1. לא תיקום ולא תיטור. את כן תהיי לארג'ית. את תצאי מזה טוב.

2. ככה הם ילמדו להבא מה ראוי ומכובד לתת.

3. הנתינה תנקה לך את הלב. את עשית איתם חסד כזה גדול, אז תמשיכי ככה. 

זה לא ענין של נקימה, ואני בד"כ מאד לארג'ית, זה יותר הענין של הפגיעה, ואני דוקא חושבת שאם אביא להם מתנה מכובדת הם ירגישו לא בנוח, כמו שהיה באותו ביקור, שהראיתי לגיסתי בגדים שקניתי לילדים במחירי מציאה, דברים מהממים בסוף עונה לשנה הבאה, (זה היה עוד לפני שהיא הוציאה את המתנה שלה), וראיתי שהפנים שלה ככה די החמיצו (משהו קטנטן, שא"א לראות), שאלה, יו, איפה קנית... וכו.

אח שלי מרגיש מצוין עם הסיפור, הוא מגיע אלי הרבה ושורץ אצלי, בתחילה חשבתי לומר לו את אשר על ליבי, אבל החלטתי שלא, אני לא חושבת שזה מרוע לב, אלא מהרגל של בני אדם לקבל ולקבל, ואחרי רגע לשכוח, ובאמת שהלב שלי נקי בלי שןם כעס, אבל זה בראשי ככה מהרהר...

אני קראתי אותך ואני חייבת לומר לך שאת נראית לי אחלה בו אדם.
חמה,פתוחה ,משתפת,וגם מוכנה לעשות הרבה למען משפחתך.
העניין הוא כזה. גבולות .

ככה,פשוט.
את כותבת שהצעת.אז  אל תציעי.
אם הם יבקשו ואם יתאים לך לעזור,ושוב מתוך הגבולות של יכולותיך,תעזרי.
זה לא אומר שהקשר ביניכם לא יהיה טוב,להפך,הוא יהיה קשר נכון.
הם יספרו על מה שהם עושים ות כאחות וכגיסה תקשיבי תתענייני ותשוחחי ,ככה ,בגובה העיניים. וככה תבנו יחס נקי בין האחים.

יש נטייה לאנשים שכשמקבלים משהו בחינם אז הם לוקחים ,אבל הם לא שמים לב להשקעה שהשקיעו ,יש משהו מאד נכון בלהשאיר להם את צרכיהם והם יחליטו איך להשיג את זה מתוך מאמץ ורצון,ואז הם יעריכו את זה.

עכשיו ,לגבי המתנה.
לי לא נראה שהם שייכו האחד לשני.
אז היא הביאה מתנה וכנראה שהיא חושבת שכמתנה זה דבר מכובד ויפה.
אז כשהיא תלד תרגישי חופשיה להביא איזו מתנה שאת מוצאת לנכון להביא,העיקר שזה ינתן מתוך שמחה אמיתית.וכן,מותר לך להחליט לתת להם משהו שהוא פחות ממה שאת קונה לילדיך.

ראשית, זו הייתה הצעה שלך ובאמת התכוונת להציע להם ללא תשלום. את מתסתכלת על הסיטואציה מנקודת מבט שונה, מזוית של עצמך, איך את היית נוהגת לו הם היו עוזרים לך. את צריכה לזכור שהם שונים ממך (ואף הזכרת את זה שהם זוג רחפן) הרושם שאת עושה הוא של אדם אחראי, בקרקע, זוכרת דברים ולא מעופפת בעולמות אחרים.

מכאן, שתנסי לדון אותם כפי שהם ולא כפי שאת, כי לו המצב היה הפוך משתמע כי היית קונה להם מתנה מכודת ויוקרתית. הם שונים ממך וזה בטח מתבטא בכל דבר(  אולי גם באופן שהיא תלביש את הילדים שלה). ולזוג רחפן, עם כל הכבוד, לא מתאים להשקיע כל כך... (מכירה מקרוב במשפחה)

בנוסף לא בטוח שהם מודעים לגודל ההשקעה והכסף שהשקעת ושהיית לוקחת מלקוח זר, הם לא מודעים לזמן היקר שיש ילדים ומשפחה ובטח לא בזמן ההריון שעייפים ולא מתנהלים כמו בשגרה.

אני בטוחה שהם מעריכים את עזרתך והעובדה שהם מרגישים איתך ממש בנוח( אחיך שורץ אצלך).

אני חושבת שמשפחה זה נכס יקר ששווה להשקיע בו גם ללא תמורה (במיוחד שלא רצית)

בכל מקרה, תקחי את זה בתור עבודת מידות (שזה מאוד קשה) של לתת בלי לדרוש לקבל, נראה לי שזה גם עוזר בזוגיות.

לסיום, ברגע שנהייה באמת אמיתיים ונדע לתת בלי רצון או מחשבה לקבל בחזרה. אז זה ישתלם לנו ופתאום נראה את התמורה, גם החומרית וגם הרוחנית.

בהצלחה.

אבל משהו קטן נוסף, רחפן - מבחינתי זוג שחי בתוך עצמו, לגיסתי יש טעם טוב מאוד, ואת הילדים שלה היא לא תלביש בבגדים מסוג אלו שנתנה לי.

נתתי להם באמת מבלי רצון לקבל, ועדיין. אבל המתנה הייתה פוגענית ומוטב שלא היתה, כי היא ביטאה חוסר הערכה לעבודה.

ואני אדם שנותן המון, ובאמת כמו שכתבה ירוק זית צריך גבולות, גם ללקוחות אני עושה הנחות רבות וכו... ואוהבת להיות לארג'ית, אבל את הקטע שאתה מחכה להערכה, ולפחות לא לזלזול...

אבל המשפט של נשואה+ "בנוסף לא בטוח שהם מודעים לגודל ההשקעה והכסף שהשקעת ושהיית לוקחת מלקוח זר, הם לא מודעים לזמן היקר שיש ילדים ומשפחה" בעיני הוא הכי נכון, וזה גם הגורם.

אבל--- אני עדין נשארתי באֲבֵל...

מצד אחד את נותנת בכיף וברור לך שנותנים כדי לתת ולא כדי לקבל,

מצד שני את נפגעת מהאטימות שאחרי מה שעשית להם - נתנו לך מתנה מאד עלובה אחרי הלידה.

את צודקת - זה כואב, וזה פוגע.

נכון שאת יודעת שאינך יכולה לבוא אליהם בטענות, כי לא עשית את העבודה בשביל שכר,

אך יחד עם זאת נראה לי שקשה לך מאד לעבור לסדר היום עם הפגיעה, גם אם, כפי שהבנתי הסיכוי גדול שהם פשוט לא חשבו על זה (ומסכימה איתך שזה סופר מעצבן...)

ובינינו? בלי קשר למה שעשית להם, מאחים/גיסים זה נראה לי די מעליב להביא מתנה כמו שהביאו לך....ממש מסכימה איתך שמוטב שלא היתה.

אני יודעת מה הייתי רוצה לעשות במקומך, אם כי אני מודה שאין לי מושג ירוק איך לעשות את זה יפה.

קודם כל לא הייתי הולכת על מתנה מוקטנת אחרי הלידה שלה -תהיי את  בסדר ותתנהגי כאילו הפגיעה לא היתה, ובאופן כללי, אני נגד לפגוע או להתנקם בחזרה - זה עלול לגרום לקרע, ומשפחה מורחבת זה דבר מספיק חשוב, במיוחד שכאן באמת אין ענין של רוע לב אלא חוסר מחשבה.

מה שאני חושבת - זה למצוא מישהו קרוב לשתיכן ומהימן (יכול כמובן להיות גם אישה), שיכול לדובב את גיסתך כאילו בתמימות על העבודה שעשית לה, לאחר מכן להעביר את הנושא ללידה שלך ולשאול מה קנית לה, ואז (כשישמע...)  יציין שזה עלול להיות מעליב, אפילו לומר שהוא במקומך היה מאד נפגע, והוא ממליץ לצ'פר אותך במשהו. (כאשר לאורך כל הדרך, וגם אח"כ גיסתך לא תדע שזה בא ממך)

כאמור, אותו צד שלישי אמור להיות מישהו מהימן מאד מאד, ומלא טאקט.

מקוה שעזרתי...

זה רעיון מצוין ממש, למרות שנראה לי שעצם הדיון פה כבר מקטין את עוצמת הפגיעה...

אין לי ענין ח"ו לנקום! ואני בטוחה שבסופו של דבר אני אקנה להם מתנה כמו שאני תמיד קונה, וכמו שאני הייתי שמחה לקבל, אבל הרעיון של צד שלישי חזק.

קודם כל מזדהה איתך מאוד, גם לי קרה משהו דומה כאשר ילדתי גיסתי הגיעה לברית ולא הביאה שום דבר אבל קיבלתי את זה  הבנה וכלל לא הזיז לי, אמרתי אולי בגלל שהם באו מרחוק, הנסיעה, הילדים על הראש,( וגם אין להם יותר מדי כסף) ...    אך כאשר היא ילדה את הבת הראשונה לאחר מספר לא מבוטל של בנים היא הזמינה את כולם לבריתה שלה, וכמובן אמרתי אני לא יכולה לבוא בידיים ריקות אז קניתי לה בגד של איזה מעצבת משהו יקר וממש יפה, וכאשר ניפגשנו לאחר מעט יותר מחודש היא לא טרחה לומר מילה של תודה או יחס כלשהוא.

אז לתשומת ליבך אלו הם אנשים, כשם שפניהם שונים, כך דעותיהם שונות...

לא יעזור לך לכעוס תדוני לכף זכות (וגם לי לקח הרבה זמן להבין את זה) אבל זה מקל ועוזר להמשיך בחיים ולא לקחת הכל ללב.

ובנוסף על הכל הם זוג צעיר אין להם מ-ו-ש-ג במתנות וכמה כל דבר עולה, לדעתי תתעלי וכשאר היא תלד בע"ה תיקני לה משהו שלא יבייש אותך ומשפחתך, וכאשר היא תראה את זה היא תבין לבד שלא פעלה נכון.

* דבר נוסף לדעתי חבל להכניס גורם שלישי, זה מיותר תנסי רק להמשיך הלאה, ואת יכולה בפעם הבאה שיצא לך לשוחח איתה ואם אחיך ובעלך תיצרו מעיין שיחה שתספרי על איזה לקוח שמשגע אותך בעבודה וביקשת ממנו סכום מסוים (שיהיה גבוה) וכמה כוחות ועבודה זה דורש ממך והם לבד יבינו את הרמז.(למרות שאת יכולה לגרום להם להרגיש רע... כי הם פעלו מריחוף או חוסר ידע להעריך ).

בהצלחה במה שתחליטי... 

פשוט להגיד איך את מרגישה לאחיך וגיסתך, בלי להתלהם, אלא בנחת- ושיאכלו ת' כובע.

הם בטח יבקשו סליחה , ליבך יהיה רגוע ולא כ"כ פגוע וזהו...

אני ממש משתדלת לעשות ככה וזה תמיד עובד- אני נרגעת, שוכחת, הצד שממול מבין את עצמו , נזהר לפעם הבאה ואז לא כואב לי לתת מהלב, כמו בהתחלה.

סיפור:

היה לנו זוג חברים שביקשו מאיתנו טובה- לאסןף את הילדים שלהם מהמעון (2) בנוסף על השלושה שלנו. למשך כ-3/4 שעה פעם בשבוע.

עשינו זאת בשמחה, ללא בקשת תמורה .

פעם אפילו חזרנו למעון במיוחד כדי לקחת אותם.

חוץ מזה היו מקרים רבים שבהם לקחנו את האישה טרמפ ואפילו התקשרנו לפני שיצאנו ובאנו לאסוף אותה וכל מיני כאלה.

אני ואישה עובדות באותו מקום. בוקר אחד שכחתי לקחת איתי לעבודה איזה שהם מסמכים שהייתי צריכה , והיא הייתה עדיין בבית והייתה אמורה להגיע לעבטדה.

התקשרתי וביקשץתי שתיכנס אלי הבייתה , תיקח את המסמכים ותביא לי אותם לעבודה. היא טענה שאין לה זמן ( למרות שהייתה אמורה להגיע הרבה אח"כ) ולא הביאה את המסמכים.

למרות שקצת כעסתי לא אמרתי כלום. כעבור שבוע ביקשתי מבעלה לצפצף לי לפני שהוא יוצא כדי שאוכל להצטרף אליו לנסיעה, והבחור פשוט נסע בלי לצפצף ובלי להודיע. (אנחנו ממש שכנות)

ואז כבר ממש כעסתי.

יום למחרת אמרתי לה: יש בליבי עלייך, זה לא נעים לעשות טובות לאדם שלא יודע להחזיר. אמנם כל טובה שאני עשיתי לך הייתה שלא על מנת לקבל תמורה אך מה שקרה לאחרונה לא נותן לי חשק לעשות עוד.

וזהו.

ניא הודתה בטעות, ביקשה סליחה מינורית. אני נרגעתי מהכעס ויכולתי לדבר איתה שוב בלי "לעשות פרצופים"

ולדעתי זאת הדרך הטובה ביותר- פשוט להגיד הכל. ( עדיף לא באותו רגע כדי שלא תהיה התפרצות)

בהצלחה!

כל כך מסכימה איתך!!!!

אני כל כך נגד לשמור דברים בבטן (למה הבריאות שלי צריכה להיפגע בנוסף למה שפגעו בי?)

אז נכון שעדיף שלא באותו רגע (אלא אם כן אני ממש ממש רגועה) אבל לא רק לגיטימי, אלא צריך(!) לומר הכל, כי אנשים לא תמיד חושבים כשהם פוגעים...

היינו עם הזוג (אחי ואשתו) בפסח אצל הורינו, ובעלי ככה, תוך כדי שיחת רעים עם אחי, אומר לו: "אתה, בכלל, קיבלת עבודה מקצועית בחינם... אחרים, למשל דוד של אשתך שילם לנו על עבודה כזו כמה אלפי דולרים!..."

ואני... בחדר... אוי, מה עובר? למה? למה הוא אמר את זה?...

ואח שלי בשיא... אין עליו, אומר: "אני לא שילמתי? אני הבאתי את השם של אשתך לדוד שלי, ז"א דאגתי לה לעבודה!!!"

הוא שלח לי את הדוד של אשתו, ובעצם הוא הביא לי עבודה מכניסה נוספת. וזה מבחינתו התשלום.

אני חושבת שיש ממש בדבריו, מה דעתכם?

זהו. וסתם, אח שלי אמר ככה שהם נותנים לכל מי שנולד לו משהו מתנה. אז אני באמת לא לקחתי אישית את סוג המתנה. בכיף...

מתנת הלידה שלהם אלי לא היתה בקשר של גורם ותוצאה לעבודתי, אלא כמו שהם נותנים לכולם, ואם הייתי אומרת איכשהו שזה פוגע ומעליב, יכול להיות שהייתה פה פדיחה רצינית...

הזמן הוא התרופה הטובה ביותר...

פשוט עבר זמן, ונרגעת... טוב שלא עשית משהו כשהיית בשיא הכעס כי אח"כ היית מתחרטת אולי..

לפעמים צריך לתת לזמן לעשות את שלו...

אבל בדרך כלל אם נפגעים, כמה שזה קשה, עדיף תמיד לדבר על זה ואז לגלות את הזוית של האדם

האחר-שימו לב שיש אפילו מצוה כזו, בדיוק בגלל מקרים כאלו...(לא שזה פשוט...גם לי יש לפעמים דברים בלב על אנשים

במיוחד כאלו שמבקשים טובות כל הזמן ללא תמורה...אבל אני עובדת על עצמי דווקא לדבר וללבן דברים)

רציתי רק להעיר נקודה פשוטה:

אני לא יודעת מה המעמד הכלכלי של כל המגיבים כאן, אבל אני בתחילת נישואיי, באמת הייתי קונה מתנות וגם בגדים לילדי מכל מיני באזרים, כי לא היה לנו כסף, וזה היה נראה לי ממש משוגע להוציא מאות שקלים על בגד לילד כשאפשר בעשרות.וזה לא היה נראה לי לא מכובד להביא-כי העיקר הכוונה,והעיקר שאחרי הלידה יש לך מספיק בגדים לתינוק בלי להתרוצץ בחנויות...

היום, ב"ה, אנחנו מרוויחים הרבה יותר, ועכשיו אני גם קונה בחנויות הרבה יותר יוקרתיות ופתאום יש בגדים שנראים איכותיים יותר וכו'. בקיצור נקודת ההשקפה השתנתה.

ויש לזכור שטעם בבגדים הוא מאוד אישי, וגם אם היא מתלבשת 'משגע' זה לא אומר שהיא לא יכולה לאהוב משהו שאת לא.

בטוח היא לא הביאה לך משהו שהיא חשבה שמזעזע.

בקיצור, תמיד עדיף לדבר ולנסות לראות מה הצד השני מרגיש או חושב.

ועם כל הכבוד לכולן, יש אנשים שממש אין להם (לא מדברת על אחיך) וכשהם נותנים מתנה צריך מעט להעריך או לפחות קצת רחמים...כי לפעמים אפילו לעצמם אין להם איך לקנות. וביחוד זוגות צעירים.ואין שום עניין שהם יוציאו מאות ועשרות שקלים על מתנה כשהם לא קונים מעדני חלב לילדים במכולת כי אין כסף...לתשומת ליבכן.

את מקסימה שהצעת את זה

אבל אני חושבת שבתוך תוכך את ציפית לתמורה אפילו שאמרת שלא ולכן התאכזבת

רק אם את ממש נקיה בליבך תוכלי לומר שאין צורך בתמורה

אם את רוצה אל תאמרי אני מבינה את מה שעשית ואת ההרגשה שלך , אך כנראה שבפנים כן רצית תמורה.

עוד משהו יש לי לומר

שכשלא עוברים משהו על הבשר, לא מרגישים עד שאין ילדים ואין לידות ולא מגיעים לידי הרגשת קבלת המתנות

לא מבינים איזה בגדים צריכים, איזה רמות יש בבגדי ילדים

רק אחרי שילדתי 2 בנות הבנתי שיש כל מני רמות וטיב בביגוד ילדים והבדלים במתנות שהשקיעו בי ובבנותי

זוכרת מה נעמונונה כתבה? שעדיף שלא היו נותנים את המתנה כי מבחינתה זה "צחוק מהעבודה".

היא לא ציפתה לתמורה, אך ברגע שגיסתה הודיעה לה בדיעבד(!) שהיא קנתה מתנה - זה יוצר ציפיות, ובהחלט מעלה את העבודה שנעמונונה עשתה.

ולדעתי (כתבתי לה את זה) מאחים ומגיסים ראוי לקבל מתנה הרבה יותר שוה - בלי קשר לאותה עבודה.

ואם יש לחץ כלכלי, אפשר לפצות בדרכים אחרות - להביא להם אוכל אחרי לידה, לעשות להם משהו יפה עבודת יד (לא צריך להיות אמן בשביל זה) ועוד. זה יפה, זה מרשים וזה לא עולה כסף.

אני קולטת (תקני אותי אם אני טועה) שאת מטיפה לה מוסר שהיא ציפתה לתמורה - וזה לא נראה לי נכון. כי היא לא ישבה וציפתה לתמורה ברגע שעשתה את העבודה, אלא תיארה לעצמה שאם יש להם הזדמנות למתנה - הם יביאו לה משהו שוה.

ולדעתי - זה אנושי.

לצערי, חויתי חויה שאדם שעשה לי טובה במשך זמן מה (ולמעשה לא תמיד היתה נוחה לי הטובה הזו, ואפילו לא ביקשתי אותה, מה גם שלפעמים הסכמתי לה כדי לרצות אדם אחר...) ניסה לבוא אלי בתביעות כאילו אני חייבת לו (אני לא!), ניסה להכתיב לי כיצד עלי לשלם (מה פתאום?) וגם ניסה לאיים עלי...(הסברתי לו שאני צריכה רק את הקב"ה...ואני חושבת שהיום הוא כבר מבין את זה לבד...)

אז אני די רגישה לענין שחסד עושים ללא בקשת תמורה, ויחד עם זה, מאד הבנתי את נעמונונה....

הרבה יותר נעים לא לתת אם אין או לתת משהו קטן.

הם הכי יודעים מה מצבנו והכי מבינים.......

זה לא כך, כי יש להם. בלי להכנס לחשבונות, שניהם מרויחים, דירה קיבלו על מגש של כסף, וחיים ע"ח ההורים. ושוקא לכן, אני יודעת שזוגות צעירים חסכניים ולא מבינים. והייתי מבינה, אבל הנקודה פה היתה שהמתנה אחרי עבודה ששווה אלפים. 

בס"ד,

כל הזמן אני רואה את הכותרת, ואין לי זמן, אלי לי חשק, ורוצה להגיב, והכותרת ממש מגרה תשובה, אבל אבל,

אז זהו,

בבקשה, אני מבקשת ממכם וגם מעצמי, על תצפו לתמורה, תמיד בעלי אומר לי מהמקורות, גודל האכזבה כגודל הציפיה.

אני מטבעי אישה מאד רחבת לב, נתינה סופר דופר. לא מחכה לאירועים מיוחדים, כמובן אצל המשפחה הקרובה, ילדים בעל, נותנת בלי חשבון, זה גם לא טוב לחינוך, אחרים לא יודעים להעריך נכון.

ובכן,

תמיד, כאשר עושים עבורי איזו טובה, הרגלתי את עצמי, קודם כל, להכין אגרת ברכה, תודה על הכל, לא הייתם חייבים ותודה על החסד,

אני,

משתדלת לא לחכות לתמורה, אני עושה, ומרגילה את עצמי לשכוח. נכון, זה כואב, כי עשינו מאמצים, התכוונו לכל מה שעשינו מבחינת הנתינה. ממש לכל מהלך.

לכו תדעו למה אחרים התכוונו, הן מבחינת המתנה, ואולי שכחנו איזה מהלך שהם עשו אחרי זה ושייכו אותו למה שקיבלו מאיתנו.

פעם שמעתי שגיסתי, אחות בעלי, אמרה לבעלה, לפני שנישאו, ל - .. לא צריך לתת מתנה.

נורא ניפגעתי, ושאלתי אותה למה היא אומרת כך, זה ממש לא יפה ולא מתאים ליחסים היפים בנינו, היא שמעה אותי ושתקה, אבל הבנתי שזה לא ממנה, אלא מהוריה, שהם הורי בעלי, שהם ממש, אבל ממש ממש, לא מתימרים להיות החם והחמה האידיאליים ביותר, כך שיש לי את בעלי היקר וזהו.

ותעשו לי טובה, כאשר כואב לכם, וממש יש צדק בכאב, אל תשכחו, זוהי עת רצון, לבקש מהקב"ה את כל הצורך שלכם ממנו.

ויהי רצון שהתקבלו כל תפילותינו, ושתמיד ניהיה מן הנותנים ולא מן המקבלים.

אמן.

לא בדיוק הבנתי מה הרעיון של מה שכתבת- שאת מציעה לא לחכות להבעת תודה? לא כ"כ ברור.

(בעיני זה האלף בית של הנתינה...ללמוד לתת בלי לצפות לתמורה.זוכרים את הצ'ופר של בנ"ע 'לתת ככה סתם כמו הפרחים,ללא תמורה' וכו וכו לא בדיוק זוכרת. כי אחרי זה איזה חסד בדיוק עשיתה אם קיבלת על זה תמורה? פיספסת את כל הערך של המעשה הטוב ואני מעדיפה ערכה של מצוה, של הפיכתי לאדם טוב יותר!)

בס"ד,

אסביר לך את עצמי, וכך חינכתי את עצמי.

את מסכימה איתי, שגודל הציפיה כך גודל האכזבה ?, אם כן, נמשיך הלאה.

כמו שכתבה כאן ענמונונונונה.. (או איך שקוראים לה).. שהיא נתנה, באמת נתנה, מתוך מחווה של רצון טוב, נתנה את הכל מתוך "לרג'יות אמיתית", ואח"כ כאשר קיבלה, קיבלה בצורה, נגיד "עלובה" ביותר. כאן, היא דווקא לא ציפתה, אבל לאחר שקיבלה משהו עלוב, התעוררה. זה כלל לא מתאים ולא היחסיות שנתנה. אבל אם כבר נתנו שיתנו בעיין יפה.

נשמה קיימת כאן אכזבה ? שבגלל אותה אכזבה היא כתבה כאן את הסיפור המעשה, שלמעשה הרבה מאיתנו מכירים את דוגמאת הסיפור הזה, כל אחת או אחד בווריאציה שלו.

גם אני התאכזבתי לא מעט בחיים, בגלל דברים כאלו, ואני כאן מציעה לה או לכל מי שקורה את הסיפור הכואב שלה, מתוך החוכמת חיים שלי, שלח לחמך.. אל תצפי שיתנו לך כפי שנתת. את נתת בצורה בואי נומר "עשירה מאד" - ומה קיבלת ??? עדיף כבר שלא יתנו. אז אני התקדמתי הלוואה, שלא יתנו, מה שנתנו (מתבטל אצלי במחשבה) ורק שלא ינצלו אותי, או לא יפגעו בי. כי לא רק שאנשים מקבלים, לפעמים רואים את זה כמובן מאליו. יש כאלה שחושבים "בן המשפחה שלי, הוא מומחה בנושא אותו אני צריך, אז למה שהוא לא יעזור לי ? למה שאשלם למומחה מבחוץ ?" ואו "ממש גואל נפש, בן המשפחה שלי מומחה, ואני צריך ללכת למומחה מבחוץ ?". כאן היא היתה גדולה מהחיים, היא בעצם הציעה את עצמה, יישר כח גדול על כך.

אז אני מספירה, בכדי לא להתאכזב, אני פשוט לא מחכה לתמורה, תמיד שאני עושה חסדים, אני מדברת עם בורא עולם, "אבא שבשמים, בבקשה,תעשה עימי גם אתה חסדד, תעזור לבני הזה בלימוד, וזה בגמרה, ולשלישי במידות" - מבינה ?

מקווה שהסברתי עצמי טוב יותר. כי ממש כואב לפעמים שאדך נותן ולבסוף מתאכזב, כי מצד אחד, הנתינה מושלמת, ואז בא הניסיון, שזה התמורה (העלובה בלי כוונה - והיצר הרע שואל, גם עכשיו אתה שלם עם מה שנתת למרות הכל ??) כן למרות הכל טוב שנתתי לבית משפחתי, טוב שעשיתי את המעשה הנעלה הזה.. וכן הלוואה. וזה קשה, אבל זה עבודה שעוזרת לא להשבר ולא להתאכזב.

תודה על תשומת הלב שבמכתבי הגדול.

מאוד מסכימה, אני רוצה רק להדגיש שזה לא מ'צד שאולי אתאכזב מהמתנה' או מצד להיות קדושה מעונה כמו שכתבו למטה, של אני יותר טובה מכולם, אלא מהצד הפשוט פשוט שעדיף להיות בצד הנותן ולשמוח על כך. אני גרה ב'שכונה -שכונה' עם אנשים קשיי יום עם צרות שונות ומשונות שלרגע אין לי התנשאות עליהם, להיפך, אני רק מעריכה, במקומם אולי בכלל לא יכולתי לתפקד או לגדל ילדים ככה, רוב הסיכויים, ואני שמחה שאני יכולה לעזור, בלי תמורה, אני שמחה שהקב"ה נתן ונותן לי, וכמה טוב לעשות טוב לאנשים אחרים.

באמת יותר קל לאחרים מחוץ למשפחה- ויותר קשה ליישם בבית, להרגיש תמיד שמחה במה שאתה נותן...אבל טוב, בשביל זה יש את כל החיים, לעבוד על עצמך ולהשתפר, לא? 

כולם פה כ"כ שמים דגש על הכסף כעניין להכרת טובה... לא חייבים להוציא סכומים כדי להביע הכרת טובה,

אפשר גם במכתב מרגש או מתנה מושקעת כמו להכין ארוחה או להיות בייביסיטר לערב אחד וכו'... העיקר להביע רגשות אמיתיים.

הי, הזדהתי מאוד עם מה שכתבת. הן מצד הכתיבה האיכותית והן מצד הבעת הרגש הפשוט והמשותף לכל האנשים- אכזבה.

הכותרת שבחרתי בה 'קדוש מעונה' היא תחושה שאני מתחברת אליה אם יוצא שהתאכזבתי מתמורה שקיבלתי ועכשיו אני נמצאת בסיטואציה הפוכה. כמו למשל שקניתי והשקעתי במתנת יום הולדת ואז ביום הולדת שלי נשכחתי וכשמגיע שוב היום הולדת אני מתלבטת אם לקנות מתנה. אני מעדיפה לא להרגיש כמו איזה קדושה שאפילו שלא מקבל יחס שווה לזה שנתתי- ממשיכה לתת. אני חושבת שלתת ממקום כזה זו נתינה לא אמיתית ואפילו יש בה התנשאות שאומרת 'אני לא כמוהם, אני טובה יותר'.

לגבי מה שנכתב על מודעות של זוג צעיר לגבי מהי מתנה שימושית וכו'. עם מעט אינטלגנציה ניתן לדעת שאפשר לקנות מתנות ברשתות ולצרף פתקי החלפה ואז גם מקבל המתנה בוחר מתנה לטעמו ויכול להעריך את סכום ההשקעה שנעשתה.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.