ללכת להתאוורר רק כשמרגישים צורך.    טעות שלי

ועכשיו מה התשובה?

אני מתכוון לסחוב ממש עד שמרגישים צורך,

איך זה מסתדר עם האופציה השניה?

בכל אופן, ואיך את מרגישה עם מה שאת עושה?

אני בדרך של לנצל את הכוחות, עד שאני מרגיש צורך רציני להפסיק ולחדש אותם

אבל אני לא בטוח שאני עושה נכון

האמת, מה שאמרת בסוף זה גם שיקול..

כי לפעמים בא גם לצאת עם חברים לדבר קצת. 

אני תוהה לעצמי, האם זה רצון ה' להתבטל מלימוד גם כשלא מרגישים צורך..

(או שזה בא מיצר הרע, לכן אני שואל)

אשמח שתסבירי כשיתאפשר לך

לפעמים יש משהו שקצת מתחיל להציק לנו

יש אפשרות שנתעסק בו חמש דקות, נדבר עליו ואז נוכל להמשיך הלאה בלי לסחוב אותו בראש

ויש אפשרות לסחוב אותו בראש עד שלא נוכל יותר ורק אז לתת לו את תשומת הלב הדרושה כדי להשתחרר ממנו

ההבדל בין שתי האפשרויות לדעתי הוא, ההפסקה הראשונה יזומה ומועילה יותר מההפסקה השנייה שנעשית מחוסר ברירה ואחרי שבזבזנו יותר זמן בלא לחשוב על זה

עדיין מרגיש לי שלא הסברתי טוב

אבל הצלחת לרדת לסוף דעתי?

רק לוודא שאנחנו מדברים על אותו דבר..

אני מדבר על הפסקה מלימוד, שיגרת חיים וכדומה 

לאו דווקא שמשהו מטריד אותי.  

את מתכוונת לאותו עניין?

זה מצב שאני מרגיש לחץ ממש מטורף לקחת זמן לעצמי, או לדבר עם חבר

לרוב בהתפוצצות אני אחפור לחברים שלי עד מוות, ולאו דווקא על נושא מסויים

(דבר שמאד לא מאפיין אותי)

אני פשוט חייב להפסיק מידי פעם את השגרה

יציאה עם חברים, טיול, וכו'..?

אני כרגע שואל על מצב בלי בלאגן בראש

בכל זאת, יש עניין לפעמים להפסיק קצת מהלימוד לתת מנוחה למוח..

 סתם הפסקה מהלימוד (והרדיפה של החיים)

(ר' חיים קנייבקי אמר שזה הפירוש "מיעוט שיחה" שהתורה נקנית בה,

ור' נחמן קורא לזה "נייחא למוחין" )

אני לומד כמה שעות ביום..  לא כל היום.

(אגב, גם @פה לקצת צודקת.. הרי כתוב "דאגה בלב איש ישיחנה")

סתם, הכוונה - בלי להרגיש כרגע צורך,

אבל בהחלט יתכן שזה יעזור בעתיד..  וככה עושים גם בעבודה, ואפילו בכפיה  

אם כי, בלימוד משלמים שכר ואין בשמים הפסקות כפויות

אבל וודאי שיש עניין להפסיק כדי לצבור כוח...

אל תדאגי,  גם כשאני יושב סתם עם חברים אנחנו משלבים דברי תורה עם הדברי חולין 

לא צריך לעסוק דווקא בדברי רוחניים..

אחרת פספסתי את המטרה ואת מה שאמרו הצדיקים שהזכרתי

נראה לי שקצת קפצה עלייך רוח החומרות 

במיוחד שצדיקים אומרים את זה 

ה' מצידו וודאי עוזר.

אבל לפעמים מדברים עם ה' כדי לפרוק, וזו לא ההרגשה כמו לדבר עם חבר

מה נעשה...

משמע שם לספר לאחד החברים

אני מאוד מקווה שבחיים לא אגיע לאמונה שחברה היא עבירה.

אז אני מבינה שאת כל העצות שאת צריכה את מבקשת רק מהקב"ה ואת כל הפריקות שלך את פורקת רק אצל הקב"ה. אשרייך.

למה? תשאלי את הקב"ה למה הוא החליט שהעולם הזה יהיה מורכב משליחים שלו.

ותשאלי את חז"ל למה הם פירשו את 'דאגה בלב איש ישחינה' כ-ישיחנה לאחרים ולא ישיחנה לקב"ה. (ופתחתי בזכותך את המפרשים, אפילו כתוב שם "שיסיח אותה לאחרים ר"ל לרעיונות אחרות טובות משמחות")

אל תצטערי בשבילי, אני מרגישה מצויין וגם האמונה שלי במיטבה.

תודה על הדאגה.

לקב"ה אין רצון לעזור ולהתאמץ? שזה בעצם לעשות לי טוב? 

והאמונה שלי היא בעייתית?!

לדבר עם ה', לא מצוה מפורשת (רק להתפלל. יש אומרים דאורייתא, יש דרבנן)

אבל לכתוב כך - זה ההיפך....

שכך היא מבינה מדברייך, שכנראה לדעתך אם ה"דיבור עם ה' " לא יותר מאותו דבר, אז זו בעיה באמונה.

[בפרט שכתבה לך על הודעה קודמת "יפה לך על התעוזה".. מזה הבנתי שדווקא התרשמה מדברייך..]

אם היתה כותבת "להכעיס" או בעוקצנות, את צודקת. לא כך היה נראה לי.

נדמה לי שקצת ערבבת את התרעומת על מילים מסויימות בתגובה עליה היא ענתה, עם מה שהיא עצמה כתבה. לא חושב שבאה "להסכים" לכל ניסוח בהודעה שלפניה..

ח"ו - לא התכוונתי להגדיל איזושהי מחלוקת.

ויפה שגם את לא רצית.

אבל לא הבנתי ת'תשובה 

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי