נשמע לי יותר כמו חוסר רגישות והבנה

לאהוב ולחבק זה מקסים אבל קצת רגישות - הילד באמצע משחק, בוא אליו בנעימות, אל תתנפל עליו - בקיצור - יכולה להבין מה מפריע לך

אבל לדעתי יותר מזיק לילד שיש מתח או מריבה בין אבא ולאמא או שיש לאמא ביקורת על מאשר מה שאבא שלו עושה לו (אני מסתמכת על זה שאת אומרת שברור לך לחלוטין שזה בא אצלו ממקום שהוא רוצה להעניק אהבה)

מה שהכי משמעותי בכל העסק זה איך לדבר על זה עם בעלך. זה כבר עניין של תקשורת.

לא לבוא ולדבר ממקום של - אתה לא בסדר אלא ממקום של - יש פה עניין ששנינו רואים אותו בצורה שונה, אני רוצה להבין איך אתה רואה את זה (ואת צריכה לעבוד על עצמך באמת לרצות להבין ולא להגיד את זה מהשפה ולחוץ) הייתי מאד שמחה שתנסה להבין איך אני רואה את זה ולמה. לא להגרר להאשמות. להסביר לו מפורשות שאת לא באה להאשים אלא באמת רוצה ללבן את הנושא הזה ביחד.

אפשר לשאול כמה זמן אתם נשואים ובן כמה הילד?

בהחלט כיוונים למחשבה ולפעולה...
הילד בן שנתיים וקצת. נשואים שלוש וחצי שנים

אבל ברור לי שזה רע, מאוד אפילו, ממקרים שנתקלתי בהם.

ילד תריך לדעת שיש לו שליטה, ולו מינימלית, על הגוף שלו.

שלי דווקא די ברור שאין בכך נזק מיוחד... (אם כי אני באמת לא חושב שזה נכון להפריע לילד באמצע משחק כי רוצים באותו רגע לחבק אותו..)

ראיתי כאלה עם מנטליות "ספרדית-חמה" כזו, לא קרה כלום... הילדים לוקחים בפרופורציה.

וכבר כתבתי בהודעה אחרת - שאני חושב שממש אין לזה קשר לנושא של "שליטה מינימלית על הגוף שלו". בוודאי שצריך שתהיה, אבל לא שייך לנידון זה של ילד בן שנתיים שכך המנטליות של אביו וסבו.

[ולא בגלל שיש מקרים מופרעים בעולם, נחנך ילדים עפ"י מופרעוּת. בנורמה, זה בערך שום דבר, לדעתי.

אגב, דווקא אבא כזה, יכול להקרין לילד שלו שבמקרה שמדובר במישהו אחר שמציק לו, אוי לו...]

לא חושבת שיש על מה להתווכח כאן, אלא אם כן זה יהיה ויכוח של 'אני חושבת -' 'אבל אני חושב -' שלא יוביל לשום מקום אז סתם חבל.

בכל מקרה אתה הבאת דעה אחת, אני הבאתי אחרת, ושפותח השרשור יעשה את שיקוליו.

שנשמעה כאילו-אובייקטיבית: "האינטואיציה שלך נכונה. זה בהחלט עלול להזיק".

על כך הגבתי ש"מי אמר" - והנה, לי לדוגמה יש דעה אחרת. כדי שלא ייראה כאילו יש איזה "ידע מקצועי מוחלט" כדברייך, כי כך זה היה קצת נשמע.

אבל בתור הבעת דעה - בוודאי שכל אחד יכול להביע את כיוון מחשבתו/נסיונו.

כלומר, בוודאי ראוי שאבא יקשיב לאמא, ואמא תקשיב לאבא.

אבל לפעמים יש מנטליות שונה גם בין ההורים, וכל זמן שזה לא קיצוני - צריך לקבל את זה. 

לגבי עצם הענין - כבר אמרתי שגם אני חושב כך. גם לפני שהילד צועק... צריך "חוש"..

אבל עדיין, בתוך המכלול של מה שיש לו עם אבא שלו - זה כנראה לא יזיק...

גם אני לא "בעד זה" לכתחילה.

רק אומר שכאשר דנים על משמעות של משהו כזה בהקשר המדובר, צריך לקחת בחשבון את המנטליות, ושהילד גם תופס את זה, ולא להגזים בפרופורציה וההשלכות.

נהיה לחלוטין משהו מוגזם כיום, שכל דבר מטים לנושאים כאלו.

ילד נומרלי, מבחין יפה מאד בין אבא/סבא, לסתם מישהו.

ולא בגלל שהם באים באמצע משחק ומחבקים בלי לשאול אותו - ומן הסתם זה סוג של משחק כשאומר די - יחוש כך כלפי מישהו זר.

[כבר כתב הרב דסלר דברים בכיוון דומה, כלפי מי שרצו לומר שמכה בבית מטעמי חינוך, תגרום לילד להיות אלים.. בלי להיכנס כעת לנושא הזה ספצפית. לילד נורמלי יש הבחנה ברורה בין הבית למחוץ לו. ומי שמנסה "לחנך" אחרת באיבוד הגישה הזו, דווקא הוא הגורם לרעות שעלולות לצמוח מזה. זה איבוד של נורמליות בסיסית. ואולי גם לא יחליפו לא חיתול, לא יקלחו - בוודאי כשלא מסכים - וכו', מחששות כאלו.... רחמנא ליצלן מלגשת כך]

או דמות קרובה אחרת?

וזה בודאי מוכח מחקרית.

לא מדברים פה על חינוך, ילד יודע כשמחנכים אותו.

אבל כאדם מבוגר מחבק ילד למרות שהילד לא רוצה- הוא בעצם עושה את זה בשביל עצמו, בשביל ההנאה שלו.

אם ילד בן שנתיים לומד שלא עוזר לו להתנגד לחיבוק או לזה שירימו אותו בשביל הכיף (הכיף של מי שמרים, כן?) הוא לומד שאין צורך להתנגד, כי התנגדות לא תעזור.

ואם מחר השכן או הדוד ינסו ח"ו לפגוע בו, הוא לא ינסה להתנגד, כי הוא כבר יודע שאין טעם להתנגד למבוגר שרוצה לעשות בגוף שלך משהו שאתה לא רוצה שהוא יעשה.

ילד אמור לדעת שהגוף שלו הוא שלו- ולאף אחד, ואף אחד כולל בפנים גם בני משפחה- אין זכות על הגוף שלו חוץ ממנו.

ואם פתחו על זה שרשור-

כנראה זה קצת יותר מדי.

ברור שלפעמים קטרה שאתה קורא לילד והוא מנסה לברוח ומחבקים/מנשקים/מעיפים באויר כדי לנסות בכל זאת לייצר תקשורת,

אבל אם זה על בסיס קבוע וכדפוס התנהלות- זה בעייתי.

ואני מאמינה שפותחת השרשור יודעת להפריד בין משהו יומיומי רגיל, לבין משהו שהוא קצת מעבר.

לוקחים מציאות מופרעת - וממפרעים על ידה את המציאות הנורמלית.

אני לא מסכים לזה.

את ה"חקירות" האלה, "אם אדם מבוגר מחבק ילד כשהוא לא רוצה, אז זה בעצם בשביל ההנאה שלו".. אפשר להגיד ממש אותו דבר על אם אבא או אמא מחבקים את הילד לא כהוא לא רוצה.. שבעצם אמא מחבקת את הילד להנאתה (רוב החיבוקים של תינוקות אצל הורים ממוצעים, זה לא כי באותו רגע הילד "רוצה"/מבקש את זה, אלא אקט טבעי. ביטוי טבעי של אהבה. ואצל אימהות זה ממש פעמים רבות רצון שלה... נו, אז "להנאתה".. שלא תחבק.. כבר היו באמת כאלו שהתבטאו בסגנון כזה. חלק כאילו "רוחני", וחלק סתם מסקנות מופרעות. הגיעו לדברים קשים... לא כל דבר צריך להתפלפל ולהביא לקיצוניות. כבר כתב חובות הלבבות בשער הבחינה, שה' עשה כך, אחרת היו קצים מלטפל בילדים מחמת הטורח. אז יפה מאד מי ש"מכווין" רק להיטיב לילד ולא מאבד עם זה את טבעיותו, וזו לא מידת כל אדם. וגם מי שסתם מביע כך אהבה שלו טוב מאד. ובכלל, מוטב ינהגו בטבעיות, בגדר הנורמלי).

ילד בן שנתיים שאבא שלו משחק איתו, מרים אותו, מביע את אהבתו (למה "הנאה". כל אחד, שיחיל מה שבראשו על עצמו ולא על אחרים), לא "לומד" שהתנגדות - לאחרים - לא תעזור. זה אבא שלו.

ומי שחושב ש"סתם אבא" בחזקת חשוד (לא שאת אמרת) - שילך לטיפול פסיכיאטרי, ולא ידביק אחרים בענייניו.

ילד בן שנתיים, לא לומד ש"לאף אחד אין זכות על הגוף שלו חוץ ממנו", כולל להורים.. אלו מסקנות כמעט פרנואידיות. ההורים מחתלים/מקלחים אותו גם כשהוא לפעמים מתנגד/צורח. אל דאגה - הוא לא יסיק מזה שום דבר. וגם ידע להבחין  יפה מאד בין אהבה, אפלו "מעצבנת" לרגע, לבין תקיפה כחנית ח"ו.

וההורים גם יודעים לומר לו שלא הולכים עם מי שאינו מכיר. וסתם מכירים/דודים וכו', אלו אנשים טובים שרוצים בטובתו.  וכל בר דעת מבין, שגם אם אחוז "פגיעות" ל"ע, זה מאנשים שתדירים בסביבה, כי פשוט בהם פוגש - עדיין לא רוב אלו שבסביבה, הם אנשים שפוגעים, כמובן... ההיפך.

ואין שום סיבה לחשוב ש"אם פתחו על זה שרשור"... פותחים כאן שרשור על כל דבר בערך.

ולמה "להאמין שפותחת השרשור יודעת להבחין"?... מהיכרות אישית?  למה לא "להאמין" למה היא מצטטת מבעלה?

אז אע"פ שגם אני לא חושב שזה טוב לנהוג כך - אבל מדבריה ותגובות בעלה - זה נראה די ברור: מנטליות ספרדית-חמה של לחבק, "נשמה".... שבמקרה הספציפי, לא כ"כ נותנת משקל למה שילד בן שנתיים נמצא באמצע משהו. לא שכך לכתחילה נכון, ולא נורא.

[ולמה "ברור שקורה" שילד בורח ובכ"ז תופסים כדי לייצר תקשורת? כי זה את מכירה מקרוב, מן הסתם? אז אצל אדם כזה, "ברור שקורה", מה שאצלו - ממש מאותה סיבה בלי לחשוב עליה, גם אם הילד "מתעצבן" וגם אם באמת לא נכון לנהוג כך לכתחילה]

הכי נורא, זה לייצר עולמות של חשדות משום דבר.

תחבקי ילד, גם שלך, "בכח", זה מן הסתם נכון. גם אני.

וילד בן שנתיים, רבּים יקלחו גם אם אינו רוצה, קצת יבכיין, ואח"כ ישמח. רוב ההורים הנורמליים, לא שואלים ילד בן שנתיים אם הוא מעדיף להתקלח לבד (זה הגיל שדובר). אם הם שואלים, דומני שהם צריכים הדרכה בנוגע לבטיחות של ילדים...

ואם מישהו יקשר את זה ל"מיניות", זה פשוט דבר מופרע בעיני. עושה גם את ההורה למופרע - שזה מה שיש לו בראש - וגם את הילד, שזה מה שהוא גדל איתו.

ילמדו מהבית, בצורה מתונה ונורמלית, ובדרך-אגב, לשמור על עצמם. לא צריך בשביל זה כזה "ענין". 

[ולגבי מה שכתב בסוף, "אך אחד פה לא אמר".. עייני בסוף ההודעה שלה כותבת הצעירה שלפנייך, ותראי.. ואצלה הרי זה כנראה לא בא מנסיון כהורה. אז זה מה שאני אומר, כשמרגלים מראש לחשוב כך - זה יוצר דבר מופרע, בראש ובמציאות.  זה שצריך זהירויות בגלל בעיות שלצערנו לעיתים - לא מצויות בד"כ - זה נכון. כשהופכים את זה למשהו היסטרי שמכתבי את החשיבה, זה כבר מעין "פאראנויה". יש כאלה שגם חיים כך בחשש של שמא יגנבו מהם משהו וכו' וכו'. ה' ירחם.

ואם תופסים אכן שבמקרה כזה, אכן זה ענין של אהבה ומנטליות - לא מגיעים לכתוב כך. זו ההיסחפות]

אמרתי עקרונית. כי זה כבר עלה כאן בהקשר זה או אחר.

ונכון שהחינוך לשמור על הגוף ועל הנפש בא מהבית. אבל חלק אינטגרלי מזה, הוא ההבדלה הטבעית בין ההורים לאחרים. זה בדיוק מחזק את הענין. לא איזו "פרנויה", אלא הבחנה ברורה בין דבר לגיטימי לדבר לא לגיטימי. אם כי, אכן, הורים צריכים סתם כך להיות חכמים ולא לעשות דברים "בכח" כשלא צריך.

[ואני התייחסתי לדוגמה שהועלתה. כי מאד משמעותי הגיל שעליו מדובר]

[ובאמת, כדאי קצת לקחת את המנטליות שלו ביותר קלות. מה שהוא אמר לך, מסביר בדיוק את ההבדל. זה לא נורא...]

אם מראש לא היה מרגיש התנגדות שלך, אולי היה יותר קל להעיר משהו על זה. על חיבוק כשזה באמצע משהו, נראה מפריע.

כעת, לכאורה, כדאי שתרדי מזה. תני לו להסתדר עם הילד שלו כרצונו. לכל היותר הילד קצת יתעצבן, יש להניח שהחום הזה מתבטא בעוד דברים טובים. אז מה יקרה.. אולי כשהילד יגדל, יזכור שלא סבל את זה - ולא ינהג כך; ואולי ההיפך - למפרע יזכור שזה דווקא די נחמד איך אבא מבטא אהבה בצורה כזו, וגם ינהג כך...

אחרי שיעבור כמה זמן רגוע - את יכולה לומר לו, שאת מציעה לא שיימנע מחיבוקים, אלא שכאשר הילד באמצע משהו, ובוודאי אם אם אומר די, כדאי להשאיר את החיבוק לזמן אחר, כדי שזה לא יהיה מאוס בעיניו, כי הרי הוא רואה שלא כ"כ מעונין בכך. שלא מתוך עימות - יש יותר סיכוי.

ומכל מקום, מעבר ללנסות באוירה כזו, אין לך הרבה מה לעשות - ומוטב להתעלם. זו לא התנהלות בלתי סבירה, ומותר לאבא שתהיה לו גישה שונה מהאמא בדברים מסויימים. אני מעריך שלילד לא יקרה כל נזק - וחבל לקלקל את היחס ביניכם, שזה בוודאי מזיק לילד...

הצלחה רבה.

וודאי שזו אהבה.

אני בטוחה שלא התכוונת לומר את זה כך.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....