מסקנה:

אי אפשר עם האמונה.

ואי אפשר בלעדיה.

מסקנה 2#:

העולם פה- מטומטם.

כל האנשים פה- מטומטמים.

ואני- יותר מכולם.

מסקנה 3#:

החיים האלו הם אוף אחד גדול.

מסקנה 4#:

אני רוצה כבר לספר לה, או לה.

אחת משתיהן.

ושהן יבינו.

ולא ישפטו.

ושאוכל לסמוך עליהן שלא יספרו לאף. אחד.

ושאני לא ירגיש אחר כך טיפשה.

ומפגרת.

ןשזה לא יוריד לי את הביטחון יותר ממה שהו כבר למטה.

מסקנה 5#:

אין לי מושג איך עושים את זה.

מסקנה 6#:

בקטע הזה-

אני יודעת שבסוף יהיה טוב 

פשוט יודעת.

עברתי דרך מטורפת.

לבד.

זה בזכותי.

ומגיע לי מחיאות כפיים סוערות.

ואם עברתי את כל זה עד לכאן-

אני מסוגלת להכל.

הכל הכל הכל.

זה יקרה.

זה יבוא.

לאט לאט.

הכל עניין של זמן.

רק שלי כבר נגמרה הסבלנות.

נמאס לי מתהליכים ארוכים.

אני רוצה טוב עכשיו.

מסקנה 7#:

בקטע הזה- אין טוב גמור.

פשוט אין.

אין תשובות לכל השאלות.

ואת בסך הכל בן אדם.

תכילי את זה עננה, תביני.

כן , זה מדכא.

זה מייאש.

זה גורם לעצבות נוראה,

וריקנות נוראה עוד יותר.

כן, את רוצה תשובות. כאן ועכשיו.

נמאס לך להעביר את הימים בבטלה.

ואת השבועות, והשנים.

נמאס לך שלחיים שלך אין תכלית.

יש שיר אחד, שאותי מדכא, אבל הוא כל כך אמיתי:

"אומרים יש מי ששומר עלי,

נותן לי ת'כוחות.

עוד לא מצאתי תשובה אבל,

קוראים לזה לחיות."

קוראים לזה לחיות, את שומעת?!

זה מה שזה אומר, לחיות פה,

לחפש ולחפש,

עד כלות הכוחות,

ולהבין,

שלא להכל יש תשובות.

מסקנה 8#:

עוד שיר, באותו נושא:

"אם כבר אז בכל הכח מול העולם הזה,

אם כבר אז לדעת שניסית הכל,

אם כבר לא לדעת להמשיך ולשאול..."

(עידן רייכל, שם שם)

(השיר הקודם- אמיר דדון, שם שם)

אז את שומעת, עננה?

את ממשיכה להקשיב??

למרות כל ההפרעות, תתרכזי!

אם כבר, אם כבר את כאן.

אז להוסיף טוב בעולם הזה.

להדחיק קצת את הרע, והחושך.

אז מה שאת לא יודעת אם יש אמונה בעולם הזה,

אז מה שאת לא בטוחה שהוא קיים, המשיח.

אז מה שאת לא יודעת אם נקבע לך ייעוד מראש.

בכל הכוחות שיש לך, והם רבים ועצומים, 

תלחמי. תאבקי.

תורידי מהעולם הזה קצת מהעול הכבד הזה,

של מצפון שדופק בקצב,

של משחקי כבוד מיותרים,

של חוסר אהבה בין אנשים.

תוכיחי לכולם, שאפשר אחרת!

לא, לא חייבים ללכת לפי המסלול!

מוסכמות מרובעות שקבועות מראש-

אפשר לפרוץ!

קולטת?!

יש מציאות כזאתי, של פחות אנשים מסכנים ברחובות!

של יותר חיוכים ופנים מאירות!

מציאות אפשר לשנות!

אל תקבלי כמובן מאליו,

תחשבי, 

תמשיכי לברר,

לרדת לעומקם של דברים.

ואת! תצליחי.

ויהיו נפילות.

ויהיה קשה.

מרסק וכואב.

אבל בסוף יהיה טוב.

את תשאירי אחרייך משהו בעולם הזה.

תיצרי. לעצמך. ייעוד.

מסקנה 9#:

בקטע הזה- 

אין לי שמץ של מושג מה יהיה.

לוקח לי זמן,

לעבור תהליכים.

להשתנות בין מצבים.

ואני מפחדת לפספס את הרכבת.

מפחדת שהיא תדהר הלאה,

מתפצלת לשמונה כיוונים שונים.

יודעת,

שזה תלוי בי, אבל לא רק.

שלא הכל בשליטתי לא.

אני מאמינה שהאהבה תנצח.

מייחלת שנתבגר כבר כולנו,

ונצליח להיות אחד באמת.

אחד מלוכד.

ושמח.

פשוט. ואמיתי.

שטוב לו עם עצמו.

שאוהב את כל החלקים שבו.

שיוכל אפילו להכניס אורחים מבחוץ,

כאלו שירגישו בבית.

שיקלטו שטוב לנו ביחד, ואנחנו רוצים שיהיה לנו טוב גם איתם.

ושכל אחד מאיתנו יהיה בטוח בעצמו, בכוחותיו,, ובכוחות כולם.

שלא יתבייש בעצמו.

ולא בכל השאר. אפילו לרגע.

לו יהיה.

האם? אין לי מושג.

יכולה רק לקוות, ולנסות לפעול.

להאמין בטוב.

מסקנה 10#:

לא. להילחץ. משום. דבר.

אצלי הכל תלוי בזמן.

מסקנה 11#:

אני בן אדם פחדן.

וטיפש.

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצההההההההההההה שגרההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא!! רוצה!!! שגרהה!!!

שגרה זה למטומטמים. שלא חושבים על החיים.

שנבלעים כמו כולם בריק אינסופי.

כלואים בתוך עצמם.

כלואים בתוך מסגרת.

מזוכיסטית שאני.

מה את עושה מהההההההה???..?

אוף. נמאס. יש מישהו שיבין??.

מישהו.?

הלו? 

אנשים!!!??

דברו איתי על לוותר לעצמך, עד מחרותיים.

לא מעניין אותי.

אתם לא מבינים כלום.

הועמק שלכם כל כך רדוד.

שאני מתה.

עד מתי???

מילים יפות אמרתי קודם.

על שינוי, על מציאות אחרת, על פריצת גבולות.

הכל טוב בשביל לפרוק על הדף.

וזהו.

והנה מחר אני יקום בבוקר לעוד יום משמים שכזה,

ויראה לכולם שהמצברוח בעננים.

יסתיר את הדיכאון.

כמו כל יום.

אני טובה בבירבורים.

בתכלס אין מעשים ואין תוצאות.

רוצה כבר לשנות ת'עולם! 

רוצה לפרוץ ת'גבולות!

אבל מה חעשות שאני לא בעלת הבית על כל הרע שבעולם הזה??

והסבל??

לא אני גרמתי לאנשים לחלות.

לא!

ולא בידיי התרופות!

אין לי שום יכולות!

העולם הזה ענק.

וכ-ל האנשים המטורפים ביותר, האדירים! ששינו בענק!

הם מתו.

והרוע והסבל נשארו בעולם.

ולא חשוב מה הם עשו.

אין שום הגיון במה שקורה פה!

שום! הגיון!

לעזאזל!!!! יאווווווו

מסקנה 12#:

נתן גושן. בלעדיו לא הייתי שורדת. (או שאולי דווקא כן? לוידעת).

והנה כמה מהגיגיו: (שהם בעצם גם הגיגיי)

"איבדתי הגיון בכל השיגעון הזה!"

"ומי יהיה כאן, כשאחשוף את כאביי??"

"את סודותיי האפלים איש לא יודע, אנלא מרגיש קרוב, לאף אחד.."

" אני כאן 

כשלא באלך להיות

להציע שלום 

ולכבות ת'שרפות...

אני כאן

כשהרוח תסער

כשאין כח לחיות

וכשכלום לא נשאאאאר.."

"אני אחד בסך הכל והלבד שלי גדול"

"ואני הייתי כאן כל הזמן ולא שמתם לב,,

אני הייתי כאן ידיים על שולחן

ולב בוער רעב"

"ןלא תראו אותי שוקע 

במשחקים וחלומות

והכאב שלי לוקח 

רק כמה נשימות"

"אין מה לשתוק אני בא מרחוק

זה כואב בי עמוק עד העצם

אני לא מרגיש מיוחד יש לי שקט לבד

אנלא צריך אף אחד

זה דוקר"

"אוי ליבי, בוא ננוח לכמה דקות

כבר הובלת אלפי מלחמות

וזה אני שאוסף את שבריך אלי"

"אולי קצת שכחתי גבולות הגיון"

"וכמו אדיוט אני רוקד

וכל הגוף שלי רועד

אך לא אודה שמפחד משום דבר"

"כי מסתובבת סערה בתוך ביתי בכלל מבלי ששמתי לב.

ועוד ועוד.....

מסקנה 13#:

זהו. איבדתי את זה.

אני חייבת לעוף לישון.

אפילו לכתוב אני כבר לא מצליחה.

וזה רע. וזה גורם לי להרגיש רע.

ואני מרגישה רע רע רע !!!

ואני לא רוצה את מחר. 

אין מצב.

מחר.

איזו מילה נוראה.

אוף.

מה עושים?

נגמר לי כבר הכח למשחקים.

אין יותר הצגות.

הגעתי לשלב,

שהכאב,

והדיכאון,

כבר לא יכולים להסתתר.

כולם כבר רשמו לב.

שמשהו עובר עלי.

משהו לא טוב.

משהו רע.

ואני תמיד פחדתי שישימו לב.

אני עדיין מפחדת.

לאן זה יוביל?

יאבלללללה.

לא טוב לי. בכלל.

אני רוצה כבר לספר לה הכל.

הגיעו דברים חדשים ובלב שלי כבר אין מקום.

אפילו לא לפיצפוץ.

דחוס דחוס דחוס דחוס...

זה לא פייר שיש אנשים שהכל אצלהם פשוט.

לא הוגן ולא צודק.

אני רוצה כבר לדבר לדבר לדבר.

הנה,

יש לי הזדמנות.

היא רוצה שנדבר.

אבל אני לא רוצה לדבר איתה.

לא לא לא.

אני רוצה לדבר איתה.

אוף.

מתתי.

תשו כוחותי.

כלו עד תום.

ומחר יום חדש.

יאייי איזה כיף לי

*ציניות ציניות ציניות***

מסקנה 14#:

אני רוצה חיים טובים.

שמחים.

מאושרים.

מלאים.

בעשייה.

בסיפוק.

במיצוי כוחות.

בהוצאת הכח אל הפועל.

אני רוצה.

אישיות בנויה.

חזקה.

יציבה.

מחוברת.

לעצמה.

לאחרים.

עם קשרים אמיתים,

עם בני אדם אחרים.

מסקנה 15#:

בסוף אני יצליח.

אני מאמינה.

בעצמי.

רוצה להאמין.

אבלאבלאבלאבלאבלאבל

מה אני עושה עכשיו??

מחר אני קמה בבוקר ו....................................?

ממשיכה למערכה הבאה?

אמרתי כבר,

שאין לי כח להציג.

מסקנה 16#:

לא חייבים להציג.

אפשר לנסות להיות שמחים באמת.

מסקנה 17#:

נקום ונראה.

העייפות לא מוסיפה לי שמחה.

וננסה

להחליט

לפני

שנרדמים

שמחר

אני

מנסה

להיות

שמחה

באמת

ולא 

לשמוע

שירי

דיכאון

שעושים

לי

רע

שמחופש

לטוב

אלא

מתחילים

מהבינוני

והסביר

כלפי מעלה

ואולי

מחר

יהיה

לי

אומץ

ואני

יגיד

לה

שאני

רוצה

לדבר

איתה

והלוואי

שהשיחה 

עם

האיתה

השניה

תוביל

לפסים

טובים

בלבד

גם

בשבילה

וגם

בשבילי

ושאני

לא

אגיד

דברים

שאני

לא רוצה

להגיד

ולא 

יזכר

אחר

כך

בדברים

שחבל

שלא

אמרתי

ואיזה

מזל

שעליתי

על זה.

אני הסתפקתי במחווה בסיסית של סידור הבית

שחרור שלה למה שיבוא לה

לקחתי את הילדים

מה צריך יותר מזה

מה יש לעולם להציע ששווה יותר מזה

אולי מלא בירה עם גלן מורנגי להמשך הערב

הניסיון זה המורה הכי טוב

להיות חכם לא צודק

מרגיש שאיבדתי את זה

מרגיש לי שאיבדתי את השמחת חיים שלי

טוב אלא באמת איבדתי, ניראה לי היא מוקפאת איפה שהוא

אני שאתה יודע מה הכי טוב בשבילי

אבל קשה לי

תן לי נקודה של אור

לזכות קצת להתרחבות הדעת

לזכות לשמחה פנימית שוב

לראות את כל הטוב שסובב אותי

אבא תעזור לי, התעייפתי

התעייפתי

אין לי כוחות להילחם יותר

מלחמה שלא נגמרת

הוא פשוט לא מרפה לא מרפה לא מרפה

עוד התמודדות עוד ניסיון עוד נפילה הוא הרגל רע שהפך לטבע

די התעייפתי תגאל אותנו בבקשה תגאל אותנו

עד מתי...

אני צריך עזרה

לא יודע ממי

מה שבטוח שהרבה צריכים את העזרה שלי כרגע

עמוס מידי

יותר מידי ציפיות יותר מידי

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

באלי לבכות אבל לא מצליח

הלב כואב הראש כואב

אין ריכוז

הכל על אוטומת

חייב להיות חזק בשבילהם

ובשבילי

אבל אני גם בן אדם

איפה בדיוק הכל נכנס

"עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים."

"ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים."

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

צפופים - לשון צף על פני המים. מרוב הקהל היו נדחקים איש באחיו עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדים באויר:[1]

ומשתחוים רוחים - בשעת השתחויה נעשה להם נס ומשתחוים בריוח כל אחד רחוק מחברו ארבע אמות, כדי שלא ישמע את חברו כשהוא מתודה ומזכיר עונותיו:

צר לי המקום שאלין בירושלים, גרסינן - לפי שהיה המקום מזמין להם פרנסתן ולא הוצרך אחד מהם לצאת משם ולומר פרנסתי [דחוקה] ואיני יכול לדור בירושלים. ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום. כמו צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיהו מט):

קצת משו קטן לנשמה העייפה

בבוקר אתה חזק ומנצח. בערב אתה מפסיד.

במקום "להילחם" צריך לעשות סדר במערכת ולנסות להבין מה הצד שנלחם בך רוצה. הוא לא סתם שם. והוא לפחות חושב שהוא שומר עליך.

יש כמה כלים איך לעשות את זה. זה נושא מעניין.

ברגע שאתה תצליח להבין מה הצד השני רוצה, אפשר יהיה "לדבר" איתו ולהרגיע אותו וכל זה.

זה עולם שלם. בגדול זה אומר שהעולם והמציאות והגוף כולם לטובתנו ולא לרעתנו. ואם קורה משהו שאנחנו סובלים בו אז צריך לחפש למה. לא בכעס. בלב פתוח ושמח.

ומזל טוב על יום ההולדת !

eav eav kh kkbauo

tbh kt nchi nv gus thpav zv vukl

zv re vukl unxkho

thi kh tuuhr

תישאר קרוב

כבר לא יכול לחשוב

אני לא מבדיל בין רע לטוב

רע לי פסדר רע לי

דייי איך יוצאים מזהה

היום יומלדת היום חוגגים

מה יכול להיות יותר טוב מזה

מישהו

אני סמוראי שלא מספיק להילחם

היי, מזל טוב!

זה הזמן שלך לבקש ממנו הכל. הוא יקשיב לך.

ואתה סמוראי. אתה לא מפסיק להילחם. ואל תפסיק. זה מי שאתה, במהות.

תזכור, המטרה היא לא רק לנצח. גם אם אתה נלחם ומפסיד, אתה עדיין ווינר.

תודה

מרגיש שקוף כל כך

אני בוחר את הקרבות שלי...

ולצערי על חלקם כבר הרמתי ידיים

שקוף בפני מי?

ותלך בקצב שלך. אל תנסה לרוץ כשאתה לומד ללכת.

ויש נסיגות. אין מה לעשות.

הכיוון הוא הכי חשוב.

מאמינה בך❤️

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

יוצאים

ומתחתנים

מתישהו נולדים ילדים

יש צו מילואים

מלחמות איומות

עולם מתחרפן

טבח באחים שלו נשים ונערות נאנסות

מאות נרצחים

שנים של חזיתות מורכבות

טוחן מילואים

וכשהוא חוזר הביתה אשתו נופלת עליו או מתלוננת לחברות בבית קפה או בגן שעשועים בשמש אחר הצהריים שזה נורא כשהוא חוזר

ואיך היא תתרגל שוב לנוכחות שלו

ואולי זה באמת לא כל כך נוח שם במילואים אבל הבית דרש ממנה לא פחות ומן הסתם יותר

ומסכנה

המיצוי העצמי

והיא התרגלה לנוחות וללבד

והוא מפריע ומתלונן

ולמה הוא חזר בכלל?

תתחתנו טוב ילדים

תתאהבו

תצאו

תהיו חברים טובים

והעיקר תתפללו כי אין בזה שום הגיון

לא הכרתי קודם

האמת שהיא לא חדשה רק מתחדשת

מרימה את הראש

חזרה למקורות הקלאסיים

לטרגדיות עתיקות

האודיסיאה בלבוש מתחדש

בגדי המלך החדשים ממש

יש הוראות צפיה צריך IMAX

לא חייב לקרוא לפני זה את המקור כי באמת

חסכו לנו את הטרחה ולא נצמדו בכלל לטקסט

קירקה היא זקנה עם פוסט טראומה שזה אומר הרבה

אז באמת אני מסמפט את נולאן ואין לי משהו נגדו בטח לא אישי אבל הוא נפל לטרנד

ושוב סרט של שעות ארוכות

חבל

הוא יודע לספר סיפור יפה ויש לו מסרים מעניינים

יוקרה היה נחמד

ממנטו מעורר מחשבה

אבל מאז האביר האפל ולפניו יש לו שותפים ליצירה או הטיה מסוימת לכיוון אינטרסנטי וזה פוגע בסיפור ובאמנות

אבל הקהל אוהב

יש כסף

אז יאללה

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט