אז בנות, וגם בנים במקרה הפוך. אם בדייט הבחור היה מספר לכן שכשהוא היה ילד הוא הטריד מינית ילדה קטנה והתחרט על זה ועשה תשובה והיום הוא בן אדם אחר לגמרי וזה גם לא קרה שוב אף פעם, האם זה היה גורם לכן לפסול אותו?
נמאס לי לפחד


הבנאדם עשה תשובה, זה לא יקרה שוב.
יודע תעלומות העיד, מעיד וימשיך להעיד.
למה להוסיף פרטים מיותרים?!
"באשר הוא שם".
מה זה הטריד?
משהו נוראי לא הפיך? או התנהגות ילדותית?
בכללי, מה שעשה כאשר היה ממש ילד וזה לא איזה דבר "סוף העולם", אני בכלל לא חושב שצריך לדבר על זה.
מתן תורהאיך היית מרגישה עם העובדה שהוא לא סיפר לך?
וואו, אם הייתי בחורה והיו מספרים לי את זה הייתי מפחד.
מתאים לי לברר את זה איתו ועם אחרים וללמד זכות,
אבל זה לא בהכרח מחכמה יתירה או מידות אציליות...
מה הייתי עושה כבחורה שהיו מספרים לה את זה.
זה היה עלול להישמע כאילו אני בעל מידות או מלמד זכות,
אז הבהרתי שלא זה הסיפור.
וגם אם כן, אני צריך לאזן אותו אצלי בנפש.
ממש לא.
ילד בן חמש, לא "מבין שמה שהוא עושה פוגע", עוד פחות ממה שמבין שאם אומר משהו מעליב זה פוגע, או מרביץ...
זה פשוט לא קשור.
בדרך כלל, גם לא בדיוק יזכור משהו כזה, אלא אם כן "ישחזר" דברים מהגן. וגם הילדה לא.
אם היו מתחילים כך, היו מגיעים רחוק....
שמה שאת כתבת "תיאורטית", הוא לא מציאוּת.
כי גם ה"מודעות" שלו אינה מודעות ממשית.
אז אם מדברת על פסיכופאט של ממש, מילדוּת... זה לא מה שכאן. ואחד כזה, ר"ל, גם לא היה כותב כאן כך..
ב"נושאים כאלה" צריך לדעת במה מדובר.
אבל כשאנו דנים על ילד בן חמש, לדעתי באמת זה ממש אפס.
אין מה לדבר, אין מה להתעסק. כמובן, כאשר כמו שהציג, לא נשאר מזה כלום לאח"כ.
ולא בגלל מקרים חריגים לחלוטין - שאז גם היו ממשיכים אח"כ - צריך לשנות את הכלל.
לגבי מה שמדובר בשרשור בעיקרו - אינני יודע מה הנושא.
[אם כי לפעמים, מישהו יכול "לפחד" מדברים שניפח בתוך עצמו. באמת אני לא יודע. כבר כתבתי בהתחלה.
ומכל מקום, כשאדם כתב שזה כשהיה ילד, ועשה תשובה, ולגמרי לא שם, אדם אחר לגמרי, עבר זמן רב, לא קרה יותר אף פעם - אני נוטה לדון לכ"ז לגבי היום וה"צורך" לומר על זה משהו. אם ישאל ספציפית, אפשר יהיה להתייחס ספציפית]

!!מירב!!
והיא תחתוך, הרווחת, כי חסכת לעצמך קשר עם בחורה לא בוגרת.
בנות, אתן רציניות?
ילד בן 7 שמשך בצמה לילדה ששיחק איתה בחצר זה עילה לפסילה?
טוב שלא הגזמתן...
פה לקצתמה ילד יכול לעשות מעבר לזה שבצורה דרסטית ישנה את התמונה.
פגוע...
בד"כ מי שפוגע הוא מי שנפגע ע"י מישהו שנפגע ע"י מישהו שנפגע וחוזר חלילה...
תמיד יש שם איזה נבל/ה אחד שמתחיל את המעגל, אבל בילדים כמעט תמיד זה לא בא להם מעצמם (לא מכיר מקרה שזה מעצמם)...
ההשפעה הפסיכולוגית של חשיפה לתכנים מהסוג הזה משפיעה על הצופה בדומה לפגיעה מהסוג ה"קל".
יש על זה כמה וכמה פרסומים ומחקרים ומאמרים והרצאות.
בס"ד
שנוכל לענות תשובה ברצינות.
בכל מקרה, אני חושבת שבמקרים כאלה צריכים להתייעץ גם עם אנשי מקצוע ו/או רבנים ו/או הורים. (שני הצדדים, גם הבן וגם הבת)
מצטרפת לאלו שחושבות שלפני שמתחתנים לא לספר. חשובה לי הכנות והפתיחות אבל הייתי מפחדת מידי (ואני נחשבת אמיצה) .
אז ממש מבינה למה אתה מפחד.. זה נושא טעון מידי מכדי שמישהי במצב של בניית אמון לא תפחד מזה עד כדי לפרק הכל..
מה שכן, אחרי החתונה וכשהאמון כבר יותר יציב. הייתי מוכנה לשמוע וגם לקבל את זה.
(כמובן כשזה לא חזר על עצמו, וכשהוא עשה תשובה וטיפל בזה..)
מתחת לזה גם כן כבר לא הייתי מספרת כי זה סתם מיותר..
לדעתי אין הבנה מספיקה של טוב ורע. אין שיקול דעת כמו שצריך, יש סקרנות מאד גדולה ואין כלים להתמודדות למי שמתבגר מינית לפני הזמן.
אני עדיין קוראת 'ילד' למי שמתחת לגיל 16.. סתם כי הוא ילד עדיין ולא בוגר בחלק מהדברים.. מקצועית צודקת, הוא נער..
שיכילו, לא כל אחד מסוגל לעכל את זה. צריך לבחון את זה ביחס לאדם שמולך.
שמעתי הרבה סיפורים כאלה, לא סמרו שערות ראשי מאף אחד מהם.
ילדים הם ילדים, ולצערנו הרבה כאלה שנפגעו עושים את הדברים האלה בלי להבין מה הם עושים.
לא מכיר מקרה יחיד של ילד או ילדה שעשו מעשים כאלה בלי שום סיבה שקשורה בפגיעה כזאת או אחרת שקרתה להם.
גמור ואין שום רושם ושארית של חטא ואין סיבה לספר על זה.
יצאתי עם מישהי שהיה לה סוד "נוראי" שהיא פחדה לספר לי אבל אמרה שהיא חייבת לציין שהוא קיים. כשהיא סיפרה לי הגבתי לה ב"נו ו?!".
אז כן, לא כל אחד יכול להכיל. אבל המפלצת לא כזאת נוראית כמו שאנחנו חושבים.
לבטח אם אתה נקי מכל רושם חטא ב"ה.
בגילאים כאלה
רחפת..אז בת מיד תחשוב מה זה אומר כלפיה אם חשוב לך כ"כ לספר לה את זה. מבהיל, לא?
עדיין מביך, אבל גיל 9 זה באמת גיל צעיר שלא ממש מודע למעשים שעושים..
הוא חושב שזה עלול לחזור?
שזה יקרה אצל הילדים שלי?
שיש לי ממה לדאוג? שאי אפשר לסמוך עליו??
כל מיני חששות. לא בטוח שהיא תרגיש בנוח לשתף ולדבר איתו על זה ככה שעדיף לחסוך לשניהם..
שאם כמו שאמרת, אתה מרגיש שאין לזה שום שייכות למה שאתה היום -
שים את זה מאחריך. תיפגש. אל תעלה את זה.
זה שיש לך יסורי מצפון קשים, יתכן ממעלתך. מרגיש שעשית משהו לא בסדר.
אלא מה, שאם זה "מעסיק" אותך, גם אם רק מצד היסורי מצפון - זה לא נושא שכדאי לסחוב.
על כן, אם דיברת עם רב, אולי תדבר גם לגבי מה שהעלית כאן. ועם מישהו ממש עם "כתפיים רחבות", שתוכל לסמוך עליו אם יאמר לך להניח לזה. ואם עוד יהיה צורך אחרי זה, תוסיף לכך טיפול כלשהו שיתן לך "לצאת" בראש שקט.
להשאר ביסורים כל החיים?
בואו נרגע קצת ונזכור מה חז"ל אמרו בשביל לא לסגור את הפתח לבעלי תשובה.
קל וחומר בן בנו של קל וחומר במקרה שזה הרבה לפני גיל מצוות ואין כמעט מציאות של דעת.
היית כל-כך מחמירה במקרה של פגוע/ת נפש או מוח שעשת/ה דבר כזה?
רק להודות לה' שזה לא הניסיון שלך.
והצרה הכי גדולה שלנו היא שאנחנו לא סולחים לעצמנו גם כשה' סלח.
(גם בבן אדם לחברו לפעמים סולחים לנו ואנחנו לא סולחים לעצמנו)
לפעמים הצד השני לא זוכר את זה, ולהציף לו טראומות זה נזק פי כמה וכמה.
העיקר זה שהוא יעשה תשובה, ישמח, ויזכה את כלל עם ישראל בזכויותיו...
אם האדם לא חזר על החטא הזה הוא כבר סיים איתו.
מה הגזמה? "כל ישראל ערבין זה לזה"? לא אני אמרתי.
על ילד בן 9 מסכן שעד היום סובל מזה ומתעכב בהמשך החיים שלו באחת מהמצוות הכי חשובות שיש.
אני מציע להשאיר את האמוציות בצד ולשים לב מה כותבים ולמי...
את מוציאה את הדברים קצת מפרופורציות ושוכחת שעומד כאן מישהו שכואב לו.
אין לך שום מושג מה היה שם, ואם הייתה שם מישהי שבכלל שמה על זה מאז ועד היום. חבל על הגישה הזאת
יש דברים שלא שייך לומר במיוחד כשהם לא תורמים ולא בונים כלום.
זאת גישה מאוד שלילית שאני לא רואה בה שום דבר חוץ מנסיון להוריד מישהו בעבודת ה'.
יש לדברים שאנחנו אומרים השלכות.
וגם על חלישות הדעת שאנחנו גורמים לאחר צריכים לעשות תשובה.
שלא נחפש אותו 10 שנים אחרי ונפתח שרשור באיזה פורום "החלשתי פעם לאיזה בחור מסכן את הדעת, האם אני צריכה לספר לבעלי על זה?!?!" 
תפסיקו להיות צדקנים וטרחנים, זה נוראי.
זה כבר סתם מרתיח
ברור שיש לך נגיעה אישית וממש לא נקיה לדבר.
בתור מישהו שחווה דברים הפוכים, אני יכול להגיד שהראיה שלי הרבה יותר אובייקטיבית משלך.
כן, זה לא נעים. אבל זה לא אומר שצריכים להתנשא על מישהו שהיה בצד השני, הפוגע. ובטח לא לנסות לנעול לו את שערי התשובה ולקטרג עליו.
אני ממש מתאפק לא להגיב ביותר חריפות. לכן אפטור את עצמי מהדיון הזה.
ערב טוב!
בתור מישהו שעוסק עם העניין הזה יותר ממה שהוא רוצה אני יכול להגיד לך בוודאות ככה:
א. גם נפגעים וגם נפגעות לא לוקחים דברים שקרו בגיל כזה קטן כל-כך קשה כשזה מעשים ילדותיים (כמו ש"סוסה אדומה" כתבה בתגובה ארוכה).
ב. גם במקרים קצת יותר בעייתיים עם הפרשי גילאים, הרבה פעמים הפגיעות לא עושות רושם כזה גדול.
ג. הפוגעים, בהרבה מאוד מהמקרים, מדמיינים שהפגיעה שלהם חמורה בהרבה ממה שהם חושבים (יצא לי לעודד אנשים ליזום דיון בנושא עם הצד ה"נפגע" במקרים שהיה ברור שהם מפריזים, והם גילו שהצד השני בכלל לא הרגיש נפגע).
אז גם לו יצוייר שהיא הייתה כאן והייתה קשורה לסיפור, השטויות שיוצאות לכן מהמקלדת הן בושה וחרפה.
וכשאין פה שום צד, ואתן נותנות לרגשות שלכן להשתולל על חשבון של אדם שמנסה לעשות תשובה זאת חוצפה גמורה, ועצת היצר.
תשימו לב שותפות של מי אתן בנסיון הזה להחליש אדם בעבודת ה'.
כל טוב.
לדיונים כאלה טעונים... זה יעזור הרבה.
אתן (את ועוד מישהי) מתפרעות פה על חשבון מישהו שמנסה לעשות תשובה. ועוד מצדיקות את זה בטיעונים פסואודו תורניים וציטוטים מחז"ל שהוצאתן מהקשרם.
זאת עבירה הרבה יותר חמורה, אגב.
זכיתן באונאת דברים דאורייתא, בגילוי פנים שלא כהלכה, ועוד... לא ארחיב כדי שהדיון לא יתדרדר לפסים אישיים.
אבל עשו חשבון נפש לפני שאתן רצות להלקות אנשים על מקרים שאין לכן שום מושג מה קרה בהם. זה לא פחות מחוצפה.
"לרחם על אכזרים זה מעוות. אין בזה צדיקות"
אביגיל.בעתיד.
אין שום קשר בין נפגעת סדרתית למקרה שקרה בין ילדים בגיל 9
לא יודעים במה מדובר, וגם לא אמרתי שלא.
אבל, ילד בן 9, זה לא אדם מבוגר.
והנושא כעת לא היה "הצד השני". בוודאי שכואב, בפרט אם מדובר במקרה שהבינה שיש משהו לא טוב.
הנושא כעת, הוא האם יש עכבה כלשהי שהוא יצא ויתחתן, אחרי שאין לו כעת כל שייכות לכך (וזה מובן כדבר סביר לגמרי, לפי הגיל ולפי מה שעולה מהענין).
לכן מה שנראה, לפחות לפי ה"נתונים" שנכתבו, שהוא אכן צריך לשים את זה לגמרי מאחריו, כולל להתייעץ עם ת"ח חשוב, כולל טיפול אם צריך.
אין סיבה אמיתית, שבגלל משהו שהיה בגיל 9, בפרט עם כל הנתונים שהובאו (מה ששאל, מה שאיתו כעת ומאז, וכו'), בחור יתעכב מלהינשא.
1. היית בן 9, באמת ילד. אתה כעת בן אדם בוגר - אותו בן אדם שהיה ילד
.
2. אם זה עדיין מעיק עליך, לא כדאי שתספר לה כי זה יטריד גם אותה. מה שכן כדאי, זה ללכת לאיש מקצוע להבין עד כמה זה מלווה אותך ואיך אפשר לשחרר את המועקה.
נשמע שיש לך נשמה טהורה ממש אם זה כ"כ מציק לך עד היום עד כדי מחשבה לספר את זה, וכנות גדולה.
הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא!
שים יד על הדופק ותתקדם ותעלה במעלות התורה בלי חשש לצאת ולהיפגש, בהנחה שיש כאן חזרה בתשובה שלמה.
אישית הייתי יוצא עם בת כזאת אבל כמובן אם זה היה בגיל מוקדם והיא מאוד התפתחה תורנית מאז וחזרה בתשובה..
מרגיש לי ממה שמשתקף פה שאנחנו הרבה יותר ביקורתיים מהדורות הקודמים, מניח שחלק גדול מהבנות ברמה גבוהה היום לא היו יוצאות לא עם רבי עקיבא, ולא עם רבנים עצומים בני זמננו שבעצמם חזרו בתשובה..
לי הקטן זאת נראת שאלה ממש לא פשוטה, עמוקה וכואבת
בעצם אתה אומר לנו שאתה רוצה להיות הכלה שלך בשיא הכנות
ואתה מרגיש שזה חלק מן העבר שלך שהוא משמעותי ואי אפשר
להתעלם ממנו.. לכן חשוב לך לשתף בו..
מצד שני אתה מפחד ממה שזה יכול לגרור...
1. זה משהו שאתה חייב לפתור על מנת שזה לא יציק לך כל הזמן ברקע.
2. הצעה קטנה שלי.. לך תשאל תלמיד חכם רציני שאתה סומך עליו באמת
ואז התשובה שלו תרפא אותך ותתן לך או אומץ לספר אם צריך או יכולת להשתיק
את זה לתמיד..
בהצלחה רבה!
בשורות טובות ומהירות
שבוע טוב
אבל זה לא משנה לשאלה שלו כרגע..
הרי אינך יודעת מה בדיוק היה שם, ואם היא בכלל חשה או לא חשה שמשהו לא בסדר.
וגם אם כן, הרי יכול להיות שכבחורה בוגרת, זה רק יסבך אותה אם מישהו ניגש אליה, מזכיר ו"מבקש סליחה". יביך, יעורר דברים לא טובים. אלו לא דברים שאפשר לדעת כך.
ילד בן 9, זה בהחלט קטן ביחס למה שהוא אח"כ. כלומר, יכול בגיל גדול יותר, לראות דברים שעשה אז כבלתי שייכים טוטאלית ובלתי רלוונטיים לו לחלוטין (מבחינת ראיה כזו, זה נכון אפילו לגיל ההתבגרות, בלי קשר לשאלה ספציפית כזו).
ומי ש"לא היתה יוצאת" עם מישהו בגלל דבר שעשה בגיל 9 (כנראה חד פעמי, לפי הנשמע מדבריו, וגם לא ברמה הכי חמורה, בלי להפחית מחומרת דברים כאלה לשעתם), אני חושב שהבעיה יותר אצלה.
וזו בדיוק סיבה טובה להעיף דבר כזה מהראש, לא לעסוק בו ולא לספר אותו..
את כעסת בהתחלה, בסוף יצא לטובה.
יתכן שלגבי מישהי אחרת זה לא יהיה טוב.
היתה יותר צעירה מ11, הוא היה רק בן 9, אולי לא מדובר במשהו שתפסה את משמעותו. קשה לדעת.
ואז - אולי הוא "ייַצר את זה".
זו בדיוק הבעיה כשמדברת על כך מישהי ש"חוותה".
שמצד אחד, לצערנו, היא אכן "מבינה" את חומרת הענין (ולכן מן הסתם גם התגובה הכעוסה שלא היתה מתחתנת עם מישהו שעשה משהו בגיל 9. אפשר להבין). מצד שני, קשה לראות אם שייך לדמות למציאות אחרת.
שכח מזה..
אין מה לספר, כי בין כך זה לא היה כל כך מדעתך. ילדים עושים המון שטויות..
תסתכל על המעלות שלך כיום, כאדם בוגר..
ויאללה... תכבוש ת'עולם!! ![]()
שהוא סתם מריץ סרטים בראש.
כמו שכתבת, אנחנו לא יודעים.
ישבתי עם עצמי עכשיו בשביל להיזכר אם אי פעם חוויתי הטרדות מהסוג הזה והצלחתי להיזכר בארבע בנות שונות בגילאים 5-15 שהטרידו אותי מינית במהלך החיים שלי. אז מה? אני עושה מזה עניין? אלה דברים שקורים לפעמים. הן היו ילדות. בקושי נזכרתי בזה ואני בטוח לא רוצה שהן יסבלו מזה או יותר גרוע - יבואו להתנצל בפניי.
זה קורה מדי פעם בגן, בבית ספר אם זה כיתות מעורבות וכו'
מה, אף פעם לא הטרידו אותך מינית?
נכון שזה מצוי מאוד אצל נשים, כנראה יותר. אבל החברה שלנו מתירה את הדם של הגברים כבר עשרות שנים... אז אין בנמצא אחד שלא סבל מאישה חצופה כזאת או אחרת (בלי להכנס לעניין של גברים שמטרידים גברים)
אישה צריכה להיות נוראית ומופקרת ברמה כדי להטריד מינית גברים.
לא מכירה בסביבתי אפילו אחת שמסוגלת.
נשים חצופות יש.
שאלה: למה אתה קורא הטרדת גברים? מה הנשים עושות?
דוגמאות יעזרו לי.
לי אישית זה קרה כמה וכמה פעמים, ולא רק הטרדות. ונראה לי שדי לעצור כאן עם הנושא הזה. קבלי את האמת ממי שאמרה, וממי שיודע על גברים קצת יותר ממך, כנראה...
(אגב, תתפלאי, גם נשים דתיות עושות דברים כאלה).
דוגמאות לא יהיו כאן, ואוי ואבוי למי שיפתח את הנושא הזה. לא ראוי לדון בזה בפומבי, וגם בפחות פומבי זה לא מי יודע מה ראוי.
מקווה שאף אחד לא ירים את הכפפה לפרט, וצר לי על הרצון להתעסק בעניינים אישיים ועוד מהסוג הזה... נראה לי כמו חטטנות.
זה לא אמור למנוע אותו מלהפגש ולהתחתן כמו כל אחד.. עשה תשובה, חלאס
את חשבון הנפש על חומרת המעשה (אם בכלל) זה רק בינו לקב"ה
בטח לא שייך לבחורה שאיתה הוא נפגש
קודם כל - אם בלבך באמת התחרטת ואתה יודע שלא תחזור על המעשה - אנא, אל תשליך יותר מדי על עצמך ועל מהותך בתור אדם. אתה כנראה אדם טוב שבתור ילד עשה מעשה לא טוב.
Having said that, אני חושבת שלמסקנה הנ"ל אפשר להגיע רק דרך טיפול יסודי שבו תעבד את החוויה שעברת. אם לא עברת טיפול עד עכשיו - לענ"ד כדאי בהקדם לגשת למטפל שמתמחה בתחום, כי ניכר שהעניין יושב עליך, ודברים כאלה בד"כ לא נפתרים מעצמם.
לעניין הצד השני - אני חושבת שיש מקום לנסות לברר אם היא חווה את ההשלכות של ההטרדה דאז, ואם היא מעוניינת בבקשת הסליחה שלך. יש עוד מישהו שיודע על ההטרדה? האם אפשר לברר איכשהו אצל קרובים שלה?
נכון, זו לאו דווקא אשמת האיש שאתה כיום, אבל במידה מסויימת זו כן אשמת הילד שהיית אז (או שלפחות אותו הילד היה הגורם), ואם מצד הנפגעת יש מקום לסליחה (או שאם ח"ו החוויה פגעה בה לטווח ארוך, דבר שהוא לא בלתי סביר לחלוטין) כמובן שיש לבקשה, ואני לא רבנית, אבל לענ"ד זה חלק מהתשובה צריך לעשות.
אני אומרת את זה בעקבות סיפור דומה שאני מכירה, שבו הפוגעת כן ציפתה לבקשת הסליחה של הפוגע, על אף ששניהם היו ילדים.
לעניין דייטים - אני חושבת שרק אחרי שתעבור תהליך השלמה טיפולי עם הנושא הזה, תוכל באמת לבוא בלב שלם לדייטים. אני לא חושבת שכדאי להסתיר דבר כזה ממדוייטת בלי להיוועץ באנשי מקצוע (אולי גם היא חוותה פגיעה? לא הייתם רוצים לגלות דברים כאלה אחד על השני בדיעבד).
מאמינה שבע"ה תימצא הבחורה שתעריך את החרטה שלך ואת התהליך שעברת איתה, ותקבל אותם.
המון הצלחה בע"ה!
לא הבנתי גם למה מחקו..שיהיה..
צריך להבין שמי שמגיב מגיב מתוך העולם שהוא מכיר- על עצמו, החברה שהוא חי בה
וכל התגובות הן לגיטימיות בעיני.
מי שפותח שרשור צריך להבין שכל מגיב מביא את עצמו והגיוני שזוויות המבט יהיו שונות.מי שלא מסוגל להכיל זוויות ראייה שונות שלא יפתח או שלא יגיב כמגיב, אם יש הערהאו הארה- אפשר לעשות את זה בצורה מכבדת.
אני לא מצליחה להבין את התכתשויות האלה,הפגיעות במגיבים, ההקטנה שלהם לשם האדרה עצמית.
לא תורם לאף אחד פה.

זה קורה כאן כל הזמן.
אם הוא ניק מוכר, ותיק אז הוא יודע טוב מאוד מה דרכו של הפורום.
אם זה מישהו חדש, ניחא.
אדם בוגר שניגש לפלטפורה כזאת צריך להבין מה זה אומר להיוועץ עם אנשים אנונומיים שאף אחד לא יודע מה הרקע שלהם ומה הם עברו וכו' אין דרך אחרת.
א"א לחנך את כל העולם
וגם לא קראתי תגובות של אנשים שאמרו עליו אישית דברים קשים,
היו כאלה שניסו להביא את זווית הנפגעת או כאלה שאמרו ששיתוף כזה יגרום להם לפחד וניתוק קשר או כאלה שחשבו שבגיל מסויים כן בוגרים יותר או פחות וכו'-
כל התגובות האלה לגיטימיות בעיני.
הבעיה כשכל אחד בטוח שהצדק איתו ורק איתו ומי שלא חושב כמותו אבוי.
(לא הבנתי למה מחקו - אבל טוב שראיתי)
לדעתי, שחרר עצמך מזה לחלוטין.
אל תאכיל את עצמך ב"יסורי מצפון" לגביה, כי סביר לחלוטין שאצלה זה אכן משחק. כמעט תינוקת.
וגם לא לגביך.
מה שחשוב כעת, אם דבר כזה תופס אותך אחרי שנים - שתלך לטיפול שישחרר אותך לגמרי.
דעתי אחרי שקראתי ספציפית במה מדובר, שאין סיבה שתרגיש כעת כהו-זה.
יופי שהרגשת שזה הגעיל אותך, בסדר. גם למפרע, דברים יכולים להגעיל אותנו בתור ילדים. מראה על חוש מוסרי הגון.
זה שטות מוחלטת, טוטאלית, לדבר על דבר כזה, לספר. מה הקשר?!....
אני מעריך שמה שאתה "סוחב" את זה - זה פשוט כי אתה סוחב את התחושה שהיתה לך בתור ילד. אחרת מזמן לא היית בכלל מתייחס לכך.
צא מזה. אם לא מספיק לך מה שכתוב כאן - קח טיפול קצר ומהיר. צא לשידוכים. אל תרגיש שמץ בעיה או צורך "לספר". הבל הבלים.
כל טוב, הצלחה רבה, בית נאמן בישראל בקרוב.
אתה בחור טוב.
שסבירות גבוהה (מעל 90%) שזה לא השאיר עליה שום רושם.
תמחק ותשכח מזה.
גש לטיפול או משהו, סבלת מספיק.
בהצלחה!
פצלשאנונימילא מספיק שאתה "מתחרט", בעבירות שבין אדם לחברו יש גם צד נפגע.
אי אפשר לעשות מהסיפור הזה כאילו העניין זה רק אתה.
בדקת מה קרה לילדה שפגעת בה?
יכול להיות שהיא עוברת טיפולים עד היום מהטראומה שזה יצר אצלה?
יכול להיות שאין לה כסף לטיפולים והיא צריכה לעבור כאלה?
פגיעה באדם אחר היא לא עבירה בין אדם למקום שאפשר להתחרט עליה (באמת, אין פה ציניות וזלזול בחרטה) וזהו, נגמר.
כתוב שפנינה כיעסה את חנה כדי שחנה תתפלל ויהיו לה גם כן ילדים ואעפ"כ נענשה שכיעסה אותה ונהרגו בניה עבירות בין אדם לחברו זה לא צחוק.
השאלה היא גם למה אתה מצטער? כי זה מרגיש לך לא נעים כי זה חטא שקשור למישור המיני (כמו כל דוס טוב)?, או שאתה מבין שפגעת במישהי בצורה איומה?
אם הייתי יודעת שמישהו פגע או הטריד מישהי או מישהו מינית, הייתי רוצה לדעת שאכן הוא עשה הכל כדי לכפר על המעשה שעשה. אם הוא אכן עשה הכל, כולל לממן טיפולים לנפגעת הייתי מוכנה לצאת. אם לא, לא.
ילד בן 9 שעשה משהו (לא מי יודע מה) לילדה בת 3, זה לא "עבירות שבין אדם לחבירו". הוא לא בגיל שחייב בדברים כאלו.
אי אפשר לקחת מההלכה מה שרוצים, הכלה זה לא רק "הרגשה".
ומי אמר לך שפגע "בצורה איומה"?
לדעתי, הלכתית, הצורה שכתבת כאן, בלי לדעת פרטים, היא עבירה בין אדם לחבירו (אונאת דברים), יותר מה"בין אדם לחבירו" שלו בתור ילד שעוד לא בגיל שמחוייב במצוות. ובסברה חזקה שהילדה כלל לא תפסה שיש בעיה.
א. אני עונה על השאלה שהוא שאל. הייתי מוכנה לצאת רק עם מי שעושה הכל לכפר על מה שעשה בלי קשר למחוייבות ההלכתית. זה שקטן לא "חייב" מבחינה הלכתית לא אומר שזה בסדר מה שהוא עושה.
ב. מבחינה מוסרית כדי לקיים חברה בריאה.
ג. לא ידעתי שהוא היה בן 9.
וגם אם כן, הוא יכול לברר מה מצבה מבלי לדבר ישירות איתה.
גם כדי לייצר נורמות ומערכת ערכים בהם מי שפגע לא יכול להתקרבן ולשחק אותה מסכן, גם כדי באמת לכפר על המעשה וגם בתור אחת שאמורה להתחתן איתו, להבין שהוא באמת מבין את החומרה של המעשה ולא נגעל בזה רק ברמה האישית של "אוי איזה מגעיל אני" אלא באמת בקטע של "פגעתי במישהי ואני ממש מתחרט שהיא נפגעה ואעשה הכל כדי לכפר על זה"
בואי נאמר שאני מכירה את הנושא קצת יותר ממך ומה שאני יכולה לומר לך זה ש:
הדחקה היא לא דבר בריא. אף פעם.
אני מניחה בתור מי שמתעסקת בזה לא מעט שאני מכירה יותר ממך. אם אני טועה, אני לוקחת את הדברים חזרה.
גם לי אין מושג מה היה שם.
עברייני מין (במקרים הנדירים שהם כבר מודים במה שעשו) חושבים שהם יבקשו סליחה וזהו והם כיפרו על שנים של טראומות, של טיפולים, של כדורים.
שלב ראשון בתשובה על עבירות מין זה להבין עכשיו שהמרכז זה הנפגעת ותפקיד הפוגע הוא לעשות הכל כדי לרצות את הנפגע.
ב. אני אומרת מה אני הייתי רוצה שיעשה כדי שאוכל לצאת איתו (תיאורטית, בפועל אני נשואה.)
ג. במקרים של אדם מעל גיל 13 אני בהחלט חושבת שבכדי לכפר על מה שעשה הוא יצטרך הלכתית לרצות את הנפגעת על מה שעשה. כן אני חושבת שמדובר רק בחיוב מוסרי.
רב לא יכול לפתור מאחריות בכל מקרה.
כבר היו מקרים נוראיים שטופלו ע"י רבנים בצורה מזעזעת.
לילה טוב גם לך.
כי כאשר מתייחסים כך למשהו שעשה ילד בן 9, זו זילות של כל המושג. זה "להתקרבן ולשחק אתה מסכן"?.. אז מבינים שזה לא רציני - ואז גם מיטשטשת חומרת הענין בדברים שבהם זה באמת כך.
ילד בן 9, שנהג כמו שהוא נהג, וכותב כעת כמו שכותב, לא אמור עוד "לכפר על המעשה". והוא הבין גם בתור ילד שזו התנהגות מגעילה, גם אם לילדה זה לא עשה כלום.
עברייני מין חוגגים על הטיעון הזה.
לפעמים, דווקא מי ש"מתעסק בתחום" הרבה - שם את המשקל הלא-נכון על משהו כזה.
הרי את עצמך אמרת שלא ידעת שמדובר בילד בן 9 לגבי ילדה בת 3.
אז אולי במקום להטיל טיעונים שנכונים ל"עברייני מין" - כדאי לעשות רברס, ולהבין שיש כאן קצת טעות בכתובת, בהחלת כל התיאוריות האלה על מקרה כזה.
[זה שאנשים לא הגונים משתמשים בטיעונים במקרים לא רלבנטיים, לא הופך את הטיעונים הללו לבלתי נכונים תמיד. פה למשל, זה דווקא נכון לדעתי]
על זה דיברתי.
וכדי לקיים חברה בריאה, כדאי להבחין במי ובמה מדובר. זה גם חלק מהבריאות.
ילד בן 9, ילדה בת 3, ו"כאילו משחק", ולא מי יודע מה. ונגעל ישר אח"כ.
נו...
[אף אחד לא אמר שזה "בסדר", כמובן]
בד"כ כשאני מדברת בשם ההלכה אני מביאה אותה ישירות.
אני לא יודעת מה זה "לא מי יודע מה" אני לא יודעת מה היה שם אבל בחיים אני לא אקרא להטרדה כשלא עברתי אחת כזאת "לא מי יודע מה" כי זה דבר סובייקטיבי לגבי הנפגעת.
שבזה צריך לרַצות את חבירו. זו משנה במסכת יומא, שמובאת להלכה.
אם לא התכוונת לכך, אלא סתם להסביר לגבי פוגע בחבירו, בסדר...
לגבי "דבר סובייקטיבי לגבי הנפגעת", בכללי זה בוודאי נכון.
וזה לא נכתב בהקשר כזה, אלא בהקשר לגיל שמדובר עליו. ילד בן 9 שנהג כפי שהוא תיאר (ומחקו משום מה), חד פעמית עם ילדה בת 3, לא אמור לחפש אותה כשהוא בן 21 ולרַצות אותה, ולחשוב אולי אין לה כסף לטיפולים שהיא אולי עוברת עד היום.
בעיני, כשאשה מבוגרת כותבת כך, בלי שכמובן יודעת פרטים, זו עבירה יותר חמורה בין אדם לחבירו.
כמובן, יכולה לחלוק.
אני כן הייתי רוצה לחיות שבה אדם מבין שכדי לחזור בתשובה על דברים כאלו זה יהיה הרף.
הוא שאל מה אנחנו היינו עושות והשבתי מה שאני הייתי עושה.
ענית מה היית עושה - אבל לפני כן כתבת הרבה שורות כאילו באופן "אובייקטיבי", מה ראוי לעשות, איך, מה צריך לבדוק.
אני התייחסתי לזה כמובן. לא למה שהיית עושה אישית בשורה האחרונה..
הסברתי מה אני הייתי דורשת.
צר לי אם זה לא מובן.
"שלום, סליחה על ההפרעה, זוכרת שפעם לפני הרבה שנים כשהיית בת 3 היינו שנינו ב... ועשיתי לך ...
אז רציתי להתנצל על זה"

לזה הייתי קורא הטרדה מינית מדרגה ראשונה.
פה אני מסכים איתך שאחרי שהוא יגיד לה את זה הוא יצטרך להתנצל בפניה על חוסר הטאקט המזעזע שלו להעלות את המקרה הזה מהאוב.
מי שם אותך לשפוט אותו??? את יודעת מה הוא עשה ומה הוא לא עשה??
את יודעת מה הניסיון שלו?
יש לך ילד בן 9 בסביבה?! את מבינה על מה את מדברת??
נכון שזה לא רק הוא, אבל ילדים גמישים יותר ממה שאת חושבת. היגיוני מאד שלהזכיר לה מה קרה בילדות רק יעורר דובים ישנים ויתסבך עוד יותר את המצב.
אפשר להבין שאם הוא התייעץ עם רב יש לו על מה לסמוך!
ונגמרו בצורה נוראית ואני לא רוצה לתת דוגמאות שכולנו מכירים ולעבור על חוקי הפורום.
אני לא "שופטת" אותו, אני אומרת מה הייתי מצפה ממה שהיה מתעתד להיות בעלי לעתיד.
סתם הגזמתי, זה לא הדבר הכי קשה בעולם... אבל כן יש בזה מן התסכול
לסיים קשר רציני עם בחור שהוא באמת זהב טהור, ואז למצוא את עצמך שוב בעולם של הרווקים והרווקות... איך עושים את זה בכלל??
פתאום מרגיש לי שכל הגברים לא ברמה שלו.
לא באופי לא בנראות לא באצילות
יש בזה משהו שקצת מלחיץ אותי.
לא יודעת אם זה תקין, אבל יש בי קצת געגוע אליו, למרות שבתוך הלב אני כבר מרגישה שזה היה או חתונה או ביי וטוב שזה ביי
וזה הופך את זה ליותר מסובך שהוא עדיין רוצה
באמת שלא סתם צחקו אשכרה קריעת ים סוף
דמט אני לא בנויה לשטויות האלה
כאילו מציעים לי ובראש שלי עובר.. למה לנסות בכלל
אבל להבנתי: הרבה פעמים זה כן. במיוחד אם הפרפרים האלה מופיעים כשמשהו מסתבך בקשר. זה אומר בעצם שזה לא התלהבות מבן (או בת) הזוג, אלא פשוט חרדה מזה שהוא ילך.
בתקופת חיפוש הזוגיות.
ראומה1שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.
חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.
חכם, אבל שלא יתקן אותי.
עשיר, אבל שיהיה עניו.
תורני, אבל שלא יהיה "כבד".
קליל, אבל רציני.
מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.
רגיש, אבל גברי.
גברי, אבל מחובר לרגשות.
ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.
כריזמטי, אבל צנוע.
מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.
אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.
ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.
בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.
חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.
שיהיה לו תואר.
רצוי שניים.
ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.
שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.
אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.
שיאהב ילדים.
אבל שלא ייתן להם מסכים.
שידע לבשל.
ושלא יעשה מזה עניין.
שיקום מוקדם לתפילה.
אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.
שילמד דף יומי.
וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.
שיהיה מחובר לרב.
אבל שיחשוב בעצמו.
שידע לרקוד.
אבל לא יותר טוב ממני.
שיאהב מוזיקה.
אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.
שיהיה כריש במשא ומתן.
אבל עדין איתי.
שיזכור כל תאריך חשוב.
בלי שאני אזכיר.
שידע להחליף גלגל.
לתקן ברז.
להרכיב איקאה.
להבין במשכנתאות.
להשקיע בבורסה.
ולהוציא את הזבל בלי לבקש.
שיהיה עמוק.
אבל גם זורם.
שידע להכיל.
אבל גם להציב גבולות.
שיכבד את ההורים שלי.
ויאהב את האחים שלי.
ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.
שיהיה בן 29.
עם ניסיון החיים של בן 45.
והאנרגיות של בן 23.
בלי מטענים.
בלי אקסיות.
בלי דרמות.
ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.
וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.
כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)
שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.
תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.
חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.
זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.
שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.
נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.
דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.
עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.
שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.
שתעשה תואר פרקטי.
עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.
אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.
שתעבוד חצי משרה.
כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.
שתאהב ילדים.
שתגדל שבט של שמונה ילדים.
אבל שלא תיראה עייפה לעולם.
שתדע לבשל כמו אמא שלי.
ושלא תשתמש באבקת מרק.
שתכין חלות כמו במאפייה.
ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.
שתאהב אורחים בשבת.
ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.
ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.
שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.
אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.
שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.
אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.
שתדע לשיר זמירות שבת.
אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.
שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.
אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.
שתעשה ספורט ותשמור על כושר.
אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.
שתדע לנהוג בצורה בטוחה.
אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.
שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.
ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.
שתהיה עמוקה מחשבתית.
אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.
שתדע להכיל את הספקות שלי.
אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.
שתכבד את ההורים שלי.
ותאהב את השטויות של אחים שלי.
ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.
שתהיה בת 21.
עם בגרות נפשית של בת 50.
והמראה הרענן של בת 16.
בלי היסטוריה של דייטים.
בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.
ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.
וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?
ראומה1
ארץ השוקולדיש שיר כזה
אגב זו תשובה לכל אתגר
חתן מתוק מדבש*
אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה
שיעור ד' זה לא צעיר
לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?
אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך
זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן
לתומי סברתי שאתה שיעור ד'ימח שם עראפתאת הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא
מתחיל שיעור ג'
להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר
היי אשמח ממש לשמוע מנסיונכם מה הייתם עושים.
ביררתי הצעה ממש מעולה, נשמע שבחורה תורנית מבית תורני, החברה בטלפון אמרה לי כן היא דוסה, צנועה וכו וכו.
אני מגיע לדייט וקולט שהיא עם שרוול מעל המרפק, לא קצר קיצוני אבל מעל. לא שופט ולא שום דבר, מדבר רק מהנקודה שלי.
חשוב לי שאישתי תהיה צנועה עפ ההלכה, בזה אני בטוח. ואני לא יודע כל כך מה לעשות עם המצב עכשיו. לדבר איתה על זה ולהגיד שזה מפריע לי ? נראלי יכול לפגוע בה.לפסול על זה בלי להבין מה עומד מאחורי זה? נראלי חבל.
מה אתם הייתם עושים?
בנות - זה בסדר שידברו איתכן על זה? ואם כן, איך?
בעייני זה שווה ערך לבעל שמבקש מאישתו להרזות
להתערב לה בצלחת
בסוף היא שמחה
אבל עד לשם היו חציית גבולות אישיים
בחיים הזוגיים יש התמודדויות אישיות
ושם לא נכון "לבקש בקשות"
אפשר לתמוך, לתת יד וזהו.
ועם אלוקים זה בכלל יותר מורכב, מכניסים גורם שלישי, ריצוי נוסף של האישה בתוך מערכת יחסים שהיא בכלל לא חלק ממנה.
אפשר לעודד, אבל זה שונה לגמרי מלבקש.
אם עכשיו קשה לכם והמון סימני שאלה וכל האונליין והוואצאפ והרשתות החברתיות
אז קחו בחשבון שעוד 30 שנה, לכל אחד יהיה חבר רובוט עם בינה מלאכותית, ששום בן או בת זוג בעולם יוכלו לנהל שיחה אפילו קצת קרובה לרמה שלו.
תחשבו על השיחה המושלמת. הכל מדוייק, גם האי דיוק יהיה מדוייק.
לדבר הזה יהיו השלכות עצומות על התא המשפחתי..
איך למה וכמה ? אין לי מושג.
אבל העוצמה תהיה גבוהה מאוד. השינוי יהיה גדול מאוד.
אני לא בטוח שאנשים מפנימים את השינויים שבדרך.
לכן....אההמ אההמ...
אני מבקש מכולם, להזדרז ולהקים תאים משפחתיים כמה שיותר מהר,
אני פונה בעיקר לנודניקים שיכולים להקים את זה כבר מחר בבוקר ואין להם שום מגבלות אמיתיות. כלום. הכל בראש אצלם.
מאלה אני הכי מאוכזב. לא רוצה להלחיץ אבל זה על גבול חיל_ _ ה _ _ . זה לא בסדר.
בכל מקרה ברגע שגברים (שהם למעשה ילדים) יתקלו ברובוטיות של 2035, המצב יהיה הרבה הרבה יותר מורכב.
תקימו כבר השבוע תא משפחתי. תגמרו עם זה וזהו. די. מספיק.
אני מבקש שתקחו את ההתראה ברצינות,
כמו התראה על טיל בליסטי איראני שבדרך אליכם ואתם באמצע שום מקום ואין לכם מה לעשות,אז אתה ממשיכים ללכת ולהאזין למוסיקה באייפון
כי אתם יודעים שהשם איתכם והוא ורק הוא מחליט מתי הסרט מסתיים וזה לא הגיוני שזה יהיה בגלל טיל בליסטי,
בטח כאשר אתם נותנים מעשר כל חודש לנזקקים באמת ולא מחליפים מעשרות בין חברים כדי לסמן וי.
תודה על תשומת הלב, למרות שאני מודה שהייתי עוצר כבר בכותרת ולא נכנס לתוכן,
אבל אתם עשיתם את זה. כל הכבוד.
לא הייתי חושש מזה לשניה
במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.
ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא
יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.
אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?
מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.
הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".
"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".
"על הפטפטנות", פלוטרכוס.
(מיועד לכל המינים, רשום מנקודת מבט זיכרית, כי אני זכר )
מה תעדיפו יותר מתוך 2 אפשרויות.
אפשרות 1 :
בת זוג שתעגל פינות כשהיא תביע את דעתה בחיוך ונועם לגבי דברים שהיא מספרת לך, כדי לא תפגע, לא תכעס או לא תתעצבן
( גם דברים שלא קשורים אלייך אלא גם אליה או לאחרים)
אפשרות 2 :
בת זוג שתגיד הכל דוגרי, אמת טהורה, בצורה הכי ישירה. בלי לעגל. בלי לטאטא. כשאתה הולך לישון אתה יודע בדיוק מה היא חושבת באמת.אין משחקים. אין הפתעות.
עכשיו אני כבר מכיר את המגיב בתגובה השלישית שירצה מישהי שהיא גם וגם
והיא תדע מתי להיות ככה ומתי להיות ככה כאילו היא AI מהלך עם הוראות הפעלה.
אז זהו שבשאלה הזו אין כזה פטנט.
לכן, צריך לבחור מבין 2 האפשרויות כדי להבין מה תעדיפו יותר 1 או 2 .
תדמיינו שתקבלו 100% כזו לכל החיים ואז תענו.
גן עדן רוחני עוד בחייכם, לעונים
טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.
ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.
אוקי,
למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,
איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?
כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב
ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.
ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.
אחרי ההבהרה הזו,
איזה אופי תעדיפו יותר ?
גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)
אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.
אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.
רואה ? עניתי על התשובה.
עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)
מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)
או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.
זו השאלה.
שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,
גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.
זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.
האם שייך לגבי הצעות שאמרו לי שלא פנויות כרגע, או שבדיוק קיבלו הצעה אחרת, לשאול לאחר זמן מה את המשדך מה קורה ואם פנויה? או שלא שייך?
שייך,
סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.
הי, לא יודע אם מתאים לשתף כאן אבל בכל זאת...
אני גר בישוב מאוד קטן אי שם... היתה לאחותי חברה טובה שגדלה אצלנו ממש, ותמיד הדיבור היה היא לי ואני לה... [גם ממנה גם ממני]
בסופו של דבר כל אחד פנה לדרכו... ובאמת שכחתי ממנה עד שגענו לגיל היא לא הייתה הראשונה, אבל אני כן אגיד שלפני שנה ניסינו להציע אבל היא הייתה בוף תקופת מבחנים, מיד אח"F יצאה עם מישהו והתחתנה..
וואלה עבר לי יצאתי עם עוד, עדיין לא מצאתי...
אבל פתאום זה חזר לי בברומנג, לא יודע כל פעם שאני רואה אותה עם בעלה (נולד להם בן)... זה כן עושה משהו בלב...
ובשבוע האחרון פתאום יוצא לי לחושב עליה, ואני בלחץ מזה... מה הקשר שאני חושבב, זה כבר עבר לי.
וגם אני כאילו אומר מה אני ימצא...
בקיצור אני אוכל תסביכים...
לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.
כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..
אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .
ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע
אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.
ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף
זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב
רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח
יש בנות שהן לא יפות, הן פשוט לא. אבל מהדרך שהן מתבטאות, וזה כולל את כל הדרכים האפשרויות (כן, התנא שנה דרך, מצחיק) במיוחד אלו שבטוחות בעצמן. או שאני בכלל מנסה להגדיר משהו שאני נמשך אליו ספציפית ולא יודע להגדיר אותו זו גם אפשרות. אולי, נראות צעירות לגילן אבל מתנהגות כבוגרות? אולי. למעשה אני די נוטה לחשוב שזה אכן זה.
נתקלתי במישהי כזו אתמול והיא עדין תקועה לי במחשבה וזה מוזר. אז בקיצור אם היית אתמול בפתח תקווה בהיפר מור תכתבי לי. סתם.
עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.
אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)
קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....
מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.
סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?
זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.
אני הולך.
🤣🤣🤣
קשה לדעת.