צבעים עזים ממלאים את השמים.
צבעים חמים כאלה,
נעימים.
האור אט אט נעלם.
שוקע.
כל האור והטוב
נעלמים.
שוקעים פתע פתאום.
ואני
עומדת מול השמש
שכבר איננה.
ותוהה.
האם האור עוד ישוב.
והטוב יאיר מעל כולנו.
כמו שהשמש זורחת שוב בבוקר.
והעולם שלי ייצבע בצבעים יפים, נעימים, וחמים,
לא רק שחור משחור.
והחום של השמש יחמם אותי.
ואני לא ארעד מכל דבר קטן.
אבל בינתיים
אני עומדת.
רועדת.
תוהה.
מול השמש
שאיננה.
בחושך
לבד.
