אתה תראה. עוד שנה שנתיים זה יהיה זיכרון כואב ותו לא.

אל תחשוב שבך הבעיה- מאוד מאוד קשה להעביר על דבר כזה. הדמיון לא מפסיק להסריט אותם יחד והלב נחמץ. 

את תהיה אובססיבי- לא לכאן ולא לכאן. אם כל הזמן תאשים את עצמך שאתה לא סולח- אתה תכעס על עצמך ולאתוכל להתפנות לזוגיות שלכם. אם תהיה אובססיבי בלהאשים אותה גם כן תפסיד.

תשלים עם זה שהולכת להיות תקופה קשה.

תשלים עם העובדה שאשתך עשתה מעשה בלתי-יעשה ועדיף לך לא לנקום בה.

תשלים עם העובדה שהזוגיות שלכם ספגה מכה שתהדהד לעוד כמה חודשים.

אל תקפוץ מהר מדיי לחיים של אחרי ואל תנסה להחליק את העלבון.

גם אל תחפר.

וואו, זה ממש עדין ודורש המון מאמץ.

ממש כואב לי כשאני שומעת על דברים כאלה.. למה לגרום צער לבן-הזוג? 

אבל שוב- להתנקם ולהשתגע ולהתפוצץ זה לא הפתרון.

זה אולי מפתה- כי אתה הצודק ויש לך "זכות" להוכיח אותה שוב ושוב- אבל בסופו של דבר זה ניצחון מפוקפק שלא יוביל אותך לזרועותיה.

במקום לדמיין מה שהיה שם,

תנסה לדמיין חזק את איך שאתם משתקמים מזה, אוהבים וצוחקים יחד.

לדעתי זה הפתרון.

מה זה התיר לה? לעבור איתו אימון אישי? איזו שטות היא זו.

הקושי שלך מאד מובן.

לא יודע מה לומר לך ש"כדאי לעשות".

דרך המחשב, בלי לראות, זה ענין אחד.

דרך המחשב, בסקייפ, זה כבר קלקול, בנסיבות של אשה נשואה עם "מאמן". זה לא איזה פסיכולוג..

להיפגש אח"כ - זה כבר חמור.

זה בסדר - תשאל הלכות.

אבל תדע, יש גם אחרים..

הרבה טוב.

מאמן אפשר להיות מקורס קצר. 

חוץ מזה זה לא עניינך לאיזה מטפל היא הלכה.

אני דיברתי על טיפול רגשי\נפשי. גניקולוגיה זה נושא מורכב, אבל בסופו של דבר, יוצא שבגלל שנורא ברור שהמצב הוא כזה, יש מערכות הגנה סביב הנושא.

ואני מסכים שאם אין ברירה אז אין ברירה.

אבל אימון "אישי-עסקי" אינו דומה לשום דבר מהנ"ל.

וכמובן שהטענה עצמה נכונה, שלא שייך שיצטרכו(והיום ב"ה כמעט ולא שייך שיהיה צורך דווקא במאמן\מטפל רגשי דווקא גבר) ובטח שכאשר מתעורר רגש מינימלי שכזה צריך לברוח כמו מאש.

לא חושב עליך דברים כאלו.

רק לא מסכים לדעתך.

ורבניות ערכיות ובעלות נסיון, יכולות לעשות הרבה מאד.

"לא זיעזע" - איזו חֶברה רדודה - בלשון המעטה - היא זו.

"קרה להמון בנות".. לא מקנא בבעלים שלהן. תרבות פרוצה.

אתה "שוחחת עם המאמן בנועם"?... נו, כחות נפש. אולי בגלל שזה לא התחיל דווקא ממנו. אחרת היה צריך לחשוש שסתם יחטוף סטירה.

ויפה אמרת לו. זה אכן יעצור אותו כנראה.

אבל הן לא תמיד נמצאות בקרבת מקום.

אם עדיף ללכת אליהן מאשר לחלטוריסט שעשה קורס מזורז ומוסיף לעצמו לכרטיס הביקור "מאמן עסקי" זה בוודאי, על אחת כמה וכמה אם הוא גם פוגע במשפחה.

אבל הגישה של "למה אשה הולכת למטפל? למה לא לרבניות שעוסקות בזוגיות" בעיני פסולה, כי לרוב רבניות הן בסך הכל נשים שהתחתנו עם תלמיד חכם וזה לא מכשיר אותן לטפל, גם תלמיד חכם, אם הוא יודע לפלפל בכל מסכתות הש"ס לא מכשיר אותו לטפל בזוגיות.

קודם כל - אימון "אישי מקצועי" הוא לא רפואה. 
דבר שני - הרב לא התיר לה לפגוש אותו, התיר דרך המחשב. 

ולכן המקרה לא דומה לללכת לרופא ובמקרה הזה הרב לא התיר.

בלי קשר, ובאמת שאין לי רצון לפתוח פה את הדיון הזה- טרוד בעבודתו זה היתר הרבה

יותר מורכב מאשר "הוא עובד בזה", לרובא דפוסקים צריך לעסוק בעבודה שאין לו פנאי

כלל להביט או להרהר, שזו טרדה גדולה.

חלילה לקבל "פרופורציות" מ"עולם" כזה (גם שם, אני לא חושב שזה קביל בתור דבר "רומנטי" עם אשה נשואה. לפעמים כלאחר יד, לא כענין "רגשי", וגם זה כמובן פסול לחלוטין).

באופן מעשי, כשאתה לאחר מעשה ומנסה לשקם, אז כבר אחרת. אתה רשאי לנסות את המבט שעוזר לך.

אבל גם לא רכב להשכרה.

[כמובן, ללא קשר ל"המלצה" מעשית כלשהי]

לפני,

וההתאהבות באה אחרי- בביקורות.\

עברתי תהליך יפה. מה שקרה קרה.

לא עשיתי שום דבר לא כשורה, עברתי את זה בהתחלה בהתמודדות לבד.

אח"כ לקראת הסוף שיתפתי את בעלי.

הוא יודע מה עברתי, כי שיתפתי אותו לקראת הסוף, כשהתהליך איתי עמד להגמר, והוא רק מעריך.

הוא מכיר אותי ויודע את הרצונות שלי, יודע עד כמה הוא חשוב לי והבית חשוב לי.

ואם קרה לי זה היה רק במחשבה, ושיתפתי אותו כדי שישמור עליי שאני לא אחשוב כך (אפילו במחשבה זה הפריע לי, ק"ו לא לומר או לעשות) 

מאז שזה קרה הוא מעולם לא חיפש אותי, או ביקר אותי, כי הוא יודע שאני יצאתי מזה לבד, לי זה היה אכפת.

יכולתי לשמור את זה לעצמי, אבל ידעתי שאני לא אשמה פה, היחסים של מטפל ומטופלת מזמינים את זה כמעט לבד.

שאשה נשואה "מתאהבת" במישהו אחר?..

תמוה מאד מאד.  

אם עברת תהליך של התנקות ועליה, טוב מאד.

אבל בוודאי מצער שתוך כדי נישואין אשה מתאהבת במישהו אחר. ולא חצי שניה משהו שחולף בראש ובורחת משם, אלא מישהו ש"מטפל" בה. עצם זה שממשיכים להגיע אל מישהו כזה אחרי הפעם הראשונה שחשים משהו, הוא "לא כשורה". וגם אצם זה שתוך שנשואים לאיש, בכלל עולה דבר כזה בראש, הוא מצער.

אלא מה. לא עשית - ועלית מזה, ב"ה. אבל הדבר עצמו גרוע. לא  חושב שיש ענין להעלות את זה כמשהו "לגיטימי". נהיה עולם הפוך - רווקה שמעלה זעזוע מזה שמישהו נשוי "התחיל" איתה, אז יש שקופצות עליה בחשדות. נשואה שמעלה משהו כזה, אז כאילו לא דבר שיש להרגיש ממנו בושה.. אולי זה בא מאותו שורש. מחילים עליה מה שיש בראש של חלק מהאחרות, לצערנו.

הקיצור, אין צורך לעשות מקלקולים אידיאליזציה, ההיפך. וגם לא צריך לחשוב שאי אפשר לתקן ולעלות. וגם לא להחיל על מי שלא כך, כאילו הוא ה"לא רגיל"..

אם קורה לי משהו שלא אני בחרתי אותו, אלא ה' זימן לי, אני לא מתביישת אני עובדת.

זה היה לי ניסיון, וב"ה לא קלקלתי כלום.

לא פחות - ויותר - מעורר הערצה מי שמראש נמצא במבנה נפשי והכרתי שזה לא קורה לו/ה.

או לפחות מיד "עף" משם.

גם אם יפה שאדם התגבר ממצב לא טוב - צריך מאד להיזהר לא להפוך, אגב ההערכה, את מה שהגיע אליו למשהו שהוא "בסדר", או לא יכול בשום מקרה ואצל אף אחד, להישלט.

לא שזה רע - פשוט זר.

למשל, יש מציאויות ששם ל"ע ממש בוגדים אחד בשני - אז כנראה מה שאחרים לא יכולים לסבול את זה - זה כי זה זר להם....

יש גם גנבים - אז כנראה מה שמי שאינו בחברה כזו יכול לסבול את זה - זה כי זה זר לו...

אז לא. קודם כל, זה רע כי זה רע.

דבר שני,טוב מאד ש"זר לאנשים" שמישהי נשואה מתאהבת במישהו אחר. מעולה. טוב מאד שיש נשים שהמחשבה שלהן לא יכולה לסבול את זה. אדם זה לא בעל חיים עם אינסטינקט בלבד. מה שזר לו, ואינו יכול מוסרית לסבול אותו, ונזהר ממנו - יש סיכוי שגם לא יקרה לו.

טוב מאד שדבר כזה "רחוק מאנשים".. וכי מה? שיהיה קרוב? רחמנא ליצלן.

מוזר מאד ה"קומפניא" שעושים לפעמים כמה אנשים, שקורה להם משהו, שבמקום לתפוס שזה לא דבר טוב, לגמרי, ולשמוח אם הצליחו לעלות בכל זאת, ולא  לנסות להציד כאילו "אז מה".. הם מנסים "להסביר" לאחרים שזה פשוט "זר להם".... אבל באמת, נו אז מה?... חס ושלום. שדברים כאלו יהיו זרים לכולם. אשרי מי שזה זר לו. וזה לא "פחד" פסיכולוגי.. אשרי מי שירא חטא, אשרי מי שירא לגלשו לאיבוד דברים אנושיים בסיסיים. יש אתרים ששם אפשר למצוא "חברותות" לדברים גרועים בהרבה. גם שם יאמרו שמי שלא בעסק, זה פשוט "זר לו". נכון מאד. ברוך השם.

[ואין כל קשר לכך שמי ש"קפץ" לו/ה משהו, והצליח/ה לברוח מזה מיד - כל הכבוד. ואם לא בצליח מיד,  והמשיך - לא טוב. ואע"פ כן, אם אח"כ נחלץ, גם כן יופי]

בכללי, תחושות ראשוניות שעולות, נכון שלפעמים זה לא בשליטה. ואם מיד "תופסים את הדברים בידיים", מתרחקים מתיישבים בדעה, ומסדרים את הראש מחדש, אכן.

אבל אם זה "טיפול", ומרגישים שקורה - ולא מיד מפסיקים להגיע אליו, אז זה כבר קלקול. ולא שייך לומר על זה שה' רוצה את זה.. כמובן, טוב שעדיין תופסים וחוזרים מזה ולא גולשים הלאה.

ועם זה, יש גם להעיר שלא ברורה האמירה ש"התאהבות" אין על זה שליטה. כאילו כל אשה נשואה עלולה פתאום "להתאהב" במישהו. אני חושב, שאשה שממוקדת לגמרי בבעלה, הוא מול עיניה, וברור לה באופן מופנם ענין המשפחה, אז אם תרגיש שמתעוררת לה איזו סימפטיה אל מישהו, היא תעצור את זה, בתוך ראשה, עוד לפני שזו "התאהבות" ח"ו.

לא זו בלבד, זה גם יוכל לגרום שלא יקרה. כי לגמרי חזק אצלה, בתחושה מופנמת, איפה הבעל ואיפה גבר אחר. ואם מישהו מנסה "לפתות" אותה, תוכל להרגיש סלידה מיידית, ולהתרחק בליהיכנסות לענין.

ברור שמדובר רק "במחשבה" (כלומר, הרגשה) - ועדיין, בעל שאשתו אומרת לו שכך הרגישה אל מישהו אחר, תקופה, המשיכה לפגוש בו - ומבקשת "בסוף התהליך" לשתף כדי ש"ישמור עליה" מזה, זה יכול לגרום כאב נוראי לאיש. 

אני לא בטוח מה היה קורה אם בעלך היה אומר לך שהתאהב במישהי אחרת, המשיך לפגוש בה, אם כי כמובן לא עשה כלום, ומשתף אותך "בסוף התהליך". איך היית מרגישה.

כבר היה כאן, שנשים נזעקו על כך שהבעל שלהן "מסתכל" על מישהי אחרת. ואף כי הסבירו להן שזה יצר בעלמא, אבל כלל לא על המישור של היחס הנפשי אליה - זה הכאיב להן. אפשר לגמרי להבין. קל וחומר יחס שבלב, של אשה, שזה לא יצר חיצוני בעלמא.

ולכן לדעתי, אם מישהי נקלעה ל"ע לנסיון כזה, אין כל ענין "לכתוב". כאילו משדר שלגיטימי שיקרה.. זה לא. ואע"פ שמן הסתם הכוונה היתה טובה, כדי לעודד מישהו שאפשר לצאת מזה - אין שכרו שווה בהפסדו. זו מציאות מקולקלת. מי שיוצא ממנה יוצא איך שיוצא, אין ענין להקהות את הלב כאילו "נורמלי".

ואני גם לא מסכים בשום אופן שזה כמט הכרחי "בין מטפל למטופלת". רחמנא ליצלן! מי שחושבת שכל אשה שהולכת לרופא זה "מזמין כמעט לבד" שתתאהב בו.... (ח"ו - וזה לא כך, גם אם יש יחס מעריך ומכיר טובה), אז שלא תלך לרופאים, חוץ מחד-פעמי של פיקוח נפש.

אני לא אומרת שזה קורה בהכרח לכל אחת.

אבל אשה שגבר מתייחס אליה קצת יותר מבעלה,

שמח לקראתה, מבין אותה, מקשיב לה, -זה עושה לה משהו.

עכשיו אני לא אומרת שבעלי לא מתייחס אליי יפה, אבל יש תקופות בזוגיות שהן קצת ירודות, משהו נהיה קצת בנאלי. עובדים על זה, זה תהליך, אבל זה קורה. מה שיוצא שאם אשה נפגשת עם גבר, והיא מרגישה שהוא נותן לה כרגע יותר מבעלה, אז היא נקשרת היא מצפה.

במקרה שלי זה היה ניתוח שהצריך מעקב אחרי, ולא הייתה אפשרות לעצור והאמת שגם לקח לי זמן להבין מה אני רוצה, הייתי מבולבלת.

אני לא מאשימה את הרופא, הוא לא התחיל, הוא פשוט שידר לי כמה אני מיוחדת, ובאותה תקופה זה היה חסר לי, ברגע שהבנתי מה הבעיה שלי ולמה התאהבתי בו, פניתי לבעלי ושיתפתי אותו, שיעזור לי, שישים לב, שייתן לי, וזה עזר, וגם עבר.

אני לא רוצה להכנס למה היה קורה אם בעלי, כי ב"ה אני מאמינה שעזרתי לעצמי, ה' עזר לי ולא מגיע לי שזה יקרה לי. אבל אם ח"ו היה קורה התהליך שאני עברתי, הייתי מבינה אותו ועוזרת לו בדיוק כמו שהוא עזר לי. אני ב"ה מבינה את הלב מצוין. גם הלב שלו.

לגבי הסוף של הודעתך, כבר כתבתי את הסיבה למה זה קורה,

אשה שלא חסר לה, לרוב זה לא יקרה.

לתשומת לב בני החיל.

זה שאני לא מסכים להכללה - כאילו "גזירת הכתוב", "אשה שגבר מתייחס אליה יותר מבעלה"... ו"נקשרת אליו, מצפה". חס ושלום.

מצד האמת - צריכה לדעת חד וחלק, שאין. היא נשואה - אז אין אופציה כזו. ואכן, זה לא כאילו לא מציאות רגילה אצל נשים רבות. שגם אם יש מצב שהאיש לא במיטבו באותו זמן, כבר "עושֶה לה משהו" - וגם אם כן, מיד "בורחת משם".

ולגבר זה קורע את הלב, טוטאלית, אם מתברר לו שאשתו - כשהוא היה קצת פחות "בכושר" - התאהבה במישהו אחר. וכמובן, אשה צריכה, אם היא חשה שעלול לקרות לה, לעבוד על זה. לא לקחת את זה כאילו "גזירת הנשים"... כמו שגבר צריך לעבוד על ענייניו, ולא רק לומר, נו, אני גבר...

כי נישואין, זה לא רק "להרגיש טוב ביחד". זה לא - כמו שלצערנו תופסים לפעמים ברחוב המבולבל שאיבד לפעמים את תודעת הבלעדיות וקדושת הנישואין - איזו "חוויה ממוסדת". נישואין זו מציאות. מציאות מוחלטת. נשמתית וממשית והלכתית. חדר סגור. כמה שהתודעה הזו יותר מופנמת ומובנת באופן פשוט ובסיסי, כך אין האופציה של "התייחסות" עומדת על אותו מישור.

אלא מה, שאכן יש נסיונות בחיים. ומתפללים, אל תביאנו לידי נסיון.

מה שאת תיארת עכשיו, זה באמת דבר שיכול לקרות לאדם בכל מיני סיטואציות, שהוא מבולבל, עד שמבין בעצמו מה קורה איתו, רואה שנמצא במקום שלא חשב עליו ולא רוצה בו.

ואת אומרת שברגע שהבנת מה קרה (זה לא בדיוק נשמע כמו מקודם, "בסוף התהליך"), פנית לבעלך שישים לב, יתן ויעזור. ואכן זה עזר.

אז כל הכבוד על האומץ, כשכבר הרגשת "בתוך מצב" רע, ועוד יותר כל הכבוד לבעלך החסיד - הרבה לפנים משורת הדין - שעזר לך להיחלץ.

לא התכוונתי חלילה שיקרה לך... או ש"מגיע לך".. חס ושלום. רק אמרתי, לעורר את המחשבה, איך את או אשה אחרת היתה מרגישה אם כך היה בעלה אומר לה (ולא אחרי שבעצמך התנסית, שאז אולי זה אחרת, כי את יודעת איך הוא התייחס ומה הרגשת). ואת זה אמרתי, כדי להמחיש שזה כלל וכלל לא דבר קונוונציונאלי ושאפשר בקלות לקבל. ח"ו.

לגבי מה שאמרת ל"בני החיל", את צודקת. בעיקר במובן של ההבנה מה אשה צריכה במובן הזה.

אבל חלילה שלא יישמע ל"בנות החיל", כאילו אם "חסר לה", אז זה "נורמלי", אל תתפעלי... חס ושלום. צריכים לעבוד על הפנמת ענין הנישואין - וגם על נתינה הדדית של מה שהשני אמור לקבל מבן/בת זוגו/ה.

ולסיום: כמובן שעיקר מה שכתבתי, לא היה לשפוט אישית אף אחד. אלא להבחין הבחנה חדה ובהירה לגמרי, בין מי שכבר נמצא בנסיון או  עבר נסיון, שיש להעריך כל מאמץ להיחלץ מכל מצב לא רצוי שכבר נקלעו אליו בדיעבד - לבין הטעות שעלולה "להישתדר" כאילו זו "נורמה", סביר שיקרה, או "קורה לכל אחד" ולא משהו שצריך להרגיש אי  נוחות שידעו. כי דבר כזה, אינו נכון, עלול להחטיא אחרים, ובסוף גם מביא לכך שכאשר מישהי מזועזעת באופן נורמלי שמישהו נשוי "התחיל" איתה - לא מאמינים לה שהיא מזועזעת. לא כן - היא הנורמלית. ומי שנחלץ מצרה - גם אשריו שנחלץ.

היא באה.

מה זה "מאמן"?.. קורס קצר. 

סתם בן אדם, והיא "נדלקת" עליו עוד לפני שראתה אותו, ורבה על זה עם בעלה - אז להגיד שהמאמן "ניצל" אותה?... זה נשמע בערך כמו האופנה של ימינו..

לפי הסיפור, במקרה הטוב הוא אשם לא פחות ממנה.

אלא מה? אכן, ברור שצריך ללמוד מזה. 

כל מי ששומע על דבר כזה.

אז חייבת לציין ש"אין אפוטרופוס לעריות" חל גם על פסיכולוג

ובהחלט היו מקרים שפסיכולוג יצר קשר לא הולם עם מטופלת - אתית והלכתית, מרצונה או שלא מרצונה וד"ל

יש על זה אפילו סטטיסטיקות

מציינת את זה כדי שאנשים לא יקבלו את הרושם שאם אישה הולכת לפסיכולוג אמיתי, מקצועי, שעשה תארים ואפילו דוקטורט - לכן היא לא עלולה ליפול למלכודת הזו.

לכתחילה - אישה צריכה ללכת לטיפול אצל אישה.

(* מדגישה שמעלה פה נקודה לציון בלי שקראתי את ההודעה של פותח השרשור ואת שאר ההודעות בשרשור)

צריך גם שם להיזהר.

רק רציתי להדגיש שבנידון זה, אפילו לא מדובר על משהו כזה, אלא אדם שעשה הכשרה קצרה לענין.

לפעמים, פסיכולוגים מיומנים בלא להכניס את עצמם לנושא בו הם מטפלים.

אבל כמו שכתבת, גם בזה אי אפשר לסמוך "על עיוור"..

וגם - ואולי עוד יותר - אם אשה היתה כותבת בדיוק כמותו, יש להניח שהיתה  מקבלת אותן תגובות (ואם לא, אלא שאותן אלה שכאן היו "סלחניות" כביכול יחסית כלפיה, היו אומרות אחרת, אז באמת בעיה גדולה).

אבל, גם כאן, בכללי, לא רק עשו "הנחות". הודגש לא רע עצם התיעוב שבתופעה. אלא שזו לא היתה השאלה העיקרית, אז התאפקו קצת..

הרי אני מסכים איתך.

רק חושב (מקווה..) שלא היו עושים חילוק כזה.

לגבי "לא לשפוט ולדון לכף זכות" - אני חושב שצריך לחלק בין המעשה לבין האדם.

כלומר, אוי לנו אם נהפוך ל"סבלנים" כלפי דברים כאלה. צריך להזעזע עד עומק הנשמה אם אשהנשואה מגיעה לדבר כזה עם מישהו אחר. מחריד! ומי שישדר "סובלנות" לדברים כאלה, מלבד שמשחית את נפשו, הרי הוא שותף לפשע הבא..

כלפי אנשים, זה משהו אחר. בזה אתה צודק. לא מכירים, לא יודעים.

כל כך כואב! אני משתתף בצערך!

יכול להיות שהדברים שאכתוב יהיו קשים אבל המטרה היא לעזור לך.

גם אם תחליט להמשיך בנישואין חשוב שתעשה את זה תוך שמירה על עצמך.

חשוב לא לטאטא מתחת לשטיח את הכאב ואת המעשים החמורים שנעשו כי בעוד כמה שנים אתה עלול להתעורר ולגלות שהשדים יצאו מחוריהם.

אולי אני מגזים ואפשר לשכוח הכל, אבל ממה שאתה כותב נראה שזה לא כך.

ראשית צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: אשתך בגדה בך. אולי הבגידה לא הגיעה למגע מיני מלא, אבל לפי מה שאתה כותב מדובר במגע פיזי הרבה מעבר לקוים האדומים (בלי קשר לצד הדתי) - כתבת שהם "החזיקו ידים ויותר - זה חמור מאד.

זה מזעזע, כואב, ויש מניח שלא הצלחת לאכול ולשתות ולישון בהתחלה (ואולי עדיין). 

אני ממש לא מסכים עם אמירות כמו "זה עם הזמן ישכח". למרבה הצער מחקרים והנסיון מראים שמדובר בטראומה חריפה לבן הזוג הנבגד. כולל תופעות של פוסט טראומה ותגובות פיזיות של אבל וצער.

יש פורומים באנגלית שמתמחים במצבים כאלו ושם מדברים על תקופת שיקום של 2-5 שנים. לפעמים ממליצים שבן הזוג הנבגד יקבל כדורי הרגעה ושינה לתקופה מסויימת כדי לעזור לשלוט על התגובות הפיזיות.

כדי שהשיקום יצליח אשתך צריכה להבין את חומרת המעשים שלה.

תשאל אותה - מה היא היתה עושה אם אתה היית זה שהתאהבת באשה אחרת?

איך היא היתה מגיבה אם היית מחזיק ידיים עם מישהו אחרת?

יש כמה שאלות חשובות:

האם אתה חושש שעדיין יש לה רגשות כלפיו?

האם היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו?

למה בעצם היא רוצה להישאר איתך?

איך נודע לך? האם היא התוודתה מיוזמתה או תפסת אותה?

אם היא התוודתה מיוזמתה המצב יותר טוב - זה אומר שבשלב מסוים היא קלטה את חומרת המעשים שלה.

יש לכם ילדים?

כתבת שהיו לכם המון מריבות - על מה רבתם?

בפורומים באנגלית שמתמחים בנושא ממליצים על צעדים כדלהלן:

אשתך צריכה להסכים מעתה ואילך לשקיפות מלאה: היא צריכה לתת לך את כל סיסמאות האימייל שלה, את הסיסמא לטלפון הסלולרי, לשתף אותך במיקום שלה ולנתק כל קשר עם אותו "מאמן" ימח שמו.

היא צריכה להסכים לגבולות ברורים - לא יהיו בעתיד פגישות ביחידות עם גברים וכדומה.

היא צריכה לענות לכל השאלות שלך בנוגע למה שהיה והיא צריכה להבין שאתה תשאל שוב ושוב במשך השנים הקרובות והיא צריכה לענות לך בסבלנות ובהבנה.

אשתך צריכה להסכים לכתוב (כן בכתב!) את כל השתלשלות העניינים ומה בדיוק הם עשו (זו צריכה להיות בחירה שלך מה אתה רוצה לדעת ומה לא).

היא צריכה להסכים לבדיקת פוליגרף שתאשר שמה שהיא כתבה הוא כל האמת.

למרבה הצער יש חשש שאשתך מפחדת לספר לך הכל. אבל אם תוותר הספק ימשיך לנקר בליבך שנים ארוכות. אשתך צריכה להבין שהסיכוי היחיד לשיקום הוא אם היא תגיד את כל האמת (יש כאן שיקולים הלכתיים האם לספר הכל - תתיעץ עם רב שמקובל עליך).

אתה צריך לספר לאשתו של ה"מאמן" על הרומן, כי יש סיכוי גדול שאותו כלב בן כלב מנסה לפתות נשים אחרות. אשתך צריכה להבין שמבחינתו היא לא היתה מיוחדת במינה אלה סתם עוד פתיה וטרף קל.

וזה גם מוסרי ונכון לספר לאשתו - האם לא היית רוצה שאשתו תזהיר אותך אם היא היתה יודעת מה מתפתח? מגיע לה לדעת שהיא נשואה עם מנוול וההחלטה תהיה שלה אם להמשיך או לא.

אל תספר לאשתך וגם לא לאותו מאמן לפני שאתה מדבר עם אשתו.

יכול להיות שאשתו תגיד שאתה מדמיין ומשוגע. במקרה כזה תאחל לה המשך חיים טובים ותנתק מגע - זה כבר לא עניינך.

באופן כללי אשתך צריכה להוכיח לך שאתה האדם הכי חשוב בחיים שלה.

היא צריכה לקבל את זה שאותו "מאמן" יאבד את פרנסתו ולא ימשיך לפתות נשים נשואות.

היא צריכה להוכיח לך בכל דרך שהיא שאתה הכי הכי בשבילה ושאם חשוב לך להרוס את פרנסתו של המאמן היא תשתף איתך פעולה באופן מלא.

תתיעצו עם עורך דין אם שייך להגיש נגדו תלונה במשטרה על הטרדה מינית ותתיעצו גם אם מותר להזהיר נשים אחרות ש"מתאמנות" איתו.

האם אתה מרגיש שהיא "עשתה טובה" בזה שהיא ניתקה את הקשר איתו?

מומלץ שלא תהיה נחמד אליה ותנסה לשבות את ליבה חזרה אליך.

להפך, היא זו שצריכה לעשות מאמץ עילאי כדי לזכות בך בחזרה.

לגיטימי לגמרי (אם אתה מרגיש שזה מה שנכון בשבילך) לדרוש ממנה לעזוב את הבית לבינתיים ולחזור אל ההורים שלה עד שתחליט מה לעשות איתה. לגיטימי אפילו שאתה תפתח בהליכי גירושין - אפשר להפסיק אותם בהמשך. צעד כזה יבהיר לה כמה מה שעשתה הוא חמור. אם אתה לא כהן אפשר להתגרש ולהתחתן מחדש - הגירושין יבהירו לה שמה שעשתה חילל את הנישואין באופן כזה שהאפשרות היחידה לשיקום היא "לכבות ולהדליק".

מדברים על כך שיכולה להיות תקופה של תשוקה גדולה בינך ובין אשתך (זה נקרא hysterical bonding) וזה בסדר. לחילופין יש זוגות שבהם לא מסוגלים להגיע לאינטימיות תקופה מסוימת.

אם אתה מרגיש שזה נכון - לגיטימי לגמרי שתספרו להורים שלה ושלך מה קרה.

אשתך צריכה לקבל את זה שהיא תסבול בושה נוראית - והיא צריכה להבין שזה חלק מהמאמץ שהיא צריכה לעשות כדי לזכות בך בחזרה.

מומלץ שתלך לייעוץ פסיכולוגי פרטני לעצמך (לא יעוץ זוגי) כדי לעזור לך להתמודד וכשדאי שאשתך גם כן תהיה בטיפול כדי שתוכל להבין מה גרם לה להתנהג בצורה כזו. איך היא הגיעה למצב שהיא חשבה ששווה לוותר על הנישואין שלה ושמה הטוב בשביל זה?

יכול להיות שהיא כבר בשלב של חרטה גמורה ואולי חלק מהצעדים אלו נראים לך לא שייכים או מיותרים - אם כך מצוין.

בכל מקרה נשמע שעדיין לא החלטת אם אתה רוצה להמשיך איתה או לא.

שתי ההחלטות לגיטימיות ואתה יכול לקחת את הזמן, להתייעץ עם אנשים הקרובים לך, לראות איך היא מתנהגת ואז להחליט.

אוסיף מילות תקווה שלפעמים דווקא מתוך משברים איומים, ועם הרבה עבודה קשה יכול לצמוח משהו טוב.

אתר באנגלית בנושא:

SurvivingInfidelity.com - General Forum

חיבוק גדול ובהצלחה

זה נשמע מקרה לא פשוט בכלל,

מצד שני זה נשמע לי גם שיש תקווה.

ברוך השם שעלית על זה עכשיו, כשעדיין, גם אם קשה, אולי עוד אפשר לתקן.

אתה כרגע הצד ה"שקול" כאן, ונשמע שיש לך אפשרות לנווט את הסירה בנהר הסוער.

אני מציעה לך לנסות לרחם על אשתך, כי אני חושבת שזאת בושה ענקית בשבילה הסיפור הזה. ומהנקודה הזאת לראות מה עושים. כלומר במקום ללכת על כעס, לנסות ללכת על רחמים. ומהנקודה הזאת להתחיל לראות מה עושים בדיוק. לדבר הרבה ביניכם וגם לראות על מי סומכים ואפשר להתייעץ.

אני לא יודעת אם קל לך לראות את זה, אבל תנסה לחשוב כמה שנים קדימה. אולי, אולי, תתברכו בזוגיות עמוקה עוד יותר. כי זוגיות שמנצחת משבר, מעמיקה.

אתה עכשיו נמצא בזווית הזאת של השקול, החזק, הרציונלי וההגיוני.

אל תסתכל על כל הסיפור הזה כעלבון לך.

זה קל לומר מבחוץ, אבל אני מקווה שבכל זאת זה מאיר לך איזה משהו שבמצב בו אתה נמצא קשה לך לראות.

ואם לא, בבקשה תעשה delete. 

לכתוב בפורום הריון ולידה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.