אתה תראה. עוד שנה שנתיים זה יהיה זיכרון כואב ותו לא.

אל תחשוב שבך הבעיה- מאוד מאוד קשה להעביר על דבר כזה. הדמיון לא מפסיק להסריט אותם יחד והלב נחמץ. 

את תהיה אובססיבי- לא לכאן ולא לכאן. אם כל הזמן תאשים את עצמך שאתה לא סולח- אתה תכעס על עצמך ולאתוכל להתפנות לזוגיות שלכם. אם תהיה אובססיבי בלהאשים אותה גם כן תפסיד.

תשלים עם זה שהולכת להיות תקופה קשה.

תשלים עם העובדה שאשתך עשתה מעשה בלתי-יעשה ועדיף לך לא לנקום בה.

תשלים עם העובדה שהזוגיות שלכם ספגה מכה שתהדהד לעוד כמה חודשים.

אל תקפוץ מהר מדיי לחיים של אחרי ואל תנסה להחליק את העלבון.

גם אל תחפר.

וואו, זה ממש עדין ודורש המון מאמץ.

ממש כואב לי כשאני שומעת על דברים כאלה.. למה לגרום צער לבן-הזוג? 

אבל שוב- להתנקם ולהשתגע ולהתפוצץ זה לא הפתרון.

זה אולי מפתה- כי אתה הצודק ויש לך "זכות" להוכיח אותה שוב ושוב- אבל בסופו של דבר זה ניצחון מפוקפק שלא יוביל אותך לזרועותיה.

במקום לדמיין מה שהיה שם,

תנסה לדמיין חזק את איך שאתם משתקמים מזה, אוהבים וצוחקים יחד.

לדעתי זה הפתרון.

מה זה התיר לה? לעבור איתו אימון אישי? איזו שטות היא זו.

הקושי שלך מאד מובן.

לא יודע מה לומר לך ש"כדאי לעשות".

דרך המחשב, בלי לראות, זה ענין אחד.

דרך המחשב, בסקייפ, זה כבר קלקול, בנסיבות של אשה נשואה עם "מאמן". זה לא איזה פסיכולוג..

להיפגש אח"כ - זה כבר חמור.

זה בסדר - תשאל הלכות.

אבל תדע, יש גם אחרים..

הרבה טוב.

מאמן אפשר להיות מקורס קצר. 

חוץ מזה זה לא עניינך לאיזה מטפל היא הלכה.

אני דיברתי על טיפול רגשי\נפשי. גניקולוגיה זה נושא מורכב, אבל בסופו של דבר, יוצא שבגלל שנורא ברור שהמצב הוא כזה, יש מערכות הגנה סביב הנושא.

ואני מסכים שאם אין ברירה אז אין ברירה.

אבל אימון "אישי-עסקי" אינו דומה לשום דבר מהנ"ל.

וכמובן שהטענה עצמה נכונה, שלא שייך שיצטרכו(והיום ב"ה כמעט ולא שייך שיהיה צורך דווקא במאמן\מטפל רגשי דווקא גבר) ובטח שכאשר מתעורר רגש מינימלי שכזה צריך לברוח כמו מאש.

לא חושב עליך דברים כאלו.

רק לא מסכים לדעתך.

ורבניות ערכיות ובעלות נסיון, יכולות לעשות הרבה מאד.

"לא זיעזע" - איזו חֶברה רדודה - בלשון המעטה - היא זו.

"קרה להמון בנות".. לא מקנא בבעלים שלהן. תרבות פרוצה.

אתה "שוחחת עם המאמן בנועם"?... נו, כחות נפש. אולי בגלל שזה לא התחיל דווקא ממנו. אחרת היה צריך לחשוש שסתם יחטוף סטירה.

ויפה אמרת לו. זה אכן יעצור אותו כנראה.

אבל הן לא תמיד נמצאות בקרבת מקום.

אם עדיף ללכת אליהן מאשר לחלטוריסט שעשה קורס מזורז ומוסיף לעצמו לכרטיס הביקור "מאמן עסקי" זה בוודאי, על אחת כמה וכמה אם הוא גם פוגע במשפחה.

אבל הגישה של "למה אשה הולכת למטפל? למה לא לרבניות שעוסקות בזוגיות" בעיני פסולה, כי לרוב רבניות הן בסך הכל נשים שהתחתנו עם תלמיד חכם וזה לא מכשיר אותן לטפל, גם תלמיד חכם, אם הוא יודע לפלפל בכל מסכתות הש"ס לא מכשיר אותו לטפל בזוגיות.

קודם כל - אימון "אישי מקצועי" הוא לא רפואה. 
דבר שני - הרב לא התיר לה לפגוש אותו, התיר דרך המחשב. 

ולכן המקרה לא דומה לללכת לרופא ובמקרה הזה הרב לא התיר.

בלי קשר, ובאמת שאין לי רצון לפתוח פה את הדיון הזה- טרוד בעבודתו זה היתר הרבה

יותר מורכב מאשר "הוא עובד בזה", לרובא דפוסקים צריך לעסוק בעבודה שאין לו פנאי

כלל להביט או להרהר, שזו טרדה גדולה.

חלילה לקבל "פרופורציות" מ"עולם" כזה (גם שם, אני לא חושב שזה קביל בתור דבר "רומנטי" עם אשה נשואה. לפעמים כלאחר יד, לא כענין "רגשי", וגם זה כמובן פסול לחלוטין).

באופן מעשי, כשאתה לאחר מעשה ומנסה לשקם, אז כבר אחרת. אתה רשאי לנסות את המבט שעוזר לך.

אבל גם לא רכב להשכרה.

[כמובן, ללא קשר ל"המלצה" מעשית כלשהי]

לפני,

וההתאהבות באה אחרי- בביקורות.\

עברתי תהליך יפה. מה שקרה קרה.

לא עשיתי שום דבר לא כשורה, עברתי את זה בהתחלה בהתמודדות לבד.

אח"כ לקראת הסוף שיתפתי את בעלי.

הוא יודע מה עברתי, כי שיתפתי אותו לקראת הסוף, כשהתהליך איתי עמד להגמר, והוא רק מעריך.

הוא מכיר אותי ויודע את הרצונות שלי, יודע עד כמה הוא חשוב לי והבית חשוב לי.

ואם קרה לי זה היה רק במחשבה, ושיתפתי אותו כדי שישמור עליי שאני לא אחשוב כך (אפילו במחשבה זה הפריע לי, ק"ו לא לומר או לעשות) 

מאז שזה קרה הוא מעולם לא חיפש אותי, או ביקר אותי, כי הוא יודע שאני יצאתי מזה לבד, לי זה היה אכפת.

יכולתי לשמור את זה לעצמי, אבל ידעתי שאני לא אשמה פה, היחסים של מטפל ומטופלת מזמינים את זה כמעט לבד.

שאשה נשואה "מתאהבת" במישהו אחר?..

תמוה מאד מאד.  

אם עברת תהליך של התנקות ועליה, טוב מאד.

אבל בוודאי מצער שתוך כדי נישואין אשה מתאהבת במישהו אחר. ולא חצי שניה משהו שחולף בראש ובורחת משם, אלא מישהו ש"מטפל" בה. עצם זה שממשיכים להגיע אל מישהו כזה אחרי הפעם הראשונה שחשים משהו, הוא "לא כשורה". וגם אצם זה שתוך שנשואים לאיש, בכלל עולה דבר כזה בראש, הוא מצער.

אלא מה. לא עשית - ועלית מזה, ב"ה. אבל הדבר עצמו גרוע. לא  חושב שיש ענין להעלות את זה כמשהו "לגיטימי". נהיה עולם הפוך - רווקה שמעלה זעזוע מזה שמישהו נשוי "התחיל" איתה, אז יש שקופצות עליה בחשדות. נשואה שמעלה משהו כזה, אז כאילו לא דבר שיש להרגיש ממנו בושה.. אולי זה בא מאותו שורש. מחילים עליה מה שיש בראש של חלק מהאחרות, לצערנו.

הקיצור, אין צורך לעשות מקלקולים אידיאליזציה, ההיפך. וגם לא צריך לחשוב שאי אפשר לתקן ולעלות. וגם לא להחיל על מי שלא כך, כאילו הוא ה"לא רגיל"..

אם קורה לי משהו שלא אני בחרתי אותו, אלא ה' זימן לי, אני לא מתביישת אני עובדת.

זה היה לי ניסיון, וב"ה לא קלקלתי כלום.

לא פחות - ויותר - מעורר הערצה מי שמראש נמצא במבנה נפשי והכרתי שזה לא קורה לו/ה.

או לפחות מיד "עף" משם.

גם אם יפה שאדם התגבר ממצב לא טוב - צריך מאד להיזהר לא להפוך, אגב ההערכה, את מה שהגיע אליו למשהו שהוא "בסדר", או לא יכול בשום מקרה ואצל אף אחד, להישלט.

לא שזה רע - פשוט זר.

למשל, יש מציאויות ששם ל"ע ממש בוגדים אחד בשני - אז כנראה מה שאחרים לא יכולים לסבול את זה - זה כי זה זר להם....

יש גם גנבים - אז כנראה מה שמי שאינו בחברה כזו יכול לסבול את זה - זה כי זה זר לו...

אז לא. קודם כל, זה רע כי זה רע.

דבר שני,טוב מאד ש"זר לאנשים" שמישהי נשואה מתאהבת במישהו אחר. מעולה. טוב מאד שיש נשים שהמחשבה שלהן לא יכולה לסבול את זה. אדם זה לא בעל חיים עם אינסטינקט בלבד. מה שזר לו, ואינו יכול מוסרית לסבול אותו, ונזהר ממנו - יש סיכוי שגם לא יקרה לו.

טוב מאד שדבר כזה "רחוק מאנשים".. וכי מה? שיהיה קרוב? רחמנא ליצלן.

מוזר מאד ה"קומפניא" שעושים לפעמים כמה אנשים, שקורה להם משהו, שבמקום לתפוס שזה לא דבר טוב, לגמרי, ולשמוח אם הצליחו לעלות בכל זאת, ולא  לנסות להציד כאילו "אז מה".. הם מנסים "להסביר" לאחרים שזה פשוט "זר להם".... אבל באמת, נו אז מה?... חס ושלום. שדברים כאלו יהיו זרים לכולם. אשרי מי שזה זר לו. וזה לא "פחד" פסיכולוגי.. אשרי מי שירא חטא, אשרי מי שירא לגלשו לאיבוד דברים אנושיים בסיסיים. יש אתרים ששם אפשר למצוא "חברותות" לדברים גרועים בהרבה. גם שם יאמרו שמי שלא בעסק, זה פשוט "זר לו". נכון מאד. ברוך השם.

[ואין כל קשר לכך שמי ש"קפץ" לו/ה משהו, והצליח/ה לברוח מזה מיד - כל הכבוד. ואם לא בצליח מיד,  והמשיך - לא טוב. ואע"פ כן, אם אח"כ נחלץ, גם כן יופי]

בכללי, תחושות ראשוניות שעולות, נכון שלפעמים זה לא בשליטה. ואם מיד "תופסים את הדברים בידיים", מתרחקים מתיישבים בדעה, ומסדרים את הראש מחדש, אכן.

אבל אם זה "טיפול", ומרגישים שקורה - ולא מיד מפסיקים להגיע אליו, אז זה כבר קלקול. ולא שייך לומר על זה שה' רוצה את זה.. כמובן, טוב שעדיין תופסים וחוזרים מזה ולא גולשים הלאה.

ועם זה, יש גם להעיר שלא ברורה האמירה ש"התאהבות" אין על זה שליטה. כאילו כל אשה נשואה עלולה פתאום "להתאהב" במישהו. אני חושב, שאשה שממוקדת לגמרי בבעלה, הוא מול עיניה, וברור לה באופן מופנם ענין המשפחה, אז אם תרגיש שמתעוררת לה איזו סימפטיה אל מישהו, היא תעצור את זה, בתוך ראשה, עוד לפני שזו "התאהבות" ח"ו.

לא זו בלבד, זה גם יוכל לגרום שלא יקרה. כי לגמרי חזק אצלה, בתחושה מופנמת, איפה הבעל ואיפה גבר אחר. ואם מישהו מנסה "לפתות" אותה, תוכל להרגיש סלידה מיידית, ולהתרחק בליהיכנסות לענין.

ברור שמדובר רק "במחשבה" (כלומר, הרגשה) - ועדיין, בעל שאשתו אומרת לו שכך הרגישה אל מישהו אחר, תקופה, המשיכה לפגוש בו - ומבקשת "בסוף התהליך" לשתף כדי ש"ישמור עליה" מזה, זה יכול לגרום כאב נוראי לאיש. 

אני לא בטוח מה היה קורה אם בעלך היה אומר לך שהתאהב במישהי אחרת, המשיך לפגוש בה, אם כי כמובן לא עשה כלום, ומשתף אותך "בסוף התהליך". איך היית מרגישה.

כבר היה כאן, שנשים נזעקו על כך שהבעל שלהן "מסתכל" על מישהי אחרת. ואף כי הסבירו להן שזה יצר בעלמא, אבל כלל לא על המישור של היחס הנפשי אליה - זה הכאיב להן. אפשר לגמרי להבין. קל וחומר יחס שבלב, של אשה, שזה לא יצר חיצוני בעלמא.

ולכן לדעתי, אם מישהי נקלעה ל"ע לנסיון כזה, אין כל ענין "לכתוב". כאילו משדר שלגיטימי שיקרה.. זה לא. ואע"פ שמן הסתם הכוונה היתה טובה, כדי לעודד מישהו שאפשר לצאת מזה - אין שכרו שווה בהפסדו. זו מציאות מקולקלת. מי שיוצא ממנה יוצא איך שיוצא, אין ענין להקהות את הלב כאילו "נורמלי".

ואני גם לא מסכים בשום אופן שזה כמט הכרחי "בין מטפל למטופלת". רחמנא ליצלן! מי שחושבת שכל אשה שהולכת לרופא זה "מזמין כמעט לבד" שתתאהב בו.... (ח"ו - וזה לא כך, גם אם יש יחס מעריך ומכיר טובה), אז שלא תלך לרופאים, חוץ מחד-פעמי של פיקוח נפש.

אני לא אומרת שזה קורה בהכרח לכל אחת.

אבל אשה שגבר מתייחס אליה קצת יותר מבעלה,

שמח לקראתה, מבין אותה, מקשיב לה, -זה עושה לה משהו.

עכשיו אני לא אומרת שבעלי לא מתייחס אליי יפה, אבל יש תקופות בזוגיות שהן קצת ירודות, משהו נהיה קצת בנאלי. עובדים על זה, זה תהליך, אבל זה קורה. מה שיוצא שאם אשה נפגשת עם גבר, והיא מרגישה שהוא נותן לה כרגע יותר מבעלה, אז היא נקשרת היא מצפה.

במקרה שלי זה היה ניתוח שהצריך מעקב אחרי, ולא הייתה אפשרות לעצור והאמת שגם לקח לי זמן להבין מה אני רוצה, הייתי מבולבלת.

אני לא מאשימה את הרופא, הוא לא התחיל, הוא פשוט שידר לי כמה אני מיוחדת, ובאותה תקופה זה היה חסר לי, ברגע שהבנתי מה הבעיה שלי ולמה התאהבתי בו, פניתי לבעלי ושיתפתי אותו, שיעזור לי, שישים לב, שייתן לי, וזה עזר, וגם עבר.

אני לא רוצה להכנס למה היה קורה אם בעלי, כי ב"ה אני מאמינה שעזרתי לעצמי, ה' עזר לי ולא מגיע לי שזה יקרה לי. אבל אם ח"ו היה קורה התהליך שאני עברתי, הייתי מבינה אותו ועוזרת לו בדיוק כמו שהוא עזר לי. אני ב"ה מבינה את הלב מצוין. גם הלב שלו.

לגבי הסוף של הודעתך, כבר כתבתי את הסיבה למה זה קורה,

אשה שלא חסר לה, לרוב זה לא יקרה.

לתשומת לב בני החיל.

זה שאני לא מסכים להכללה - כאילו "גזירת הכתוב", "אשה שגבר מתייחס אליה יותר מבעלה"... ו"נקשרת אליו, מצפה". חס ושלום.

מצד האמת - צריכה לדעת חד וחלק, שאין. היא נשואה - אז אין אופציה כזו. ואכן, זה לא כאילו לא מציאות רגילה אצל נשים רבות. שגם אם יש מצב שהאיש לא במיטבו באותו זמן, כבר "עושֶה לה משהו" - וגם אם כן, מיד "בורחת משם".

ולגבר זה קורע את הלב, טוטאלית, אם מתברר לו שאשתו - כשהוא היה קצת פחות "בכושר" - התאהבה במישהו אחר. וכמובן, אשה צריכה, אם היא חשה שעלול לקרות לה, לעבוד על זה. לא לקחת את זה כאילו "גזירת הנשים"... כמו שגבר צריך לעבוד על ענייניו, ולא רק לומר, נו, אני גבר...

כי נישואין, זה לא רק "להרגיש טוב ביחד". זה לא - כמו שלצערנו תופסים לפעמים ברחוב המבולבל שאיבד לפעמים את תודעת הבלעדיות וקדושת הנישואין - איזו "חוויה ממוסדת". נישואין זו מציאות. מציאות מוחלטת. נשמתית וממשית והלכתית. חדר סגור. כמה שהתודעה הזו יותר מופנמת ומובנת באופן פשוט ובסיסי, כך אין האופציה של "התייחסות" עומדת על אותו מישור.

אלא מה, שאכן יש נסיונות בחיים. ומתפללים, אל תביאנו לידי נסיון.

מה שאת תיארת עכשיו, זה באמת דבר שיכול לקרות לאדם בכל מיני סיטואציות, שהוא מבולבל, עד שמבין בעצמו מה קורה איתו, רואה שנמצא במקום שלא חשב עליו ולא רוצה בו.

ואת אומרת שברגע שהבנת מה קרה (זה לא בדיוק נשמע כמו מקודם, "בסוף התהליך"), פנית לבעלך שישים לב, יתן ויעזור. ואכן זה עזר.

אז כל הכבוד על האומץ, כשכבר הרגשת "בתוך מצב" רע, ועוד יותר כל הכבוד לבעלך החסיד - הרבה לפנים משורת הדין - שעזר לך להיחלץ.

לא התכוונתי חלילה שיקרה לך... או ש"מגיע לך".. חס ושלום. רק אמרתי, לעורר את המחשבה, איך את או אשה אחרת היתה מרגישה אם כך היה בעלה אומר לה (ולא אחרי שבעצמך התנסית, שאז אולי זה אחרת, כי את יודעת איך הוא התייחס ומה הרגשת). ואת זה אמרתי, כדי להמחיש שזה כלל וכלל לא דבר קונוונציונאלי ושאפשר בקלות לקבל. ח"ו.

לגבי מה שאמרת ל"בני החיל", את צודקת. בעיקר במובן של ההבנה מה אשה צריכה במובן הזה.

אבל חלילה שלא יישמע ל"בנות החיל", כאילו אם "חסר לה", אז זה "נורמלי", אל תתפעלי... חס ושלום. צריכים לעבוד על הפנמת ענין הנישואין - וגם על נתינה הדדית של מה שהשני אמור לקבל מבן/בת זוגו/ה.

ולסיום: כמובן שעיקר מה שכתבתי, לא היה לשפוט אישית אף אחד. אלא להבחין הבחנה חדה ובהירה לגמרי, בין מי שכבר נמצא בנסיון או  עבר נסיון, שיש להעריך כל מאמץ להיחלץ מכל מצב לא רצוי שכבר נקלעו אליו בדיעבד - לבין הטעות שעלולה "להישתדר" כאילו זו "נורמה", סביר שיקרה, או "קורה לכל אחד" ולא משהו שצריך להרגיש אי  נוחות שידעו. כי דבר כזה, אינו נכון, עלול להחטיא אחרים, ובסוף גם מביא לכך שכאשר מישהי מזועזעת באופן נורמלי שמישהו נשוי "התחיל" איתה - לא מאמינים לה שהיא מזועזעת. לא כן - היא הנורמלית. ומי שנחלץ מצרה - גם אשריו שנחלץ.

היא באה.

מה זה "מאמן"?.. קורס קצר. 

סתם בן אדם, והיא "נדלקת" עליו עוד לפני שראתה אותו, ורבה על זה עם בעלה - אז להגיד שהמאמן "ניצל" אותה?... זה נשמע בערך כמו האופנה של ימינו..

לפי הסיפור, במקרה הטוב הוא אשם לא פחות ממנה.

אלא מה? אכן, ברור שצריך ללמוד מזה. 

כל מי ששומע על דבר כזה.

אז חייבת לציין ש"אין אפוטרופוס לעריות" חל גם על פסיכולוג

ובהחלט היו מקרים שפסיכולוג יצר קשר לא הולם עם מטופלת - אתית והלכתית, מרצונה או שלא מרצונה וד"ל

יש על זה אפילו סטטיסטיקות

מציינת את זה כדי שאנשים לא יקבלו את הרושם שאם אישה הולכת לפסיכולוג אמיתי, מקצועי, שעשה תארים ואפילו דוקטורט - לכן היא לא עלולה ליפול למלכודת הזו.

לכתחילה - אישה צריכה ללכת לטיפול אצל אישה.

(* מדגישה שמעלה פה נקודה לציון בלי שקראתי את ההודעה של פותח השרשור ואת שאר ההודעות בשרשור)

צריך גם שם להיזהר.

רק רציתי להדגיש שבנידון זה, אפילו לא מדובר על משהו כזה, אלא אדם שעשה הכשרה קצרה לענין.

לפעמים, פסיכולוגים מיומנים בלא להכניס את עצמם לנושא בו הם מטפלים.

אבל כמו שכתבת, גם בזה אי אפשר לסמוך "על עיוור"..

וגם - ואולי עוד יותר - אם אשה היתה כותבת בדיוק כמותו, יש להניח שהיתה  מקבלת אותן תגובות (ואם לא, אלא שאותן אלה שכאן היו "סלחניות" כביכול יחסית כלפיה, היו אומרות אחרת, אז באמת בעיה גדולה).

אבל, גם כאן, בכללי, לא רק עשו "הנחות". הודגש לא רע עצם התיעוב שבתופעה. אלא שזו לא היתה השאלה העיקרית, אז התאפקו קצת..

הרי אני מסכים איתך.

רק חושב (מקווה..) שלא היו עושים חילוק כזה.

לגבי "לא לשפוט ולדון לכף זכות" - אני חושב שצריך לחלק בין המעשה לבין האדם.

כלומר, אוי לנו אם נהפוך ל"סבלנים" כלפי דברים כאלה. צריך להזעזע עד עומק הנשמה אם אשהנשואה מגיעה לדבר כזה עם מישהו אחר. מחריד! ומי שישדר "סובלנות" לדברים כאלה, מלבד שמשחית את נפשו, הרי הוא שותף לפשע הבא..

כלפי אנשים, זה משהו אחר. בזה אתה צודק. לא מכירים, לא יודעים.

כל כך כואב! אני משתתף בצערך!

יכול להיות שהדברים שאכתוב יהיו קשים אבל המטרה היא לעזור לך.

גם אם תחליט להמשיך בנישואין חשוב שתעשה את זה תוך שמירה על עצמך.

חשוב לא לטאטא מתחת לשטיח את הכאב ואת המעשים החמורים שנעשו כי בעוד כמה שנים אתה עלול להתעורר ולגלות שהשדים יצאו מחוריהם.

אולי אני מגזים ואפשר לשכוח הכל, אבל ממה שאתה כותב נראה שזה לא כך.

ראשית צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: אשתך בגדה בך. אולי הבגידה לא הגיעה למגע מיני מלא, אבל לפי מה שאתה כותב מדובר במגע פיזי הרבה מעבר לקוים האדומים (בלי קשר לצד הדתי) - כתבת שהם "החזיקו ידים ויותר - זה חמור מאד.

זה מזעזע, כואב, ויש מניח שלא הצלחת לאכול ולשתות ולישון בהתחלה (ואולי עדיין). 

אני ממש לא מסכים עם אמירות כמו "זה עם הזמן ישכח". למרבה הצער מחקרים והנסיון מראים שמדובר בטראומה חריפה לבן הזוג הנבגד. כולל תופעות של פוסט טראומה ותגובות פיזיות של אבל וצער.

יש פורומים באנגלית שמתמחים במצבים כאלו ושם מדברים על תקופת שיקום של 2-5 שנים. לפעמים ממליצים שבן הזוג הנבגד יקבל כדורי הרגעה ושינה לתקופה מסויימת כדי לעזור לשלוט על התגובות הפיזיות.

כדי שהשיקום יצליח אשתך צריכה להבין את חומרת המעשים שלה.

תשאל אותה - מה היא היתה עושה אם אתה היית זה שהתאהבת באשה אחרת?

איך היא היתה מגיבה אם היית מחזיק ידיים עם מישהו אחרת?

יש כמה שאלות חשובות:

האם אתה חושש שעדיין יש לה רגשות כלפיו?

האם היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו?

למה בעצם היא רוצה להישאר איתך?

איך נודע לך? האם היא התוודתה מיוזמתה או תפסת אותה?

אם היא התוודתה מיוזמתה המצב יותר טוב - זה אומר שבשלב מסוים היא קלטה את חומרת המעשים שלה.

יש לכם ילדים?

כתבת שהיו לכם המון מריבות - על מה רבתם?

בפורומים באנגלית שמתמחים בנושא ממליצים על צעדים כדלהלן:

אשתך צריכה להסכים מעתה ואילך לשקיפות מלאה: היא צריכה לתת לך את כל סיסמאות האימייל שלה, את הסיסמא לטלפון הסלולרי, לשתף אותך במיקום שלה ולנתק כל קשר עם אותו "מאמן" ימח שמו.

היא צריכה להסכים לגבולות ברורים - לא יהיו בעתיד פגישות ביחידות עם גברים וכדומה.

היא צריכה לענות לכל השאלות שלך בנוגע למה שהיה והיא צריכה להבין שאתה תשאל שוב ושוב במשך השנים הקרובות והיא צריכה לענות לך בסבלנות ובהבנה.

אשתך צריכה להסכים לכתוב (כן בכתב!) את כל השתלשלות העניינים ומה בדיוק הם עשו (זו צריכה להיות בחירה שלך מה אתה רוצה לדעת ומה לא).

היא צריכה להסכים לבדיקת פוליגרף שתאשר שמה שהיא כתבה הוא כל האמת.

למרבה הצער יש חשש שאשתך מפחדת לספר לך הכל. אבל אם תוותר הספק ימשיך לנקר בליבך שנים ארוכות. אשתך צריכה להבין שהסיכוי היחיד לשיקום הוא אם היא תגיד את כל האמת (יש כאן שיקולים הלכתיים האם לספר הכל - תתיעץ עם רב שמקובל עליך).

אתה צריך לספר לאשתו של ה"מאמן" על הרומן, כי יש סיכוי גדול שאותו כלב בן כלב מנסה לפתות נשים אחרות. אשתך צריכה להבין שמבחינתו היא לא היתה מיוחדת במינה אלה סתם עוד פתיה וטרף קל.

וזה גם מוסרי ונכון לספר לאשתו - האם לא היית רוצה שאשתו תזהיר אותך אם היא היתה יודעת מה מתפתח? מגיע לה לדעת שהיא נשואה עם מנוול וההחלטה תהיה שלה אם להמשיך או לא.

אל תספר לאשתך וגם לא לאותו מאמן לפני שאתה מדבר עם אשתו.

יכול להיות שאשתו תגיד שאתה מדמיין ומשוגע. במקרה כזה תאחל לה המשך חיים טובים ותנתק מגע - זה כבר לא עניינך.

באופן כללי אשתך צריכה להוכיח לך שאתה האדם הכי חשוב בחיים שלה.

היא צריכה לקבל את זה שאותו "מאמן" יאבד את פרנסתו ולא ימשיך לפתות נשים נשואות.

היא צריכה להוכיח לך בכל דרך שהיא שאתה הכי הכי בשבילה ושאם חשוב לך להרוס את פרנסתו של המאמן היא תשתף איתך פעולה באופן מלא.

תתיעצו עם עורך דין אם שייך להגיש נגדו תלונה במשטרה על הטרדה מינית ותתיעצו גם אם מותר להזהיר נשים אחרות ש"מתאמנות" איתו.

האם אתה מרגיש שהיא "עשתה טובה" בזה שהיא ניתקה את הקשר איתו?

מומלץ שלא תהיה נחמד אליה ותנסה לשבות את ליבה חזרה אליך.

להפך, היא זו שצריכה לעשות מאמץ עילאי כדי לזכות בך בחזרה.

לגיטימי לגמרי (אם אתה מרגיש שזה מה שנכון בשבילך) לדרוש ממנה לעזוב את הבית לבינתיים ולחזור אל ההורים שלה עד שתחליט מה לעשות איתה. לגיטימי אפילו שאתה תפתח בהליכי גירושין - אפשר להפסיק אותם בהמשך. צעד כזה יבהיר לה כמה מה שעשתה הוא חמור. אם אתה לא כהן אפשר להתגרש ולהתחתן מחדש - הגירושין יבהירו לה שמה שעשתה חילל את הנישואין באופן כזה שהאפשרות היחידה לשיקום היא "לכבות ולהדליק".

מדברים על כך שיכולה להיות תקופה של תשוקה גדולה בינך ובין אשתך (זה נקרא hysterical bonding) וזה בסדר. לחילופין יש זוגות שבהם לא מסוגלים להגיע לאינטימיות תקופה מסוימת.

אם אתה מרגיש שזה נכון - לגיטימי לגמרי שתספרו להורים שלה ושלך מה קרה.

אשתך צריכה לקבל את זה שהיא תסבול בושה נוראית - והיא צריכה להבין שזה חלק מהמאמץ שהיא צריכה לעשות כדי לזכות בך בחזרה.

מומלץ שתלך לייעוץ פסיכולוגי פרטני לעצמך (לא יעוץ זוגי) כדי לעזור לך להתמודד וכשדאי שאשתך גם כן תהיה בטיפול כדי שתוכל להבין מה גרם לה להתנהג בצורה כזו. איך היא הגיעה למצב שהיא חשבה ששווה לוותר על הנישואין שלה ושמה הטוב בשביל זה?

יכול להיות שהיא כבר בשלב של חרטה גמורה ואולי חלק מהצעדים אלו נראים לך לא שייכים או מיותרים - אם כך מצוין.

בכל מקרה נשמע שעדיין לא החלטת אם אתה רוצה להמשיך איתה או לא.

שתי ההחלטות לגיטימיות ואתה יכול לקחת את הזמן, להתייעץ עם אנשים הקרובים לך, לראות איך היא מתנהגת ואז להחליט.

אוסיף מילות תקווה שלפעמים דווקא מתוך משברים איומים, ועם הרבה עבודה קשה יכול לצמוח משהו טוב.

אתר באנגלית בנושא:

SurvivingInfidelity.com - General Forum

חיבוק גדול ובהצלחה

זה נשמע מקרה לא פשוט בכלל,

מצד שני זה נשמע לי גם שיש תקווה.

ברוך השם שעלית על זה עכשיו, כשעדיין, גם אם קשה, אולי עוד אפשר לתקן.

אתה כרגע הצד ה"שקול" כאן, ונשמע שיש לך אפשרות לנווט את הסירה בנהר הסוער.

אני מציעה לך לנסות לרחם על אשתך, כי אני חושבת שזאת בושה ענקית בשבילה הסיפור הזה. ומהנקודה הזאת לראות מה עושים. כלומר במקום ללכת על כעס, לנסות ללכת על רחמים. ומהנקודה הזאת להתחיל לראות מה עושים בדיוק. לדבר הרבה ביניכם וגם לראות על מי סומכים ואפשר להתייעץ.

אני לא יודעת אם קל לך לראות את זה, אבל תנסה לחשוב כמה שנים קדימה. אולי, אולי, תתברכו בזוגיות עמוקה עוד יותר. כי זוגיות שמנצחת משבר, מעמיקה.

אתה עכשיו נמצא בזווית הזאת של השקול, החזק, הרציונלי וההגיוני.

אל תסתכל על כל הסיפור הזה כעלבון לך.

זה קל לומר מבחוץ, אבל אני מקווה שבכל זאת זה מאיר לך איזה משהו שבמצב בו אתה נמצא קשה לך לראות.

ואם לא, בבקשה תעשה delete. 

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.