לא נשמע קמצנות או משהו.

תכל'ס זה לא יד שניה מאיזה גמ"ח נידח, זה מאנשים שמוסרים את הבגדים שלהם כשהם חדשים בערך.

יש הרבה כאלה באיזורים מסוימים... מוסרים או מוכרים יד שניה דברים כמעט חדשים...למה לא לקפוץ על ההזדמנות?

אני בעד.

זה צורת חיים אחרת שמאפשרת לנו להשיג מטרות אחרות בחיים שאינם הבזבוז כאן ועכשיו, ובעיקר להגדיל את היכולת לשרוד הפתעות רעות שהחיים לפעמים מתכננים לנו.

אתם חוסכים את הכסף הזה?

קונים ניירות ערך? דירה?

ולשאלתך, אם לך טוב ככה, אז זה מצוין.
תוכלי להגיע לדברים חשובים באמת לפני כולם.
זה כמו שתשאלי -:
אם אני מסתדרת רק עם אוכל בריא, לא צריכה עוגות, זה בסדר? כמובן שכן, אשריך שזה לא חסר לך..
רוב האנשים צריכים מדי פעם עוגה בשביל ההרגשה הטובה ושמחת החיים. ואת תשארי רזה.

ראיתי אנשים שעשו מזה כסף טוב. אני אישית לא מתקרב.

הקבלן משתמש בכסף שהוא לווה בריבית כזו כ"הון עצמי" עבור הבנק.

אם הוא מצליח - הרווחתם בענק (15% ויותר). אם הוא הפסיד - אכלתם אותה.

עזרה לילדים, פרישה לחצי משרה, או אינסוף דברים.

יש אנשים שמותרות לא מסבות להם שום אושר, לדעתי זה דבר חיובי ביותר, ויאפשר לכם להשיג מטרות שבאמת חשובות לכם.

חוצמזה - פינוק זה דבר בעייתי, קל לאמץ, קשה להפטר מזה כשאין לך...

אגב, קמצן זה כשאתה לא נותן לאחרים. זה שאת חסכנית על עצמך זו מידה טובה לענ"ד.

תקפידו על מעשר כספים, ובע"ה תראו ברכה!

אני גם ככה, חסכנית ומחושבת. 

מכירה את ערך הכסף שאני עובדת עליו קשה...

לא קונה יד שניה, אבל בהחלט לא משתוללת עם הכסף.

מסביבי אנשים חיים בסרט, חברה שלי מרוויחה בעבודה פחות ממני, יש לה 2 ילדים והיא די שקועה במינוסים.. ולאחרונה החליטה לקנות רכב.. 

גיסתי במצב כלכלי מסובך למדי, שכירות גבוהה ושני ילדים. והיא הפסיקה לעבוד כי אין לה כוח...

זה אולי אגואיסטי אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי עם השאלה שלך, מי פה טועה? אני או הם?? איך יכול להיות שכל מי שאני מכירה סביבי, אחיות גיסות חברות וכו' מבזבזות כסף ורק אני מתקמצנת???

ולפעמים.. אני קצת מקנאה... למה הם יכולות להשתולל ככה ולקנות מה שבא להם ואני לא מסוגלת?

אז אחרי כמה ביאוסים כאלו ישבתי לשיחה עם בעלי המבין! והוא אמר לי שאנשים שמחשבים נכון וחיים נכון אין הרבה בנמצא, וברוך ה' שזכינו שאנחנו כאלו..

ואת לא מגזימה בכלל! ואת לא קמצנית! פשוט יש לך שכל שלא לכולם יש.

בהצלחה

אבל ברור לך שהקנאה הזאת היא לא נכונה, כן? כי זה לא שהם באמת יכולות להשתולל ולקנות מה שבא להם. הן עושות את זה אבל קונות מהכסף שאין להם, קונות מהחובות. ותהיי בטוחה שאי אפשר למצוא בזה סיפוק ושמחה באמת.

הנקודה היא שלמינוס אין גבול, אדם שגם ככה שקוע בחובות מרגיש כאילו - ילא מה זה משנה, עוד קצת מינוס פחות מינוס ממילא אנחנו בבוץ הזה של המינוס. כמו מיואשי דיאטה שממשיכים לזלול...

אבל אדם שחי בפלוס ושומר לא להשתמש יותר ממה שיש לו - יש לזה גבול וקיצבה ואז האדם מכלכל צעדיו בתבונה ומציא את הכסף על מה שמרגיש ונראה לו נכון. לעניות דעתי יותר נעים וטוב בקטגוריה השניה

אני גם שומעת מדי פעם על כאלה שנמצאים במינוס, וזה לא נראה שהם חוסכים בקניות שלהם או בביזבוזים...

אני גם לא מבינה את האנשים האלה... כשיש לי מינוס של 10 שח בבנק אני לחוצה עד העשירי בחודש...

יש הרבה אנשים שהיו עושים בחוכמה אם היו לומדים ממך.....

אנחנו גם ככה בדיוק.

הבגדים לתינוק מדודה שלי שמורים טיפ טופ. ואם יש צורך קונה לו אחלה בגדים מסלקשיין ודמיו- גם ככה הם גדלים במהירות אז הבגדים לא מספיקים להתיישן אפילו.

לעצמי אני קונה מדי פעם כשאני ממש צריכה ולא מרגישה רע עם זה ונראית מעולה כשצריך. לא חייב מותגים בשביל להיראות טוב ומכובד.

מה שכן, נניח עכשיו אנחנו מתכננים על כסא בטיחות לילד שעולה מאד מאד יקר (מעל 1000) אבל זה בטיחות. אז אין שיקול כלכלי.

 אתם אחלה שבעולם ומתנהגים בהיגיון ותראו בזה ברכה בע"ה בעתיד (וגם הילדים לומדים לא לקנות כל דבר שבא להם ומיותר תכלס). תשמחי שאת לא חיה ממינוס למינוס. יש גם אנשים כאלה.

זה לא משנה איך אחרים חיים. למה להסתכל החוצה?

זה כן משנה אם לקמצנות יש גבול.

הערך החלופי - להינות מהחיים ו'לאפשר'- הוא ערך לא פחות חשוב.

אני גדלתי במשפחה חסכנית כשלהורים שלי היה בית ששווה המון. שניהם עבדו בעבודה מכובדת ויציבה ולא היינו הרבה אחים. אני גדלתי בתחושה שכל הזמן צריך לחסוך.  שתמיד צריך לחסוך ולהעדיף את מה שבזול ובמבצע.

מה שחסר היה לי את המישהו הזה שיגיד לי "תתפנקי. מגיע לך. לכי תפנקי את עצמך".

עכשיו בעלי אומר לי את זה וזה מאזן אותי. 

גם גיליתי שהרבה מהאנשים הקמצנים הופכים דווקא להיות חמדנים. כאלה שרואים רק כסף ו'כמה זה עולה' ו'כמה זה יעלה'. החשיבה מתנהלת סביב כסף והם אלו שהופכים למשועבדים לכסף.

קיצור, אם את נוטה לקמצנות- דווקא הייתי אומרת לך לשחרר. כי גם לקמצנות יש מחיר, וזה מחיר רגשי-נפשי.

לא ברור לי איך.. אבל זה קשור.

אצלנו כן היו קונים ממותגים אבל רק במבצעים.

זה לא משנה, תמיד מרחפת המילה "לחסוך".

צריך לדעת לשחרר גם. להרפות מהאחיזה בכסף. 

תמיד יהיו סיבות לאחוז בכסף (סבתא שלי היום חוסכת לנינים!), אבל גם סבתא שלי המקסימה אומרת שהלחץ סביב הכסף פשוט לא שווה את זה. במבט לאחור היא היתה חיה את החיים אחרת.

את הדבר הנכון- זה לא ישאיר להם משקעים.

למשל אם הם רוצים משהו, ואין יכולת כלכלית כרגע, וזה באמת מיותר. 

אפשר לדון איתם (בהתאם לגיל)- בשביל מה אתה צריך את זה? האם זה מאד נחוץ עכשיו? או נחוץ בכללי?

ללמד אותם שיש דברים שאנחנו אולי מאד רוצים אבל הם לא באמת נחוצים ואולי אפילו מיותרים.

אפשר גם לתת דמי כיס מדי פעם כדי שיקנו לעצמם משהו  גדול שהם מאד רוצים.

העיקר לא להגיד- אין לנו כסף.. זה מאד מלחיץ ומחניק.

והיא אכן קלאסית להתסכלות שבאה דווקא מעניות, אפילו אם אתה כבר לא עני.

בשביל עני(בתפיסה, גם אם המשכורת טובה), כסף הוא תמיד חומר בעירה. נועד לצריכה מיידית.

דווקא העשיר מבין שהרכוש שלו יכול להיות חומר בנין. 

עשירים ממש, בדרך כלל כלל לא מרוויחים משכורת.

אז אולי קמצנים חושבים יותר על כסף, אבל בזבזנים בהכרח יבזבזו יותר זמן ואנרגיית חיים על הרדיפה הבלתי פוסקת אחריו, מכיוון שכל פעם שישיגו אותו, יכלו אותו מיד.

ואם אפשר להבעיר גם את הכסף של מחר, אפילו יותר טוב.

אני גדלתי בבית ללא חוסר, אבל בהחלט לא בזבזני. בגדים יד שניה והכל. מעולם לא הרגשתי שחסר לי משהו, מכיוון שהורי לא חשו בעצמם חוסר בטחון.

היום אני יותר חסכן מהם, ובינתיים גם ילדי מרגישים טוב, ברוך ה'.

מתכוון להשתמש ברכוש כדי לרכוש כמה שיותר אנרגיית חיים(=זמן) ועצמאות, וכמה שפחות זמן לרדוף אחריו, במירוץ עכברים מטופש שנגמר בגיל שכבר רגל אחת בקבר. 

בהצלחה לכולם, תהנו מקריעת הניילונים.

אצל הוריי היה מערכת לניוד בגדים יד שניה שתופעלה (ועדיין מתופעלת) משך שנים בתור ספורט.

אני תמיד אוהב לספר על חבר מהיסודי עם אבא שחי מקצבה לאחר תאונת עבודה (כלומר, חיו לא במחסור אבל לא יותר מזה), ואיך שאמא שלו ושלי קנו את אותן נעליים בשוק בכ80 שקל.

הוא מגיע לכיתה "יש לי נעליים חדשות ב 200 שקל " (במחירי 98!!)

אני אפילו לא טרחתי לדבר.

תמיד ראו בעיניים שלו את המחסור, בעוד שאני שלא חסר לי שום דבר חייתי ברמת חיים נמוכה ממנו בהרבה.

אם אתם מרגישים טוב עם מה שיש לכם ולא מרגישים שחסר לכם משהו,

אז זה לא משנה שזה לא מותג או יד 1

אפשר להיראות טוב גם עם בגדים יד 2 

(ולפעמים המלתחה יכולה להיות עשירה יותר דווקא מיד 2)

יש המון הוצאות ויהיו עוד יותר בעזרת ה' כשהמשפחה תגדל,

כדאי לדעתי, להשקיע את הכסף בדברים המהותיים יותר ולא החומריים,

כי החומריים משתנים - הטעם משתנה, המידה משתנה, החומר מתבלה ומתיישן ואז צריך להחליף...

אז שוב,

לא לחסוך ממה שמשמח את הלב,

וזה בסדר שאותך משמח משהו אחר ממה שמשמח אחרים,

יש כאלו שמשמח אותם ללכת למסעדה מידי פעם וגם זה בסדר וחשוב לפעמים - בשבילם.

גם אני מעדיפה להשקיע את הכסף בדברים אחרים ולא בבגדים/רהיטים/יציאות חד פעמיות שעולות הון.

אני אשקיע בחינוך הילדים - גם אם צריך להוסיף תשלום לביה"ס, 

פעילות בתנועת נוער, מתנות קצת יותר מושקעות לבני המשפחה/חברים, ציצית חדשה לבעלי, וכדומה.

יש אנשים שקשה להם לעבוד על מידת ה"קניות" שלהם... חח סתם לא יודעת איזה מידה זה נקרא.

בכל מקרה יש כל מיני סוגים של בזבזנים וחסכנים.

אם את לא קונה פלאפון למרות שהוא נשבר לך ואת לא מצליחה לתפקד איתו..ויש לך כסף לזה..אז הייתי חושבת שאת כן קמצנית..

אבל אם סתם ככה להחליף פלא'?? למה?

בסה"כ זה הרבה עניין של הרגלים. אני למשל לא קונה כ"כ בגדים ממותגים, וזה גם לא מושך אותי. העיקר אצלי שהבגד יראה עלי טוב ולא יעלה מאד יקר..

וברור לי שזה בגלל שההורים שלי כאלה וככה הרגילו אותנו.

במוצרי חשמל לעומת זאת- נקנה לפי איכות ופחות לפי מחיר. 

לגבי מסעדות וכאלה- אנחנו לא עשירים ובהחלט צריכים ללמוד לחסוך, אבל פעם -פעמיים בשנה אכן נלך. לציון יום נישואין למשל..

שהסקלה בין חסכנות קמצנות וחיסכון, לקניות ופיזור - היא רחבה... וכל אחד צריך למצוא את השביל הנכון לו בתוך הדבר הזה...

העיקר שתהיה הרגשה שחיים בשמחה וחיים טוב.

כל אחד כפי המתאים לו.

מה שבטוח שהנקודה היא לא איך רואים אותך אם את נראית מתקמצנת או לא...

את לא אמורה לחיות על פי קני מידה של אחרים...

העיקר שאתם תחיו כפי המתאים לכם בבריאות הנפש ואם את לא מרגישה צורך במסעדות ובמותגים אז לא....

בהצלחה וחיים טובים....

(נ.ב אני בת להורים שכל חייהם חסכו ומה שנקרא אנשים 'קמצנים' והרבה פעמים יצא לי להתעצבן עליהם בתור ילדה..(למרות שבדברים שצריכים באמת הם תמיד הלכו על הכי טוב...) היום אני רואה את ההשלכות... הם גב כלכלי לכל המשפחה(ומשפחה גדולה ב"ה) בדברים חשובים באמת... כמו דירות, לימודים גבוהים ועוד ועוד...כפרה עלהם צדיקים... ותמיד יש להם כסף לדברים חשובים שרוצים לקנות את ההכי איכותי.. ואתה לא מבין איך לא נגמר להם.... אז צדדים לכאן ולכאן וכל אחד יעשה המתאים לו... בהצלחה רבה רבה )

ב''ה- יש לנו די הכנסה-

אבל אני עצוב מכך-

שחלק גדול הולך לבתי קפה וכדומה-

מה שנראה כמו זריקת כסף לפח.

אבל זה הרבה פעמים פשוט צורך בשבילי.

והייתי שמח מאוד-

לא יכולתי להסתדר בלי...

כמובן בגבול הסביר.

אני לא בעד שאדם יחסוך על עצמו ויסבול מזה. רק תסכולים נולדים מזה...

לגבי בתי קפה ומסעדות, אני לרוב מחשבת כמה ההנאה שלי מזה= שעה? שעתיים? וזהו, אוכלים, הכסף עובר לסוחר, והאוכל נעלם בגוף... לא שווה לי בכסף הזה לקנות לעצמי שמלה יפה? בושם חדש? 

כמובן שכשאני מרגישה שעכשיו אני צריכה להתפנק במסעדה, אני מיד הולכת למסעדה טובה ואוכלים ונהנים. כי לפעמים צריך גם להנות בלי חשבונות.

בהצלחה

בנאדם עושה לעצמו אינפלציה עצמית.

במקרה הטוב היא עולה בקורלציה להכנסה, במקרה הרע יותר מהר.

מלבד זאת, מטבען של פינוקים שקל להתרגל אליהם, וקשה להתרגל לחסרונם. 

ואז - אם נסיבות חייו של האדם מחייבות ירידה בהכנסות, הוא לא מסוגל לחתוך בפינוקים.

נקודה נוספת: האם האינפלציה הזו באמת הכרחית? האם כשהייתי אברך הייתי פחות מאושר, כי לא יכולתי להרשות לעצמי מסעדה או בית קפה? או בגד ממותג? או כי קבלתי עגלה בהשאלה מהדודה?

לא באמת.

לכן אני בגישה של להוציא כספים על הרובד שמבסס חיים פשוטים ומאושרים, ולהשקיע את השאר בבניית החופש והעתיד הכלכלי של המשפחה.

נ.ב.

בנאדם שיש לו תסכולים מזה שהוא לא הולך לבית קפה לענ"ד נמצא במצב קצת חולה, ואולי כדאי לו קצת להטות לצד השני, כתרופה למחלה.

לגבי התיסכולים- כוונתי היתה לחסכון על רגעים של פינוק מידי פעם,

כאישה עובדת רוב היום אני מרגישה מיד פעם(! בהחלט לא כל שבוע...) צורך לצאת ולהתפנק מעט, כי מגיע לי. כי אני לא רוצה להיות אובססיבית בקשר לכסף שלי, כי מותר לי להוציא מעט על עצמי.

ואני מרגישה שאם אני לא ממלאת את הצורך הזה אני נהיית מתוסכלת, וחבל.

אפשר להתפנק על כוס שוקו חם עם ספר ופוך במיטה... זה גם פינוק.. בשבילי לפחות.

אפשר להתפנק על תחביב שמזמן לא עשיתי איתו משהו

אפשר להתפנק על הכנת עוגיות או מאפים

אפשר להתפנק על לאכול אותם אח"כ עם מישהו

אפשר להתפנק בלבקר חבר/ה ולשבת לדבר

וכו' וכו'

אני מסכימה עם ניק, ככל שאנחנו בוחרים להתפנק יותר יקר- אנחנו נרצה יותר פעמים, הדברים הקטנים כבר לא יספקו אותנו ולא יפנקו אותנו...

גם לדעתי הקטע של- אני מרגיש צורך לצאת למסעדה ומיד עושה את זה...קצת לא טוב בעיני.

אם אין לי כרגע כסף מיותר (מתי יש?) אז מתאפקים.

אצלנו החלטנו על פעם/ פעמיים בשנה שיוצאים למסעדה על אירוע מיוחד. בשאר הפעמים אפשר ללכת למקום אחר..ואפשר להיות יצירתיים.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.