1. לא תיקום ולא תיטור. את כן תהיי לארג'ית. את תצאי מזה טוב.

2. ככה הם ילמדו להבא מה ראוי ומכובד לתת.

3. הנתינה תנקה לך את הלב. את עשית איתם חסד כזה גדול, אז תמשיכי ככה. 

זה לא ענין של נקימה, ואני בד"כ מאד לארג'ית, זה יותר הענין של הפגיעה, ואני דוקא חושבת שאם אביא להם מתנה מכובדת הם ירגישו לא בנוח, כמו שהיה באותו ביקור, שהראיתי לגיסתי בגדים שקניתי לילדים במחירי מציאה, דברים מהממים בסוף עונה לשנה הבאה, (זה היה עוד לפני שהיא הוציאה את המתנה שלה), וראיתי שהפנים שלה ככה די החמיצו (משהו קטנטן, שא"א לראות), שאלה, יו, איפה קנית... וכו.

אח שלי מרגיש מצוין עם הסיפור, הוא מגיע אלי הרבה ושורץ אצלי, בתחילה חשבתי לומר לו את אשר על ליבי, אבל החלטתי שלא, אני לא חושבת שזה מרוע לב, אלא מהרגל של בני אדם לקבל ולקבל, ואחרי רגע לשכוח, ובאמת שהלב שלי נקי בלי שןם כעס, אבל זה בראשי ככה מהרהר...

אני קראתי אותך ואני חייבת לומר לך שאת נראית לי אחלה בו אדם.
חמה,פתוחה ,משתפת,וגם מוכנה לעשות הרבה למען משפחתך.
העניין הוא כזה. גבולות .

ככה,פשוט.
את כותבת שהצעת.אז  אל תציעי.
אם הם יבקשו ואם יתאים לך לעזור,ושוב מתוך הגבולות של יכולותיך,תעזרי.
זה לא אומר שהקשר ביניכם לא יהיה טוב,להפך,הוא יהיה קשר נכון.
הם יספרו על מה שהם עושים ות כאחות וכגיסה תקשיבי תתענייני ותשוחחי ,ככה ,בגובה העיניים. וככה תבנו יחס נקי בין האחים.

יש נטייה לאנשים שכשמקבלים משהו בחינם אז הם לוקחים ,אבל הם לא שמים לב להשקעה שהשקיעו ,יש משהו מאד נכון בלהשאיר להם את צרכיהם והם יחליטו איך להשיג את זה מתוך מאמץ ורצון,ואז הם יעריכו את זה.

עכשיו ,לגבי המתנה.
לי לא נראה שהם שייכו האחד לשני.
אז היא הביאה מתנה וכנראה שהיא חושבת שכמתנה זה דבר מכובד ויפה.
אז כשהיא תלד תרגישי חופשיה להביא איזו מתנה שאת מוצאת לנכון להביא,העיקר שזה ינתן מתוך שמחה אמיתית.וכן,מותר לך להחליט לתת להם משהו שהוא פחות ממה שאת קונה לילדיך.

ראשית, זו הייתה הצעה שלך ובאמת התכוונת להציע להם ללא תשלום. את מתסתכלת על הסיטואציה מנקודת מבט שונה, מזוית של עצמך, איך את היית נוהגת לו הם היו עוזרים לך. את צריכה לזכור שהם שונים ממך (ואף הזכרת את זה שהם זוג רחפן) הרושם שאת עושה הוא של אדם אחראי, בקרקע, זוכרת דברים ולא מעופפת בעולמות אחרים.

מכאן, שתנסי לדון אותם כפי שהם ולא כפי שאת, כי לו המצב היה הפוך משתמע כי היית קונה להם מתנה מכודת ויוקרתית. הם שונים ממך וזה בטח מתבטא בכל דבר(  אולי גם באופן שהיא תלביש את הילדים שלה). ולזוג רחפן, עם כל הכבוד, לא מתאים להשקיע כל כך... (מכירה מקרוב במשפחה)

בנוסף לא בטוח שהם מודעים לגודל ההשקעה והכסף שהשקעת ושהיית לוקחת מלקוח זר, הם לא מודעים לזמן היקר שיש ילדים ומשפחה ובטח לא בזמן ההריון שעייפים ולא מתנהלים כמו בשגרה.

אני בטוחה שהם מעריכים את עזרתך והעובדה שהם מרגישים איתך ממש בנוח( אחיך שורץ אצלך).

אני חושבת שמשפחה זה נכס יקר ששווה להשקיע בו גם ללא תמורה (במיוחד שלא רצית)

בכל מקרה, תקחי את זה בתור עבודת מידות (שזה מאוד קשה) של לתת בלי לדרוש לקבל, נראה לי שזה גם עוזר בזוגיות.

לסיום, ברגע שנהייה באמת אמיתיים ונדע לתת בלי רצון או מחשבה לקבל בחזרה. אז זה ישתלם לנו ופתאום נראה את התמורה, גם החומרית וגם הרוחנית.

בהצלחה.

אבל משהו קטן נוסף, רחפן - מבחינתי זוג שחי בתוך עצמו, לגיסתי יש טעם טוב מאוד, ואת הילדים שלה היא לא תלביש בבגדים מסוג אלו שנתנה לי.

נתתי להם באמת מבלי רצון לקבל, ועדיין. אבל המתנה הייתה פוגענית ומוטב שלא היתה, כי היא ביטאה חוסר הערכה לעבודה.

ואני אדם שנותן המון, ובאמת כמו שכתבה ירוק זית צריך גבולות, גם ללקוחות אני עושה הנחות רבות וכו... ואוהבת להיות לארג'ית, אבל את הקטע שאתה מחכה להערכה, ולפחות לא לזלזול...

אבל המשפט של נשואה+ "בנוסף לא בטוח שהם מודעים לגודל ההשקעה והכסף שהשקעת ושהיית לוקחת מלקוח זר, הם לא מודעים לזמן היקר שיש ילדים ומשפחה" בעיני הוא הכי נכון, וזה גם הגורם.

אבל--- אני עדין נשארתי באֲבֵל...

מצד אחד את נותנת בכיף וברור לך שנותנים כדי לתת ולא כדי לקבל,

מצד שני את נפגעת מהאטימות שאחרי מה שעשית להם - נתנו לך מתנה מאד עלובה אחרי הלידה.

את צודקת - זה כואב, וזה פוגע.

נכון שאת יודעת שאינך יכולה לבוא אליהם בטענות, כי לא עשית את העבודה בשביל שכר,

אך יחד עם זאת נראה לי שקשה לך מאד לעבור לסדר היום עם הפגיעה, גם אם, כפי שהבנתי הסיכוי גדול שהם פשוט לא חשבו על זה (ומסכימה איתך שזה סופר מעצבן...)

ובינינו? בלי קשר למה שעשית להם, מאחים/גיסים זה נראה לי די מעליב להביא מתנה כמו שהביאו לך....ממש מסכימה איתך שמוטב שלא היתה.

אני יודעת מה הייתי רוצה לעשות במקומך, אם כי אני מודה שאין לי מושג ירוק איך לעשות את זה יפה.

קודם כל לא הייתי הולכת על מתנה מוקטנת אחרי הלידה שלה -תהיי את  בסדר ותתנהגי כאילו הפגיעה לא היתה, ובאופן כללי, אני נגד לפגוע או להתנקם בחזרה - זה עלול לגרום לקרע, ומשפחה מורחבת זה דבר מספיק חשוב, במיוחד שכאן באמת אין ענין של רוע לב אלא חוסר מחשבה.

מה שאני חושבת - זה למצוא מישהו קרוב לשתיכן ומהימן (יכול כמובן להיות גם אישה), שיכול לדובב את גיסתך כאילו בתמימות על העבודה שעשית לה, לאחר מכן להעביר את הנושא ללידה שלך ולשאול מה קנית לה, ואז (כשישמע...)  יציין שזה עלול להיות מעליב, אפילו לומר שהוא במקומך היה מאד נפגע, והוא ממליץ לצ'פר אותך במשהו. (כאשר לאורך כל הדרך, וגם אח"כ גיסתך לא תדע שזה בא ממך)

כאמור, אותו צד שלישי אמור להיות מישהו מהימן מאד מאד, ומלא טאקט.

מקוה שעזרתי...

זה רעיון מצוין ממש, למרות שנראה לי שעצם הדיון פה כבר מקטין את עוצמת הפגיעה...

אין לי ענין ח"ו לנקום! ואני בטוחה שבסופו של דבר אני אקנה להם מתנה כמו שאני תמיד קונה, וכמו שאני הייתי שמחה לקבל, אבל הרעיון של צד שלישי חזק.

קודם כל מזדהה איתך מאוד, גם לי קרה משהו דומה כאשר ילדתי גיסתי הגיעה לברית ולא הביאה שום דבר אבל קיבלתי את זה  הבנה וכלל לא הזיז לי, אמרתי אולי בגלל שהם באו מרחוק, הנסיעה, הילדים על הראש,( וגם אין להם יותר מדי כסף) ...    אך כאשר היא ילדה את הבת הראשונה לאחר מספר לא מבוטל של בנים היא הזמינה את כולם לבריתה שלה, וכמובן אמרתי אני לא יכולה לבוא בידיים ריקות אז קניתי לה בגד של איזה מעצבת משהו יקר וממש יפה, וכאשר ניפגשנו לאחר מעט יותר מחודש היא לא טרחה לומר מילה של תודה או יחס כלשהוא.

אז לתשומת ליבך אלו הם אנשים, כשם שפניהם שונים, כך דעותיהם שונות...

לא יעזור לך לכעוס תדוני לכף זכות (וגם לי לקח הרבה זמן להבין את זה) אבל זה מקל ועוזר להמשיך בחיים ולא לקחת הכל ללב.

ובנוסף על הכל הם זוג צעיר אין להם מ-ו-ש-ג במתנות וכמה כל דבר עולה, לדעתי תתעלי וכשאר היא תלד בע"ה תיקני לה משהו שלא יבייש אותך ומשפחתך, וכאשר היא תראה את זה היא תבין לבד שלא פעלה נכון.

* דבר נוסף לדעתי חבל להכניס גורם שלישי, זה מיותר תנסי רק להמשיך הלאה, ואת יכולה בפעם הבאה שיצא לך לשוחח איתה ואם אחיך ובעלך תיצרו מעיין שיחה שתספרי על איזה לקוח שמשגע אותך בעבודה וביקשת ממנו סכום מסוים (שיהיה גבוה) וכמה כוחות ועבודה זה דורש ממך והם לבד יבינו את הרמז.(למרות שאת יכולה לגרום להם להרגיש רע... כי הם פעלו מריחוף או חוסר ידע להעריך ).

בהצלחה במה שתחליטי... 

פשוט להגיד איך את מרגישה לאחיך וגיסתך, בלי להתלהם, אלא בנחת- ושיאכלו ת' כובע.

הם בטח יבקשו סליחה , ליבך יהיה רגוע ולא כ"כ פגוע וזהו...

אני ממש משתדלת לעשות ככה וזה תמיד עובד- אני נרגעת, שוכחת, הצד שממול מבין את עצמו , נזהר לפעם הבאה ואז לא כואב לי לתת מהלב, כמו בהתחלה.

סיפור:

היה לנו זוג חברים שביקשו מאיתנו טובה- לאסןף את הילדים שלהם מהמעון (2) בנוסף על השלושה שלנו. למשך כ-3/4 שעה פעם בשבוע.

עשינו זאת בשמחה, ללא בקשת תמורה .

פעם אפילו חזרנו למעון במיוחד כדי לקחת אותם.

חוץ מזה היו מקרים רבים שבהם לקחנו את האישה טרמפ ואפילו התקשרנו לפני שיצאנו ובאנו לאסוף אותה וכל מיני כאלה.

אני ואישה עובדות באותו מקום. בוקר אחד שכחתי לקחת איתי לעבודה איזה שהם מסמכים שהייתי צריכה , והיא הייתה עדיין בבית והייתה אמורה להגיע לעבטדה.

התקשרתי וביקשץתי שתיכנס אלי הבייתה , תיקח את המסמכים ותביא לי אותם לעבודה. היא טענה שאין לה זמן ( למרות שהייתה אמורה להגיע הרבה אח"כ) ולא הביאה את המסמכים.

למרות שקצת כעסתי לא אמרתי כלום. כעבור שבוע ביקשתי מבעלה לצפצף לי לפני שהוא יוצא כדי שאוכל להצטרף אליו לנסיעה, והבחור פשוט נסע בלי לצפצף ובלי להודיע. (אנחנו ממש שכנות)

ואז כבר ממש כעסתי.

יום למחרת אמרתי לה: יש בליבי עלייך, זה לא נעים לעשות טובות לאדם שלא יודע להחזיר. אמנם כל טובה שאני עשיתי לך הייתה שלא על מנת לקבל תמורה אך מה שקרה לאחרונה לא נותן לי חשק לעשות עוד.

וזהו.

ניא הודתה בטעות, ביקשה סליחה מינורית. אני נרגעתי מהכעס ויכולתי לדבר איתה שוב בלי "לעשות פרצופים"

ולדעתי זאת הדרך הטובה ביותר- פשוט להגיד הכל. ( עדיף לא באותו רגע כדי שלא תהיה התפרצות)

בהצלחה!

כל כך מסכימה איתך!!!!

אני כל כך נגד לשמור דברים בבטן (למה הבריאות שלי צריכה להיפגע בנוסף למה שפגעו בי?)

אז נכון שעדיף שלא באותו רגע (אלא אם כן אני ממש ממש רגועה) אבל לא רק לגיטימי, אלא צריך(!) לומר הכל, כי אנשים לא תמיד חושבים כשהם פוגעים...

היינו עם הזוג (אחי ואשתו) בפסח אצל הורינו, ובעלי ככה, תוך כדי שיחת רעים עם אחי, אומר לו: "אתה, בכלל, קיבלת עבודה מקצועית בחינם... אחרים, למשל דוד של אשתך שילם לנו על עבודה כזו כמה אלפי דולרים!..."

ואני... בחדר... אוי, מה עובר? למה? למה הוא אמר את זה?...

ואח שלי בשיא... אין עליו, אומר: "אני לא שילמתי? אני הבאתי את השם של אשתך לדוד שלי, ז"א דאגתי לה לעבודה!!!"

הוא שלח לי את הדוד של אשתו, ובעצם הוא הביא לי עבודה מכניסה נוספת. וזה מבחינתו התשלום.

אני חושבת שיש ממש בדבריו, מה דעתכם?

זהו. וסתם, אח שלי אמר ככה שהם נותנים לכל מי שנולד לו משהו מתנה. אז אני באמת לא לקחתי אישית את סוג המתנה. בכיף...

מתנת הלידה שלהם אלי לא היתה בקשר של גורם ותוצאה לעבודתי, אלא כמו שהם נותנים לכולם, ואם הייתי אומרת איכשהו שזה פוגע ומעליב, יכול להיות שהייתה פה פדיחה רצינית...

הזמן הוא התרופה הטובה ביותר...

פשוט עבר זמן, ונרגעת... טוב שלא עשית משהו כשהיית בשיא הכעס כי אח"כ היית מתחרטת אולי..

לפעמים צריך לתת לזמן לעשות את שלו...

אבל בדרך כלל אם נפגעים, כמה שזה קשה, עדיף תמיד לדבר על זה ואז לגלות את הזוית של האדם

האחר-שימו לב שיש אפילו מצוה כזו, בדיוק בגלל מקרים כאלו...(לא שזה פשוט...גם לי יש לפעמים דברים בלב על אנשים

במיוחד כאלו שמבקשים טובות כל הזמן ללא תמורה...אבל אני עובדת על עצמי דווקא לדבר וללבן דברים)

רציתי רק להעיר נקודה פשוטה:

אני לא יודעת מה המעמד הכלכלי של כל המגיבים כאן, אבל אני בתחילת נישואיי, באמת הייתי קונה מתנות וגם בגדים לילדי מכל מיני באזרים, כי לא היה לנו כסף, וזה היה נראה לי ממש משוגע להוציא מאות שקלים על בגד לילד כשאפשר בעשרות.וזה לא היה נראה לי לא מכובד להביא-כי העיקר הכוונה,והעיקר שאחרי הלידה יש לך מספיק בגדים לתינוק בלי להתרוצץ בחנויות...

היום, ב"ה, אנחנו מרוויחים הרבה יותר, ועכשיו אני גם קונה בחנויות הרבה יותר יוקרתיות ופתאום יש בגדים שנראים איכותיים יותר וכו'. בקיצור נקודת ההשקפה השתנתה.

ויש לזכור שטעם בבגדים הוא מאוד אישי, וגם אם היא מתלבשת 'משגע' זה לא אומר שהיא לא יכולה לאהוב משהו שאת לא.

בטוח היא לא הביאה לך משהו שהיא חשבה שמזעזע.

בקיצור, תמיד עדיף לדבר ולנסות לראות מה הצד השני מרגיש או חושב.

ועם כל הכבוד לכולן, יש אנשים שממש אין להם (לא מדברת על אחיך) וכשהם נותנים מתנה צריך מעט להעריך או לפחות קצת רחמים...כי לפעמים אפילו לעצמם אין להם איך לקנות. וביחוד זוגות צעירים.ואין שום עניין שהם יוציאו מאות ועשרות שקלים על מתנה כשהם לא קונים מעדני חלב לילדים במכולת כי אין כסף...לתשומת ליבכן.

את מקסימה שהצעת את זה

אבל אני חושבת שבתוך תוכך את ציפית לתמורה אפילו שאמרת שלא ולכן התאכזבת

רק אם את ממש נקיה בליבך תוכלי לומר שאין צורך בתמורה

אם את רוצה אל תאמרי אני מבינה את מה שעשית ואת ההרגשה שלך , אך כנראה שבפנים כן רצית תמורה.

עוד משהו יש לי לומר

שכשלא עוברים משהו על הבשר, לא מרגישים עד שאין ילדים ואין לידות ולא מגיעים לידי הרגשת קבלת המתנות

לא מבינים איזה בגדים צריכים, איזה רמות יש בבגדי ילדים

רק אחרי שילדתי 2 בנות הבנתי שיש כל מני רמות וטיב בביגוד ילדים והבדלים במתנות שהשקיעו בי ובבנותי

זוכרת מה נעמונונה כתבה? שעדיף שלא היו נותנים את המתנה כי מבחינתה זה "צחוק מהעבודה".

היא לא ציפתה לתמורה, אך ברגע שגיסתה הודיעה לה בדיעבד(!) שהיא קנתה מתנה - זה יוצר ציפיות, ובהחלט מעלה את העבודה שנעמונונה עשתה.

ולדעתי (כתבתי לה את זה) מאחים ומגיסים ראוי לקבל מתנה הרבה יותר שוה - בלי קשר לאותה עבודה.

ואם יש לחץ כלכלי, אפשר לפצות בדרכים אחרות - להביא להם אוכל אחרי לידה, לעשות להם משהו יפה עבודת יד (לא צריך להיות אמן בשביל זה) ועוד. זה יפה, זה מרשים וזה לא עולה כסף.

אני קולטת (תקני אותי אם אני טועה) שאת מטיפה לה מוסר שהיא ציפתה לתמורה - וזה לא נראה לי נכון. כי היא לא ישבה וציפתה לתמורה ברגע שעשתה את העבודה, אלא תיארה לעצמה שאם יש להם הזדמנות למתנה - הם יביאו לה משהו שוה.

ולדעתי - זה אנושי.

לצערי, חויתי חויה שאדם שעשה לי טובה במשך זמן מה (ולמעשה לא תמיד היתה נוחה לי הטובה הזו, ואפילו לא ביקשתי אותה, מה גם שלפעמים הסכמתי לה כדי לרצות אדם אחר...) ניסה לבוא אלי בתביעות כאילו אני חייבת לו (אני לא!), ניסה להכתיב לי כיצד עלי לשלם (מה פתאום?) וגם ניסה לאיים עלי...(הסברתי לו שאני צריכה רק את הקב"ה...ואני חושבת שהיום הוא כבר מבין את זה לבד...)

אז אני די רגישה לענין שחסד עושים ללא בקשת תמורה, ויחד עם זה, מאד הבנתי את נעמונונה....

הרבה יותר נעים לא לתת אם אין או לתת משהו קטן.

הם הכי יודעים מה מצבנו והכי מבינים.......

זה לא כך, כי יש להם. בלי להכנס לחשבונות, שניהם מרויחים, דירה קיבלו על מגש של כסף, וחיים ע"ח ההורים. ושוקא לכן, אני יודעת שזוגות צעירים חסכניים ולא מבינים. והייתי מבינה, אבל הנקודה פה היתה שהמתנה אחרי עבודה ששווה אלפים. 

בס"ד,

כל הזמן אני רואה את הכותרת, ואין לי זמן, אלי לי חשק, ורוצה להגיב, והכותרת ממש מגרה תשובה, אבל אבל,

אז זהו,

בבקשה, אני מבקשת ממכם וגם מעצמי, על תצפו לתמורה, תמיד בעלי אומר לי מהמקורות, גודל האכזבה כגודל הציפיה.

אני מטבעי אישה מאד רחבת לב, נתינה סופר דופר. לא מחכה לאירועים מיוחדים, כמובן אצל המשפחה הקרובה, ילדים בעל, נותנת בלי חשבון, זה גם לא טוב לחינוך, אחרים לא יודעים להעריך נכון.

ובכן,

תמיד, כאשר עושים עבורי איזו טובה, הרגלתי את עצמי, קודם כל, להכין אגרת ברכה, תודה על הכל, לא הייתם חייבים ותודה על החסד,

אני,

משתדלת לא לחכות לתמורה, אני עושה, ומרגילה את עצמי לשכוח. נכון, זה כואב, כי עשינו מאמצים, התכוונו לכל מה שעשינו מבחינת הנתינה. ממש לכל מהלך.

לכו תדעו למה אחרים התכוונו, הן מבחינת המתנה, ואולי שכחנו איזה מהלך שהם עשו אחרי זה ושייכו אותו למה שקיבלו מאיתנו.

פעם שמעתי שגיסתי, אחות בעלי, אמרה לבעלה, לפני שנישאו, ל - .. לא צריך לתת מתנה.

נורא ניפגעתי, ושאלתי אותה למה היא אומרת כך, זה ממש לא יפה ולא מתאים ליחסים היפים בנינו, היא שמעה אותי ושתקה, אבל הבנתי שזה לא ממנה, אלא מהוריה, שהם הורי בעלי, שהם ממש, אבל ממש ממש, לא מתימרים להיות החם והחמה האידיאליים ביותר, כך שיש לי את בעלי היקר וזהו.

ותעשו לי טובה, כאשר כואב לכם, וממש יש צדק בכאב, אל תשכחו, זוהי עת רצון, לבקש מהקב"ה את כל הצורך שלכם ממנו.

ויהי רצון שהתקבלו כל תפילותינו, ושתמיד ניהיה מן הנותנים ולא מן המקבלים.

אמן.

לא בדיוק הבנתי מה הרעיון של מה שכתבת- שאת מציעה לא לחכות להבעת תודה? לא כ"כ ברור.

(בעיני זה האלף בית של הנתינה...ללמוד לתת בלי לצפות לתמורה.זוכרים את הצ'ופר של בנ"ע 'לתת ככה סתם כמו הפרחים,ללא תמורה' וכו וכו לא בדיוק זוכרת. כי אחרי זה איזה חסד בדיוק עשיתה אם קיבלת על זה תמורה? פיספסת את כל הערך של המעשה הטוב ואני מעדיפה ערכה של מצוה, של הפיכתי לאדם טוב יותר!)

בס"ד,

אסביר לך את עצמי, וכך חינכתי את עצמי.

את מסכימה איתי, שגודל הציפיה כך גודל האכזבה ?, אם כן, נמשיך הלאה.

כמו שכתבה כאן ענמונונונונה.. (או איך שקוראים לה).. שהיא נתנה, באמת נתנה, מתוך מחווה של רצון טוב, נתנה את הכל מתוך "לרג'יות אמיתית", ואח"כ כאשר קיבלה, קיבלה בצורה, נגיד "עלובה" ביותר. כאן, היא דווקא לא ציפתה, אבל לאחר שקיבלה משהו עלוב, התעוררה. זה כלל לא מתאים ולא היחסיות שנתנה. אבל אם כבר נתנו שיתנו בעיין יפה.

נשמה קיימת כאן אכזבה ? שבגלל אותה אכזבה היא כתבה כאן את הסיפור המעשה, שלמעשה הרבה מאיתנו מכירים את דוגמאת הסיפור הזה, כל אחת או אחד בווריאציה שלו.

גם אני התאכזבתי לא מעט בחיים, בגלל דברים כאלו, ואני כאן מציעה לה או לכל מי שקורה את הסיפור הכואב שלה, מתוך החוכמת חיים שלי, שלח לחמך.. אל תצפי שיתנו לך כפי שנתת. את נתת בצורה בואי נומר "עשירה מאד" - ומה קיבלת ??? עדיף כבר שלא יתנו. אז אני התקדמתי הלוואה, שלא יתנו, מה שנתנו (מתבטל אצלי במחשבה) ורק שלא ינצלו אותי, או לא יפגעו בי. כי לא רק שאנשים מקבלים, לפעמים רואים את זה כמובן מאליו. יש כאלה שחושבים "בן המשפחה שלי, הוא מומחה בנושא אותו אני צריך, אז למה שהוא לא יעזור לי ? למה שאשלם למומחה מבחוץ ?" ואו "ממש גואל נפש, בן המשפחה שלי מומחה, ואני צריך ללכת למומחה מבחוץ ?". כאן היא היתה גדולה מהחיים, היא בעצם הציעה את עצמה, יישר כח גדול על כך.

אז אני מספירה, בכדי לא להתאכזב, אני פשוט לא מחכה לתמורה, תמיד שאני עושה חסדים, אני מדברת עם בורא עולם, "אבא שבשמים, בבקשה,תעשה עימי גם אתה חסדד, תעזור לבני הזה בלימוד, וזה בגמרה, ולשלישי במידות" - מבינה ?

מקווה שהסברתי עצמי טוב יותר. כי ממש כואב לפעמים שאדך נותן ולבסוף מתאכזב, כי מצד אחד, הנתינה מושלמת, ואז בא הניסיון, שזה התמורה (העלובה בלי כוונה - והיצר הרע שואל, גם עכשיו אתה שלם עם מה שנתת למרות הכל ??) כן למרות הכל טוב שנתתי לבית משפחתי, טוב שעשיתי את המעשה הנעלה הזה.. וכן הלוואה. וזה קשה, אבל זה עבודה שעוזרת לא להשבר ולא להתאכזב.

תודה על תשומת הלב שבמכתבי הגדול.

מאוד מסכימה, אני רוצה רק להדגיש שזה לא מ'צד שאולי אתאכזב מהמתנה' או מצד להיות קדושה מעונה כמו שכתבו למטה, של אני יותר טובה מכולם, אלא מהצד הפשוט פשוט שעדיף להיות בצד הנותן ולשמוח על כך. אני גרה ב'שכונה -שכונה' עם אנשים קשיי יום עם צרות שונות ומשונות שלרגע אין לי התנשאות עליהם, להיפך, אני רק מעריכה, במקומם אולי בכלל לא יכולתי לתפקד או לגדל ילדים ככה, רוב הסיכויים, ואני שמחה שאני יכולה לעזור, בלי תמורה, אני שמחה שהקב"ה נתן ונותן לי, וכמה טוב לעשות טוב לאנשים אחרים.

באמת יותר קל לאחרים מחוץ למשפחה- ויותר קשה ליישם בבית, להרגיש תמיד שמחה במה שאתה נותן...אבל טוב, בשביל זה יש את כל החיים, לעבוד על עצמך ולהשתפר, לא? 

כולם פה כ"כ שמים דגש על הכסף כעניין להכרת טובה... לא חייבים להוציא סכומים כדי להביע הכרת טובה,

אפשר גם במכתב מרגש או מתנה מושקעת כמו להכין ארוחה או להיות בייביסיטר לערב אחד וכו'... העיקר להביע רגשות אמיתיים.

הי, הזדהתי מאוד עם מה שכתבת. הן מצד הכתיבה האיכותית והן מצד הבעת הרגש הפשוט והמשותף לכל האנשים- אכזבה.

הכותרת שבחרתי בה 'קדוש מעונה' היא תחושה שאני מתחברת אליה אם יוצא שהתאכזבתי מתמורה שקיבלתי ועכשיו אני נמצאת בסיטואציה הפוכה. כמו למשל שקניתי והשקעתי במתנת יום הולדת ואז ביום הולדת שלי נשכחתי וכשמגיע שוב היום הולדת אני מתלבטת אם לקנות מתנה. אני מעדיפה לא להרגיש כמו איזה קדושה שאפילו שלא מקבל יחס שווה לזה שנתתי- ממשיכה לתת. אני חושבת שלתת ממקום כזה זו נתינה לא אמיתית ואפילו יש בה התנשאות שאומרת 'אני לא כמוהם, אני טובה יותר'.

לגבי מה שנכתב על מודעות של זוג צעיר לגבי מהי מתנה שימושית וכו'. עם מעט אינטלגנציה ניתן לדעת שאפשר לקנות מתנות ברשתות ולצרף פתקי החלפה ואז גם מקבל המתנה בוחר מתנה לטעמו ויכול להעריך את סכום ההשקעה שנעשתה.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.