לא נשמע קמצנות או משהו.

תכל'ס זה לא יד שניה מאיזה גמ"ח נידח, זה מאנשים שמוסרים את הבגדים שלהם כשהם חדשים בערך.

יש הרבה כאלה באיזורים מסוימים... מוסרים או מוכרים יד שניה דברים כמעט חדשים...למה לא לקפוץ על ההזדמנות?

אני בעד.

זה צורת חיים אחרת שמאפשרת לנו להשיג מטרות אחרות בחיים שאינם הבזבוז כאן ועכשיו, ובעיקר להגדיל את היכולת לשרוד הפתעות רעות שהחיים לפעמים מתכננים לנו.

אתם חוסכים את הכסף הזה?

קונים ניירות ערך? דירה?

ולשאלתך, אם לך טוב ככה, אז זה מצוין.
תוכלי להגיע לדברים חשובים באמת לפני כולם.
זה כמו שתשאלי -:
אם אני מסתדרת רק עם אוכל בריא, לא צריכה עוגות, זה בסדר? כמובן שכן, אשריך שזה לא חסר לך..
רוב האנשים צריכים מדי פעם עוגה בשביל ההרגשה הטובה ושמחת החיים. ואת תשארי רזה.

ראיתי אנשים שעשו מזה כסף טוב. אני אישית לא מתקרב.

הקבלן משתמש בכסף שהוא לווה בריבית כזו כ"הון עצמי" עבור הבנק.

אם הוא מצליח - הרווחתם בענק (15% ויותר). אם הוא הפסיד - אכלתם אותה.

עזרה לילדים, פרישה לחצי משרה, או אינסוף דברים.

יש אנשים שמותרות לא מסבות להם שום אושר, לדעתי זה דבר חיובי ביותר, ויאפשר לכם להשיג מטרות שבאמת חשובות לכם.

חוצמזה - פינוק זה דבר בעייתי, קל לאמץ, קשה להפטר מזה כשאין לך...

אגב, קמצן זה כשאתה לא נותן לאחרים. זה שאת חסכנית על עצמך זו מידה טובה לענ"ד.

תקפידו על מעשר כספים, ובע"ה תראו ברכה!

אני גם ככה, חסכנית ומחושבת. 

מכירה את ערך הכסף שאני עובדת עליו קשה...

לא קונה יד שניה, אבל בהחלט לא משתוללת עם הכסף.

מסביבי אנשים חיים בסרט, חברה שלי מרוויחה בעבודה פחות ממני, יש לה 2 ילדים והיא די שקועה במינוסים.. ולאחרונה החליטה לקנות רכב.. 

גיסתי במצב כלכלי מסובך למדי, שכירות גבוהה ושני ילדים. והיא הפסיקה לעבוד כי אין לה כוח...

זה אולי אגואיסטי אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי עם השאלה שלך, מי פה טועה? אני או הם?? איך יכול להיות שכל מי שאני מכירה סביבי, אחיות גיסות חברות וכו' מבזבזות כסף ורק אני מתקמצנת???

ולפעמים.. אני קצת מקנאה... למה הם יכולות להשתולל ככה ולקנות מה שבא להם ואני לא מסוגלת?

אז אחרי כמה ביאוסים כאלו ישבתי לשיחה עם בעלי המבין! והוא אמר לי שאנשים שמחשבים נכון וחיים נכון אין הרבה בנמצא, וברוך ה' שזכינו שאנחנו כאלו..

ואת לא מגזימה בכלל! ואת לא קמצנית! פשוט יש לך שכל שלא לכולם יש.

בהצלחה

אבל ברור לך שהקנאה הזאת היא לא נכונה, כן? כי זה לא שהם באמת יכולות להשתולל ולקנות מה שבא להם. הן עושות את זה אבל קונות מהכסף שאין להם, קונות מהחובות. ותהיי בטוחה שאי אפשר למצוא בזה סיפוק ושמחה באמת.

הנקודה היא שלמינוס אין גבול, אדם שגם ככה שקוע בחובות מרגיש כאילו - ילא מה זה משנה, עוד קצת מינוס פחות מינוס ממילא אנחנו בבוץ הזה של המינוס. כמו מיואשי דיאטה שממשיכים לזלול...

אבל אדם שחי בפלוס ושומר לא להשתמש יותר ממה שיש לו - יש לזה גבול וקיצבה ואז האדם מכלכל צעדיו בתבונה ומציא את הכסף על מה שמרגיש ונראה לו נכון. לעניות דעתי יותר נעים וטוב בקטגוריה השניה

אני גם שומעת מדי פעם על כאלה שנמצאים במינוס, וזה לא נראה שהם חוסכים בקניות שלהם או בביזבוזים...

אני גם לא מבינה את האנשים האלה... כשיש לי מינוס של 10 שח בבנק אני לחוצה עד העשירי בחודש...

יש הרבה אנשים שהיו עושים בחוכמה אם היו לומדים ממך.....

אנחנו גם ככה בדיוק.

הבגדים לתינוק מדודה שלי שמורים טיפ טופ. ואם יש צורך קונה לו אחלה בגדים מסלקשיין ודמיו- גם ככה הם גדלים במהירות אז הבגדים לא מספיקים להתיישן אפילו.

לעצמי אני קונה מדי פעם כשאני ממש צריכה ולא מרגישה רע עם זה ונראית מעולה כשצריך. לא חייב מותגים בשביל להיראות טוב ומכובד.

מה שכן, נניח עכשיו אנחנו מתכננים על כסא בטיחות לילד שעולה מאד מאד יקר (מעל 1000) אבל זה בטיחות. אז אין שיקול כלכלי.

 אתם אחלה שבעולם ומתנהגים בהיגיון ותראו בזה ברכה בע"ה בעתיד (וגם הילדים לומדים לא לקנות כל דבר שבא להם ומיותר תכלס). תשמחי שאת לא חיה ממינוס למינוס. יש גם אנשים כאלה.

זה לא משנה איך אחרים חיים. למה להסתכל החוצה?

זה כן משנה אם לקמצנות יש גבול.

הערך החלופי - להינות מהחיים ו'לאפשר'- הוא ערך לא פחות חשוב.

אני גדלתי במשפחה חסכנית כשלהורים שלי היה בית ששווה המון. שניהם עבדו בעבודה מכובדת ויציבה ולא היינו הרבה אחים. אני גדלתי בתחושה שכל הזמן צריך לחסוך.  שתמיד צריך לחסוך ולהעדיף את מה שבזול ובמבצע.

מה שחסר היה לי את המישהו הזה שיגיד לי "תתפנקי. מגיע לך. לכי תפנקי את עצמך".

עכשיו בעלי אומר לי את זה וזה מאזן אותי. 

גם גיליתי שהרבה מהאנשים הקמצנים הופכים דווקא להיות חמדנים. כאלה שרואים רק כסף ו'כמה זה עולה' ו'כמה זה יעלה'. החשיבה מתנהלת סביב כסף והם אלו שהופכים למשועבדים לכסף.

קיצור, אם את נוטה לקמצנות- דווקא הייתי אומרת לך לשחרר. כי גם לקמצנות יש מחיר, וזה מחיר רגשי-נפשי.

לא ברור לי איך.. אבל זה קשור.

אצלנו כן היו קונים ממותגים אבל רק במבצעים.

זה לא משנה, תמיד מרחפת המילה "לחסוך".

צריך לדעת לשחרר גם. להרפות מהאחיזה בכסף. 

תמיד יהיו סיבות לאחוז בכסף (סבתא שלי היום חוסכת לנינים!), אבל גם סבתא שלי המקסימה אומרת שהלחץ סביב הכסף פשוט לא שווה את זה. במבט לאחור היא היתה חיה את החיים אחרת.

את הדבר הנכון- זה לא ישאיר להם משקעים.

למשל אם הם רוצים משהו, ואין יכולת כלכלית כרגע, וזה באמת מיותר. 

אפשר לדון איתם (בהתאם לגיל)- בשביל מה אתה צריך את זה? האם זה מאד נחוץ עכשיו? או נחוץ בכללי?

ללמד אותם שיש דברים שאנחנו אולי מאד רוצים אבל הם לא באמת נחוצים ואולי אפילו מיותרים.

אפשר גם לתת דמי כיס מדי פעם כדי שיקנו לעצמם משהו  גדול שהם מאד רוצים.

העיקר לא להגיד- אין לנו כסף.. זה מאד מלחיץ ומחניק.

והיא אכן קלאסית להתסכלות שבאה דווקא מעניות, אפילו אם אתה כבר לא עני.

בשביל עני(בתפיסה, גם אם המשכורת טובה), כסף הוא תמיד חומר בעירה. נועד לצריכה מיידית.

דווקא העשיר מבין שהרכוש שלו יכול להיות חומר בנין. 

עשירים ממש, בדרך כלל כלל לא מרוויחים משכורת.

אז אולי קמצנים חושבים יותר על כסף, אבל בזבזנים בהכרח יבזבזו יותר זמן ואנרגיית חיים על הרדיפה הבלתי פוסקת אחריו, מכיוון שכל פעם שישיגו אותו, יכלו אותו מיד.

ואם אפשר להבעיר גם את הכסף של מחר, אפילו יותר טוב.

אני גדלתי בבית ללא חוסר, אבל בהחלט לא בזבזני. בגדים יד שניה והכל. מעולם לא הרגשתי שחסר לי משהו, מכיוון שהורי לא חשו בעצמם חוסר בטחון.

היום אני יותר חסכן מהם, ובינתיים גם ילדי מרגישים טוב, ברוך ה'.

מתכוון להשתמש ברכוש כדי לרכוש כמה שיותר אנרגיית חיים(=זמן) ועצמאות, וכמה שפחות זמן לרדוף אחריו, במירוץ עכברים מטופש שנגמר בגיל שכבר רגל אחת בקבר. 

בהצלחה לכולם, תהנו מקריעת הניילונים.

אצל הוריי היה מערכת לניוד בגדים יד שניה שתופעלה (ועדיין מתופעלת) משך שנים בתור ספורט.

אני תמיד אוהב לספר על חבר מהיסודי עם אבא שחי מקצבה לאחר תאונת עבודה (כלומר, חיו לא במחסור אבל לא יותר מזה), ואיך שאמא שלו ושלי קנו את אותן נעליים בשוק בכ80 שקל.

הוא מגיע לכיתה "יש לי נעליים חדשות ב 200 שקל " (במחירי 98!!)

אני אפילו לא טרחתי לדבר.

תמיד ראו בעיניים שלו את המחסור, בעוד שאני שלא חסר לי שום דבר חייתי ברמת חיים נמוכה ממנו בהרבה.

אם אתם מרגישים טוב עם מה שיש לכם ולא מרגישים שחסר לכם משהו,

אז זה לא משנה שזה לא מותג או יד 1

אפשר להיראות טוב גם עם בגדים יד 2 

(ולפעמים המלתחה יכולה להיות עשירה יותר דווקא מיד 2)

יש המון הוצאות ויהיו עוד יותר בעזרת ה' כשהמשפחה תגדל,

כדאי לדעתי, להשקיע את הכסף בדברים המהותיים יותר ולא החומריים,

כי החומריים משתנים - הטעם משתנה, המידה משתנה, החומר מתבלה ומתיישן ואז צריך להחליף...

אז שוב,

לא לחסוך ממה שמשמח את הלב,

וזה בסדר שאותך משמח משהו אחר ממה שמשמח אחרים,

יש כאלו שמשמח אותם ללכת למסעדה מידי פעם וגם זה בסדר וחשוב לפעמים - בשבילם.

גם אני מעדיפה להשקיע את הכסף בדברים אחרים ולא בבגדים/רהיטים/יציאות חד פעמיות שעולות הון.

אני אשקיע בחינוך הילדים - גם אם צריך להוסיף תשלום לביה"ס, 

פעילות בתנועת נוער, מתנות קצת יותר מושקעות לבני המשפחה/חברים, ציצית חדשה לבעלי, וכדומה.

יש אנשים שקשה להם לעבוד על מידת ה"קניות" שלהם... חח סתם לא יודעת איזה מידה זה נקרא.

בכל מקרה יש כל מיני סוגים של בזבזנים וחסכנים.

אם את לא קונה פלאפון למרות שהוא נשבר לך ואת לא מצליחה לתפקד איתו..ויש לך כסף לזה..אז הייתי חושבת שאת כן קמצנית..

אבל אם סתם ככה להחליף פלא'?? למה?

בסה"כ זה הרבה עניין של הרגלים. אני למשל לא קונה כ"כ בגדים ממותגים, וזה גם לא מושך אותי. העיקר אצלי שהבגד יראה עלי טוב ולא יעלה מאד יקר..

וברור לי שזה בגלל שההורים שלי כאלה וככה הרגילו אותנו.

במוצרי חשמל לעומת זאת- נקנה לפי איכות ופחות לפי מחיר. 

לגבי מסעדות וכאלה- אנחנו לא עשירים ובהחלט צריכים ללמוד לחסוך, אבל פעם -פעמיים בשנה אכן נלך. לציון יום נישואין למשל..

ב''ה- יש לנו די הכנסה-

אבל אני עצוב מכך-

שחלק גדול הולך לבתי קפה וכדומה-

מה שנראה כמו זריקת כסף לפח.

אבל זה הרבה פעמים פשוט צורך בשבילי.

והייתי שמח מאוד-

לא יכולתי להסתדר בלי...

כמובן בגבול הסביר.

אני לא בעד שאדם יחסוך על עצמו ויסבול מזה. רק תסכולים נולדים מזה...

לגבי בתי קפה ומסעדות, אני לרוב מחשבת כמה ההנאה שלי מזה= שעה? שעתיים? וזהו, אוכלים, הכסף עובר לסוחר, והאוכל נעלם בגוף... לא שווה לי בכסף הזה לקנות לעצמי שמלה יפה? בושם חדש? 

כמובן שכשאני מרגישה שעכשיו אני צריכה להתפנק במסעדה, אני מיד הולכת למסעדה טובה ואוכלים ונהנים. כי לפעמים צריך גם להנות בלי חשבונות.

בהצלחה

בנאדם עושה לעצמו אינפלציה עצמית.

במקרה הטוב היא עולה בקורלציה להכנסה, במקרה הרע יותר מהר.

מלבד זאת, מטבען של פינוקים שקל להתרגל אליהם, וקשה להתרגל לחסרונם. 

ואז - אם נסיבות חייו של האדם מחייבות ירידה בהכנסות, הוא לא מסוגל לחתוך בפינוקים.

נקודה נוספת: האם האינפלציה הזו באמת הכרחית? האם כשהייתי אברך הייתי פחות מאושר, כי לא יכולתי להרשות לעצמי מסעדה או בית קפה? או בגד ממותג? או כי קבלתי עגלה בהשאלה מהדודה?

לא באמת.

לכן אני בגישה של להוציא כספים על הרובד שמבסס חיים פשוטים ומאושרים, ולהשקיע את השאר בבניית החופש והעתיד הכלכלי של המשפחה.

נ.ב.

בנאדם שיש לו תסכולים מזה שהוא לא הולך לבית קפה לענ"ד נמצא במצב קצת חולה, ואולי כדאי לו קצת להטות לצד השני, כתרופה למחלה.

לגבי התיסכולים- כוונתי היתה לחסכון על רגעים של פינוק מידי פעם,

כאישה עובדת רוב היום אני מרגישה מיד פעם(! בהחלט לא כל שבוע...) צורך לצאת ולהתפנק מעט, כי מגיע לי. כי אני לא רוצה להיות אובססיבית בקשר לכסף שלי, כי מותר לי להוציא מעט על עצמי.

ואני מרגישה שאם אני לא ממלאת את הצורך הזה אני נהיית מתוסכלת, וחבל.

אפשר להתפנק על כוס שוקו חם עם ספר ופוך במיטה... זה גם פינוק.. בשבילי לפחות.

אפשר להתפנק על תחביב שמזמן לא עשיתי איתו משהו

אפשר להתפנק על הכנת עוגיות או מאפים

אפשר להתפנק על לאכול אותם אח"כ עם מישהו

אפשר להתפנק בלבקר חבר/ה ולשבת לדבר

וכו' וכו'

אני מסכימה עם ניק, ככל שאנחנו בוחרים להתפנק יותר יקר- אנחנו נרצה יותר פעמים, הדברים הקטנים כבר לא יספקו אותנו ולא יפנקו אותנו...

גם לדעתי הקטע של- אני מרגיש צורך לצאת למסעדה ומיד עושה את זה...קצת לא טוב בעיני.

אם אין לי כרגע כסף מיותר (מתי יש?) אז מתאפקים.

אצלנו החלטנו על פעם/ פעמיים בשנה שיוצאים למסעדה על אירוע מיוחד. בשאר הפעמים אפשר ללכת למקום אחר..ואפשר להיות יצירתיים.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.