זה היה
זה נגמר
אבל יש הרגשה
שרע לי וזה ולא ייגמר כאן.
אבל זה כן ייגמר.
כי זהו. וזה מה שצריך.
ושמישו יסביר לי למה אני כותבת את זה כאן.
אני עייפה.
אני רוצה לישון. רק לישון.
ומחר לקום בזמן. ובכלל להתעורר. אל לא רק להתעורר אלא גם לקום.
אני רוצה הרבה דברים.
מעניין אם לרצון שלי יש איזשהו פינת ביטוי עצמי.
צריך לבדוק את זה בהזדמנות. כי המיטה זה ביטוי עצמי גרוע. והוא בזבוז זמן של ממש.
יש לי משו עם צמד המילים האלה לאחרונה.
יש לי משו עם הרבה דברים לאחרונה.
מחשבות של אנשים עיייפים.
של אנשים מותשים.
של אנשים שמוזר להם לכתוב כאן פתאום
והם לא מבינים למה הם עושים אתזה לעצמם.
מחשבות של אנשים שאין להם כוח ללכת לישון כי בחוץ קר ובנתיים הפלאפון כאן בהטענה.
מחשבות.
אניח צריכה מחר לקחת איזשהו תרגיל מהקופסא ולכתוב. זה יהיה מדהים אם אני אכתוב משהו ואצליח להשתחרר.
חלקית לפחות.
בסדר. ב"ה שאני לא במצברוח ובכלל במצב גרוע יותר.
ברוך השם. והשם תמיד ברוך.
ויאוו.
למה אני לא הולכת לישון?
ולמה המחשבות שלי לא מפסיקות להסתחרר?
מחר טלפון.
השלישי הרציני לשבוע הזה. או הרביעי.
וצריך בכלל לבדוק מה עם שבת ומה בכללי.
למה יש חנוכה עוד מעט? זה לא טוב התזמון הזה.
אוף.
המחשבות שלי מתוזזות בקצב מהיר מדי.
אני כבר לא מצליחה לעקוב אחריהן.
חבל שאי אפשר להתכסות בסוודר ולישון כאן על הכיסאות.
בעצם יש גם ספה. אבל לא באלי אותה.
אוף. באלי לישון. לשכוח. לשחרר. להרפות.
אבל לא רק שיבוא לי.
אני רוצה שזה גם יצליח.
