מסקנה:

אי אפשר עם האמונה.

ואי אפשר בלעדיה.

מסקנה 2#:

העולם פה- מטומטם.

כל האנשים פה- מטומטמים.

ואני- יותר מכולם.

מסקנה 3#:

החיים האלו הם אוף אחד גדול.

מסקנה 4#:

אני רוצה כבר לספר לה, או לה.

אחת משתיהן.

ושהן יבינו.

ולא ישפטו.

ושאוכל לסמוך עליהן שלא יספרו לאף. אחד.

ושאני לא ירגיש אחר כך טיפשה.

ומפגרת.

ןשזה לא יוריד לי את הביטחון יותר ממה שהו כבר למטה.

מסקנה 5#:

אין לי מושג איך עושים את זה.

מסקנה 6#:

בקטע הזה-

אני יודעת שבסוף יהיה טוב 

פשוט יודעת.

עברתי דרך מטורפת.

לבד.

זה בזכותי.

ומגיע לי מחיאות כפיים סוערות.

ואם עברתי את כל זה עד לכאן-

אני מסוגלת להכל.

הכל הכל הכל.

זה יקרה.

זה יבוא.

לאט לאט.

הכל עניין של זמן.

רק שלי כבר נגמרה הסבלנות.

נמאס לי מתהליכים ארוכים.

אני רוצה טוב עכשיו.

מסקנה 7#:

בקטע הזה- אין טוב גמור.

פשוט אין.

אין תשובות לכל השאלות.

ואת בסך הכל בן אדם.

תכילי את זה עננה, תביני.

כן , זה מדכא.

זה מייאש.

זה גורם לעצבות נוראה,

וריקנות נוראה עוד יותר.

כן, את רוצה תשובות. כאן ועכשיו.

נמאס לך להעביר את הימים בבטלה.

ואת השבועות, והשנים.

נמאס לך שלחיים שלך אין תכלית.

יש שיר אחד, שאותי מדכא, אבל הוא כל כך אמיתי:

"אומרים יש מי ששומר עלי,

נותן לי ת'כוחות.

עוד לא מצאתי תשובה אבל,

קוראים לזה לחיות."

קוראים לזה לחיות, את שומעת?!

זה מה שזה אומר, לחיות פה,

לחפש ולחפש,

עד כלות הכוחות,

ולהבין,

שלא להכל יש תשובות.

מסקנה 8#:

עוד שיר, באותו נושא:

"אם כבר אז בכל הכח מול העולם הזה,

אם כבר אז לדעת שניסית הכל,

אם כבר לא לדעת להמשיך ולשאול..."

(עידן רייכל, שם שם)

(השיר הקודם- אמיר דדון, שם שם)

אז את שומעת, עננה?

את ממשיכה להקשיב??

למרות כל ההפרעות, תתרכזי!

אם כבר, אם כבר את כאן.

אז להוסיף טוב בעולם הזה.

להדחיק קצת את הרע, והחושך.

אז מה שאת לא יודעת אם יש אמונה בעולם הזה,

אז מה שאת לא בטוחה שהוא קיים, המשיח.

אז מה שאת לא יודעת אם נקבע לך ייעוד מראש.

בכל הכוחות שיש לך, והם רבים ועצומים, 

תלחמי. תאבקי.

תורידי מהעולם הזה קצת מהעול הכבד הזה,

של מצפון שדופק בקצב,

של משחקי כבוד מיותרים,

של חוסר אהבה בין אנשים.

תוכיחי לכולם, שאפשר אחרת!

לא, לא חייבים ללכת לפי המסלול!

מוסכמות מרובעות שקבועות מראש-

אפשר לפרוץ!

קולטת?!

יש מציאות כזאתי, של פחות אנשים מסכנים ברחובות!

של יותר חיוכים ופנים מאירות!

מציאות אפשר לשנות!

אל תקבלי כמובן מאליו,

תחשבי, 

תמשיכי לברר,

לרדת לעומקם של דברים.

ואת! תצליחי.

ויהיו נפילות.

ויהיה קשה.

מרסק וכואב.

אבל בסוף יהיה טוב.

את תשאירי אחרייך משהו בעולם הזה.

תיצרי. לעצמך. ייעוד.

מסקנה 9#:

בקטע הזה- 

אין לי שמץ של מושג מה יהיה.

לוקח לי זמן,

לעבור תהליכים.

להשתנות בין מצבים.

ואני מפחדת לפספס את הרכבת.

מפחדת שהיא תדהר הלאה,

מתפצלת לשמונה כיוונים שונים.

יודעת,

שזה תלוי בי, אבל לא רק.

שלא הכל בשליטתי לא.

אני מאמינה שהאהבה תנצח.

מייחלת שנתבגר כבר כולנו,

ונצליח להיות אחד באמת.

אחד מלוכד.

ושמח.

פשוט. ואמיתי.

שטוב לו עם עצמו.

שאוהב את כל החלקים שבו.

שיוכל אפילו להכניס אורחים מבחוץ,

כאלו שירגישו בבית.

שיקלטו שטוב לנו ביחד, ואנחנו רוצים שיהיה לנו טוב גם איתם.

ושכל אחד מאיתנו יהיה בטוח בעצמו, בכוחותיו,, ובכוחות כולם.

שלא יתבייש בעצמו.

ולא בכל השאר. אפילו לרגע.

לו יהיה.

האם? אין לי מושג.

יכולה רק לקוות, ולנסות לפעול.

להאמין בטוב.

מסקנה 10#:

לא. להילחץ. משום. דבר.

אצלי הכל תלוי בזמן.

מסקנה 11#:

אני בן אדם פחדן.

וטיפש.

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצההההההההההההה שגרההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא!! רוצה!!! שגרהה!!!

שגרה זה למטומטמים. שלא חושבים על החיים.

שנבלעים כמו כולם בריק אינסופי.

כלואים בתוך עצמם.

כלואים בתוך מסגרת.

מזוכיסטית שאני.

מה את עושה מהההההההה???..?

אוף. נמאס. יש מישהו שיבין??.

מישהו.?

הלו? 

אנשים!!!??

דברו איתי על לוותר לעצמך, עד מחרותיים.

לא מעניין אותי.

אתם לא מבינים כלום.

הועמק שלכם כל כך רדוד.

שאני מתה.

עד מתי???

מילים יפות אמרתי קודם.

על שינוי, על מציאות אחרת, על פריצת גבולות.

הכל טוב בשביל לפרוק על הדף.

וזהו.

והנה מחר אני יקום בבוקר לעוד יום משמים שכזה,

ויראה לכולם שהמצברוח בעננים.

יסתיר את הדיכאון.

כמו כל יום.

אני טובה בבירבורים.

בתכלס אין מעשים ואין תוצאות.

רוצה כבר לשנות ת'עולם! 

רוצה לפרוץ ת'גבולות!

אבל מה חעשות שאני לא בעלת הבית על כל הרע שבעולם הזה??

והסבל??

לא אני גרמתי לאנשים לחלות.

לא!

ולא בידיי התרופות!

אין לי שום יכולות!

העולם הזה ענק.

וכ-ל האנשים המטורפים ביותר, האדירים! ששינו בענק!

הם מתו.

והרוע והסבל נשארו בעולם.

ולא חשוב מה הם עשו.

אין שום הגיון במה שקורה פה!

שום! הגיון!

לעזאזל!!!! יאווווווו

מסקנה 12#:

נתן גושן. בלעדיו לא הייתי שורדת. (או שאולי דווקא כן? לוידעת).

והנה כמה מהגיגיו: (שהם בעצם גם הגיגיי)

"איבדתי הגיון בכל השיגעון הזה!"

"ומי יהיה כאן, כשאחשוף את כאביי??"

"את סודותיי האפלים איש לא יודע, אנלא מרגיש קרוב, לאף אחד.."

" אני כאן 

כשלא באלך להיות

להציע שלום 

ולכבות ת'שרפות...

אני כאן

כשהרוח תסער

כשאין כח לחיות

וכשכלום לא נשאאאאר.."

"אני אחד בסך הכל והלבד שלי גדול"

"ואני הייתי כאן כל הזמן ולא שמתם לב,,

אני הייתי כאן ידיים על שולחן

ולב בוער רעב"

"ןלא תראו אותי שוקע 

במשחקים וחלומות

והכאב שלי לוקח 

רק כמה נשימות"

"אין מה לשתוק אני בא מרחוק

זה כואב בי עמוק עד העצם

אני לא מרגיש מיוחד יש לי שקט לבד

אנלא צריך אף אחד

זה דוקר"

"אוי ליבי, בוא ננוח לכמה דקות

כבר הובלת אלפי מלחמות

וזה אני שאוסף את שבריך אלי"

"אולי קצת שכחתי גבולות הגיון"

"וכמו אדיוט אני רוקד

וכל הגוף שלי רועד

אך לא אודה שמפחד משום דבר"

"כי מסתובבת סערה בתוך ביתי בכלל מבלי ששמתי לב.

ועוד ועוד.....

מסקנה 14#:

אני רוצה חיים טובים.

שמחים.

מאושרים.

מלאים.

בעשייה.

בסיפוק.

במיצוי כוחות.

בהוצאת הכח אל הפועל.

אני רוצה.

אישיות בנויה.

חזקה.

יציבה.

מחוברת.

לעצמה.

לאחרים.

עם קשרים אמיתים,

עם בני אדם אחרים.

מסקנה 15#:

בסוף אני יצליח.

אני מאמינה.

בעצמי.

רוצה להאמין.

אבלאבלאבלאבלאבלאבל

מה אני עושה עכשיו??

מחר אני קמה בבוקר ו....................................?

ממשיכה למערכה הבאה?

אמרתי כבר,

שאין לי כח להציג.

מסקנה 16#:

לא חייבים להציג.

אפשר לנסות להיות שמחים באמת.

מסקנה 17#:

נקום ונראה.

העייפות לא מוסיפה לי שמחה.

וננסה

להחליט

לפני

שנרדמים

שמחר

אני

מנסה

להיות

שמחה

באמת

ולא 

לשמוע

שירי

דיכאון

שעושים

לי

רע

שמחופש

לטוב

אלא

מתחילים

מהבינוני

והסביר

כלפי מעלה

ואולי

מחר

יהיה

לי

אומץ

ואני

יגיד

לה

שאני

רוצה

לדבר

איתה

והלוואי

שהשיחה 

עם

האיתה

השניה

תוביל

לפסים

טובים

בלבד

גם

בשבילה

וגם

בשבילי

ושאני

לא

אגיד

דברים

שאני

לא רוצה

להגיד

ולא 

יזכר

אחר

כך

בדברים

שחבל

שלא

אמרתי

ואיזה

מזל

שעליתי

על זה.

עד עכשיו היו צלילים של סערה שהלכו והתחזקו

ועלו

ונמתחו במתח מטריד

לא השאירו כמעט שקט ומרווח לנשום.

אתמול הכל התפרץ באיזה פראיות של טירוף.

עכשיו יש שקט

ומתחיל הצליל הבא.

כולם מחכים לדעת מה יהיה הצליל הבא

מה נשמע

מה נראה

מה יהיה

מי ינגן

אף אחד לא שם לב לשקט ולמרווח בין הכל.

פיזיקה של צלילים

לקחת קצת חופש

לרדת לסיני

אולי לחלק המערבי שלה

באזור חנוכה, קצת לפני

לסיני יורדים

אחר כך עולים בחזרה

מסע של חורף

למכרות הטורקיז

הצבע שלא מתאים לכלום

עם כלום

גם לא עם עצמו

כמה סמלי.

כשהכל כמו לולאה סגורה צריך לשבור אותה

שניה לפני חנוכה

רגע לפני האור

יורדים מערבה

צבעים

טעמים

צורות

צלילים

מים

חול

שמים

בעלי חיים

עננים

רוח

מממממ

יש שם עבודה זרה

לא נסתכל ולא נכנס למקדשים שלהם

סגור?

😂😂

מאנשים קרובים שאני מכיר והיו שם - התרשמתי שהודו יכולה להיות מדהימה, מיוחדת, למלא אותך בחוויות יוצאות דופן, נופים מדהימים, אך בו בזמן מאוד דוחה ומגעילה. הלם תרבותי, צפיפות, לכלוך, רעש, אשפה ברחובות, עוני מחריד….

הצבעים הריחות... החופש

באלי לטייל הרבה ועם הנופים שם

זורמת גם לסיני

מאוד פופולארי לטייל שם בשנים האחרונות- נראה לי אפילו נהיתה יותר פופולריות מהודו.

(ואחותי טסה לויטנאם בעוד כמה שבועות, לטיול של 10 ימים)

אוקי

אז הצלחתי

מה במת....?

כן

יאו

(בא')

שס תמיד עושים לי מצפון עם הרב עובדיה

וגם ג' אבל פחות

נותן לעצמי ללכת לנוסטלגיה הזולה לזרום איתה להיזכר בסבתא שקוראת תהילים ומבשלת וסבא שחוזר בערב מהעבודה ושומע שיעור של הרב.

זה לא זיכרון שלי זה זכרון שהראש שלי ממציא כשאני שומע אותם מחזירים עטרה ליושנה

הזוי

אז ביבי או שס או ג' לא יודע נראה

רק שיגמר ויעבור תחזור אהבת החינם וחיבור המחנות

שעון החורף הזה מעורר את האופטימיות קמים כשיש אור

חוזרים הביתה בחושך

מרגישים יעילות פרודוקטיבית כמו שצריך

בוגרים

הוא כתב לך משהו

לא טוב לך

תגידי לו

תחסמי יאללה ביי

ללכת ללרלר על זה עם כל העולם או בפינת קפה או לא יודע איפה בשביל עוד יחס

זה קטן ומסכן.

ולך גבר שמור על הכבוד שלך ועליה גם. אם היא לא בקטע עוף משם.

היחס של ההודעות זה בכלל אצבע כמו שיחה הדדית.

אל תכפה כלום ותזרוק את האימוג'ים לפח אלא אם כן אתה ילדי שנולד אחרי 2000 וליבי יוצא אליך

כתבת משהו היא לא ענתה או הגיבה בחיוך

שחרר

לך הלאה

אתה מחפש אישה לחתונה משהו אמיתי לא עבודה שתתהפך עליך או משהו שלא עובד.

העולם הזה כמו ג'ונגל

לא משעמם לשניה

לאידיאלים

לדרך חיים

למשהו

לאימונים

לצעדים יומיים

לא משנה

איפה עוד יש מישהי שתיזכר שלא הגיעה ל-15000-20000 צעדים שלה היום ותקום ותצא באמצע הלילה להשלים את זה?

הדברים הקטנים

המראה שלך

מראה לנפש