הפעם נעסוק אות ע של יע"ל קג"ם (מי שלא עקב מוזמן לעיין פה-פינת המושגים התלמודיים - יע"ל קג"ם - ייאוש שלא מדעת - צעירים מעל עשרים)
עד זומם למפרע הוא נפסל
ראשית כל, נבאר בקצרה מיהם 'עדים זוממים' - עדים שהעידו לרעת אדם אחר, ולאחר מכן באו עדים אחרים והכחישו את עדותם, כגון שטענו שבאותה שעה היה האדם עליו העידו במקום אחר - אינם עדים זוממים, אלא שתי העדויות בטלות מחמת הספק.
אך אם העדים האחרונים העידו על העדים הראשונים עצמם - כגון שאמרו שבאותה שעה שבה אירע המעשה לדברי העדים הראשונים, אותם עדים היו איתם במקום אחר, ומכך מוכח שעדותם שקרית, קבעה התורה שבמקרה זה אנו מאמינים לעדים האחרונים ולא לעדים הראשונים, ועל זה נאמר: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" - ומכאן הגדרתם - "עדים זוממים".
הגמרא אומרת שדין זה "חידוש הוא", כלומר גזירת הכתוב שלא היתה נאמרת מסברא, שכן מדוע נאמין דווקא לאחרונים יותר מלראשונים?? לכאורה גם במקרה כזה הדין היה צריך להיות כמו אם העידו על מושא העדות ולא על העדים, שאז מתייחסים בספקנות לשתי העדויות.
[בגדול, הסברא לחלק בין המקרים היא שבמקרה הראשון מעמד שתי כתות העדים ביחס לעדות הוא שווה, אך במקרה השני, הכת השנייה היא האובייקט של העדות של הראשונים והם נאמנים להעיד עליהם, ומאידך לגבי הכת השניה הרי זה הם עצמם, ואדם לא נאמן להעיד על עצמו.. אך מכל מקום זו סברא בעולם ההגדרות ולא בהסתברות המציאותית הריאלית, ולכן דין זה נחשב לחידוש].
וכעת לענייננו-
מלבד פסילת עדותו של העד הזומם וענישתו, הוא גם נחשב כמי שאינו אמין מכאן ולהבא ואי אפשר לקבל ממנו עדויות אחרות. אך נחלקו אביי ורבא כיצד אנו מתייחסים לעדויות שקיבלנו ממנו בעבר, לאחר שהעיד את העדות שעליה הוזם, אך לפני שבאו העדים שהזימו אותו:
"עד זומם: אביי אמר: למפרע הוא נפסל, רבא אמר: מכאן ולהבא הוא נפסל".
סברת אביי יותר פשוטה, שכן מאחר ואנו מתייחסים לעדותו כשקר, יש להתייחס אליו כמי שאינו נאמן להעיד כבר מהזמן שהעיד אותה, ומחמת כן לפסול למפרע את כל מה שהעיד מאז, כגון אם העיד על אדם שחייב ממון ומחמת כן חייבנוהו לשלם, כעת מתברר שעדותו לא היתה אמינה ואותו אדם זכאי לקבל בחזרה את כספו.
אך לדעת רבא "עד זומם חידוש הוא, ואין לך בו אלא חידושו" - דהיינו כאמור מסברא לא היינו יכולים לקבוע שאכן העד מוחזק לשקרן, אלא מגזירת הכתוב להאמין לאחרונים דווקא, ולכן רק משעה שקבענו בפועל שהעד נחשב לעד זומם, עדותו נפסלת, אך העדויות שהעיד בעבר נותרות בחזקת כשרות.
כאמור בכותרת, גם כאן ההלכה כאביי, שלמפרע הוא נפסל.
תודה
נכון