אני ניק מוכר. פתחתי פצלש למען האנונימיות. בבקשה לא לשים בראשי.
אז בנות, וגם בנים במקרה הפוך. אם בדייט הבחור היה מספר לכן שכשהוא היה ילד הוא הטריד מינית ילדה קטנה והתחרט על זה ועשה תשובה והיום הוא בן אדם אחר לגמרי וזה גם לא קרה שוב אף פעם, האם זה היה גורם לכן לפסול אותו?
אבל עצם זה שהוא לא מסתיר, אומר שהוא כנראה במקום אחר, ובכל זאת שווה לנסות להבין ממנו איכשהו מה באמת היה המניע ושישכנע אותך שיש לך מה להיות בטוחה ולא לדאוג
לא אברח אחרי שכבר אכיר אותו לעומק כנראה אבל מלכתחילה, לא רוצה לדעת דבר כזה אם הוא מרגיש באמת אחרי זה *וטיפל בעצמו* ואם יש דרך להסתיר את זה ממני כל החיים, עדיף
אני יודעת שיש עניין של בעלי תשובה וכו', אבל יש גם קווים אדומים שברור שבשום מצב לא אוכל להכיל חציה שלהם.
לא יודעת מי הוא, או מה נכון לך. אבל ממליצה לך בחום לשתף את ההורים. או לפחות לחשוב איך הם היו מגיבים. בכל מקרה, בעיני, בכל סיטואציה שהיא לא פרידה מיידית חשוב ונכון שתתייעצי עם איש מקצוע.
שיודע שאסור לגעת ולעשות דברים מסויימים שמבין שמה שהוא עושה פוגע, ועושה את זה במודעות מלאה, ושעשה משהו שממשיך להעסיק אותו ואת הסביבה גם שנים אחרי- כן. זה אמנם מקרה קיצוני, אבל אם זה המצב אז כן.
אגב, אם הפוגע הוא בן 13 והקורבן בת 6? הטווח של "ילד" ו"ילדה קטנה" מאוד רחב.
לגבי מה שמדובר בשרשור בעיקרו - אינני יודע מה הנושא.
[אם כי לפעמים, מישהו יכול "לפחד" מדברים שניפח בתוך עצמו. באמת אני לא יודע. כבר כתבתי בהתחלה.
ומכל מקום, כשאדם כתב שזה כשהיה ילד, ועשה תשובה, ולגמרי לא שם, אדם אחר לגמרי, עבר זמן רב, לא קרה יותר אף פעם - אני נוטה לדון לכ"ז לגבי היום וה"צורך" לומר על זה משהו. אם ישאל ספציפית, אפשר יהיה להתייחס ספציפית]
אוף, כואב לי עליך יותר ממה שכואב לי על הילדים שסובבים אותך.
סליחה שאני אומרת את זה ככה, זה לא מכעס, זה משוק. אני חושבת שאת יותר מידי מחמירה עם עצמך ומאשימה ילד בדברים שאין לו בהם שליטה ומן הסתם שגם את עצמך בדברים שהם לא באחריותך. ילד זה ילד... מי יכול לכעוס על ילד בכלל? אין לו מושג בכלל מהחיים שלו. אפילו מצוות הוא לא יכול לקבל. איך אפשר לכעוס על ילד?
אני עובדת עם ילדים. מגן ועד תיכון. ילד שחונך היטב יודע שיש קווים אדומים. ויש מעשים שהם מעוותים בכל גיל. נכון, אלו מקרי קיצון. הדגשתי. אבל אם אדם סוחב משהו עשר שנים, סביר להניח שהיה שם יותר מהתנהגות תמימה של ילד.
לא משנה מה ילד עשה, את צריכה לזכור שילד זה ילד. ולילד אין חטאים, זה פשוט לא נחשב לו. לא משנה מה המעשה החמור שעשה. פשוט לא נחשב לו. ויש סיבה שזה לא נחשב לו. תחשבי על זה. תחשבי למה ה' לא מחשיב לו את זה. (2 סיבות לפחות).
אין יותר מסתם התנהגות תמימה של ילד. השאלה פה היא לא האם זה היה תמים או לא, אלא אם הוא היה מספיק בר דעת בשביל לבחור. כנראה שעד גיל 13 אין להם את זה ולא סתם רק הגיל הזה הוא גיל מצוות.
ואחרי שאמרנו את זה, גם ילד בן 16 שעשה שטויות וחזר בתשובה, אין מקום לסלוח לו? היו אנשים שעשו דברים הרבה יותר גרועים, גם בגיל הרבה הרבה יותר מאוחר מגיל 16, ועדיין יכול להיות אמורא. אמורא. לא אחרון, לא ראשון, לא גאון, לא סבורא... אמורא! תשובה קדמה לעולם. לא משנה מה עשית. תשובה קדמה לעולם.
ולפעמים בעל תשובה עומד גם במקום שהוא חטא בו במקום שצדיקים גמורים לא עומדים.
אז ילד. ילד..........
ואולי אם הוא סוחב את זה עם עצמו זה מרוב שהוא ירא שמיים? אולי זה כי הוא פשוט כמוך, לא למד לקחת בפרופורציה מעשים של ילדים?
ואני חושבת שהוא טועה. הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו ולהתקדם הלאה. זה לא שייך אליו. זהו.
אביגיל, נשמה, כל מה שהיינו שואלים את עצמנו "האם עכשיו היית בוחר ככה" והתשובה שונה ממה שבחרנו בפעם הקודמת, לא באחריותנו. כשאין אחריות, אין אשמה. יש תשובה בלבד. תאמיני בתשובה.
אני חושבת שמה שמשגע, כואב, מחרפן בסיפורים כאלה זה שבמצבים כאלה יש צד שני שהמעשים האלו יכולים לשרוט עמוקות את הנפש שלהת, בצורה בלתי ניתנת לריפוי,נזקים בלתי הפיכים (במיוחד כשזה קורה בגילי ההתפתחות )שא"א לתקן באמת מקסימום אפשר ללמד איך לנסות לחיות עם זה (ובמקרים קלים יותר קצת יותר מזה) אלאין כתובת להפנות אליה אצבע מאשימה. מרחמת על ילד כזה אבל הלב לגמרי עם הנפגעת. פחות איתו, זה כבר לא קשור לאמונה בכח התשובה.
את יודעת כמה ילדים פוגעים בילדים? 80% מהילדים פוגעים בילדים אחרים (לא משנה באיזו דרך). נראה לך הגיוני לזכור למישהו חטאות נעורים?
ילד לא נשפט גם לא על בין אדם לחברו, כי הוא פשוט ילד. ונכון שיש צד שנפגע, אבל זה לא שייך אליו. זה משהו שה' רצה שהוא יעבור והוא עשה את זה דרך מישהו שאין לו מספיק שכל.
אומרים שיצר הרע רע מנעוריו, ומה עם יצר הטוב? מקבלים אותו רק בגיל מצוות. כשאין יצר טוב, אין בחירה. כשאין בחירה, לא שופטים. לא בבין אדם למקום ולא הבין אדם לחברו.
ילד מתבגר ומתחיל להבין את ההשלכות של המעשים שלו. תאמיני לי שאם היו סופרים לך את השטויות שעשית עד גיל 12, זה לא היה נגמר.
את יודעת כמה ילדים חצופים יש בבית ספר שמתחצפים ומפריעים למורים שלהם? מורה שכועס על ילד ולא מבין שהוא ילד, לא ראוי להיות מורה. פשוט ככה. כנל לגבי הורים. וכנל לגבי כל אדם לעצמו.
ילד זה ילד. לא משנה שיש מישהו שנפגע. תמיד יש צד שנפגע.
תאמת...שהייתי חושבת על זה המון וזה היה מאוד מטריד אותי ..!!מירב!!
למה בכלל סיפר לי את זה?? היה עדיף לא לדעת אם זה היה ועבר ואם עשה זאת שהיה ילד ,לא היה אמור לשכוח זאת או שפשוט לא לספר.(?)😵
או שהוא אומר לי את זה כי מקווה שזה לא ייקרה לו שוב?😩 תאמת..היה מכניס אותי לפחד של מחשבות עד לרמה שאם לא הייתי משתחררת ממנו המחשבות על זה היו רודפות אותי.
(לדעתי,לא צריך לספר אם זה היה ונשכח בגיל מאוד מאוד קטן כילד)
אני אכן מדבר על עצמי. נעשה בערך בגיל 9 אבל אני לא זוכר הכל. דיברתי עם רב והוא אמר לי שזה לא נחשב לי לחטא (אחרי שסיפרתי מה בדיוק קרה שם). ועדיין יש לי ייסורי מצפון קשים על זה. אני עוד לא יוצא לדייטים אבל זה אחד הדברים שבגללם אני פוחד לצאת..
גם לי היה משהו שישב על הלב והבחור ששמע אמר לי בסופו , נו..ו? אז זה תלוי מה ה-דבר. על הטרדה אני דיי מבינה את הפחד,והחששות. זה דיי קשה.ולא קל לעיכול. (אל תשכח שאתה בחור,רואה זאת בצורה שונה מבחורה ששומעת זאת..😌)
מי אמר לך שאני רואה את זה בצורה אחרת מבחורה?הדוכס מירוסלב
שאם כמו שאמרת, אתה מרגיש שאין לזה שום שייכות למה שאתה היום -
שים את זה מאחריך. תיפגש. אל תעלה את זה.
זה שיש לך יסורי מצפון קשים, יתכן ממעלתך. מרגיש שעשית משהו לא בסדר.
אלא מה, שאם זה "מעסיק" אותך, גם אם רק מצד היסורי מצפון - זה לא נושא שכדאי לסחוב.
על כן, אם דיברת עם רב, אולי תדבר גם לגבי מה שהעלית כאן. ועם מישהו ממש עם "כתפיים רחבות", שתוכל לסמוך עליו אם יאמר לך להניח לזה. ואם עוד יהיה צורך אחרי זה, תוסיף לכך טיפול כלשהו שיתן לך "לצאת" בראש שקט.
זה לא עובד ככה. זאת לא דרך התשובה. כולנו עשינו טעויות בחייםהדוכס מירוסלב
והצרה הכי גדולה שלנו היא שאנחנו לא סולחים לעצמנו גם כשה' סלח.
(גם בבן אדם לחברו לפעמים סולחים לנו ואנחנו לא סולחים לעצמנו)
אני מסכימה שזה לא מקום טוב להיות בו במצב נורמאלי.אוריתאורית
פשוט נראה לי שיש דברים חריגים שטוב להשאר עם הקושי , ברמה שזה לא משבית את האדם וכן יוצר אצלו דחף לתקן לעתיד.יותר ממישהו שלא היה לו דבר דומה. אני לא שופטת אותו ,רחפת.
כי עשית אותו איזה מישהו עתיר זכויות רק בגלל שחזר לקו השפיות והנורמה, ב"ה. מורכב מדי בעיני מכדי לומר היה - נגמר- שלום ולו רק בגלל שיש צד נוסף במשוואה. קראתי לא לפני המון זמן סיפור של נפגעת סדרתית מגיל 6 ..ה' ישמור, העיוותים שנגרמים בל יתוקנו, כנראה אף פעם.
היה, התחרט, חזר בתשובה ונגמר. שלום. מאמינה שאין לו מושג מה איתה היום. אז מבחינתו הוא צריך לדאוג לעצמו כרגע אם הוא לא יתחתן בגלל זה או יגרום לכל ההצעות שלו ליפול בגלל זה- זה יועיל לצד השני? וזה שהוא יתייסר על זה עד 120 יועיל למישהו או למשהו? לא. כנראה שבמצב הזה הפתרון הוא לשים את זה מאחוריו ולהתקדם הלאה בחיים
הוא יודע מה שייך אליו ומה לא וממילא ידע לסנן מה שלא. מהשאני מנסה לומר הוא שאני מסכימה שהוא מסכן אבל בכל מקרה היא מסכנה יותר. זה הכל. ותיאורטית אפשר שמפעם אחת תיווצר טראומה לכל החיים, אם הוא בטראומה מהמעשה שלו סביר להניח שהיא גם ברמה כלשהי.
אני מצטער, לא מתחבר לגישה שלך בתגובות האלההדוכס מירוסלב
את מוציאה את הדברים קצת מפרופורציות ושוכחת שעומד כאן מישהו שכואב לו.
אין לך שום מושג מה היה שם, ואם הייתה שם מישהי שבכלל שמה על זה מאז ועד היום. חבל על הגישה הזאת
בקשר לדעות שלך לגביי, מחילה, אני לא מתכוונת לרדת לפסים אישיים.
אולי תצאי מהסרט הזה? היא לא פה, ואף אחד לא אמר שהיא נפגעההדוכס מירוסלב
בתור מישהו שעוסק עם העניין הזה יותר ממה שהוא רוצה אני יכול להגיד לך בוודאות ככה:
א. גם נפגעים וגם נפגעות לא לוקחים דברים שקרו בגיל כזה קטן כל-כך קשה כשזה מעשים ילדותיים (כמו ש"סוסה אדומה" כתבה בתגובה ארוכה).
ב. גם במקרים קצת יותר בעייתיים עם הפרשי גילאים, הרבה פעמים הפגיעות לא עושות רושם כזה גדול.
ג. הפוגעים, בהרבה מאוד מהמקרים, מדמיינים שהפגיעה שלהם חמורה בהרבה ממה שהם חושבים (יצא לי לעודד אנשים ליזום דיון בנושא עם הצד ה"נפגע" במקרים שהיה ברור שהם מפריזים, והם גילו שהצד השני בכלל לא הרגיש נפגע).
אז גם לו יצוייר שהיא הייתה כאן והייתה קשורה לסיפור, השטויות שיוצאות לכן מהמקלדת הן בושה וחרפה.
וכשאין פה שום צד, ואתן נותנות לרגשות שלכן להשתולל על חשבון של אדם שמנסה לעשות תשובה זאת חוצפה גמורה, ועצת היצר.
תשימו לב שותפות של מי אתן בנסיון הזה להחליש אדם בעבודת ה'.
בטח כשמדובר בנושא כזה, שרוב הנפגעות/ים בו מפחדות/ים לספר ולהיחשף. מה שהופך את התפקיד של החברה למשמעותי הרבה יותר.
כשאנשים מגיבים פה לאדם *שמעיד על עצמו שפגע* בכזו סלחנות הם ממוטטים את הלגיטימציה של המון קורבנות להתלונן. כי כותבים לו שזה "וודאי זניח". זה לא נורא, זה מצוי, שפשוט ימשיך הלאה.
ברור לי שיש לא מעט בחורות שקראו את השרשור הזה ונחרדו מהמחשבה שאם הפוגע שלהן היה פותח שרשור כזה- זו כמות האמפתיה וההכלה שהיו מרעיפים עליו. זה נורא. מעוות בעיני. ונגד זה אני יוצאת.
את יודעת כמה ילדים בכיתה ד' מתאספים ועושים שטויות ביחד (כל אחת ברמתו - שטויות שהיום לעולם לא יעשו)? אני לא אכתוב פה, אבל כולם יודעים על מה אני מדברת, כי סביר להניח שגם הם היו ילדים פעם.
אני לא מכירה חברה אחת קרובה שלא סיפרה לי על שטות שהיא עשתה עם חברות/ידידים שלה בתור ילדה.
אז מה זה אומר עליה? שהיא סוטה? שהם נצלנים? מה זה אומר?
די כבר. נו באמת. ילד זה ילד. מאוד עצוב לי שאת רואה ככה ילדים, אני מקווה שאת לא פוגעת בהם (בהנחה שאת עובדת עם כאלה) באופן שבו את מתייחסת אליהם.
ילד זה ילד. לא משנה מה הוא עשה, תקבלי אותו. וזאת בעיה גדולה אם את לא יודעת לעשות את זה ואת עובדת עם ילדים. לפעמים דווקא היחס הזה מגדל ילדים פושעים. לא להפך.
נו, כל אדם עם שכל ישר והיגיון בריא יודע לעשות את ההפרדהאביגיל.
ולא הבנתי מי נכנס תחת ה"לא רגיל" שלך. ולמה השיקוף שלי לא עזר לך להבין שאת לא מודעת, אבל הטיעון הזה הוא זה בדיוק.
למה סקרנות מינית נשמעת לך וכפיה של ילד (שכנראה סובל בעצמו מדברים דומים) לא נשמעת לך? ילד זה ילד. את ילדה מאמינה? למה אם ה' לא שופט אותו את כן? אל תהיה צדיק הרבה, והפעם זה לא יוצא מההקשר.
אנשים שלקחו את זה למקומות אישיים, שיבושם להם. מי שמכיר אותי יודע שאני עניינית בסיטואציות כאלו.
כתבתי דברים שהם עקרוניים בעיני, והסתייגתי כנדרשו התייחסויות למקרים ספציפיים או לעובדות שאני לא בקיאה בהן. ככה שגם עכשיו, אני עומדת מאחורי כל מילה שנכתבה.
ולשכוח מזה לגמרי עובדה שהוא זוכר את זה גם אחרי עשר שנים או יותר אבל אני כן חושבת שכדאי לו לעשות מאמץ שזה יקרה, לשכוח מזה כמה שאפשר. אין טעם שיסחב יסורי מצפון לנצח.
עקרונית, יכול לזכור כטיפשות של ילד. ללא קישור אליו בהווה אוד.
תספר לה ותוסיף גם, ש"יש לך ייסורי מצפון קשים על זה" כי זה כלכך מדהים לראות עד כמה זה כואב ומפריע לך!! אני בתור בחורה,חוזרת בי ממה שכתבתי בהתחלה וחושבת שאם מישהו היה מספר לי את זה בכזה כאב שיש לו ייסורי מצפון קשים על זה. יכול להיות שהייתי מבליגה על זה וממשיכה בקשר אם הייתי רואה שבהכל יש פוטנציאל וזה מה ש"צץ" לי כרגע.
אבל מצד שני ברגע הראשון שתספר זה יכול להרתיע אז לדעתי או שתספר בשלבים יותר מתקדמים ש"קנית" כבר את הבחורה והכירה את הדמות הטובה שאתה שכל מה שתספר יתגמד אחרי שהכירה. או שלא תספר כלל ותשאיר את זה כעבר נשכח,ושלא היה! כי אם תספר זאת בהתחלה,טוב זה לא יעשה לשום קשר שתתחיל כי הבחורה תהיה רק בפחדים שאולי ו..זה יצוץ לך בשנית.
שים יד על הדופק ותתקדם ותעלה במעלות התורה בלי חשש לצאת ולהיפגש, בהנחה שיש כאן חזרה בתשובה שלמה.
אישית הייתי יוצא עם בת כזאת אבל כמובן אם זה היה בגיל מוקדם והיא מאוד התפתחה תורנית מאז וחזרה בתשובה..
מרגיש לי ממה שמשתקף פה שאנחנו הרבה יותר ביקורתיים מהדורות הקודמים, מניח שחלק גדול מהבנות ברמה גבוהה היום לא היו יוצאות לא עם רבי עקיבא, ולא עם רבנים עצומים בני זמננו שבעצמם חזרו בתשובה..
שמע, אין לי מושג מה עשית, אבל היית ילד. אפילו אם אנסת מישהי בתור ילד ועשיתי על זה תשובה, חושבת שהייתי מכילה את זה. וואו קחו דברים בפרופורציות אנשים... היה ילד. זה אפילו לא נחשב לחטא. וגם אם כן, הוא אומר שהוא חזר בתשובה.
ממש לא אכפת לי אם יספר או לא, כי אני בכלל לא מתייחסת לזה. ולדעתי אתה ממש לא צריך לספר, אלא אם כן אתה מוודא שהיא אדם מכיל וסלחן שמתקדם הלאה ולא שופט אדם על משהו שאפילו אלוקים לא שופט עליו. ילד בן 9..... ?? וואו אנשים שכחו מה זה ילדים. אשכרה ילד בן 7-9 עושה משהו אז הוא פסול? אני בשוק. ושיהיה ברור שלא עשיתי שום דבר, אבל וואו מעולם לא חשבתי להתחשב במעשה של מישהו בתור ילד.
נכון שהיית ילד כשפגעת ויש הרבה מקום להכיל, אבל! גם היא הייתה ילדה! ויכול להיות שנפגעה מאד! אולי יותר מאם הייתה בחורה בוגרת. אז דבר ראשון זה באמת לעשות תשובה בלב וישר אח"כ לבקש את סליחתה! ילדים בגן יכולים לפגוע מאד! וילד בן 9 זה לא כ"כ קטן.
ואני בה נשואה באושר ולא הייתי יוצאת אם מישהו שהיה מספר לי דבר כזה.
את רצינית עם השאלה-"ביקשת סליחה מהילדה שפגעת בה?"!!מירב!!
ילד בן 9, זה לא כזה קטן,צודקת. אבל עדיין קטן בשביל להבין את חומרת הדבר ואחרי שעשה זאת כנראה שהבין עד כמה חמור.
ולגבי הבחור שלנו בסיפור, היה בן 9, יודע מי הילדה?מה שמה?איפה היא כיום בעולם? לא רציני לדעתי לחפש אותה בשלב זה בחיים.(שהבחור עושה תשובה על זה יום יום) סתם יזכיר יותר נשכחות.ויעורר דברים מתים. אז באמת שלדעתי לא צריך לחזור לתקופה הזו ולחפש את "הילדה" בכדי לבקש סליחה.
הרי אינך יודעת מה בדיוק היה שם, ואם היא בכלל חשה או לא חשה שמשהו לא בסדר.
וגם אם כן, הרי יכול להיות שכבחורה בוגרת, זה רק יסבך אותה אם מישהו ניגש אליה, מזכיר ו"מבקש סליחה". יביך, יעורר דברים לא טובים. אלו לא דברים שאפשר לדעת כך.
ילד בן 9, זה בהחלט קטן ביחס למה שהוא אח"כ. כלומר, יכול בגיל גדול יותר, לראות דברים שעשה אז כבלתי שייכים טוטאלית ובלתי רלוונטיים לו לחלוטין (מבחינת ראיה כזו, זה נכון אפילו לגיל ההתבגרות, בלי קשר לשאלה ספציפית כזו).
ומי ש"לא היתה יוצאת" עם מישהו בגלל דבר שעשה בגיל 9 (כנראה חד פעמי, לפי הנשמע מדבריו, וגם לא ברמה הכי חמורה, בלי להפחית מחומרת דברים כאלה לשעתם), אני חושב שהבעיה יותר אצלה.
וזו בדיוק סיבה טובה להעיף דבר כזה מהראש, לא לעסוק בו ולא לספר אותו..
מה יכול לקרות? הוא ירגיש הקלה והיא תרגיש כן יותר טוב! מישהו ביקש ממני סליחה כעבור 9 שנים על משהו שהיה כשהייתי בת 11, כעסתי עליו שהעיז להעלות מן השאול דברים שכ"כ התאמצתי להדחיק, ולא זה לא היה מקרה כ"כ חמור לפי ההגדרה אבל זה היה הרסני! ובסופו של דבר זה היה טוב, כי אין דבר כזה לשכח יש להדחיק ולא להתמודד ולהתרפא. אז לדעתי הוא צריך לעשות מאמץ.
יכול להיות גם שהיא בכלל לא חוותה את זה כפגיעה (קשה לי להאמין אבל נגיד ש..) אז מה? נהדר! עוד יותר הקלה.
היתה יותר צעירה מ11, הוא היה רק בן 9, אולי לא מדובר במשהו שתפסה את משמעותו. קשה לדעת.
ואז - אולי הוא "ייַצר את זה".
זו בדיוק הבעיה כשמדברת על כך מישהי ש"חוותה".
שמצד אחד, לצערנו, היא אכן "מבינה" את חומרת הענין (ולכן מן הסתם גם התגובה הכעוסה שלא היתה מתחתנת עם מישהו שעשה משהו בגיל 9. אפשר להבין). מצד שני, קשה לראות אם שייך לדמות למציאות אחרת.
הוא לא צריך להעמיס מדי את זה על עצמו אבל לא צריך להקל בחומרת המעשה .אתם עוברים לקיצוניות אחרת רעה.
איך את יודעת שזה לא זניח? הוא אפילו לא סיפר מה הוא עשהתפוח יונתן
אם זה מלווה אותו עד היום כנראה שלא מדובר על מקרה פעוט.אוריתאורית
והוא גם מפחד. נמנע מלצאת בגלל זה.. ולמה אתה מניח שמדובר במעשה קליל? ( לא אני ולאתה יודעים מספיק).
אם זה מלווה אותו עד היום יכול להיות שזה בגללתפוח יונתן
שהוא סתם מריץ סרטים בראש.
כמו שכתבת, אנחנו לא יודעים.
ישבתי עם עצמי עכשיו בשביל להיזכר אם אי פעם חוויתי הטרדות מהסוג הזה והצלחתי להיזכר בארבע בנות שונות בגילאים 5-15 שהטרידו אותי מינית במהלך החיים שלי. אז מה? אני עושה מזה עניין? אלה דברים שקורים לפעמים. הן היו ילדות. בקושי נזכרתי בזה ואני בטוח לא רוצה שהן יסבלו מזה או יותר גרוע - יבואו להתנצל בפניי.
שכבר לא יודעת מה זה הטרדות מיניות בשבילכם אם כך.. בשבילי הטרדה מינית זה משהו בהרבה יותר חמור מלגעת בכתף או רגל של מישהי/מישהו.
לכן לא נכנס לי לראש אך הטרידו אותך ארבע פעמיים😵
מז"א? זה מצוי מאוד! לא מכיר הרבה גברים שלא חוו דבר דומההדוכס מירוסלב
נכון שזה מצוי מאוד אצל נשים, כנראה יותר. אבל החברה שלנו מתירה את הדם של הגברים כבר עשרות שנים... אז אין בנמצא אחד שלא סבל מאישה חצופה כזאת או אחרת (בלי להכנס לעניין של גברים שמטרידים גברים)
לא אומרת שאין אבל לא נראה לי שזה מצוי כמו שאתה טוען..תהיללהה
אישה צריכה להיות נוראית ומופקרת ברמה כדי להטריד מינית גברים.
עבר עריכה על ידי א-לדהיד בתאריך ט"ו בכסלו תשע"ח 16:13
עבר עריכה על ידי א-לדהיד בתאריך ט"ו בכסלו תשע"ח 16:12
קודם כל - אם בלבך באמת התחרטת ואתה יודע שלא תחזור על המעשה - אנא, אל תשליך יותר מדי על עצמך ועל מהותך בתור אדם. אתה כנראה אדם טוב שבתור ילד עשה מעשה לא טוב. Having said that, אני חושבת שלמסקנה הנ"ל אפשר להגיע רק דרך טיפול יסודי שבו תעבד את החוויה שעברת. אם לא עברת טיפול עד עכשיו - לענ"ד כדאי בהקדם לגשת למטפל שמתמחה בתחום, כי ניכר שהעניין יושב עליך, ודברים כאלה בד"כ לא נפתרים מעצמם.
לעניין הצד השני - אני חושבת שיש מקום לנסות לברר אם היא חווה את ההשלכות של ההטרדה דאז, ואם היא מעוניינת בבקשת הסליחה שלך. יש עוד מישהו שיודע על ההטרדה? האם אפשר לברר איכשהו אצל קרובים שלה? נכון, זו לאו דווקא אשמת האיש שאתה כיום, אבל במידה מסויימת זו כן אשמת הילד שהיית אז (או שלפחות אותו הילד היה הגורם), ואם מצד הנפגעת יש מקום לסליחה (או שאם ח"ו החוויה פגעה בה לטווח ארוך, דבר שהוא לא בלתי סביר לחלוטין) כמובן שיש לבקשה, ואני לא רבנית, אבל לענ"ד זה חלק מהתשובה צריך לעשות. אני אומרת את זה בעקבות סיפור דומה שאני מכירה, שבו הפוגעת כן ציפתה לבקשת הסליחה של הפוגע, על אף ששניהם היו ילדים.
לעניין דייטים - אני חושבת שרק אחרי שתעבור תהליך השלמה טיפולי עם הנושא הזה, תוכל באמת לבוא בלב שלם לדייטים. אני לא חושבת שכדאי להסתיר דבר כזה ממדוייטת בלי להיוועץ באנשי מקצוע (אולי גם היא חוותה פגיעה? לא הייתם רוצים לגלות דברים כאלה אחד על השני בדיעבד). מאמינה שבע"ה תימצא הבחורה שתעריך את החרטה שלך ואת התהליך שעברת איתה, ותקבל אותם.
לפי איך שאני רואה את הדברים, עניין עשית התשובה או עצם האישיות שלך מהווה משקל, אך לא משקל מכריע לעניין סוגיה זו. השאלה היא מי זו אותה בחורה עימה אתה יוצא והאם היא חוותה על בשרה הטרדה כקטינה/כבגירה או לחלופין, האם יש לה יכולת להכיל סיטואציה כזאת. ולכן, גם אם היא לא תהיה מעוניינת זה לא כי אתה לא טוב, אלא כי לה אין את הכלים להתמודד עם זה.
אני חושבת שלקורבן יהיה הרבה יותר קשה להיכנס לקשר כזה, גם אם הדברים נעשו לפני הרבה שנים ומתוך חוסר בשיקול דעת והבנה של המעשים. אולי כי בחוויה הסוביקטיבית שלה יהיו דברים שיכאבו לה ומתוך נקודת מבט זו היא תראה את הדברים (עם כל ההערכה על עשיית התשובה והחרטה הכנה).
התייעצת עם רב? אני חושבת שאני באופן אישי לא הייתי רוצה לדעת את זה (דברים אחרים כגון גבר שהיה עם בנות אחרות בהסכמה לא אכפת לי לשמוע). זה היה מכניס אותי למצב רגשי פחות טוב ויתכן שסתם, כי כמו שציינת זה לא שייך לך אבל לא תמיד הטיעונים השכלים גוברים על הרגש.
שבעזרת ה' יהיו בשורות טובות ואם אתה עדיין מרגיש שיש משקעים, תעשה לעצמך טובה (עוד לפני שיקולי הדייטים)ותטפל בעצמך כי זה הדבר הכי חשוב.
צריך להבין שמי שמגיב מגיב מתוך העולם שהוא מכיר- על עצמו, החברה שהוא חי בה
וכל התגובות הן לגיטימיות בעיני.
מי שפותח שרשור צריך להבין שכל מגיב מביא את עצמו והגיוני שזוויות המבט יהיו שונות.מי שלא מסוגל להכיל זוויות ראייה שונות שלא יפתח או שלא יגיב כמגיב, אם יש הערהאו הארה- אפשר לעשות את זה בצורה מכבדת.
אני לא מצליחה להבין את התכתשויות האלה,הפגיעות במגיבים, ההקטנה שלהם לשם האדרה עצמית.
ומתוך דאגה, אני אומרת שישמור על עצמו ולא יפרט. אם עד עכשיו היה לו במה להאחז - הם לא יודעים מה זה. אחרי שכותב - אין לו במה להאחז. לא חושבת שזה עניינם של המגיבים בכלל, והוא לא צריך לתת פה דין וחשבון.
אבל אם כבר כתבת, והספקתי לקרוא-
אני חושבת שהיית ילד קטן וסקרן ואולי היה לך גם קצת יצר הרע (יצה"ר רע מנעוריו... מה לעשות), וזה מה שהזדמן לך לראות אז זרמת עם ההזדמנות. נכון שזה לא נעים להזכר כשאתה מבין את המעשה כאדם בוגר, ונכון שכבוגר שמבין זה הדבר הכי מזעזע לעשות. אבל היית ילד, ואני לא אופתע לשמוע סיפורים כאלה דומים (גם אם לא מכירה כאלה).
אדרבה, זה שזה מלווה אותך, לדעתי צריך להדליק לך נורה צהובה. אתה אדם עם מצפון, ואתה לומד, ואתה מתקדם. ואתה צדיק. לא חושבת שאתה צריך לספר את זה למישהי, כי זה ממש לא משנה. זה כמו שתספר למישהי שגנבת ממתק כשהיית בן 5. הכל טוב אחינו. אתה באמת מדהים שאתה כל כך מתחרט. יאללה, תעבור שלב. כי וידוי עשית, וגם קבלה לעתיד. עכשיו נשאר לך רק להאמין בכוחה של תשובה.
ממש לא. יש פה לפעמים תגובות פשוט אלימות. וזה ממש לא לגיטימי גם אם ככה הרגילו את המגיב לחשוב. צריך לחשוב על ההשלכות של הנפש שקוראת מעבר למסך, במיוחד כשזה נוגע בנושא שהוא רגיש ממילא. אדם רוצה להתקדם, ופשוט הורגים אותו. לגיטימי? ממש לא.
ומי שמגיב בחריפות שלא בצדק, שיצפה לתגובה הולמת חזרה, כי גם הוא כותב בפורום, אז שיקח את הסיכון גם הוא בעצמו.
וחושבת שזה בסדר גם להגיד לו שיחוס על נפשו, ולא יכתוב כאן דברים שיתחרט עליהם.
זה נכון שאדם לוקח סיכון. אבל מפה ועד להפוך כל דעה/הודעה ללגיטימית, אלוקים גדול.
ממש לא כל דעה לגיטימית, וזה שזה פורום זה ממש לא מעניין.
ולא אמרתי שהיו פה דעות לא לגיטימיות, גם אם חלקתי עליהם בחריפות. אבל בהחלט קיימות כאן כאלה שאני אומרת לעצמי לפעמים "רוצח ברשות התורה". מילים יכולות להרוג, במיוחד מילים כביכול בשם התורה.
ועדיין. הוא צריך למחוק את זה בלי שום קשר להשלכות של המעשה שלו, כי פשוט אין לו שום דבר בעולם לעשות בעניין. סימן שזה כבר לא רלוונטי.
לפני הכל, אתה דואג לעצמך כי אתה ראוי לזה גם בלי קשר לדייטים.מור ולבונה
המעשה הוא נחלת העבר, ולכן רצוי לעבוד ולהיפטר מהחרדות והקושי הרגשי שאתה סוחב על עצמך.
אני מתנצלת אם זה היה נשמע מהתגובה שלי שיש לי יצר מציצנות וסקרנות ומתוך כך פירטת את הדברים. מההתרשמות שלי, אתה בחור עם רגישות וזה ממש מקסים. תייעל את הכוחות האלו לחיוב ולא כמנגנון שיגרום לך כל החיים להתייסר.
מאחלת לך שתרגיש את הקב"ה בתהליך הזה ותצא ממנו מחוזק ואולי אפילו תתחיל לצאת
תודה לכולכם, קודם כל. אחשוב על הדברים שנאמרו, ובעיקר על אלה שענו על השאלה שלי, בעניין השיתוף במקרה בדייט. אני מצטער שהשרשור הגיע לאן שהוא הגיע, זו לא היתה כוונתי.
בשביל לחזור בתשובה אתה לרצות את מי שפגעת בה.ראשית חכמה
לא מספיק שאתה "מתחרט", בעבירות שבין אדם לחברו יש גם צד נפגע.
אי אפשר לעשות מהסיפור הזה כאילו העניין זה רק אתה.
בדקת מה קרה לילדה שפגעת בה?
יכול להיות שהיא עוברת טיפולים עד היום מהטראומה שזה יצר אצלה?
יכול להיות שאין לה כסף לטיפולים והיא צריכה לעבור כאלה?
פגיעה באדם אחר היא לא עבירה בין אדם למקום שאפשר להתחרט עליה (באמת, אין פה ציניות וזלזול בחרטה) וזהו, נגמר.
כתוב שפנינה כיעסה את חנה כדי שחנה תתפלל ויהיו לה גם כן ילדים ואעפ"כ נענשה שכיעסה אותה ונהרגו בניה עבירות בין אדם לחברו זה לא צחוק.
השאלה היא גם למה אתה מצטער? כי זה מרגיש לך לא נעים כי זה חטא שקשור למישור המיני (כמו כל דוס טוב)?, או שאתה מבין שפגעת במישהי בצורה איומה?
אם הייתי יודעת שמישהו פגע או הטריד מישהי או מישהו מינית, הייתי רוצה לדעת שאכן הוא עשה הכל כדי לכפר על המעשה שעשה. אם הוא אכן עשה הכל, כולל לממן טיפולים לנפגעת הייתי מוכנה לצאת. אם לא, לא.
ילד בן 9 שעשה משהו (לא מי יודע מה) לילדה בת 3, זה לא "עבירות שבין אדם לחבירו". הוא לא בגיל שחייב בדברים כאלו.
אי אפשר לקחת מההלכה מה שרוצים, הכלה זה לא רק "הרגשה".
ומי אמר לך שפגע "בצורה איומה"?
לדעתי, הלכתית, הצורה שכתבת כאן, בלי לדעת פרטים, היא עבירה בין אדם לחבירו (אונאת דברים), יותר מה"בין אדם לחבירו" שלו בתור ילד שעוד לא בגיל שמחוייב במצוות. ובסברה חזקה שהילדה כלל לא תפסה שיש בעיה.
א. אני עונה על השאלה שהוא שאל. הייתי מוכנה לצאת רק עם מי שעושה הכל לכפר על מה שעשה בלי קשר למחוייבות ההלכתית. זה שקטן לא "חייב" מבחינה הלכתית לא אומר שזה בסדר מה שהוא עושה.
וחוץ מזה, שהרב אמר לו להמשיך הלאה. אז מי אנחנו שנגיד אחרת...
ובכלל, מי אמר לכם שזה שפוגע יגש לנפגע ויבקש סליחה יעשה טוב? לא מבינה מאיפה הביטחון לומר למישהו לעשות דבר כזה. זה אולי יגרום לו להרגיש טוב עם עצמו שביקש סליחה, השאלה היא מה זה יעשה לה. וזה יותר חשוב במקרה הזה.
גם כדי לייצר נורמות ומערכת ערכים בהם מי שפגע לא יכול להתקרבן ולשחק אותה מסכן, גם כדי באמת לכפר על המעשה וגם בתור אחת שאמורה להתחתן איתו, להבין שהוא באמת מבין את החומרה של המעשה ולא נגעל בזה רק ברמה האישית של "אוי איזה מגעיל אני" אלא באמת בקטע של "פגעתי במישהי ואני ממש מתחרט שהיא נפגעה ואעשה הכל כדי לכפר על זה"
כי כאשר מתייחסים כך למשהו שעשה ילד בן 9, זו זילות של כל המושג. זה "להתקרבן ולשחק אתה מסכן"?.. אז מבינים שזה לא רציני - ואז גם מיטשטשת חומרת הענין בדברים שבהם זה באמת כך.
ילד בן 9, שנהג כמו שהוא נהג, וכותב כעת כמו שכותב, לא אמור עוד "לכפר על המעשה". והוא הבין גם בתור ילד שזו התנהגות מגעילה, גם אם לילדה זה לא עשה כלום.
אני לא יודעת מה זה "לא מי יודע מה" אני לא יודעת מה היה שם אבל בחיים אני לא אקרא להטרדה כשלא עברתי אחת כזאת "לא מי יודע מה" כי זה דבר סובייקטיבי לגבי הנפגעת.
השווית בין עבירות שבין אדם למקום, לבין אדם לחבירו,ד.
שבזה צריך לרַצות את חבירו. זו משנה במסכת יומא, שמובאת להלכה.
אם לא התכוונת לכך, אלא סתם להסביר לגבי פוגע בחבירו, בסדר...
לגבי "דבר סובייקטיבי לגבי הנפגעת", בכללי זה בוודאי נכון.
וזה לא נכתב בהקשר כזה, אלא בהקשר לגיל שמדובר עליו. ילד בן 9 שנהג כפי שהוא תיאר (ומחקו משום מה), חד פעמית עם ילדה בת 3, לא אמור לחפש אותה כשהוא בן 21 ולרַצות אותה, ולחשוב אולי אין לה כסף לטיפולים שהיא אולי עוברת עד היום.
בעיני, כשאשה מבוגרת כותבת כך, בלי שכמובן יודעת פרטים, זו עבירה יותר חמורה בין אדם לחבירו.
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).
זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.
לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.
לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................
לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.
אני דווקא הוקסמתי כשהבחורה סירבה לעוגיות שהבאתידורש טוב לעמי
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
