תודה לכם על התגובות..

לא מדובר במצב סתמי. ודאי שכולנו חווים עייפות ונרדמים לפעמים בלי לדבר מספיק, אלא כשיש מתח באוויר בגלל ויכוח, קשה להתעלם מזה שבן-הזוג פגוע, אבל לאורך חודשי נישואינו הספורים אשתי שוב ושוב מתכנסת ולא מנסה לפתוח בפיוס אלא מחכה, לפעמים ימים שלמים, שאני אעשה זאת.

ומה אומר לכם? עייפתי. והמחשבה שעוד מסע ארוך של חיים שלמים לפנינו גורם לי צער גדול והרהורי חרטה )-:

צריך להביו יותר את הדינמיקה, מה קורה בדר"כ - היא מחכה ימים שלמים ובסוף אתה פותח בפיוס? איך זה נראה - אתם מפתחים שיחה/דיון על מה שהיה עם תובנות והסקת מסקנות לעתיד או שפיוס אצלכם הכוונה שתמיד אתה מבקש סליחה?

בנייה של חיי נישואין זה אכן מסע של חיים שלמים ויש מה ללמוד על איך לבנות תקשורת נכונה עם בת הזוג, המסע הזה הוא מאתגר אבל יש בו הרבה קסם ויופי

אין מקום להרהורי חרטה, זה היה קורה עם כל אחת, אם לא בצורה הזאת בדיוק אז בצורות אחרות, זה תהליך טבעי וצפוי מראש, קבל את זה ותתחיל לבנות ובעז"ה תעשו ותצליחו

יש ספרים, יש שיעורים ברשת, ממש כדאי להשקיע בזה

כדאי שתלכו ליועץ נישואין

סוף מעשה במחשבה תחילה

והרבה פעמים ככה זה נשים

תודה רבה על המענה! עזרת לי לראות את זה קצת אחרת (-:

כמו שבת 30 אמרה, אני רוצה רק להדגיש, כשאתם מדברים על זה ביניכם ממש חשוב שזה יהיה ממקום של להבין אחד את השני ולדבר על מה מרגישים. לא להגרר לדיבור מאשים וכו כי אז זה יכול דווקא להרחיק במקום לקרב.

ואני יכולה לשתף מהנסיון שלנו, הרבה שנים אני הייתי נוטה להפגע ולחכות שבעלי יפייס. לא היה לו קל איתי תמיד, אבל היה מאד מכיל ומבין עד כמה שיכל. והוא כל כך חיזק אותי ובנה אותי רגשית, שהיום כבר התהפכנו בתפקידים, ובהחלט יש לא מעט פעמים שאני זו ש"שוברת את הקרח" בסיטואציות האלו.

אשתך לא מנסה כנראה לעשות לך "דווקא" או לפגוע בך. זה יותר נראה שקשה לה והיא מאד פגועה כשהיא במצבים האלו. אמנם גם אתה פגוע, אבל יש את הצד שלה גם.

אין כאן צודק ולא צודק. כל אחד חווה קושי כשיש מתח בין בני הזוג. 

החכמה היא להיות זה שמצליח להתחזק עם עצמו ולהיות במקום כזה של לחזק את עצמו ואת בן הזוג, במקום ליפול ל"מלחמה" שרק מחלישה את שניהם בסופו של דבר.

אין כאן מי ינצח ומי יפסיד. יש כאן או שני מפסידים או שני מנצחים..

ייעוץ זה תמיד דבר טוב בתחילת חיי הנישואין, כל עוד זה מישהו או מישהי מקצועיים.

ובכל מקרה שווה לך לדבר על זה איתה, מכיוון שבסופו של דבר בע"ה כשיהיו ילדים, הם ילמדו מזה והשאלה אם זה דרך חינוך שאתה ואשתך רוצים להעניק לילדים, להסתגר במקום לדבר כשנפגעים.

בכל מקרה בהצלחה....

בפרט אם זה לא משהו שבאופן מובהק וחד צדדי האשה התפרצה (שאז אני לא מקבל שיש הצדקה שתחכה תמיד שהאיש יעשה משהו. גם לה יש בחירה אחרי הכל..) - 

האשה, שהיא מוכתבת/נשלטת יותר מההרגשה שלה, מרגישה כאילו "אינה יכולה" לפתוח בדיבור. כאילו אין לה מאיפה להתחיל. לא יכולה להשליט את השכל ולהתחיל ולסמוך על ההרגשה שתבוא אח"כ.

ולכן, יתכן שיש מקום לכך, שהאיש יפתח בשיחה; או סתם יצור אוירת קרבה, ו"יפשיר" אותה, או יציע בנחת לברר מה קרה ביניהם ולחזור לאוירה טובה.

אפשר גם, אחרי שמגיעים למשהו כזה, לשאול, לא בטענה אלא בהתענינות: למה את לא זו שבעצם מתחילה ב"פיוס"? את מרגישה כאילו את לא יכולה לדבר עד שאני נותן פתח? כאילו "זה לא יוצא לך"?

יתכן שבשעה רגועה, היא עצמה תוכל להסביר את ההרגשה - ותסכמו ביניכם איך מנהלים מצב כזה. גם אתה תוכל להסביר בנחת מה אתה מרגיש מזה. ולפחות תגיעו, שמוסכם שזה שאתה היוזם, זה לא כי אתה "אשם", אלא כי אתה הגבר ועושה טובה לשניכם, גם לה.

ומלחמה קרה היא מלחמה כואבת.

אשתך צריכה לדעת לדבר, וגם אתה. יכול להיות שהיא פשוט לא למדה איך להביע.

דעתי היא כמו שכתבו כאן- ללכת לייעוץ. אתה צובר מרמור, מן הסתם גם היא, וכל היופי בזוגיות מתקדר בעננה שחורה.

אל תחכה שהיא "תבין לבד שהיא צריכה לשנות דפוסי תקשורת". לכו ביחד למישהו חיצוני והוא יעזור לכם בזה.

בהצלחה!! 

אתם עדיין בשלבי למידה

ככה נראה לי

לא כל קושי הוא משבר

יש לי הרבה מה לומר על זה אבל קצרה בזמן, אשתדל לפרט בהמשך - לתועלת כל מי שיקרא את השרשור הזה

מה שבטוח, שרוב הזוגות נתקלים בקשיים נורמליים במיוחד בתחילת בניית הקשר ועם הדרכה נכונה, רצון טוב ומוכנות לעבוד על המידות ועל הנישואין אפשר להצליח בגדול.

ומאד מסוכן להכניס לאנשים לראש שאולי יש להם קושי נפשי כשמדובר בקשיים נורמליים ורגילים לחלוטין שרוב הזוגות נתקלים בהם בצורה כזו או אחרת - עצם העובדה שגבר ואישה מתחתנים ולומדים לחיות ביחד מביאה איתה הגדרה התמודדויות עם הרגלים שונים אחד של השני, צורת תקשורת שונה ועוד 

זה נורמלי, זה צפוי, וכשמתמודדים עם זה נכון הקשר נבנה, צומח, מתפתח

אז אולי צריך להירגע, לנשום אוויר ולחשוב מה לעשות.

א. בני אדם לומדים מניסיון של אחרים ומתייעצים בהרבה דברים- למה לא? תמיד הייתה התייעצות והדרכה, בטח בנושאים של זוגיות ובניין הבית, היום מדובר ביועצים מקצועיים, פעם זה היה הורים\רבנים וכו'. מה ההבדל? אני באופן אישי זכיתי שיש לי רב להתייעץ איתו, אבל לא לכולם יש.

ב. למה להתאמץ להמציא את הגלגל מחדש כשיש גלגל? למה לא ליהנות מהעובדה שיש הרבה ידע שיכול לעזור ובמקום להגיע למקום מסויים אחרי שנה של עבודה בלי כיוון, להגיע לזה עם עבודה של חודש בצורה מכוונת יותר? 
ג. מאיפה זוגות אמורים לדעת מה זו זוגיות? אי אפשר להכין לזה מראש, זה כמו ללמד שחיה בהתכתבות. 

בקיצור- אין עם זה בעיה. זו דרך מקובלת היום ללמוד בסיס של זוגיות- וזה העיקר, שתהיה זוגיות טובה,
התפיסה שהולכים לייעוץ כי משהו  לא בסדר, היא בעייתית- הולכים לטיפול כי משהו לא בסדר, הולכים לייעוץ כדי ללמוד, כמו סדנת זוגיות וזה מבורך שיהיה את זה.


 

זוגות צריכים להאמין ביכולת שלהם לבנות בכוחות עצמם.
ממש לא נכון להגיד שא"א לבד.

לעצם הטענה- גם הצרכים והרצונות מהזוגיות בדור הזה הם שונים, וגם לפני כן עזרו מאוד לזוגות, לא יועץ עם "תואר" אלא עם ידע שהתייעצו איתו(בד"כ רב ורבנית הקהילה).

איך אישה לומדת להיות אמא? מהניסיון של אמא שלה, של חמותה, של עצמה, מספרים וכו'-
והרבה פעמים מאוד עוזר שיש מי להתייעץ איתו, וזה מצויין להתייעץ.

למה לא להשתמש בידע חשוב?
אולי שאישה לא תקבל הדרכה להנקה כדי שתלמד בעצמה?
חבל, כאב לה, אכילה לא טובה של התינוק, בדרך כלל יוביל להפסקת ההנקה,
כשבהדרכה של 10 דק' פעם אחת אפשר לקבל הרבה עקרונות שמקילים ונותנים כוח והבנה שיכול  וצריך להיות אחרת.

כנ"ל כאן.

גם ייעוץ לא לוקח את האחריות והעבודה מבני הזוג- רק מכוון אותה.

וזה יכול להעשות ע"י שיעורים, ספרים, קורסים, סדנאות, יועץ נישאוין מקצועי, ליווי של רב/רבנית/מדריך חתנים/מדריכת כלות

הרעיון הוא שיועץ מקצועי זו רק אחת האופציות ובעיני זו ממש לא צריכה להיות האופציה הראשונה. רוב הזוגות הנורמטיביים יכולים להסתדר נפלא עם הספרות העשירה הקיימת בנושא

בסופו של דבר הכי חשוב שתהיה נכונות לעבוד ורצון לעבוד אחרת שום ספר או שיעור או אפילו ייעוץ לא יעשו את העבודה בשבילך

מה לעשות שכשאנשים באים להתייעץ עם גורמים לא רשמיים שלא מבינים הכל(ר"ע הפורום) האחריות שלנו זה לשלוח אותם להתייעץ עם מי שמבין בזה?
מי שרוצה ללמוד זוגיות יקרא וישמע שיעורים- ולפעמים עדיין, ירידה לחיי המעשה היא מורכבת גם אם שמעתי שיעור. בשביל זה יש יועץ(וזה לא משנה אם היועץ הוא "רשמי" או רב\מדריך חתנים שמבין בתחום), להרבה אנשים אין את הליווי והייעוץ של מדריך חתנים קרוב או רב קרוב- והם צריכים מישהו שמבין בזה שיעזור להם להתקדם.

לא מוצא למה זה שלילי.

אני גם נתתי את זה כאופציה

רק היה חשוב לי להרחיב את הרעיון שלא כל זוג יחשוב שהוא חייב יועץ נישואין כדי להצליח, יש עוד דרכים

ויש גם הדרגתיות, מתחילים בהדרכת חתנים/כלות ממשיכים עם שיעורים/ספרים ואם יש קושי ספציפי שלא מצליחים לצלוח אותו כך אז אפשר ללכת ליועץ

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.