כיף ביחד, אבל לא כיף של צחוקים/שטויות כזה של ביחד... כיף כי כיף להיות עם מישהו שאתה אוהב והוא אוהב אותך, ומקשיב לך ודואג לך.. והדיבורים מעניינים.. אבל לא מעבר.. 

ולא משנה כמה נחווה ביחד.. 

אני חושבת שדי בגלל זה נפרדתי ממנו.. 

אממ אני גם וגם באופי.. אבל עם חברות אני יותר קלילה באמת...

והוא בגלל הקשר שלנו תמיד חשבתי שהוא כבד.. אבל יכול להיות שזה סתם לא זרם ביננו.. 

שמאז לא היה בחור שהגיע לרמה של הרגש והעומק שלנו ביחד,

והרבה פעמים אני חושבת "אולי ננסה שוב, אולי הפעם זה יעבוד"

אבל אני פוחדת לפגוע בו, כי אולי שוב תצוץ אותה בעיה.. 

"צחוקים"?..

אם ההרגשה שטוב ביחד וכו' כמו שכתבת, יפה מאד.

אלא מה? אם המשמעות היא שאין שמחה בקשר בגלל זה, אז זה קצת אחרת.

וכמו כן, אם את סובייקטיבית מרגישה שממש חסר לך, לא בגלל איזו "רשימה", אלא כי ממש חסר לך - נו, אז מה אפשר לעשות? מדובר הרי לגבייך.. לא בתיאוריה.

לא חשבתי על העניין של השמחה שבקשר, ואם זה קשור לזה שאין הומור או מספיק זרימה.. 

או שיש את הפוטנציאל לזה או שאין.. אני רואה את זה עם חברות שלי...

אם היה את זה בהתחלה זה רק ניהיה יותר טוב בהמשך, ואם לא היה, אז גם בהמשך זה לא הצליח להתפתח...

מצד שני, אולי הגישה שלי לא נכונה.. אולי צריך להתפשר על זה... 

יש לו דווקא הומור!!!... אבל הומור שלא התחברתי בכלל... ואת ההומור שלי הוא דווקא אהב חח 

בחור עדין וטוב.

מהדייט השני היו לנו שיחות עומק מטורפות שנמשכו שעות והופסקו רק מאילוצי השעה והאוטובוס האחרון... מהדייט השלישי בימים שלא נפגשנו היינו מדברים שעות בטלפון על כל נושא שבעולם. 

אבל לאורך כל הקשר, כ4 חודשים, הרגשתי שמשהו לא עובד. לא זורם. לא נכון.

ולשנינו יש חוש הומור, והיה לו חוש הומור מטורף והוא קרע אותי מצחוק. עד היום כשאני ניזכרת בדברים שאמר זה מעלה לי חיוך. 

ועדין, זה לא עבד.

לקח לי הרבה זמן לעלות על הנקודה ובסוף נפרדו. מבחינתי, בעיקר בגלל זה. 

יש, בעיני, 2 סוגים עיקריים של הומור-

הומור ציני, והומור שמח.

הומור ציני, הוא הומור עוקצני, שנון, דוקרני. שמגיע הרבה פעמים ממרירות, מתסכול, מרצון להגן על עצמך, לצור מרחק, מחשש להיפגע ועוד..

הומור שמח הוא הומור שנובע, משמחה, מהתפעלות, מאופטימיות, מתקווה, מטוב, מאהבה.

לקח לי הרבה זמן להבין שההומור של אותו בחור היה מצוין. מצחיק מאוד.

אבל ציני, דוקרני. ממורמר לעיתים, מתוסכל, דוקר, פוגעני.

פחדתי להיפגע, פחדי להידקר מכל הקוצים האלה, פחדתי מה אני עלולה לגלות בהמשך הקשר מתחת לכל המרירות הזאת, פחדתי מה גורם לאדם צעיר ונבון עם חיים טובים להיות מתוסכל כל כך, ולא להיות מסוגל להודות בזה.

וכשעליתי על זה וכשדיברנו על זה שוב ושוב וראיתי שלא נגיע לנושא הזה להסכמה ולעמק השווה, נפרדנו.

תנסי לראות אולי גם אצלכם השורש של ההומור שונה ותבדקי עם על עצמך למה זה הפריע לך והאם יש סיכוי שזה משהו שנתון לשינוי או לא...

בהצלחה!

אבל האמת, אני קצת מתחילה להיות סקפטית..

האם באמת צריך לחתוך על דברים כאלה?

הנה אפילו את אומרת שהיה לכם עומק בשיחות וכיף לדבר והוא אפילו גרם לך לצחוק.. (הבחור אצלי רוב הפעמים לא הצחיק אותי, כי ההומור שלו לא הצחיק אותי ...)

היה לו הומור שנון כזה, לא עוקץ, פשוט שנון, וסתם לא אהבתי, עיצבן אותי אפילו...

אבל שמעתי סיפורים על זוגות שאחד לא אוהב את ההומור של השני...

נראלי שפשוט היה לנו קטעים שהרגשתי שהקשר לא ממש זורם, הרגשתי קצת כבדות יתר..

טוב שאת אומרת את זה ככה, שזה כבר מגיע לזלזול וחוסר כבוד זה כבר עניין של מידות וזה באמת משמעותי...

והאמת שלא ניסינו לעשות שום דבר מיוחד, הכי רחוק שלנו היה לאכול במסעדה ביחד אני חושבת חח 

ואולי זה ייתן לך משהו,

כשהתארסנו היתה משיכה, רגש חזק, שיחות עומק, הרגשה של משענת ושכיף לדבר, התאמה בהשקפה, געגוע לפגישה הבאה וכו'

נשואים באושר ב"ה מעל עשור, מאחלת לכל עם ישראל כאלה חיי נישואין

סוג ההומור שלנו כל כך שונה אחד מהשני שבהתחלה ממש לא הבנו אחד את השני.

הוא היה אומר משהו ואני הייתי נפגעת או מתעצבנת ורק כשהוא הסביר לי  הבנתי שהיה פה הומור וכן להפך, היו תקריות ממש הזויות.

במשך הזמן למדנו שאנחנו ממש שונים בקטע הזה וצריכים להסביר את עצמינו אחד לשני.. ולמדנו. למדנו להבין את ההומור השונה של בן/בת הזוג ולמדנו אפילו לאהוב את זה וכבר הרבה שנים שיש לנו המון צחוקים וכיף וזרימה ביחד. מאד.

אבל זה היה תהליך שנבנה, זה לא היה ככה בהתחלה.

מקווה שהועלתי

כשהתחלת לכתוב בתיאור זה ממש הזכיר אותנו!! 

וגם אח"כ כשהסברת על ההומור..

איזה כיף לשמוע סיפורים כאלה!

תודה לך  

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.