר - אין לה שום מקור (מלבד השאילתות שגם בהם זו טעות דפוס כמו שכותב במפורש הנצי''ב שבכתבי יד כתוב 'אפילו', וגם אני בדקתי בחילופי הנוסחאות במהדורה המדעית של השאילתא ואכן בכתבי היד הגירסאות הן 'אפילו' או בקיצור 'אפי''), בכל עדי הנוסח של התלמוד הגירסה היא 'אפילו'.

 

הרי''ף כותב שלא נוהגים לחלוט, וכן הרבה מהראשונים. גם לא מצינו את המנהג הזה בראשונים אחרים, רק תמיהה על דברי הרמב''ם (כמו שכתב הראב''ד "לא שמענו ולא ראינו מימינו").

 

הרמב''ם כותב הרבה פעמים ו' בתור אפשרות נוספת, אני לא רואה את זה כאילוץ. במיוחד לאור כל הראיות שהבאתי שמכריחות להבין שחליטה היא לא חיוב נוסף - אליהן לא התייחסת בכלל.

 

 

נ"ב

תשתדל בבקשה לכתוב בצורה מכבדת, אין צורך לתקוף ולזלזל גם אם אני חושב אחרת ממך.

הדיוק שלך הוא הכי מאולץ שראיתי בחייסתם 1...
. לא נראה לי שתמצא אדם אחד שיקרא כמוך בתור הבנה ראשונית בטקסט הזה. בהנחה שהוא בריא בדעתו ונפשו.

"כיצד עושה? מדיח הבשר תחילה ואחר כך מולחו יפה יפה, ומניחו במילחו כדי הילוך מיל, ואחר כך מדיחו יפה יפה עד שיצאו המים זכים, ומשליכו מיד(!!!!) לתוך מים רותחין..."
כל הוספה שלי ומחאה תהיה מיותרת. לא השארת לרבינו מקום להתגדר בו בכתיבה ברורה ופשוטה עם דיוק כמו שלך.

גם עם גרסת השאילתות והנציב לא נכונה בעיניך הבעיה בעינה עומדת. דם האיברים עלול לפרוש! מקורות תמצא במגדל עוז למכביר.

הראבד היה בפרובנס וכלל לא קשור לתרבותו וסביבתו של רבינו ואין ללמוד ממנו כלום לגבי עדות על מנהגי מצרים. אפשר לחפש גן במחזור ויטרי...

פירטת הבנה מאולצת עד כדי סילוף שאין זלזול גדול ממנו והעמדת עצמך והבנתך בלבד במרכז וחבל שכך. לא פירטת כלל הבנה מוכרחת...

ראית שלא נוהגים לחלוט, רצית למצוא הצדקה בדעת רמבם ודייקת דיוק מאולץ. מנהג רווח בשביל להכניס את דעת רמבם לשיטות שהתנגד אליהם.
רמבם לא חושש לשנות ברכות אם צריך כמו הנותן תורה לעמו ישראל...
רמבם משנה את תפילת הדרך על פי כללי הפסיקה ההלכתית נגד כולם! אם צריך. ועוד.
אז אני לא בריא בדעתי ובנפשיימ''ל
עבר עריכה על ידי ימ''ל בתאריך י"ט בחשון תשע"ח 19:03

(אם כי אני לא מחפש את ההבנה הראשונית דווקא אלא את הנכונה) תודה על האבחון.

 

"משליכו מיד (!!!) לרותחין" לא מיד אחרי המליחה (גם לשיטתך חליטה מועילה גם אחרי הרבה זמן מהמליחה) אלא מיד (!!!) לרותחין ולא לצונן ואח''כ להרתיחו. זה המשמעות של המשפט המלא "ומשליכו מיד לתוך מים רותחין אבל לא לפושרין כדי שיתלבן מיד ולא יצא דם".

 

את ההמשך לא קראתי. כל טוב לך.

כרגיל... לא קורא אבל מגיב...סתם 1...
גם התחמקת מלענות על איסור עופות ממולאים לדעת רמבםסתם 1...
שאוסר אותם לאחר שעברו מליחה והדחה בגלל שלא עברו חליטה!

בהג , רי"ף (שאינני יודע איך הכנסת אותו לשיטתך), תשובות גאונים בשם הרמ"ך על החליטה ושהיה המנהג לחלוט בנוסף! לשאר התהליכים...
כאמור הרבה לפני רמבם עם מסורת ברורה לחלוט.
לא קראתי כאמורימ''ל

כיוון שביקשת אגיב לעניין עופות הממולאים:

מולייתא לא קשור בכלל לחליטה - אתה אומר שזה בגלל שהוא לא עבר חליטה, הרמב''ם לא הזכיר אותה שם בכל אפילו ברמז...

 

לשיטתך שמדובר בעוף שלא עבר חליטה העוף יהיה מותר כשאינו ממולא?

ואם הוא עבר חליטה יהיה מותר לבשל אותו ממולא? אם כן מה ההבדל בין ממולא ללא? מה ההו''א שיהיה מותר אם הוא לא חלוט?

 

אתה אומר שהיה מנהג רווח כזה? תוכיח. צטט כאן את המקורות. וגם - את המקור בגמרא (לא גירסת הדפוס של השאילתא...) בנוסף למנהג.

כאמור, לא מוכר את מה שקניתי. תישאר בטעותךסתם 1...
מקורות יש למכביר. להבנה שלך אין מקורות וכלל לא מפריע לך להיאחז בה כאוחז בקרנות המזבח.

אינני רודף אחרי הסכמות וחיזוקים לרמב"ם. כבודו במקומו וכבודך והבנתך במקומך.

גם ההבנה שלך העופות הם מקוריות ונטולות הקשר. רמבם מעיר על עופות ממולאים בגלל שעל עופות ובשר רגיל כבר דיבר לפני כן! בחליטה המקורית. לגבי המנהג לאכול ממולא הוא מתבטא נגדו כי מחוסר חליטה. גם ראבד מציין ושאר נושאי הכלים והמפרשים. אחרת למה נאסרו?

מקורות תמצא לבד, בהצלחה.
עד כמה שאני יודע תימנים מקפידים בזה עד כדי שחלק לא אוכליםהדוכס מירוסלב

בשר אצל מי שלא עושה חליטה

אנחנו חולטים בביתלישועתך קיויתי
ונגרינסקי שלח לי פעם מאמר בעניין, הנה:
http://net-sah.org/blog/25438
מאמר מעולה, מקיף! תודהסתם 1...
אעבור עליו בעז"ה בהמשך.
מאמר מעניין. רוב ככל מה שהוא מביא בדעת רמבםסתם 1...
עבר עריכה על ידי סתם 1... בתאריך כ' בחשון תשע"ח 18:45
באמת כבר מצוי בביאור של הרב קאפח. מעניין כל ההמשך על הבית יוסף והלאה עד דוגמאות המאכלים.
לגבי בשר טחון אינני יודע אם יש לו תיקון למי שנוהג לחלוט שהרי כבר נטחן ונהפך כל החוץ לפנים ולהפך. אז אם לא חולט רק בצלי על האש יהיה מותר.
@רמבמיסט בנשמה
האתר הזה הוא של תלמידים של הרב קאפחהדוכס מירוסלב

הגיוני שיביאו את דבריו, לא?

מכיר מכיר... רק הערתי על התוכן...סתם 1...
יותר מחצי כלל לא מדבר על רמבם והרב קאפח אלא על דעת מרן שמביא ביש אומרים חליטה.
הרב בן ציון אבא שאול אומר שלפי כללי הפסיקה במרן זה לכתחילה בדבריו שם והרב עובדיה חולק עליו ועוד... מאמר מעניין אבל בסיסי בסוגיה כזו מוכרית.
היתרון שלו והברכה שלו זה באמת הסדר שהוא עושה בסוגיה יותר מהחידוש בה. גם זה לא דבר של מה בכך.

לבסוף הוא דן בכל מיני מאכלים מימינו כמו שניצל, בשר טחון ועוד... ושוזר הרבה תשובות. מעניין ומסודר כאמור...
לא כל מאמר חייב לחדשהדוכס מירוסלב

הרבה מאמרים נכתבו בתור סיכום של לימוד. לפעמים הכישרון של הכותב הוא בבהירות ויכולת ההגשה אז מפרסמים.

נכון מאוד. אני אישית חושב שאפשר ללמוד המוןסתם 1...
ממאמרים כאלו ושותים מסודרים כמו המאמר הנל.
הרבה יותר מהרבה ספרים אחרים...
יש ספרים של גדולי עולם שנכתבו בדרך הפלפולהדוכס מירוסלב

והם לא קריאים למי שלא בקיא בשיטה שלהם.

יש ספרים שמיועדים לזה, שזה מעולה למי שרוצה ללמוד איך להתפלפל. אבל צריך תמיד סיכומים בהירים

 

דור השטיינזלץ!

המטרה היא לא פלפול.סתם 1...
המטרה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. ובשביל זה צריך הלימוד להיות בהיר ומובן.
חייב ללמוד מתישהו איך לדמות מילתא למילתא וכו'הדוכס מירוסלב

למשל הספר אגלי טל נכתב בין השאר כדי ללמד את דרכי הפלפול הישרים.

לא ראית אף פעם מישהו מנסה להתפלפל בגמלוניות? (לענ"ד כולנו עברנו את השלב הזה בתחילת הלימוד). יש ספרים שתורמים הרבה בעניין הזה...

לגבי בשר טחון-אניוהוא
באחת החתונות של הגיסות שלי חמי ביקש שאדאג למשגיח חיצוני, ושהוא גם יחלוט את הכל....
בצהרי יום החתונה אני מתקשר למשגיח לבדוק אם הכל בסדר,
הוא אומר - הסתבכתי אם החליטה של הבשר הטחון, עד שהצלחנו לחלוט הכל ולהוציא עם מסננת לקח המון זמן ועכשיו יש לחץ וכו'
אמרתי לו כל הכבוד וזה באמת קשה וכו'
והתאפקתי לא להתפוצץ מצחוק...
באירוע הבא התקשרתי אליו, אמרתי לו שרוצים שוב וכו'
הוא אמר - תראה, העסק עם החליטה מאד מסובך, ובעיקר בבשר טחון,
אז הסברתי לו שלא חולים בשר טחון, ושאת זה מי שמקפיד על חליטה לא אוכל בבישול אלא הצלחה בלבד, או אם חלטו לפני הטחינה
אז הוא שאל למה לא אמרתי לו לפני האירוע הקודם' אמרתי שחשבתי שהוא יודע...

סתם 1...אחרונה
תעשו לי סדר בסוגיית מסיק עצי זית שנטעו ערביםפתית שלג

בעיקר על העצים הרחוקים יותר מהיישובים- אלה שערבים לא מנועים מלמסוק ואלה שאין בהם סכנה בטחונית מיוחדת אם ערבים יבואו למסוק (לדוגמה בצמוד לכביש)

זמני היוםצע
עבר עריכה על ידי צע בתאריך ד' בחשוון תשפ"ז 2:20

אשמח לתשובות.

אני לא טוב בניסוחים מדויקים כל התייחסות זה מבורך.

ייתכנו אי דיוקים שלי מקסימום תשאלו ואסביר/אתקן.

א. האם קרבן התמיד הוקרב לפני נץ החמה? משנה ידועה ביומא - האיר פני המזרח.. אם כן אז למה תפילה אידיאלית היא בנץ ולא כבר משהאיר פני המזרח כמו קרבן?

ב. השוע בסימן פט מחלק בין תפילה בעלות השחר - רק בשעת הדחק. לתפילה משהאיר פני המזרח - בדיעבד.

למה תפילה שונה מהרבה מצוות שנאמר בהם שבדיעבד יצא כבר מעלות השחר..(ולא רק בשעת הדחק כבתפילה)?

ג. יש דעות בראשונים שתפילה אחרי הנץ (נניח בשמונה בבוקרל צורך הפשטות) היא רק בדיעבד ולא לכתחילה? ולכתחילה זה רק בנץ?

תודה

שאלות טובות (ואני לא בטוח בתשובות שאני כותב)טיפות של אור

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

תפילה בנץה' אלהים אמת

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

המשךטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בחשוון תשפ"ז 23:26

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

רק מעיר שלפי הא"ר וגר"א לפני משאיר נחשב לילהרודף מצוות

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

טיפות של אור

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

יש לי תאוריה שאת איברי תמיד של שחר הקטירו בנץ החמהרודף מצוות

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

עונה מהזיכרוןיהודי שואף לטובאחרונה

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

דיון על מהות ההלכה - פיצול משרשור אחרטיפות של אור
ישר כוח!🙂קעלעברימבאר

להורדה חינם: הספר "קיצור הלכות שבת"עיתים לתורה

להורדה חינם: הספר "קיצור הלכות שבת" (113 עמודים) – עם שיעור מוקלט לכל פרק

20261018005719.pdf

שלום לכולם,

הספר "קיצור הלכות שבת" מאת הרב ירון אליה זמין עכשיו להורדה חינם, והקובץ המלא מצורף כאן להודעה. זהו ספר של 113 עמודים, ובו 43 פרקים.

הספר מרכז את הלכות השבת שפוגשים בכל שבוע – מהדלקת נרות וקידוש, דרך מוקצה, בישול וחימום אוכל, ועד מלאכות שבת ורפואה בשבת – כמנהגי הספרדים והאשכנזים, בלשון בהירה ותמציתית.

מה תמצאו בו

  • סדר ברור לפי נושאים – קל למצוא את התשובה בדיוק כשהשאלה עולה.

  • מקורות לכל הלכה – בגוף הטקסט, למי שרוצה לבדוק ולהעמיק.

  • שיעור מוקלט לכל פרק – ליד כל כותרת יש שני ברקודים: אחד לשיעור קצר למעשה, ואחד לשיעור מורחב מהמקורות. סורקים בטלפון ושומעים את השיעור על אותו נושא בדיוק.

איך להפיק ממנו את המרב: שמרו את הקובץ בטלפון או הדפיסו אותו. כשעולה שאלה – פותחים את הפרק, ומי שרוצה להבין את ההלכה לעומק סורק את הברקוד ושומע את השיעור.

אם הספר הועיל לכם – נשמח שתעבירו אותו הלאה, לחברים, למשפחה ולבית הכנסת.

שבת שלום ומבורכת!

צוות עיתים לתורה

תוכן העניינים

כל כותרת כאן מקשרת לפרק המלא באתר "עיתים לתורה", כך שאפשר לקרוא כל פרק גם אונליין:

כבוד ועונג השבת

הלכות מוקצה

בישול, שהייה והטמנה בשבת

הנאה ממעשה שבת

מלאכות שבת

רפואה בשבת

להמשך לימוד

הדין ההלכתי של אצות, אלמוגים ושושנות יםקעלעברימבאר

מה הדין של אלמוגים? האם אפשר לסכך בהם מחמת דבר שגידולו מהקרקע? הרי הגמרא בסוכה אומרת שאלמוגים שבקרקע הים הם מ7 מיני ארזים.

ואצות? ומה לגבי קניית אצות בכספי מעשר שני? האם הן כדגים שמותר או כפטריות שאסור?

ומה דין האוכל שושנת ים? האם בגלל שמחוברת לקרקע היא צמח ודומם, או בגלל שזזה היא חיה?

לכאורה מצד אחדאדני השדה הם חיה למרות שמחוברים בחבל בשר לקרקע ואם ינתק ימותו (ואפילו מטמאים באוהל) ,מצד שני צמחים טורפים הם זזים ועדיין מוגדרים צומח ומותר לאכלם.

(אהבתי את השאלות)טיפות של אור

כל מה שהזכרת הם דברים שיחסית קשה לסוכך איתם טכניתאריק מהדרום

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

לפי מה שהבנתי אצות וכדומה פטורות ממצצוות התלויותקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ז בתשרי תשפ"ז 8:55

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

עוד סברה-קעלעברימבאר

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

(לא בדיוקטיפות של אור

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

תודה.קעלעברימבאר

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

לא הבנתינקדימון

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

פשיטא שלא הולכים לפי הגדרה מדעית מיקרוסקופית.קעלעברימבאר

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

אם הייני הולכים לפי מיקרוסקופית אז גם חיידק יחיד אנקדימון

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

אם כן מה ההגדרה ההלכתית של צמח?קעלעברימבאר

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

השאלה התעוררה בעקבות תמיההקעלעברימבאר

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדaibrainora

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

מסתבר לענ"דרודף מצוות

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

הגיוני. רק תקח בחשבון ששוננת ים זזה כמו חיה, רקקעלעברימבאר

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

לאחר בחינה מחודשת בקשר לשושנות יםרודף מצוות

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

מה ההגדרה של שרץ מול צמח או פטריה?קעלעברימבאר

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

זו בדיוק השאלה שצריך לברר אותה.רודף מצוותאחרונה

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

שיעורים של רבניםה' אלהים אמת

לא יודע אם זה המקום, אבל מישהו יודע אם יש שיעורים קבועים של הרבנים הבאים במקומות מסויימים מלבד הישיבות שלהם?

הרב דביר טל

הרב ארל'ה הראל

הרב ישראל אריאל

ישדורש טוב לעמי

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הזדמנות להמליץ בחום על שיעורים של הרב הראל ביוטיוברודף מצוותאחרונה

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.

מישהו מכיר את הרב גור אריה ארגמן?אביעד מילוא

נטילת לולב ביום טוב שחל בשבת בארץ ישראלדורש טוב לעמי

מה דעתכם בעניין?

לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.

אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.

בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):

א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.

ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!

ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).

יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.

חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).

המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.

והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).

20260916215534.pdf

20260916215610.pdf

המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.

שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".

לקוראים: פוצלו מהדיון מספר ענפים שעסקו במהות ההלכהטיפות של אור

ולא בגופה של סוגיה

הם הועברו לכאן:

דיון על מהות ההלכה - פיצול משרשור אחר - בית המדרש

אולי יעניין אותך