יש קצת כללי פסיקה בש"ך ביו"ד הוא מביא שם חלק מהעיקרים. כמדומני שזאת אחת ההתחלות הבסיסיות, בהנחה שכבר עברת על ההקדמות לב"י ולדרכי משה וכו'. שאר היסודות די מפוזרים בכל מיני מקומות.

יש את הספר של הישיבה של הרב טל (נראה לי שהוא של הרב טל עצמו) שממש עוסק בכללי פסיקה.

יש ספר של הרב משה ברנדסדורפר (הבן של הרב מאיר ברנדסדורפר) שעוסק בכללי הלכה.

יש סדרת שיעורים בנושא של הרב יעקב יוסף שאפשר לקנות, והיא ממש נוגעת בכל השאלות שאתה מדבר. סדרה די ארוכה ורחבה ויש בה גם דברים מעניינים שמובאים אגב אורחא. צריך לבדוק מאיפה משיגים את השיעורים (אם תרצה אנסה לברר לך). היחוד בסדרה הזאת הוא שהוא נוגע בכל המקומות הראשיים (יש כמה סימנים בשו"ע שהכללים האלה מפוזרים בהם) שנוגעים בכללי פסיקה שאחרי תקופת הגמרא.

יש כמה חלקים לא כל-כך גדולים בספרים אחרים שנוגעים בעניין כבדרך אגב (יש בילקוט חיים של הרב קורח בחלק האחרון, ציינו את העין יצחק של הרב יצחק יוסף).

הרב שטייזנלץ במהדורות עם הפסיקה (מהדורת קורן) מביא את הכללים בקצרה, בחלק מהמסכתות זה יותר נוכח.

לא זוכר במפורש, אבל כמדומני שיש במהדורת הלכה ברורה מיסודו של מרן הרב קוק גם את הכללים על סדר הסוגיא (לא למדתי בהם הרבה שנים אז לא זוכר כל-כך).
 

אני מאמין שאם תלמד ספרי הלכה שעיינו בדברים על הסדר זה יתברר לך. אם זאת הדרך שתבחר, כדאי להתמיד עם שיטה אחת לפני שנוגעים בעוד שיטות.

נ.ב, לגבי השאלות ששאלת:

יש כמה מקרים שכללי הפסיקה לא עוזרים. למשל ראיתי מקרה שברמ"א היו איזה 5 י"א. שאלתי פוסק והוא אמר לי שבמקרה כזה פוסקים ע"פ העניין (כלומר צריך לפתוח את הסוגיא ממש ולראות מה פוסקים כתבו אח"כ).

הב"י לא תמיד פוסק כמו הרמב"ם. ולפעמים הוא פוסק גם נגד כל עמודי ההוראה (נתקלתי במקרה כזה). למרות הכללים המרכזיים, כמו בכל דבר - יש יוצאים מן הכלל.

יש גם כללים במקרים שהשו"ע לא פסק בהם. ראיתי מחלוקת בדיני טהרה בין הרמב"ם לראב"ד, וראיתי תשובה שפסקו כמו הראב"ד. שאלתי פוסק והוא אמר לי שבגלל שהראב"ד נחשב אחרון (למרות שהיה מבוגר יותר, הוא העיר על הרמב"ם אחרי שהרמב"ם כתב), אז הלכה כמותו, תאורטית. הייתה בנקודה ההיא שאלה כי הכסף משנה תירץ את התהיה של הראב"ד, אז שם הלכה כבתראי לא בהכרח תופס ויתכן שהפוסק שפסק כמו הראב"ד פסק ככה מטעמים אחרים (הוא לא כתב את הטעמים בתשובה שראיתי)

תודה

עלה והצלח!

עולם הפסיקה הוא ים ענקי, ולענ"ד הוא מהנה מאוד ומפרה מאוד.

אני לא בקיא מדי..אבל זה בהחלט מעניין

אלא על ה"שורשיים", למרות שהרב יעקב זצ"ל נוגע בנושא אבל משתי נקודות המבט

ההוראה בעבר. לא היה צורך בספרים כאלה, וגם לימוד מתוך ספר לא מספיק, תנסה ותראה שתצטרך פוסק צמוד כדי להבין הרבה מהכללים שם.

רבני זמנינו פשוט אספו את הכללים מהפיזור הרב שלהם בספרי הפוסקים למקום אחד.

יש גם ספרים ישנים שנוגעים בזה, אבל אין כאלה שריכזו את הכל. בטח לא שיטות פסיקה עדתיות.

שורשם של הכללים הם בגמרא עצמה, כל השאר הם נגזרות של הכללים שנכתבו במפורש ע"י חכמינו זכרונם לברכה. חלקם כתובים מפורשות בתורה. לכן, כמו כל שאר התורה שבכתב ושבע"פ, אין מקום להמציא. להכל יש מקור ושורש.

אם חז"ל לא סיכמו את זה, זה לא לחינם.

הכללים הראשוניים דווקא כן מרוכזים בספרים קדומים על הש"ס, ההתפלגויות שלהם יחסית חדשות.

בעיקר העניין של קבלת מנהגאו מרא דאתרא בהכרעת דין, ולכן את זה לא יכלו לרכז לפני שזה נוצר

וידוע שהרמב"ם יותר דקדק בגרסאות התפילה מרוב הפוסקים (יש לרב קאפח על זה סברה מאוד יפה שגם נותנת משקל רב יותר לגרסת הרמב"ם בתפילות).

אמנם זאת סברה, אבל יתכן והב"י בגללה הטה את ההכרעה לכיוונו

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום