אללה אכבר
באסמללה אררחמאן אררחים, מאלכ יום אדדין
אללה אכבר
באסמללה אררחמאן אררחים, מאלכ יום אדדין
אחלה יום לכולם
נוצת זהביאללה תרקדי יאללה יאללה תרקדדייי אני מרגיש איך ליבי קורא לי


חנקו אותי
שומעת אגדות קסומות של פעם טועמת שוב ושוב אותו הטעם..

הבנים הכי חונקים שם!!

המצב של הזוגות משתנה כל הזמן, ומי שסיים את היום בין הראשונים יכול להגיע למחרת אחרון לנקודת סיום. ככה שלא ממש משנה מה קורה שם ביום בלי הדחה. זה נהיה מעניין רק כשכבר יש תחרות אמיתית על המקום במירוץ וזה קורה רק לפני הדחה.


אגם בוחבוט כשהיא הייתה קטנה 

ההוא גבראמעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)