לא נשמע קמצנות או משהו.

תכל'ס זה לא יד שניה מאיזה גמ"ח נידח, זה מאנשים שמוסרים את הבגדים שלהם כשהם חדשים בערך.

יש הרבה כאלה באיזורים מסוימים... מוסרים או מוכרים יד שניה דברים כמעט חדשים...למה לא לקפוץ על ההזדמנות?

אני בעד.

זה צורת חיים אחרת שמאפשרת לנו להשיג מטרות אחרות בחיים שאינם הבזבוז כאן ועכשיו, ובעיקר להגדיל את היכולת לשרוד הפתעות רעות שהחיים לפעמים מתכננים לנו.

אתם חוסכים את הכסף הזה?

קונים ניירות ערך? דירה?

ולשאלתך, אם לך טוב ככה, אז זה מצוין.
תוכלי להגיע לדברים חשובים באמת לפני כולם.
זה כמו שתשאלי -:
אם אני מסתדרת רק עם אוכל בריא, לא צריכה עוגות, זה בסדר? כמובן שכן, אשריך שזה לא חסר לך..
רוב האנשים צריכים מדי פעם עוגה בשביל ההרגשה הטובה ושמחת החיים. ואת תשארי רזה.

ראיתי אנשים שעשו מזה כסף טוב. אני אישית לא מתקרב.

הקבלן משתמש בכסף שהוא לווה בריבית כזו כ"הון עצמי" עבור הבנק.

אם הוא מצליח - הרווחתם בענק (15% ויותר). אם הוא הפסיד - אכלתם אותה.

עזרה לילדים, פרישה לחצי משרה, או אינסוף דברים.

יש אנשים שמותרות לא מסבות להם שום אושר, לדעתי זה דבר חיובי ביותר, ויאפשר לכם להשיג מטרות שבאמת חשובות לכם.

חוצמזה - פינוק זה דבר בעייתי, קל לאמץ, קשה להפטר מזה כשאין לך...

אגב, קמצן זה כשאתה לא נותן לאחרים. זה שאת חסכנית על עצמך זו מידה טובה לענ"ד.

תקפידו על מעשר כספים, ובע"ה תראו ברכה!

אני גם ככה, חסכנית ומחושבת. 

מכירה את ערך הכסף שאני עובדת עליו קשה...

לא קונה יד שניה, אבל בהחלט לא משתוללת עם הכסף.

מסביבי אנשים חיים בסרט, חברה שלי מרוויחה בעבודה פחות ממני, יש לה 2 ילדים והיא די שקועה במינוסים.. ולאחרונה החליטה לקנות רכב.. 

גיסתי במצב כלכלי מסובך למדי, שכירות גבוהה ושני ילדים. והיא הפסיקה לעבוד כי אין לה כוח...

זה אולי אגואיסטי אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי עם השאלה שלך, מי פה טועה? אני או הם?? איך יכול להיות שכל מי שאני מכירה סביבי, אחיות גיסות חברות וכו' מבזבזות כסף ורק אני מתקמצנת???

ולפעמים.. אני קצת מקנאה... למה הם יכולות להשתולל ככה ולקנות מה שבא להם ואני לא מסוגלת?

אז אחרי כמה ביאוסים כאלו ישבתי לשיחה עם בעלי המבין! והוא אמר לי שאנשים שמחשבים נכון וחיים נכון אין הרבה בנמצא, וברוך ה' שזכינו שאנחנו כאלו..

ואת לא מגזימה בכלל! ואת לא קמצנית! פשוט יש לך שכל שלא לכולם יש.

בהצלחה

אבל ברור לך שהקנאה הזאת היא לא נכונה, כן? כי זה לא שהם באמת יכולות להשתולל ולקנות מה שבא להם. הן עושות את זה אבל קונות מהכסף שאין להם, קונות מהחובות. ותהיי בטוחה שאי אפשר למצוא בזה סיפוק ושמחה באמת.

הנקודה היא שלמינוס אין גבול, אדם שגם ככה שקוע בחובות מרגיש כאילו - ילא מה זה משנה, עוד קצת מינוס פחות מינוס ממילא אנחנו בבוץ הזה של המינוס. כמו מיואשי דיאטה שממשיכים לזלול...

אבל אדם שחי בפלוס ושומר לא להשתמש יותר ממה שיש לו - יש לזה גבול וקיצבה ואז האדם מכלכל צעדיו בתבונה ומציא את הכסף על מה שמרגיש ונראה לו נכון. לעניות דעתי יותר נעים וטוב בקטגוריה השניה

אני גם שומעת מדי פעם על כאלה שנמצאים במינוס, וזה לא נראה שהם חוסכים בקניות שלהם או בביזבוזים...

אני גם לא מבינה את האנשים האלה... כשיש לי מינוס של 10 שח בבנק אני לחוצה עד העשירי בחודש...

יש הרבה אנשים שהיו עושים בחוכמה אם היו לומדים ממך.....

אנחנו גם ככה בדיוק.

הבגדים לתינוק מדודה שלי שמורים טיפ טופ. ואם יש צורך קונה לו אחלה בגדים מסלקשיין ודמיו- גם ככה הם גדלים במהירות אז הבגדים לא מספיקים להתיישן אפילו.

לעצמי אני קונה מדי פעם כשאני ממש צריכה ולא מרגישה רע עם זה ונראית מעולה כשצריך. לא חייב מותגים בשביל להיראות טוב ומכובד.

מה שכן, נניח עכשיו אנחנו מתכננים על כסא בטיחות לילד שעולה מאד מאד יקר (מעל 1000) אבל זה בטיחות. אז אין שיקול כלכלי.

 אתם אחלה שבעולם ומתנהגים בהיגיון ותראו בזה ברכה בע"ה בעתיד (וגם הילדים לומדים לא לקנות כל דבר שבא להם ומיותר תכלס). תשמחי שאת לא חיה ממינוס למינוס. יש גם אנשים כאלה.

זה לא משנה איך אחרים חיים. למה להסתכל החוצה?

זה כן משנה אם לקמצנות יש גבול.

הערך החלופי - להינות מהחיים ו'לאפשר'- הוא ערך לא פחות חשוב.

אני גדלתי במשפחה חסכנית כשלהורים שלי היה בית ששווה המון. שניהם עבדו בעבודה מכובדת ויציבה ולא היינו הרבה אחים. אני גדלתי בתחושה שכל הזמן צריך לחסוך.  שתמיד צריך לחסוך ולהעדיף את מה שבזול ובמבצע.

מה שחסר היה לי את המישהו הזה שיגיד לי "תתפנקי. מגיע לך. לכי תפנקי את עצמך".

עכשיו בעלי אומר לי את זה וזה מאזן אותי. 

גם גיליתי שהרבה מהאנשים הקמצנים הופכים דווקא להיות חמדנים. כאלה שרואים רק כסף ו'כמה זה עולה' ו'כמה זה יעלה'. החשיבה מתנהלת סביב כסף והם אלו שהופכים למשועבדים לכסף.

קיצור, אם את נוטה לקמצנות- דווקא הייתי אומרת לך לשחרר. כי גם לקמצנות יש מחיר, וזה מחיר רגשי-נפשי.

לא ברור לי איך.. אבל זה קשור.

אצלנו כן היו קונים ממותגים אבל רק במבצעים.

זה לא משנה, תמיד מרחפת המילה "לחסוך".

צריך לדעת לשחרר גם. להרפות מהאחיזה בכסף. 

תמיד יהיו סיבות לאחוז בכסף (סבתא שלי היום חוסכת לנינים!), אבל גם סבתא שלי המקסימה אומרת שהלחץ סביב הכסף פשוט לא שווה את זה. במבט לאחור היא היתה חיה את החיים אחרת.

את הדבר הנכון- זה לא ישאיר להם משקעים.

למשל אם הם רוצים משהו, ואין יכולת כלכלית כרגע, וזה באמת מיותר. 

אפשר לדון איתם (בהתאם לגיל)- בשביל מה אתה צריך את זה? האם זה מאד נחוץ עכשיו? או נחוץ בכללי?

ללמד אותם שיש דברים שאנחנו אולי מאד רוצים אבל הם לא באמת נחוצים ואולי אפילו מיותרים.

אפשר גם לתת דמי כיס מדי פעם כדי שיקנו לעצמם משהו  גדול שהם מאד רוצים.

העיקר לא להגיד- אין לנו כסף.. זה מאד מלחיץ ומחניק.

והיא אכן קלאסית להתסכלות שבאה דווקא מעניות, אפילו אם אתה כבר לא עני.

בשביל עני(בתפיסה, גם אם המשכורת טובה), כסף הוא תמיד חומר בעירה. נועד לצריכה מיידית.

דווקא העשיר מבין שהרכוש שלו יכול להיות חומר בנין. 

עשירים ממש, בדרך כלל כלל לא מרוויחים משכורת.

אז אולי קמצנים חושבים יותר על כסף, אבל בזבזנים בהכרח יבזבזו יותר זמן ואנרגיית חיים על הרדיפה הבלתי פוסקת אחריו, מכיוון שכל פעם שישיגו אותו, יכלו אותו מיד.

ואם אפשר להבעיר גם את הכסף של מחר, אפילו יותר טוב.

אני גדלתי בבית ללא חוסר, אבל בהחלט לא בזבזני. בגדים יד שניה והכל. מעולם לא הרגשתי שחסר לי משהו, מכיוון שהורי לא חשו בעצמם חוסר בטחון.

היום אני יותר חסכן מהם, ובינתיים גם ילדי מרגישים טוב, ברוך ה'.

מתכוון להשתמש ברכוש כדי לרכוש כמה שיותר אנרגיית חיים(=זמן) ועצמאות, וכמה שפחות זמן לרדוף אחריו, במירוץ עכברים מטופש שנגמר בגיל שכבר רגל אחת בקבר. 

בהצלחה לכולם, תהנו מקריעת הניילונים.

אצל הוריי היה מערכת לניוד בגדים יד שניה שתופעלה (ועדיין מתופעלת) משך שנים בתור ספורט.

אני תמיד אוהב לספר על חבר מהיסודי עם אבא שחי מקצבה לאחר תאונת עבודה (כלומר, חיו לא במחסור אבל לא יותר מזה), ואיך שאמא שלו ושלי קנו את אותן נעליים בשוק בכ80 שקל.

הוא מגיע לכיתה "יש לי נעליים חדשות ב 200 שקל " (במחירי 98!!)

אני אפילו לא טרחתי לדבר.

תמיד ראו בעיניים שלו את המחסור, בעוד שאני שלא חסר לי שום דבר חייתי ברמת חיים נמוכה ממנו בהרבה.

אם אתם מרגישים טוב עם מה שיש לכם ולא מרגישים שחסר לכם משהו,

אז זה לא משנה שזה לא מותג או יד 1

אפשר להיראות טוב גם עם בגדים יד 2 

(ולפעמים המלתחה יכולה להיות עשירה יותר דווקא מיד 2)

יש המון הוצאות ויהיו עוד יותר בעזרת ה' כשהמשפחה תגדל,

כדאי לדעתי, להשקיע את הכסף בדברים המהותיים יותר ולא החומריים,

כי החומריים משתנים - הטעם משתנה, המידה משתנה, החומר מתבלה ומתיישן ואז צריך להחליף...

אז שוב,

לא לחסוך ממה שמשמח את הלב,

וזה בסדר שאותך משמח משהו אחר ממה שמשמח אחרים,

יש כאלו שמשמח אותם ללכת למסעדה מידי פעם וגם זה בסדר וחשוב לפעמים - בשבילם.

גם אני מעדיפה להשקיע את הכסף בדברים אחרים ולא בבגדים/רהיטים/יציאות חד פעמיות שעולות הון.

אני אשקיע בחינוך הילדים - גם אם צריך להוסיף תשלום לביה"ס, 

פעילות בתנועת נוער, מתנות קצת יותר מושקעות לבני המשפחה/חברים, ציצית חדשה לבעלי, וכדומה.

יש אנשים שקשה להם לעבוד על מידת ה"קניות" שלהם... חח סתם לא יודעת איזה מידה זה נקרא.

בכל מקרה יש כל מיני סוגים של בזבזנים וחסכנים.

אם את לא קונה פלאפון למרות שהוא נשבר לך ואת לא מצליחה לתפקד איתו..ויש לך כסף לזה..אז הייתי חושבת שאת כן קמצנית..

אבל אם סתם ככה להחליף פלא'?? למה?

בסה"כ זה הרבה עניין של הרגלים. אני למשל לא קונה כ"כ בגדים ממותגים, וזה גם לא מושך אותי. העיקר אצלי שהבגד יראה עלי טוב ולא יעלה מאד יקר..

וברור לי שזה בגלל שההורים שלי כאלה וככה הרגילו אותנו.

במוצרי חשמל לעומת זאת- נקנה לפי איכות ופחות לפי מחיר. 

לגבי מסעדות וכאלה- אנחנו לא עשירים ובהחלט צריכים ללמוד לחסוך, אבל פעם -פעמיים בשנה אכן נלך. לציון יום נישואין למשל..

ב''ה- יש לנו די הכנסה-

אבל אני עצוב מכך-

שחלק גדול הולך לבתי קפה וכדומה-

מה שנראה כמו זריקת כסף לפח.

אבל זה הרבה פעמים פשוט צורך בשבילי.

והייתי שמח מאוד-

לא יכולתי להסתדר בלי...

כמובן בגבול הסביר.

אני לא בעד שאדם יחסוך על עצמו ויסבול מזה. רק תסכולים נולדים מזה...

לגבי בתי קפה ומסעדות, אני לרוב מחשבת כמה ההנאה שלי מזה= שעה? שעתיים? וזהו, אוכלים, הכסף עובר לסוחר, והאוכל נעלם בגוף... לא שווה לי בכסף הזה לקנות לעצמי שמלה יפה? בושם חדש? 

כמובן שכשאני מרגישה שעכשיו אני צריכה להתפנק במסעדה, אני מיד הולכת למסעדה טובה ואוכלים ונהנים. כי לפעמים צריך גם להנות בלי חשבונות.

בהצלחה

בנאדם עושה לעצמו אינפלציה עצמית.

במקרה הטוב היא עולה בקורלציה להכנסה, במקרה הרע יותר מהר.

מלבד זאת, מטבען של פינוקים שקל להתרגל אליהם, וקשה להתרגל לחסרונם. 

ואז - אם נסיבות חייו של האדם מחייבות ירידה בהכנסות, הוא לא מסוגל לחתוך בפינוקים.

נקודה נוספת: האם האינפלציה הזו באמת הכרחית? האם כשהייתי אברך הייתי פחות מאושר, כי לא יכולתי להרשות לעצמי מסעדה או בית קפה? או בגד ממותג? או כי קבלתי עגלה בהשאלה מהדודה?

לא באמת.

לכן אני בגישה של להוציא כספים על הרובד שמבסס חיים פשוטים ומאושרים, ולהשקיע את השאר בבניית החופש והעתיד הכלכלי של המשפחה.

נ.ב.

בנאדם שיש לו תסכולים מזה שהוא לא הולך לבית קפה לענ"ד נמצא במצב קצת חולה, ואולי כדאי לו קצת להטות לצד השני, כתרופה למחלה.

לגבי התיסכולים- כוונתי היתה לחסכון על רגעים של פינוק מידי פעם,

כאישה עובדת רוב היום אני מרגישה מיד פעם(! בהחלט לא כל שבוע...) צורך לצאת ולהתפנק מעט, כי מגיע לי. כי אני לא רוצה להיות אובססיבית בקשר לכסף שלי, כי מותר לי להוציא מעט על עצמי.

ואני מרגישה שאם אני לא ממלאת את הצורך הזה אני נהיית מתוסכלת, וחבל.

אפשר להתפנק על כוס שוקו חם עם ספר ופוך במיטה... זה גם פינוק.. בשבילי לפחות.

אפשר להתפנק על תחביב שמזמן לא עשיתי איתו משהו

אפשר להתפנק על הכנת עוגיות או מאפים

אפשר להתפנק על לאכול אותם אח"כ עם מישהו

אפשר להתפנק בלבקר חבר/ה ולשבת לדבר

וכו' וכו'

אני מסכימה עם ניק, ככל שאנחנו בוחרים להתפנק יותר יקר- אנחנו נרצה יותר פעמים, הדברים הקטנים כבר לא יספקו אותנו ולא יפנקו אותנו...

גם לדעתי הקטע של- אני מרגיש צורך לצאת למסעדה ומיד עושה את זה...קצת לא טוב בעיני.

אם אין לי כרגע כסף מיותר (מתי יש?) אז מתאפקים.

אצלנו החלטנו על פעם/ פעמיים בשנה שיוצאים למסעדה על אירוע מיוחד. בשאר הפעמים אפשר ללכת למקום אחר..ואפשר להיות יצירתיים.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.