הציבור ששם על דיגלו את כל נושא ההפרדה, צניעות, קדושה שבינו לבינה, שמירת עיניים ונגיעה פתאום יוצא להגנתם של כל מיני אנשים ששכבו עם נשים בטענה שהם "שכבו בהסכמה אז הכל בסדר".

זה לדעתי תהליך של חילון מסויים בציבור. פתאום לשכב עם נשים שלא במסגרת הנישואין נהיה "בסדר" כל עוד זה לא אונס.

עד לשבועיים שלושה האחרונים, איכשהו כל האנסים וכל המטרידנים היו אנשי ימין.

אחרי ינון מגל ושות' נמאס לנו לגלות שהקדושה והצניעות משמשת כאמצעי חיסול, אז הכל נפל.

אבל אף ירא שמיים (או לפחות רוצה להיות) לא אומר שזה דבר טוב.

@סתם 1...

כנראה לא הבנת אותי אם לזה מה שאתה חושב שהתכוונתי.

ואם אתה משייך אותי לכאלה נשים.

אני שוקלת להיעלב ברצינות

וזה רק מה שמצולם.

הפשע היותר גדול שהיא לא שילמה על זה. מבחינתי היא גרועה ופושעת בדיוק כמו אנס

מעלות את הבנים המוטרדים גם כן לרמה של אחד מתוך אחד.

או במילים אחרות,

אם כל דבר נחשב הטרדה, זה מעקר את המושג ומטשטש אותו וחבל.

"טענו חיטין והודה לו בשעורין"

זה גם לא מעניין אותי כל עוד אני יודע שאני עצמי לא מטרידן.

רק אמרתי שבאותה המידה שאחת מתוך כל אחת מוטרדת,

אז גם גברים מוטרדים אחד מתוך כל אחד.

לכן לפי מה שמישהי=) העלתה, מקור עלום שטוען שכל מעשה או שריקה ברחוב או אפילו תחושה עצמית נחשב כהטרדה - זה בכלל לא עניין של גברים "מטרידים" מול נשים "מוטרדות" אלא כולם מוטרדים כאחד.

למה בובה אחת עולה יותר מהשנייה? בדיחה נהדרת!

אהבו: 764

גודל גופן:

א א

 הרשמה שתף שלח לחבר שמור למועדפים

ערב אחד, נועם נסע הביתה אחרי יום עבודה ארוך וציפה בכליון עיניים לראות את אשתו ובתו. לפתע אשתו הכועסת התקשרה אליו והחלה לצעוק: "איפה אתה? הבת שלך מחכה לך! אתה עומד לפספס את יום ההולדת שלה!" לפתע נזכר נועם שזה אכן יום הולדתה של בתו, אך הוא לא קנה לה שום מתנה! מיד הוא שינה את המסלול שלו ונסע לקניון, החנה את האוטו ורץ לחנות הצעצועים.

אהבתי

בחנות הוא שאל את המוכרת "כמה עולה בובת הברבי שעל המדף?" המוכרת אמרה לו בטון מתנשא, "איזו ברבי? יש ברבי מתעמלת ב-100 שקלים, יש ברבי רופאה ב-100 שקלים, יש ברבי דוגמנית ב-100 שקלים, יש ברבי גרושה ב-500 שקלים, יש ברבי בחופשה ב-100 שקל..."

"רגע רגע," עצר אותה נועם ושאל, "למה הברבי הגרושה כל כך יקרה בעוד שכל שאר בובות הברבי עולות אותו דבר?"

"אהה זה ברור," אמרה המוכרת. "כי הברבי הגרושה מגיעה עם הבית של קן, המכונית של קן, היאכטה של קן, הרהיטים של קן..."

אגב, זה השורש של אותה מגמה-

שתמיד מצדיקה את הפלסטינים-היות והם מסכנים...

בקיצור- החלש תמיד צודק...

ואני לא מדבר על מקרים אפורים שבו הן מעודדות את זה אם הבחור מוצא חן בעיניהן, וכשהוא לא הוא מטריד.

"נתת דבריך לשיעורים"- זה בדיוק זה.

אפשר בהחלט לקבוע גדרים. גדרים של מעשה שנחשב חוקית להטרדה על פי אמירה אמפירית,

שניתן להוכיח אותה בדרכים קבילות משפטית.

נכון- יהיו בנות שיחוו הטרדה. אבל אי אפשר לפתור הכול.

באמת כתבתי כבר שצריך לחזור לגדרי ההלכה. ולבנות חברה שמחונכת לצניעות.

אבל כרגע זה לא המצב. וכשזה לא המצב צריך להגדיר דברים אחרים כדי להגן מצד אחד

על קורבנות ומצד שני על קורבנות של עלילות שוא.

אם אתה מציע לפרוץ את כל הגדרות אתה בוחר להיות קורבן של עלילת שווא.

כי לך תוכיח שלא הסתכלת. 

כמו במקרה שהובא שהנהג לא עשה כלום מטריד. היא הייתה מוכנה להרוס לו את החיים.

וגם אם זה אחד מאלף(וזה לא)- אי אפשר לאפשר מצב כזה שאדם חף מפשע נפגע.

החברה המערבית תצטרך לבחור בין שני העקרונות הללו.

כמו אנשים שגונבים אבל לא לפי החוק, או רוצחים אבל לא לפי החוק. לכל חוק יש פגמים שאנשים

יכולים לנצל, ע"י חוק לא ניתן לשנות בני אדם, רק לשנות את הדרך בה הם עושים.

על מנת למנוע רצח יש לחנך, על מנת למנוע גניבות יש לחנך,על מנת למנוע הטרדה- יש לחנך.

חוק הוא מעין אמירה חינוכית. אבל הוא לא מספק.

כדי לפתור את המצב באמת יש צורך בחינוך אמיתי לצניעות וחיים מכבדים בין המינים, חיים שיכולים

להתהוות רק במסגרת ההלכה.

כל עוד החברה תנסה להפעיל כוח נגד החינוך העצמי שלה, היא תפגע באנשים חפים מפשע.

המציאות של תלונות שווא זה 1 לעשר. לא אחד לאלף. הבעיה היא שיש פורומים אלימים תקשורתית

ופיזית שמפעילים טרור על מנת שהנתונים ישקפו את מטרתם הפוליטית.

פורומים שהופכים את המאבק הנכון והראוי להגנה על נפגעים ומניעת פגיעה למלחמה בגברים באשר 

הם. אלו שמתעלמים שהתאבדויות של גברים בהליכי גירושים, אלו שמסבירים ברדיו שזה מגיע לגברים

על שנות "דיכוי נשים", אז עכשיו מותר לפגוע בגברים, ולכל אישה מותר להרוס את חייו של כל גבר בהינף אמירה ש"לך תוכיח".

אין צביעות גדולה מזו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/902/733.html
 

פוסט נהדר וממצה, לטעמי ^

כאילו ההודעה ריקה..

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏