וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי; וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי. קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח.
בדו שיח בין "אדוני" לבין "אחי", בין המרצה לבין המתפייס, יש נקודה מעניינת מאוד...
עשיו שואל את יעקוב למה הבאת לי את המחנה הזה? ויעקוב עונה לו "למצוא חן..."
ואז עשיו אומר לו "יש לי רב יהי לך אשר לך"...
ויעקוב עדיין מפציר בעשיו - ומעניין מאוד הטיעון שלו -
לָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי.
יעקוב בעצם אומר לו - נוכחתי לדעת שאני מוצא חן בעניך - ואתה רואה בי כ "אחי" - ומקבל אותי ברצון, אני שמח כמו אדם הרואה את פני אלוהים ומביא לו מנחה - אף על פי שאין אלוהים זקוק למנחה וגם אין לו צורך במנחה שהרי הכל שלו. כך גם אתה, תקבל את המנחה אף על פי שאין לך צורך ואינך זקוק לה..
שבת שלום 
{@גמני זה מתקשר לדיון שלנו...}
