וגם הצורה. יפה מאד.
אם זה "לא ממש עוזר", אז גם "נוסח אחר" לא יועיל יותר.
שימשיך לומר כך. הרי אינכם יכולים לכפות עליו מה לדבר.
אני מציע שלא תתערבי במערכת היחסים בין בעלך להורים שלו.
זה לא חוסר רגישות מצד חמיך אם בעלך לא מרגיש שזה חוסר רגישות.
זה בין חמיך לבעלך. אין סיבה שתכנסי לשם- רק נזק זה יכול לעשות.
בעלך אדם בוגר וכשהוא ירצה הוא יגיד לאבא שלו מה שצריך. הוא יודע איך ומתי נכון להגיד לו להפסיק לשאול.
אתה חושב שהיא לא צריכה להתערב? במיוחד שמדובר בנושא מאוד אישי, ונקודה מאוד רגישה.
עמדתי במקום הזה, וזה ממש ממש לא נעים שמתחקרים את הבעל על נושא כזה זוגי ואינטימי.
(שואלת כדי להבין, ולא מתוך התרסה)
למה אם הוא הבן שלהם אז מותר להם לדעת הכל על הזוגיות שלנו או מה עשינו בדיוק השבוע?
במיוחד אם נניח הם ממש לא מתקשרים עם הכלה, ולא טורחים לדבר איתה או לספר לה דברים על עצמם, למה הם כן צריכים לדעת עליה הכל?
וזה שמשהו לא מרגיש שזה חוסר רגישות כי זה ההורים שלו, זה לא אומר שזה לא חוסר רגישות. זה הרבה פעמים נובע ממשהו שהוא "ילד טוב מידי" של ההורים שלו. והוא לעולם לא יגיד שהם עושים משהו לא בסדר או יעיר להם.
סליחה אם בכל זאת זה נשמע קצת מתלהם, פשוט נקודה רגישה..
זה עניין זוגי לכן אין פה "זה עניין שלו איתם.."
לא מגלה שום דבר שהאשה לא היתה רוצה. אז מה עניינה?.. (מעבר להבנה שלא נעים לה שהאבא שואל. בסדר, גם לא כנראה לא נעים. אז מה פה "עניינה"? שהוא מנומס? לא מתחצף?)
אם זה היה רק מדאגה בנושא הזה, ניחא.
אבל זה בהכל.
תקנו ככה אל תעשו ככה, תגיד לאשתך שתעשה ככה וככה.
וכן, כל שבוע צריך לדווח מה עשינו השבוע.
והבעל מקבל פקודות של מה לעשות ומה לא.
הודעות בסגנון של "אני רוצה שתלך היום לזקנה X לבקר אותה"
"אני רוצה שתתקשר היום ל1,2,3 ותדבר איתם.
תתקשר למשפחת X ותראה מה הבת שלהם מחפשת, אולי תוכל להציע לה מישהו..
נו באמת..
זה בדיוק לחטט. ולהתערב.
מילא הורים שנותנים הרבה לילדים וגם מצפים שיקשיבו להם.לא מצדיקה אבל יכולה להבין. אבל הם לא נותנים כלום (וגם לא רוצה לקבל מהם כלום) אז שלא יתערבו לי בחיים.
ולכל אלה שמתנהגים אליהם יפה, זה לא חכמה לבקר.
מצטערת שפתחתי את זה פה בכלל.
זה מספיק כאוב, ואנשים פה רק זורים מלח.
(וסליחה רפואה שלמה שזה היה בתגובה אליך..)
פשוט היה נראה מהרבה תגובות שזה לגיטימי לשאול שאלה כזו. אז רציתי לעורר גם נקודת מבט אחרת.
לא_כמו_כולםאני ממש ממש מזדהה עם מה שכתבת
פשוט עם כלללללל מה שכתבת מילה במילה!
(אולי אנחנו גיסות? ;) )
אולי זה לא המקרה של הפותחת..
אבל מקרה שכן שתבין שזה לא נורמלי וכדאי לעצור את זה עכשיו
תמיד חשוב לשמוע על כל המקרים
אנונימוסזו שאלה סבירה. על מה ידבר איתו? שואל איך ההכנות, הספקתם? יש לחץ?... זה דבר רגיל לגמרי, שכאשר מדברים ביום ו, מתענינים איפה עומדות ההכנות.
לדעתי, ההסתכלות שלך "כאילו בוחנים אותך", זה ממש רק בראש שלך. וחבל שדבר כזה "כ"כ יפריע לך". זה הכל ענין של פרשנות.
הוא פשוט מתקשר ערב שבת, כמקובל (יותר מקובל שהילדים מתקשרים), ומתענין. להערכתי לא עולה בדעתו לבחון, ול אעולה בדעתו שכך את רואה את זה. תשני את המבט, תרגישי טוב יותר...
[לפעמים, דווקא אם "עמדת בסיטואציה דומה", זה לא טוב - כי את מקישה מדבר לדבר]
ראשית, היא לא אמרה ש"מתחקרים", אלא ששואל בסגנון מעודן.
דבר שני, בוודאי שאינה צריכה "להתערב". מה שייך שתתערב? שמה? שיתחצף אליו?
את לוקחת כנראה מעצמך, "אם מותר להם לדעת הכל..מה עשינו השבוע" (וגם, אם לא מתקשרים עם הכלה..)... אבל זה לא מה שיש שם.
בנוסף, מי אמר ש"מתור להם לדעת הכל", או שזה נעים ש"מתחקרים אותו".
הרי הבעל עצמו אומר שאבא שלו קצת חסר טאקט, לא נותן כל לגיטימציה לזה.
אז מה הבעיה? ש"למרות" שאבא שלו מתענין, הוא עונה בחביבות שאם יהיו חדשות נעדכן ובינתיים בבקשה לא לשאול כל פעם? הכי יפה. כל הכבוד.
בוודאי שאינה צריכה להתערב בשיחה בין חמיה לבעלה, כל זמן שבעלה אינו מוסר "עליה" שום פרטים אישיים. יכולה רק לקלקל. שתשמח שיש לה בעל כזה. עומד על שלו - ובעל טאקט ומכבד את הוריו.
[ומישהו שהוא - מעתיק ממך - "שהוא "ילד טוב מידי" של ההורים שלו. והוא לעולם לא יגיד שהם עושים משהו לא בסדר או יעיר להם", הו א מקיים בדיוק מה שכתוב בהלכות כיבוד הורים. לא מעיר להם, דן אותם לכף זכות. כל הכבוד! כל זמן שהוא לא מצדיק בפני האשה התנהלויות לא ראויות כלפיה. וכאן זה ממש לא כך. הוא יודע שזה לא דבר עם טאקט (וגם אם היה חושב שאפשר להבין את הההתענינות, אין בכך שום בעיה), ובסופו של דבר, אינו משתף את אביו בעניינים שבינו לבין אשתו. מעולה]
נחמד לשפוט ולהגיד "מה הקשר"..
וכן הציטוט שהבאת ממני, בדיוק התייחס למקרה שבו ההורים מתיחסים בצורה לא ראויה, והבעל אכן מצדיק את ההתנהגות הזו. זו לא חכמה לדון בכל מקרה לכף זכות!
וכן- לדעתי יש מקרים שצריך להעיר להורים על התנהגות מבזה שלהם כלפי הכלה, ולא לדון אותם כל הזמן לכף זכות. ולצפות מהכלה להכיל אותם כל הזמן.
כמה אפשר?
והכל כמובן בתירוץ של "כיבוד הורים".
מי אמר שהכבוד של ההורים חשוב יותר מהכבוד של האשה?
לא אומרת שלא לדבר יפה, ואני חושבת שחשוב לכבד הורים, אבל למה זה אומר שאסור להגיד להם לא או להעיר להם?
וכן, ילד כזה, הוא ילד טוב מידי של אבא ואמא.
הבעיה שלך היא בינך לבין בעלך.
זה לא באמת ההורים שלו- זה הוא.
ואת זה צריך לפתור באופן זוגי לא בכעס על ההורים שלו.
כמה שפחות.
לא יודעת אם זה פתרון בכלל
כי כבר כמה זמן זה יכול להחזיק מעמד.
אי אפשר לעד לא ללכת לאירועים שלהם (כרגע הולך לבד)
או לדחות לנצח נסיעה לשבת (מבחינתו כן להיות שם לעיתים תכופות יותר)
עם דגש על הנושא הזה.
חשוב מאוד ששניכם תבינו את הצד השני ומתוך הערכה והבנה תגיעו להחלטות זוגיות
כיצד להתנהל מול ההורים.
ועדיף שמישהו בעל ניסיון ידריך אתכם.
בהצלחה.
ולא אמרתי "מה הקשר".. כאילו בהתרסה, אלא עניינית - לא ברור מה הקשר.
כי יש הבדל לגמרי ברור בין מה שרמזת לגבייך - לבין המקרה שלה.
אדרבה, מזה שכתבתי כך - את יכולה להסיק שבכוונה לא רציתי להקיש לגבייך. כל ענין לגופו.
וכתבתי מפורש, שאינני מדבר על הצדקה בפני האשה התנהגות לא ראויה כלפיה. זה בדיקו מה שאין במקרה שלה.
לעצם הענין, כיבוד הורים זה אכן מאד חשוב. ויש גדרים ברורים איך מותר "להעיר" להם ואיך לא.
וגם כבוד האשה מאד חשוב. הרי לא מדובר - גם במה שאת רומזת כעת לגבייך - שהאיש עצמו לא מתנהג אליה בכבוד.
זה לא שאלה "מה יותר חשוב". כבוד ההורים אינו מתיר להתייחס לא בכבוד אל האשה - וכבוד האשה לא מתיר להתייחס לא בכבוד אליהם.
אלא שאת שואלת על דבר אחר - שהוא באמת מציאות שלצערנו קורית; שהחותנים לא מתייחסים כראוי אל כלתם, והבעל נמצא בן הפטיש לסדן. מאד רגיל לכבד אותם, "ילד טוב" כמו שאת אומרת (שזו מעלה מצד עצמה) - מצד שני, הכלה מרגישה בגלל שבעלה מלמד זכות על הוריו, כאילו הוא לא "בצד שלה", וגם שבעצם אינו מנסה למנוע את היחס השלילי כלפיה.
אני חושב, שבמקרה כזה, אם האשה תוקפת את בעלה על היחס הטוב אל הוריו, זה יוצר ההיפך. כי הוא מתבצר במה שאינו מוכן לנהוג ההיפך - והיא מפסידה את עזרתו.
לכן, לענ"ד, דרך המלך היא שהאשה תגיד לו, שמאד מתפעלת מהיחס שלו אל הוריו ומכיבוד ההורים שלו - אבל בהיות שאינה יכולה לעמוד מול הוריו, כי אינה ביתם, והם מתנהגים אליה בצורה לא יפה (ותדגיש: אני לא מבקשת שבגלל זה תסתכל עליהם שלילי. רק תראה נקודתית שיש פה בעיה ביחס אלי, לא נעים לי) - אז מבקשת אותו שיסביר להם, בדרכי נועם, שהיא מאד סובלת מזה.
מעריך שכך יש יותר סיכוי שיקבל.
מכל מקום, צריך להבדיל במקרה כזה, בין לדון לכף זכות - שזו מידה טובה לבין הכרת הבעיה מצידה; וכמו כן, בין "להגיד להם" לבין להעיר בצורה שאסור לבן לדבר אל הוריו, גם בשביל אשתו.
ואז אכן לדבר איתם, בדרך ארץ.
אנסה ליישם. מקווה שישתפר.
אשמח לעיצות נוספות בנידון אם יש לך..
תודה!
לא אמרתי שאין מקום להגיע להחלטה זוגית בנוגע למה מספרים.
המקום שנכנס לשיפוטיות במערכת היחסים בין הורה לילד הוא לא נכון.
זו אמנם נקודה רגישה, אבל זה לא שהבעל מספר משהו חסוי, אלא אומר "לא, עדיין לא"
ובזה נגמר העניין. האם זה בסדר שהאבא שואל? זה לא משנה, זה כל אחד במערכת היחסים
שלו עם ההורים שלו.
כזוג, צריך לקבוע מה מספרים ומה לא. זכותה של אישה לדעת שבעלה לא מספר דברים שהיא
לא מעוניינת שידעו וכן להפך. הבעיה שאת מתארת היא לא בזה ששואלים, אל במה שהבעל מספר.
זה בינך לבין בעלך.
אין כאן משהו שהיא לא רוצה שידעו, ולכן היא שונה מהמקרה שאת מדברת עליו.
היא רוצה שיפסיקו לשאול- ופה זה כבר תלוי באדם מה מערכת היחסים שלו עם ההורים
ואיך הוא מרגיש עם זה.
פה אמרתי לה- שעדיף לה לא להיכנס למערכת היחסים ולא לשפוט אותה ולהגדיר "חוסר רגישות",
רק יצור מתח מול החם והחמות ומול הבעל שירגיש שהיא תוקפת את ההורים שלו.
בינה לבין בעלה רצוי וצריך להגדיר מה מספרים ומה לא.
אתה עדיין חושב שזה בגדר מערכת יחסים בין הורים לילד ואין מה להתערב?
כי זה מציק.
בעלי כבר לא משתף אותם אחרי שבקשתי שיפסיק. אבל מצד שני אני רואה שהוא גם לא מסוגל לענות תשובות בסגנון של "אנחנו לא מדברים על זה", הוא תמיד מתפתל בתשובות ומנסה כן להגיד משהו "כדי שלא יפגעו שלא עונים להם" ואני די מרחמת עליו..
אנשים צריכים גם ללמוד להניח, ולא לנסות לתשאל כל הזמן.
שאלת פעם אחת, פעמיים, אתה רואה שלא רוצים לפרט.. למה אתה ממשיך?!
מילא אנשים שמשתפים מה קורה אצלם ורוצים גם לשמוע מאחרים.
אבל הם רק רוצים לדעת..
כל עוד זה לא פוגע בזוגיות של הזוג- אם הבעל רוצה לחיות ככה את החיים שלו מחוץ לזוגיות,
זו בעיה שלו. אישתו יכולה לנסות בעדינות להראות לו שהוא נפגע מזה. אבל לא יותר מכך.
אם זה פוגע בזוגיות- לדוג' כשהוא מקבך פקודה מההורים הוא לא מסוגל לא לבצע גם על חשבון
הבית והאשה- זה דבר שיש לעבוד עליו באופן זוגי.
להתמודד..
זה ממש לא פתרון!!!
אני אומרת שזה לא הפתרון למרות שזה המצב אצלינו
זה עזרה ראשונה אבל עדיין חייב לטפל בשורש של הבעיה
רק להתרחק זה ממש לא פתרון ורק יהרוס
מה נעשה...
הם באמת "צריכים ללמוד להניח" בדברים שלא רוצים לשתף. יש להם בעיה.
אלא שאתם לא תחנכו אותם כעת מחדש. אולי תצליחו להביא לכך שיחדלו, אם יראו שלא יוצא מזה כלום.
נכון שהיה מקום לענות שאתם מעדיפים להשאיר את הנושא ביניכם, אבל אם הוא לא מסוגל לענות כך, או יודע שזה לא יעזור - אי אפשר בכח. תשאירי את זה ביניהם, העיקר שאת לא צריכה לענות, ושבעלך לא משתף במה שאינכם רוצים.
בכללי, לגבי ביקורים אצלם וכד' - באמת לדעתי אין ברירה, אלא להסביר לבעלך נקודתית מה מפריע, אחרי שתוותרי על מה שלא מהותי, והוא יצטרך בעדינות להסביר להורים, שהיכולת שלכם להגיע יותר, תלויה בכך שגם את תרגישי נעים. ותשמחו אם זה יהיה כך.
(רק דוגמה נוספת, כמה אדם רואה לפי מה שבראש שלו..)
וזה אכן מסביר עוד יותר את דאגת ההורים. כנראה מכירים את ילדיהם ותרבותם, ויודעים שאינם מונעים, אז דואגים להם. לא נורא. זה עדיין לא כ"כ הרבה זמן...
יתכן שההורים הם כאלה, ש"רוצים לעזור". יש הורים שלא ישאלו כלום, עד שלא ישתפו אותם.
יש הורים שמידי פעם יזרקו משהו, כדי שאם הילדים מתביישים לשתף אבל רוצים, יהיה להם פתח לזה.
יש הורים שאכן "ישאלו". לא הכי נעים - כשלא מעוניינים בכך - אבל לא סוף העולם. הצורה שבעלך ענה, בדיוק תואמת את המצב. גם בהומור, שמסביר שאינכם מעוניינים לשתף - נודיע כשיהיו חדשות - וגם בקשה לא לשאול יותר מידי. זה המקסימום. לגיטימי לא לשתף, בפרט אם מכירים שזה לא יסתיים בכך, ענין שלכם. וצרך לקחת את ה"מחיר" הקטן הזה, בחשבון. זה בא מטוב.
"שלא יתערבו"..
וגם לא "זכותם לדעת מה קורה"..
הנושא הזה, הוא ענין שלכם לחלוטין - אם כי אפשר להבין שהורים מתענינים בתסרר ליבם מה קורה עם ילדיהם.
אתם יכולים לענות בנימוס - אם שואלים - שהכל בסדר, ושלא מעוניינים לדבר בנושא. זהו.
אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)
עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬
התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)
אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…
נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.
למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.
תודה לעוזרים🙏🏻
אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.
נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.
לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף.
אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...
לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).
עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.
עם סכום כסף כניסה ויציאה
כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש
אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב
בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש
נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם...
לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.
מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.
יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש
כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.
אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר
אפשר להגיע בתחב"צ?
מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?
אשמח לעוד תגובות
אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...
כן חברים,
לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)
אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.
הרי זה לא אסור..
אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...
בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)
כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד
יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:
כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.
אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?
אתם נורמליים.
זו המציאות שלא נורמלית.
אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?
הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?
את נורמלית. אתה נורמלי.
פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?
כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?
התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?
הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?
לא מבינה את עצמך?
שואל מה נסגר איתי?!
תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!
את נורמלית. אתה נורמלי.
ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?
בעיקר חמלה.
הבנה.
לגיטימציה לאנושיות שלנו.
המון חמלה ואהבה.
לעצמי. לאשתי. לאישי.
לקחת נשימה עמוקה
ועוד אחת
להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר
ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.
ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.
ולנסות למצוא עוגנים גם כעת
ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר
לנו, ולזוגיות שלנו.
בשורות טובות ב"ה 🩵🙏
אשמח להמלצות על תחתונים.
אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד
תודה
אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)
לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים
אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,
זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.
