ראשית - ישר כוח למנהל הפורום על הרעיון.

מה מתאים יותר ליום העצמאות, שיחול לרוב בשבוע, שבו נקרא את "ואהבת לרעך כמוך", לכתוב על אהבת ישראל? הנה לנו מצווה, שאיננה תלויה בזמן או בכסף, ואפשר לקיימה 24 שעות ביממה כל השנה. הנה דוגמא: לפעמים אנו עומדים בתור לאוטובוס אבל האוטובוס, שכבר הגיע לתחנה, מלא עד אפס מקום והנהג מבקש: "לא לעלות יותר!". אבל בתוך האוטובוס יש חלל כמעט ריק - בדרך כך מהדלת האחורית ועד לסוף האוטובוס. האם לפחות אנחנו מקפידים להתקדם עד לקצה האוטובוס, אם אין מקום ישיבה? כבר אינני מדבר על פינוי מקום לאדם מבוגר או נכה או לאשה בהריון וכיו"ב... אין לך כמעט שעה, שאי אפשר לקיים בה את המצווה.

דוגמא נוספת: אני מניח, שכולנו מקפידים להתפלל בבית הכנסת במניין בכל יום. בחלק מהסידורים מובא ע"פ מנהג הארי, שיש לומר בכל יום לפני התפילה: הריני מקבל/ת עליי מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך". אז נניח שאמרנו. מה זאת אומרת "מקבל"? וכי קיום המצווה תלוי בי?...

מסופר על אדמו"ר אחד ששאל פעם את אשתו: האם את יודעת, שיש רבש"ע? בבוודאי! השיבה אשת האדמו"ר תוך כדי התמיהה על השאלה המוזרה. עתה פנה האדמו"ר אל המשרתת הגויה ושאל אותה: האם את יודעת, שיש רבש"ע? בטח! השיבה המשרתת (זה מובן מאליו...). חזר האדמו"ר אל אשתו ושאל אותה: מה ההבדל בינך לבין המשרתת? ענתה לו אשתו: המשרתת אומרת ואני יודעת... 

אז לא מספיק לומר אלא צריך לדעת. ומהי הדוגמא? לפעמים אני נתקל בבית הכנסת בצדיקים, המאריכים בתפילתם. תבוא עליהם הברכה! אבל למה על חשבון אחרים? לפעמים אותו צדיק עומד במקום, הסמוך למעבר, כשלימינו או לשמאלו נמצא מתפלל אחר, שכבר סיים את תפילתו והוא מבקש לצאת כדי להתפנות או כהן, המבקש לצאת כדי ליטול ידיו לפני העלייה לדוכן... אז אם אתה כל כך צדיק, השתדל לקיים בהידור רב גם את "ואהבת לרעך כמוך". מצא לך מקום, שבו לא תפריע למתפלל אחר, ותפילתך תעלה מעלה מעלה תוך כדי קיום מצווה נוספת.

רעיונות נוספים ל"ואהבת לרעך כמוך" ניתן למצוא באתר:

http://www.lapidim.org.il

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!