אתה תראה. עוד שנה שנתיים זה יהיה זיכרון כואב ותו לא.

אל תחשוב שבך הבעיה- מאוד מאוד קשה להעביר על דבר כזה. הדמיון לא מפסיק להסריט אותם יחד והלב נחמץ. 

את תהיה אובססיבי- לא לכאן ולא לכאן. אם כל הזמן תאשים את עצמך שאתה לא סולח- אתה תכעס על עצמך ולאתוכל להתפנות לזוגיות שלכם. אם תהיה אובססיבי בלהאשים אותה גם כן תפסיד.

תשלים עם זה שהולכת להיות תקופה קשה.

תשלים עם העובדה שאשתך עשתה מעשה בלתי-יעשה ועדיף לך לא לנקום בה.

תשלים עם העובדה שהזוגיות שלכם ספגה מכה שתהדהד לעוד כמה חודשים.

אל תקפוץ מהר מדיי לחיים של אחרי ואל תנסה להחליק את העלבון.

גם אל תחפר.

וואו, זה ממש עדין ודורש המון מאמץ.

ממש כואב לי כשאני שומעת על דברים כאלה.. למה לגרום צער לבן-הזוג? 

אבל שוב- להתנקם ולהשתגע ולהתפוצץ זה לא הפתרון.

זה אולי מפתה- כי אתה הצודק ויש לך "זכות" להוכיח אותה שוב ושוב- אבל בסופו של דבר זה ניצחון מפוקפק שלא יוביל אותך לזרועותיה.

במקום לדמיין מה שהיה שם,

תנסה לדמיין חזק את איך שאתם משתקמים מזה, אוהבים וצוחקים יחד.

לדעתי זה הפתרון.

מה זה התיר לה? לעבור איתו אימון אישי? איזו שטות היא זו.

הקושי שלך מאד מובן.

לא יודע מה לומר לך ש"כדאי לעשות".

דרך המחשב, בלי לראות, זה ענין אחד.

דרך המחשב, בסקייפ, זה כבר קלקול, בנסיבות של אשה נשואה עם "מאמן". זה לא איזה פסיכולוג..

להיפגש אח"כ - זה כבר חמור.

זה בסדר - תשאל הלכות.

אבל תדע, יש גם אחרים..

הרבה טוב.

מאמן אפשר להיות מקורס קצר. 

חוץ מזה זה לא עניינך לאיזה מטפל היא הלכה.

אני דיברתי על טיפול רגשי\נפשי. גניקולוגיה זה נושא מורכב, אבל בסופו של דבר, יוצא שבגלל שנורא ברור שהמצב הוא כזה, יש מערכות הגנה סביב הנושא.

ואני מסכים שאם אין ברירה אז אין ברירה.

אבל אימון "אישי-עסקי" אינו דומה לשום דבר מהנ"ל.

וכמובן שהטענה עצמה נכונה, שלא שייך שיצטרכו(והיום ב"ה כמעט ולא שייך שיהיה צורך דווקא במאמן\מטפל רגשי דווקא גבר) ובטח שכאשר מתעורר רגש מינימלי שכזה צריך לברוח כמו מאש.

לא חושב עליך דברים כאלו.

רק לא מסכים לדעתך.

ורבניות ערכיות ובעלות נסיון, יכולות לעשות הרבה מאד.

"לא זיעזע" - איזו חֶברה רדודה - בלשון המעטה - היא זו.

"קרה להמון בנות".. לא מקנא בבעלים שלהן. תרבות פרוצה.

אתה "שוחחת עם המאמן בנועם"?... נו, כחות נפש. אולי בגלל שזה לא התחיל דווקא ממנו. אחרת היה צריך לחשוש שסתם יחטוף סטירה.

ויפה אמרת לו. זה אכן יעצור אותו כנראה.

אבל הן לא תמיד נמצאות בקרבת מקום.

אם עדיף ללכת אליהן מאשר לחלטוריסט שעשה קורס מזורז ומוסיף לעצמו לכרטיס הביקור "מאמן עסקי" זה בוודאי, על אחת כמה וכמה אם הוא גם פוגע במשפחה.

אבל הגישה של "למה אשה הולכת למטפל? למה לא לרבניות שעוסקות בזוגיות" בעיני פסולה, כי לרוב רבניות הן בסך הכל נשים שהתחתנו עם תלמיד חכם וזה לא מכשיר אותן לטפל, גם תלמיד חכם, אם הוא יודע לפלפל בכל מסכתות הש"ס לא מכשיר אותו לטפל בזוגיות.

קודם כל - אימון "אישי מקצועי" הוא לא רפואה. 
דבר שני - הרב לא התיר לה לפגוש אותו, התיר דרך המחשב. 

ולכן המקרה לא דומה לללכת לרופא ובמקרה הזה הרב לא התיר.

בלי קשר, ובאמת שאין לי רצון לפתוח פה את הדיון הזה- טרוד בעבודתו זה היתר הרבה

יותר מורכב מאשר "הוא עובד בזה", לרובא דפוסקים צריך לעסוק בעבודה שאין לו פנאי

כלל להביט או להרהר, שזו טרדה גדולה.

חלילה לקבל "פרופורציות" מ"עולם" כזה (גם שם, אני לא חושב שזה קביל בתור דבר "רומנטי" עם אשה נשואה. לפעמים כלאחר יד, לא כענין "רגשי", וגם זה כמובן פסול לחלוטין).

באופן מעשי, כשאתה לאחר מעשה ומנסה לשקם, אז כבר אחרת. אתה רשאי לנסות את המבט שעוזר לך.

אבל גם לא רכב להשכרה.

[כמובן, ללא קשר ל"המלצה" מעשית כלשהי]

לפני,

וההתאהבות באה אחרי- בביקורות.\

עברתי תהליך יפה. מה שקרה קרה.

לא עשיתי שום דבר לא כשורה, עברתי את זה בהתחלה בהתמודדות לבד.

אח"כ לקראת הסוף שיתפתי את בעלי.

הוא יודע מה עברתי, כי שיתפתי אותו לקראת הסוף, כשהתהליך איתי עמד להגמר, והוא רק מעריך.

הוא מכיר אותי ויודע את הרצונות שלי, יודע עד כמה הוא חשוב לי והבית חשוב לי.

ואם קרה לי זה היה רק במחשבה, ושיתפתי אותו כדי שישמור עליי שאני לא אחשוב כך (אפילו במחשבה זה הפריע לי, ק"ו לא לומר או לעשות) 

מאז שזה קרה הוא מעולם לא חיפש אותי, או ביקר אותי, כי הוא יודע שאני יצאתי מזה לבד, לי זה היה אכפת.

יכולתי לשמור את זה לעצמי, אבל ידעתי שאני לא אשמה פה, היחסים של מטפל ומטופלת מזמינים את זה כמעט לבד.

שאשה נשואה "מתאהבת" במישהו אחר?..

תמוה מאד מאד.  

אם עברת תהליך של התנקות ועליה, טוב מאד.

אבל בוודאי מצער שתוך כדי נישואין אשה מתאהבת במישהו אחר. ולא חצי שניה משהו שחולף בראש ובורחת משם, אלא מישהו ש"מטפל" בה. עצם זה שממשיכים להגיע אל מישהו כזה אחרי הפעם הראשונה שחשים משהו, הוא "לא כשורה". וגם אצם זה שתוך שנשואים לאיש, בכלל עולה דבר כזה בראש, הוא מצער.

אלא מה. לא עשית - ועלית מזה, ב"ה. אבל הדבר עצמו גרוע. לא  חושב שיש ענין להעלות את זה כמשהו "לגיטימי". נהיה עולם הפוך - רווקה שמעלה זעזוע מזה שמישהו נשוי "התחיל" איתה, אז יש שקופצות עליה בחשדות. נשואה שמעלה משהו כזה, אז כאילו לא דבר שיש להרגיש ממנו בושה.. אולי זה בא מאותו שורש. מחילים עליה מה שיש בראש של חלק מהאחרות, לצערנו.

הקיצור, אין צורך לעשות מקלקולים אידיאליזציה, ההיפך. וגם לא צריך לחשוב שאי אפשר לתקן ולעלות. וגם לא להחיל על מי שלא כך, כאילו הוא ה"לא רגיל"..

אם קורה לי משהו שלא אני בחרתי אותו, אלא ה' זימן לי, אני לא מתביישת אני עובדת.

זה היה לי ניסיון, וב"ה לא קלקלתי כלום.

לא פחות - ויותר - מעורר הערצה מי שמראש נמצא במבנה נפשי והכרתי שזה לא קורה לו/ה.

או לפחות מיד "עף" משם.

גם אם יפה שאדם התגבר ממצב לא טוב - צריך מאד להיזהר לא להפוך, אגב ההערכה, את מה שהגיע אליו למשהו שהוא "בסדר", או לא יכול בשום מקרה ואצל אף אחד, להישלט.

לא שזה רע - פשוט זר.

למשל, יש מציאויות ששם ל"ע ממש בוגדים אחד בשני - אז כנראה מה שאחרים לא יכולים לסבול את זה - זה כי זה זר להם....

יש גם גנבים - אז כנראה מה שמי שאינו בחברה כזו יכול לסבול את זה - זה כי זה זר לו...

אז לא. קודם כל, זה רע כי זה רע.

דבר שני,טוב מאד ש"זר לאנשים" שמישהי נשואה מתאהבת במישהו אחר. מעולה. טוב מאד שיש נשים שהמחשבה שלהן לא יכולה לסבול את זה. אדם זה לא בעל חיים עם אינסטינקט בלבד. מה שזר לו, ואינו יכול מוסרית לסבול אותו, ונזהר ממנו - יש סיכוי שגם לא יקרה לו.

טוב מאד שדבר כזה "רחוק מאנשים".. וכי מה? שיהיה קרוב? רחמנא ליצלן.

מוזר מאד ה"קומפניא" שעושים לפעמים כמה אנשים, שקורה להם משהו, שבמקום לתפוס שזה לא דבר טוב, לגמרי, ולשמוח אם הצליחו לעלות בכל זאת, ולא  לנסות להציד כאילו "אז מה".. הם מנסים "להסביר" לאחרים שזה פשוט "זר להם".... אבל באמת, נו אז מה?... חס ושלום. שדברים כאלו יהיו זרים לכולם. אשרי מי שזה זר לו. וזה לא "פחד" פסיכולוגי.. אשרי מי שירא חטא, אשרי מי שירא לגלשו לאיבוד דברים אנושיים בסיסיים. יש אתרים ששם אפשר למצוא "חברותות" לדברים גרועים בהרבה. גם שם יאמרו שמי שלא בעסק, זה פשוט "זר לו". נכון מאד. ברוך השם.

[ואין כל קשר לכך שמי ש"קפץ" לו/ה משהו, והצליח/ה לברוח מזה מיד - כל הכבוד. ואם לא בצליח מיד,  והמשיך - לא טוב. ואע"פ כן, אם אח"כ נחלץ, גם כן יופי]

בכללי, תחושות ראשוניות שעולות, נכון שלפעמים זה לא בשליטה. ואם מיד "תופסים את הדברים בידיים", מתרחקים מתיישבים בדעה, ומסדרים את הראש מחדש, אכן.

אבל אם זה "טיפול", ומרגישים שקורה - ולא מיד מפסיקים להגיע אליו, אז זה כבר קלקול. ולא שייך לומר על זה שה' רוצה את זה.. כמובן, טוב שעדיין תופסים וחוזרים מזה ולא גולשים הלאה.

ועם זה, יש גם להעיר שלא ברורה האמירה ש"התאהבות" אין על זה שליטה. כאילו כל אשה נשואה עלולה פתאום "להתאהב" במישהו. אני חושב, שאשה שממוקדת לגמרי בבעלה, הוא מול עיניה, וברור לה באופן מופנם ענין המשפחה, אז אם תרגיש שמתעוררת לה איזו סימפטיה אל מישהו, היא תעצור את זה, בתוך ראשה, עוד לפני שזו "התאהבות" ח"ו.

לא זו בלבד, זה גם יוכל לגרום שלא יקרה. כי לגמרי חזק אצלה, בתחושה מופנמת, איפה הבעל ואיפה גבר אחר. ואם מישהו מנסה "לפתות" אותה, תוכל להרגיש סלידה מיידית, ולהתרחק בליהיכנסות לענין.

ברור שמדובר רק "במחשבה" (כלומר, הרגשה) - ועדיין, בעל שאשתו אומרת לו שכך הרגישה אל מישהו אחר, תקופה, המשיכה לפגוש בו - ומבקשת "בסוף התהליך" לשתף כדי ש"ישמור עליה" מזה, זה יכול לגרום כאב נוראי לאיש. 

אני לא בטוח מה היה קורה אם בעלך היה אומר לך שהתאהב במישהי אחרת, המשיך לפגוש בה, אם כי כמובן לא עשה כלום, ומשתף אותך "בסוף התהליך". איך היית מרגישה.

כבר היה כאן, שנשים נזעקו על כך שהבעל שלהן "מסתכל" על מישהי אחרת. ואף כי הסבירו להן שזה יצר בעלמא, אבל כלל לא על המישור של היחס הנפשי אליה - זה הכאיב להן. אפשר לגמרי להבין. קל וחומר יחס שבלב, של אשה, שזה לא יצר חיצוני בעלמא.

ולכן לדעתי, אם מישהי נקלעה ל"ע לנסיון כזה, אין כל ענין "לכתוב". כאילו משדר שלגיטימי שיקרה.. זה לא. ואע"פ שמן הסתם הכוונה היתה טובה, כדי לעודד מישהו שאפשר לצאת מזה - אין שכרו שווה בהפסדו. זו מציאות מקולקלת. מי שיוצא ממנה יוצא איך שיוצא, אין ענין להקהות את הלב כאילו "נורמלי".

ואני גם לא מסכים בשום אופן שזה כמט הכרחי "בין מטפל למטופלת". רחמנא ליצלן! מי שחושבת שכל אשה שהולכת לרופא זה "מזמין כמעט לבד" שתתאהב בו.... (ח"ו - וזה לא כך, גם אם יש יחס מעריך ומכיר טובה), אז שלא תלך לרופאים, חוץ מחד-פעמי של פיקוח נפש.

אני לא אומרת שזה קורה בהכרח לכל אחת.

אבל אשה שגבר מתייחס אליה קצת יותר מבעלה,

שמח לקראתה, מבין אותה, מקשיב לה, -זה עושה לה משהו.

עכשיו אני לא אומרת שבעלי לא מתייחס אליי יפה, אבל יש תקופות בזוגיות שהן קצת ירודות, משהו נהיה קצת בנאלי. עובדים על זה, זה תהליך, אבל זה קורה. מה שיוצא שאם אשה נפגשת עם גבר, והיא מרגישה שהוא נותן לה כרגע יותר מבעלה, אז היא נקשרת היא מצפה.

במקרה שלי זה היה ניתוח שהצריך מעקב אחרי, ולא הייתה אפשרות לעצור והאמת שגם לקח לי זמן להבין מה אני רוצה, הייתי מבולבלת.

אני לא מאשימה את הרופא, הוא לא התחיל, הוא פשוט שידר לי כמה אני מיוחדת, ובאותה תקופה זה היה חסר לי, ברגע שהבנתי מה הבעיה שלי ולמה התאהבתי בו, פניתי לבעלי ושיתפתי אותו, שיעזור לי, שישים לב, שייתן לי, וזה עזר, וגם עבר.

אני לא רוצה להכנס למה היה קורה אם בעלי, כי ב"ה אני מאמינה שעזרתי לעצמי, ה' עזר לי ולא מגיע לי שזה יקרה לי. אבל אם ח"ו היה קורה התהליך שאני עברתי, הייתי מבינה אותו ועוזרת לו בדיוק כמו שהוא עזר לי. אני ב"ה מבינה את הלב מצוין. גם הלב שלו.

לגבי הסוף של הודעתך, כבר כתבתי את הסיבה למה זה קורה,

אשה שלא חסר לה, לרוב זה לא יקרה.

לתשומת לב בני החיל.

זה שאני לא מסכים להכללה - כאילו "גזירת הכתוב", "אשה שגבר מתייחס אליה יותר מבעלה"... ו"נקשרת אליו, מצפה". חס ושלום.

מצד האמת - צריכה לדעת חד וחלק, שאין. היא נשואה - אז אין אופציה כזו. ואכן, זה לא כאילו לא מציאות רגילה אצל נשים רבות. שגם אם יש מצב שהאיש לא במיטבו באותו זמן, כבר "עושֶה לה משהו" - וגם אם כן, מיד "בורחת משם".

ולגבר זה קורע את הלב, טוטאלית, אם מתברר לו שאשתו - כשהוא היה קצת פחות "בכושר" - התאהבה במישהו אחר. וכמובן, אשה צריכה, אם היא חשה שעלול לקרות לה, לעבוד על זה. לא לקחת את זה כאילו "גזירת הנשים"... כמו שגבר צריך לעבוד על ענייניו, ולא רק לומר, נו, אני גבר...

כי נישואין, זה לא רק "להרגיש טוב ביחד". זה לא - כמו שלצערנו תופסים לפעמים ברחוב המבולבל שאיבד לפעמים את תודעת הבלעדיות וקדושת הנישואין - איזו "חוויה ממוסדת". נישואין זו מציאות. מציאות מוחלטת. נשמתית וממשית והלכתית. חדר סגור. כמה שהתודעה הזו יותר מופנמת ומובנת באופן פשוט ובסיסי, כך אין האופציה של "התייחסות" עומדת על אותו מישור.

אלא מה, שאכן יש נסיונות בחיים. ומתפללים, אל תביאנו לידי נסיון.

מה שאת תיארת עכשיו, זה באמת דבר שיכול לקרות לאדם בכל מיני סיטואציות, שהוא מבולבל, עד שמבין בעצמו מה קורה איתו, רואה שנמצא במקום שלא חשב עליו ולא רוצה בו.

ואת אומרת שברגע שהבנת מה קרה (זה לא בדיוק נשמע כמו מקודם, "בסוף התהליך"), פנית לבעלך שישים לב, יתן ויעזור. ואכן זה עזר.

אז כל הכבוד על האומץ, כשכבר הרגשת "בתוך מצב" רע, ועוד יותר כל הכבוד לבעלך החסיד - הרבה לפנים משורת הדין - שעזר לך להיחלץ.

לא התכוונתי חלילה שיקרה לך... או ש"מגיע לך".. חס ושלום. רק אמרתי, לעורר את המחשבה, איך את או אשה אחרת היתה מרגישה אם כך היה בעלה אומר לה (ולא אחרי שבעצמך התנסית, שאז אולי זה אחרת, כי את יודעת איך הוא התייחס ומה הרגשת). ואת זה אמרתי, כדי להמחיש שזה כלל וכלל לא דבר קונוונציונאלי ושאפשר בקלות לקבל. ח"ו.

לגבי מה שאמרת ל"בני החיל", את צודקת. בעיקר במובן של ההבנה מה אשה צריכה במובן הזה.

אבל חלילה שלא יישמע ל"בנות החיל", כאילו אם "חסר לה", אז זה "נורמלי", אל תתפעלי... חס ושלום. צריכים לעבוד על הפנמת ענין הנישואין - וגם על נתינה הדדית של מה שהשני אמור לקבל מבן/בת זוגו/ה.

ולסיום: כמובן שעיקר מה שכתבתי, לא היה לשפוט אישית אף אחד. אלא להבחין הבחנה חדה ובהירה לגמרי, בין מי שכבר נמצא בנסיון או  עבר נסיון, שיש להעריך כל מאמץ להיחלץ מכל מצב לא רצוי שכבר נקלעו אליו בדיעבד - לבין הטעות שעלולה "להישתדר" כאילו זו "נורמה", סביר שיקרה, או "קורה לכל אחד" ולא משהו שצריך להרגיש אי  נוחות שידעו. כי דבר כזה, אינו נכון, עלול להחטיא אחרים, ובסוף גם מביא לכך שכאשר מישהי מזועזעת באופן נורמלי שמישהו נשוי "התחיל" איתה - לא מאמינים לה שהיא מזועזעת. לא כן - היא הנורמלית. ומי שנחלץ מצרה - גם אשריו שנחלץ.

היא באה.

מה זה "מאמן"?.. קורס קצר. 

סתם בן אדם, והיא "נדלקת" עליו עוד לפני שראתה אותו, ורבה על זה עם בעלה - אז להגיד שהמאמן "ניצל" אותה?... זה נשמע בערך כמו האופנה של ימינו..

לפי הסיפור, במקרה הטוב הוא אשם לא פחות ממנה.

אלא מה? אכן, ברור שצריך ללמוד מזה. 

כל מי ששומע על דבר כזה.

אז חייבת לציין ש"אין אפוטרופוס לעריות" חל גם על פסיכולוג

ובהחלט היו מקרים שפסיכולוג יצר קשר לא הולם עם מטופלת - אתית והלכתית, מרצונה או שלא מרצונה וד"ל

יש על זה אפילו סטטיסטיקות

מציינת את זה כדי שאנשים לא יקבלו את הרושם שאם אישה הולכת לפסיכולוג אמיתי, מקצועי, שעשה תארים ואפילו דוקטורט - לכן היא לא עלולה ליפול למלכודת הזו.

לכתחילה - אישה צריכה ללכת לטיפול אצל אישה.

(* מדגישה שמעלה פה נקודה לציון בלי שקראתי את ההודעה של פותח השרשור ואת שאר ההודעות בשרשור)

צריך גם שם להיזהר.

רק רציתי להדגיש שבנידון זה, אפילו לא מדובר על משהו כזה, אלא אדם שעשה הכשרה קצרה לענין.

לפעמים, פסיכולוגים מיומנים בלא להכניס את עצמם לנושא בו הם מטפלים.

אבל כמו שכתבת, גם בזה אי אפשר לסמוך "על עיוור"..

וגם - ואולי עוד יותר - אם אשה היתה כותבת בדיוק כמותו, יש להניח שהיתה  מקבלת אותן תגובות (ואם לא, אלא שאותן אלה שכאן היו "סלחניות" כביכול יחסית כלפיה, היו אומרות אחרת, אז באמת בעיה גדולה).

אבל, גם כאן, בכללי, לא רק עשו "הנחות". הודגש לא רע עצם התיעוב שבתופעה. אלא שזו לא היתה השאלה העיקרית, אז התאפקו קצת..

הרי אני מסכים איתך.

רק חושב (מקווה..) שלא היו עושים חילוק כזה.

לגבי "לא לשפוט ולדון לכף זכות" - אני חושב שצריך לחלק בין המעשה לבין האדם.

כלומר, אוי לנו אם נהפוך ל"סבלנים" כלפי דברים כאלה. צריך להזעזע עד עומק הנשמה אם אשהנשואה מגיעה לדבר כזה עם מישהו אחר. מחריד! ומי שישדר "סובלנות" לדברים כאלה, מלבד שמשחית את נפשו, הרי הוא שותף לפשע הבא..

כלפי אנשים, זה משהו אחר. בזה אתה צודק. לא מכירים, לא יודעים.

כל כך כואב! אני משתתף בצערך!

יכול להיות שהדברים שאכתוב יהיו קשים אבל המטרה היא לעזור לך.

גם אם תחליט להמשיך בנישואין חשוב שתעשה את זה תוך שמירה על עצמך.

חשוב לא לטאטא מתחת לשטיח את הכאב ואת המעשים החמורים שנעשו כי בעוד כמה שנים אתה עלול להתעורר ולגלות שהשדים יצאו מחוריהם.

אולי אני מגזים ואפשר לשכוח הכל, אבל ממה שאתה כותב נראה שזה לא כך.

ראשית צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: אשתך בגדה בך. אולי הבגידה לא הגיעה למגע מיני מלא, אבל לפי מה שאתה כותב מדובר במגע פיזי הרבה מעבר לקוים האדומים (בלי קשר לצד הדתי) - כתבת שהם "החזיקו ידים ויותר - זה חמור מאד.

זה מזעזע, כואב, ויש מניח שלא הצלחת לאכול ולשתות ולישון בהתחלה (ואולי עדיין). 

אני ממש לא מסכים עם אמירות כמו "זה עם הזמן ישכח". למרבה הצער מחקרים והנסיון מראים שמדובר בטראומה חריפה לבן הזוג הנבגד. כולל תופעות של פוסט טראומה ותגובות פיזיות של אבל וצער.

יש פורומים באנגלית שמתמחים במצבים כאלו ושם מדברים על תקופת שיקום של 2-5 שנים. לפעמים ממליצים שבן הזוג הנבגד יקבל כדורי הרגעה ושינה לתקופה מסויימת כדי לעזור לשלוט על התגובות הפיזיות.

כדי שהשיקום יצליח אשתך צריכה להבין את חומרת המעשים שלה.

תשאל אותה - מה היא היתה עושה אם אתה היית זה שהתאהבת באשה אחרת?

איך היא היתה מגיבה אם היית מחזיק ידיים עם מישהו אחרת?

יש כמה שאלות חשובות:

האם אתה חושש שעדיין יש לה רגשות כלפיו?

האם היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו?

למה בעצם היא רוצה להישאר איתך?

איך נודע לך? האם היא התוודתה מיוזמתה או תפסת אותה?

אם היא התוודתה מיוזמתה המצב יותר טוב - זה אומר שבשלב מסוים היא קלטה את חומרת המעשים שלה.

יש לכם ילדים?

כתבת שהיו לכם המון מריבות - על מה רבתם?

בפורומים באנגלית שמתמחים בנושא ממליצים על צעדים כדלהלן:

אשתך צריכה להסכים מעתה ואילך לשקיפות מלאה: היא צריכה לתת לך את כל סיסמאות האימייל שלה, את הסיסמא לטלפון הסלולרי, לשתף אותך במיקום שלה ולנתק כל קשר עם אותו "מאמן" ימח שמו.

היא צריכה להסכים לגבולות ברורים - לא יהיו בעתיד פגישות ביחידות עם גברים וכדומה.

היא צריכה לענות לכל השאלות שלך בנוגע למה שהיה והיא צריכה להבין שאתה תשאל שוב ושוב במשך השנים הקרובות והיא צריכה לענות לך בסבלנות ובהבנה.

אשתך צריכה להסכים לכתוב (כן בכתב!) את כל השתלשלות העניינים ומה בדיוק הם עשו (זו צריכה להיות בחירה שלך מה אתה רוצה לדעת ומה לא).

היא צריכה להסכים לבדיקת פוליגרף שתאשר שמה שהיא כתבה הוא כל האמת.

למרבה הצער יש חשש שאשתך מפחדת לספר לך הכל. אבל אם תוותר הספק ימשיך לנקר בליבך שנים ארוכות. אשתך צריכה להבין שהסיכוי היחיד לשיקום הוא אם היא תגיד את כל האמת (יש כאן שיקולים הלכתיים האם לספר הכל - תתיעץ עם רב שמקובל עליך).

אתה צריך לספר לאשתו של ה"מאמן" על הרומן, כי יש סיכוי גדול שאותו כלב בן כלב מנסה לפתות נשים אחרות. אשתך צריכה להבין שמבחינתו היא לא היתה מיוחדת במינה אלה סתם עוד פתיה וטרף קל.

וזה גם מוסרי ונכון לספר לאשתו - האם לא היית רוצה שאשתו תזהיר אותך אם היא היתה יודעת מה מתפתח? מגיע לה לדעת שהיא נשואה עם מנוול וההחלטה תהיה שלה אם להמשיך או לא.

אל תספר לאשתך וגם לא לאותו מאמן לפני שאתה מדבר עם אשתו.

יכול להיות שאשתו תגיד שאתה מדמיין ומשוגע. במקרה כזה תאחל לה המשך חיים טובים ותנתק מגע - זה כבר לא עניינך.

באופן כללי אשתך צריכה להוכיח לך שאתה האדם הכי חשוב בחיים שלה.

היא צריכה לקבל את זה שאותו "מאמן" יאבד את פרנסתו ולא ימשיך לפתות נשים נשואות.

היא צריכה להוכיח לך בכל דרך שהיא שאתה הכי הכי בשבילה ושאם חשוב לך להרוס את פרנסתו של המאמן היא תשתף איתך פעולה באופן מלא.

תתיעצו עם עורך דין אם שייך להגיש נגדו תלונה במשטרה על הטרדה מינית ותתיעצו גם אם מותר להזהיר נשים אחרות ש"מתאמנות" איתו.

האם אתה מרגיש שהיא "עשתה טובה" בזה שהיא ניתקה את הקשר איתו?

מומלץ שלא תהיה נחמד אליה ותנסה לשבות את ליבה חזרה אליך.

להפך, היא זו שצריכה לעשות מאמץ עילאי כדי לזכות בך בחזרה.

לגיטימי לגמרי (אם אתה מרגיש שזה מה שנכון בשבילך) לדרוש ממנה לעזוב את הבית לבינתיים ולחזור אל ההורים שלה עד שתחליט מה לעשות איתה. לגיטימי אפילו שאתה תפתח בהליכי גירושין - אפשר להפסיק אותם בהמשך. צעד כזה יבהיר לה כמה מה שעשתה הוא חמור. אם אתה לא כהן אפשר להתגרש ולהתחתן מחדש - הגירושין יבהירו לה שמה שעשתה חילל את הנישואין באופן כזה שהאפשרות היחידה לשיקום היא "לכבות ולהדליק".

מדברים על כך שיכולה להיות תקופה של תשוקה גדולה בינך ובין אשתך (זה נקרא hysterical bonding) וזה בסדר. לחילופין יש זוגות שבהם לא מסוגלים להגיע לאינטימיות תקופה מסוימת.

אם אתה מרגיש שזה נכון - לגיטימי לגמרי שתספרו להורים שלה ושלך מה קרה.

אשתך צריכה לקבל את זה שהיא תסבול בושה נוראית - והיא צריכה להבין שזה חלק מהמאמץ שהיא צריכה לעשות כדי לזכות בך בחזרה.

מומלץ שתלך לייעוץ פסיכולוגי פרטני לעצמך (לא יעוץ זוגי) כדי לעזור לך להתמודד וכשדאי שאשתך גם כן תהיה בטיפול כדי שתוכל להבין מה גרם לה להתנהג בצורה כזו. איך היא הגיעה למצב שהיא חשבה ששווה לוותר על הנישואין שלה ושמה הטוב בשביל זה?

יכול להיות שהיא כבר בשלב של חרטה גמורה ואולי חלק מהצעדים אלו נראים לך לא שייכים או מיותרים - אם כך מצוין.

בכל מקרה נשמע שעדיין לא החלטת אם אתה רוצה להמשיך איתה או לא.

שתי ההחלטות לגיטימיות ואתה יכול לקחת את הזמן, להתייעץ עם אנשים הקרובים לך, לראות איך היא מתנהגת ואז להחליט.

אוסיף מילות תקווה שלפעמים דווקא מתוך משברים איומים, ועם הרבה עבודה קשה יכול לצמוח משהו טוב.

אתר באנגלית בנושא:

SurvivingInfidelity.com - General Forum

חיבוק גדול ובהצלחה

זה נשמע מקרה לא פשוט בכלל,

מצד שני זה נשמע לי גם שיש תקווה.

ברוך השם שעלית על זה עכשיו, כשעדיין, גם אם קשה, אולי עוד אפשר לתקן.

אתה כרגע הצד ה"שקול" כאן, ונשמע שיש לך אפשרות לנווט את הסירה בנהר הסוער.

אני מציעה לך לנסות לרחם על אשתך, כי אני חושבת שזאת בושה ענקית בשבילה הסיפור הזה. ומהנקודה הזאת לראות מה עושים. כלומר במקום ללכת על כעס, לנסות ללכת על רחמים. ומהנקודה הזאת להתחיל לראות מה עושים בדיוק. לדבר הרבה ביניכם וגם לראות על מי סומכים ואפשר להתייעץ.

אני לא יודעת אם קל לך לראות את זה, אבל תנסה לחשוב כמה שנים קדימה. אולי, אולי, תתברכו בזוגיות עמוקה עוד יותר. כי זוגיות שמנצחת משבר, מעמיקה.

אתה עכשיו נמצא בזווית הזאת של השקול, החזק, הרציונלי וההגיוני.

אל תסתכל על כל הסיפור הזה כעלבון לך.

זה קל לומר מבחוץ, אבל אני מקווה שבכל זאת זה מאיר לך איזה משהו שבמצב בו אתה נמצא קשה לך לראות.

ואם לא, בבקשה תעשה delete. 

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.