תמיד רק בקרבת הבית,
בגילאים האלו מלווים עד לבית אא"כ הילד עצמאי וכבר היה שם כמה פעמים ומכיר את הדרך ללא כביש.
מתאמת מראש לזמן מוקצב, בהתחלה לזמן קצר.
אם אני יודעת שיש דברים שלא לפי הדרך שלנו - בד"כ לא שולחת שוב ומזמינה אלינו,
אם הילד בוגר אני כן אדריך אותו מה אנו מרשים ומה לא.
לא מאפשרת להם לצאת מהבית ללא השגחת מבוגר.
גם עם ילדים בגילאי בי"ס אני די מקפידה על כללים
כמו לא להסתובב ברחוב, להיות רק בבית החבר או בחצר שלו - אם יש.
אא"כ יש פעילות מוגדרת מראש שיוצאים אליה.
ובוודאי שאם הם רוצים לחזור לפני הזמן המסוכם - אני אומרת להם שיאמרו שהם רוצים לחזור או להתקשר.
עקרונית - כיום הרבה דברים שפעם היו נחשבים קיצוניים, לצערנו הכרחיים מטעמי בטיחות וביטחון.
בגילאים הנמוכים אנו נוטים לשמור את הילדים יותר קרוב אלינו וזה מצוין.
יהיו להם מספיק שנים להתרחק מהבית ומאיתנו. באופן טבעי הם חווים תהליך של פרידה.
אז צריך להקשיב לנפש הילד ולראות מצד אחד לא לחנוק ולאפשר לו חופש כמה שצריך,
אך גם לא לדחוף אותו החוצה אם לא מבקש זאת.