1. לא תיקום ולא תיטור. את כן תהיי לארג'ית. את תצאי מזה טוב.

2. ככה הם ילמדו להבא מה ראוי ומכובד לתת.

3. הנתינה תנקה לך את הלב. את עשית איתם חסד כזה גדול, אז תמשיכי ככה. 

זה לא ענין של נקימה, ואני בד"כ מאד לארג'ית, זה יותר הענין של הפגיעה, ואני דוקא חושבת שאם אביא להם מתנה מכובדת הם ירגישו לא בנוח, כמו שהיה באותו ביקור, שהראיתי לגיסתי בגדים שקניתי לילדים במחירי מציאה, דברים מהממים בסוף עונה לשנה הבאה, (זה היה עוד לפני שהיא הוציאה את המתנה שלה), וראיתי שהפנים שלה ככה די החמיצו (משהו קטנטן, שא"א לראות), שאלה, יו, איפה קנית... וכו.

אח שלי מרגיש מצוין עם הסיפור, הוא מגיע אלי הרבה ושורץ אצלי, בתחילה חשבתי לומר לו את אשר על ליבי, אבל החלטתי שלא, אני לא חושבת שזה מרוע לב, אלא מהרגל של בני אדם לקבל ולקבל, ואחרי רגע לשכוח, ובאמת שהלב שלי נקי בלי שןם כעס, אבל זה בראשי ככה מהרהר...

אני קראתי אותך ואני חייבת לומר לך שאת נראית לי אחלה בו אדם.
חמה,פתוחה ,משתפת,וגם מוכנה לעשות הרבה למען משפחתך.
העניין הוא כזה. גבולות .

ככה,פשוט.
את כותבת שהצעת.אז  אל תציעי.
אם הם יבקשו ואם יתאים לך לעזור,ושוב מתוך הגבולות של יכולותיך,תעזרי.
זה לא אומר שהקשר ביניכם לא יהיה טוב,להפך,הוא יהיה קשר נכון.
הם יספרו על מה שהם עושים ות כאחות וכגיסה תקשיבי תתענייני ותשוחחי ,ככה ,בגובה העיניים. וככה תבנו יחס נקי בין האחים.

יש נטייה לאנשים שכשמקבלים משהו בחינם אז הם לוקחים ,אבל הם לא שמים לב להשקעה שהשקיעו ,יש משהו מאד נכון בלהשאיר להם את צרכיהם והם יחליטו איך להשיג את זה מתוך מאמץ ורצון,ואז הם יעריכו את זה.

עכשיו ,לגבי המתנה.
לי לא נראה שהם שייכו האחד לשני.
אז היא הביאה מתנה וכנראה שהיא חושבת שכמתנה זה דבר מכובד ויפה.
אז כשהיא תלד תרגישי חופשיה להביא איזו מתנה שאת מוצאת לנכון להביא,העיקר שזה ינתן מתוך שמחה אמיתית.וכן,מותר לך להחליט לתת להם משהו שהוא פחות ממה שאת קונה לילדיך.

ראשית, זו הייתה הצעה שלך ובאמת התכוונת להציע להם ללא תשלום. את מתסתכלת על הסיטואציה מנקודת מבט שונה, מזוית של עצמך, איך את היית נוהגת לו הם היו עוזרים לך. את צריכה לזכור שהם שונים ממך (ואף הזכרת את זה שהם זוג רחפן) הרושם שאת עושה הוא של אדם אחראי, בקרקע, זוכרת דברים ולא מעופפת בעולמות אחרים.

מכאן, שתנסי לדון אותם כפי שהם ולא כפי שאת, כי לו המצב היה הפוך משתמע כי היית קונה להם מתנה מכודת ויוקרתית. הם שונים ממך וזה בטח מתבטא בכל דבר(  אולי גם באופן שהיא תלביש את הילדים שלה). ולזוג רחפן, עם כל הכבוד, לא מתאים להשקיע כל כך... (מכירה מקרוב במשפחה)

בנוסף לא בטוח שהם מודעים לגודל ההשקעה והכסף שהשקעת ושהיית לוקחת מלקוח זר, הם לא מודעים לזמן היקר שיש ילדים ומשפחה ובטח לא בזמן ההריון שעייפים ולא מתנהלים כמו בשגרה.

אני בטוחה שהם מעריכים את עזרתך והעובדה שהם מרגישים איתך ממש בנוח( אחיך שורץ אצלך).

אני חושבת שמשפחה זה נכס יקר ששווה להשקיע בו גם ללא תמורה (במיוחד שלא רצית)

בכל מקרה, תקחי את זה בתור עבודת מידות (שזה מאוד קשה) של לתת בלי לדרוש לקבל, נראה לי שזה גם עוזר בזוגיות.

לסיום, ברגע שנהייה באמת אמיתיים ונדע לתת בלי רצון או מחשבה לקבל בחזרה. אז זה ישתלם לנו ופתאום נראה את התמורה, גם החומרית וגם הרוחנית.

בהצלחה.

אבל משהו קטן נוסף, רחפן - מבחינתי זוג שחי בתוך עצמו, לגיסתי יש טעם טוב מאוד, ואת הילדים שלה היא לא תלביש בבגדים מסוג אלו שנתנה לי.

נתתי להם באמת מבלי רצון לקבל, ועדיין. אבל המתנה הייתה פוגענית ומוטב שלא היתה, כי היא ביטאה חוסר הערכה לעבודה.

ואני אדם שנותן המון, ובאמת כמו שכתבה ירוק זית צריך גבולות, גם ללקוחות אני עושה הנחות רבות וכו... ואוהבת להיות לארג'ית, אבל את הקטע שאתה מחכה להערכה, ולפחות לא לזלזול...

אבל המשפט של נשואה+ "בנוסף לא בטוח שהם מודעים לגודל ההשקעה והכסף שהשקעת ושהיית לוקחת מלקוח זר, הם לא מודעים לזמן היקר שיש ילדים ומשפחה" בעיני הוא הכי נכון, וזה גם הגורם.

אבל--- אני עדין נשארתי באֲבֵל...

מצד אחד את נותנת בכיף וברור לך שנותנים כדי לתת ולא כדי לקבל,

מצד שני את נפגעת מהאטימות שאחרי מה שעשית להם - נתנו לך מתנה מאד עלובה אחרי הלידה.

את צודקת - זה כואב, וזה פוגע.

נכון שאת יודעת שאינך יכולה לבוא אליהם בטענות, כי לא עשית את העבודה בשביל שכר,

אך יחד עם זאת נראה לי שקשה לך מאד לעבור לסדר היום עם הפגיעה, גם אם, כפי שהבנתי הסיכוי גדול שהם פשוט לא חשבו על זה (ומסכימה איתך שזה סופר מעצבן...)

ובינינו? בלי קשר למה שעשית להם, מאחים/גיסים זה נראה לי די מעליב להביא מתנה כמו שהביאו לך....ממש מסכימה איתך שמוטב שלא היתה.

אני יודעת מה הייתי רוצה לעשות במקומך, אם כי אני מודה שאין לי מושג ירוק איך לעשות את זה יפה.

קודם כל לא הייתי הולכת על מתנה מוקטנת אחרי הלידה שלה -תהיי את  בסדר ותתנהגי כאילו הפגיעה לא היתה, ובאופן כללי, אני נגד לפגוע או להתנקם בחזרה - זה עלול לגרום לקרע, ומשפחה מורחבת זה דבר מספיק חשוב, במיוחד שכאן באמת אין ענין של רוע לב אלא חוסר מחשבה.

מה שאני חושבת - זה למצוא מישהו קרוב לשתיכן ומהימן (יכול כמובן להיות גם אישה), שיכול לדובב את גיסתך כאילו בתמימות על העבודה שעשית לה, לאחר מכן להעביר את הנושא ללידה שלך ולשאול מה קנית לה, ואז (כשישמע...)  יציין שזה עלול להיות מעליב, אפילו לומר שהוא במקומך היה מאד נפגע, והוא ממליץ לצ'פר אותך במשהו. (כאשר לאורך כל הדרך, וגם אח"כ גיסתך לא תדע שזה בא ממך)

כאמור, אותו צד שלישי אמור להיות מישהו מהימן מאד מאד, ומלא טאקט.

מקוה שעזרתי...

זה רעיון מצוין ממש, למרות שנראה לי שעצם הדיון פה כבר מקטין את עוצמת הפגיעה...

אין לי ענין ח"ו לנקום! ואני בטוחה שבסופו של דבר אני אקנה להם מתנה כמו שאני תמיד קונה, וכמו שאני הייתי שמחה לקבל, אבל הרעיון של צד שלישי חזק.

קודם כל מזדהה איתך מאוד, גם לי קרה משהו דומה כאשר ילדתי גיסתי הגיעה לברית ולא הביאה שום דבר אבל קיבלתי את זה  הבנה וכלל לא הזיז לי, אמרתי אולי בגלל שהם באו מרחוק, הנסיעה, הילדים על הראש,( וגם אין להם יותר מדי כסף) ...    אך כאשר היא ילדה את הבת הראשונה לאחר מספר לא מבוטל של בנים היא הזמינה את כולם לבריתה שלה, וכמובן אמרתי אני לא יכולה לבוא בידיים ריקות אז קניתי לה בגד של איזה מעצבת משהו יקר וממש יפה, וכאשר ניפגשנו לאחר מעט יותר מחודש היא לא טרחה לומר מילה של תודה או יחס כלשהוא.

אז לתשומת ליבך אלו הם אנשים, כשם שפניהם שונים, כך דעותיהם שונות...

לא יעזור לך לכעוס תדוני לכף זכות (וגם לי לקח הרבה זמן להבין את זה) אבל זה מקל ועוזר להמשיך בחיים ולא לקחת הכל ללב.

ובנוסף על הכל הם זוג צעיר אין להם מ-ו-ש-ג במתנות וכמה כל דבר עולה, לדעתי תתעלי וכשאר היא תלד בע"ה תיקני לה משהו שלא יבייש אותך ומשפחתך, וכאשר היא תראה את זה היא תבין לבד שלא פעלה נכון.

* דבר נוסף לדעתי חבל להכניס גורם שלישי, זה מיותר תנסי רק להמשיך הלאה, ואת יכולה בפעם הבאה שיצא לך לשוחח איתה ואם אחיך ובעלך תיצרו מעיין שיחה שתספרי על איזה לקוח שמשגע אותך בעבודה וביקשת ממנו סכום מסוים (שיהיה גבוה) וכמה כוחות ועבודה זה דורש ממך והם לבד יבינו את הרמז.(למרות שאת יכולה לגרום להם להרגיש רע... כי הם פעלו מריחוף או חוסר ידע להעריך ).

בהצלחה במה שתחליטי... 

פשוט להגיד איך את מרגישה לאחיך וגיסתך, בלי להתלהם, אלא בנחת- ושיאכלו ת' כובע.

הם בטח יבקשו סליחה , ליבך יהיה רגוע ולא כ"כ פגוע וזהו...

אני ממש משתדלת לעשות ככה וזה תמיד עובד- אני נרגעת, שוכחת, הצד שממול מבין את עצמו , נזהר לפעם הבאה ואז לא כואב לי לתת מהלב, כמו בהתחלה.

סיפור:

היה לנו זוג חברים שביקשו מאיתנו טובה- לאסןף את הילדים שלהם מהמעון (2) בנוסף על השלושה שלנו. למשך כ-3/4 שעה פעם בשבוע.

עשינו זאת בשמחה, ללא בקשת תמורה .

פעם אפילו חזרנו למעון במיוחד כדי לקחת אותם.

חוץ מזה היו מקרים רבים שבהם לקחנו את האישה טרמפ ואפילו התקשרנו לפני שיצאנו ובאנו לאסוף אותה וכל מיני כאלה.

אני ואישה עובדות באותו מקום. בוקר אחד שכחתי לקחת איתי לעבודה איזה שהם מסמכים שהייתי צריכה , והיא הייתה עדיין בבית והייתה אמורה להגיע לעבטדה.

התקשרתי וביקשץתי שתיכנס אלי הבייתה , תיקח את המסמכים ותביא לי אותם לעבודה. היא טענה שאין לה זמן ( למרות שהייתה אמורה להגיע הרבה אח"כ) ולא הביאה את המסמכים.

למרות שקצת כעסתי לא אמרתי כלום. כעבור שבוע ביקשתי מבעלה לצפצף לי לפני שהוא יוצא כדי שאוכל להצטרף אליו לנסיעה, והבחור פשוט נסע בלי לצפצף ובלי להודיע. (אנחנו ממש שכנות)

ואז כבר ממש כעסתי.

יום למחרת אמרתי לה: יש בליבי עלייך, זה לא נעים לעשות טובות לאדם שלא יודע להחזיר. אמנם כל טובה שאני עשיתי לך הייתה שלא על מנת לקבל תמורה אך מה שקרה לאחרונה לא נותן לי חשק לעשות עוד.

וזהו.

ניא הודתה בטעות, ביקשה סליחה מינורית. אני נרגעתי מהכעס ויכולתי לדבר איתה שוב בלי "לעשות פרצופים"

ולדעתי זאת הדרך הטובה ביותר- פשוט להגיד הכל. ( עדיף לא באותו רגע כדי שלא תהיה התפרצות)

בהצלחה!

כל כך מסכימה איתך!!!!

אני כל כך נגד לשמור דברים בבטן (למה הבריאות שלי צריכה להיפגע בנוסף למה שפגעו בי?)

אז נכון שעדיף שלא באותו רגע (אלא אם כן אני ממש ממש רגועה) אבל לא רק לגיטימי, אלא צריך(!) לומר הכל, כי אנשים לא תמיד חושבים כשהם פוגעים...

היינו עם הזוג (אחי ואשתו) בפסח אצל הורינו, ובעלי ככה, תוך כדי שיחת רעים עם אחי, אומר לו: "אתה, בכלל, קיבלת עבודה מקצועית בחינם... אחרים, למשל דוד של אשתך שילם לנו על עבודה כזו כמה אלפי דולרים!..."

ואני... בחדר... אוי, מה עובר? למה? למה הוא אמר את זה?...

ואח שלי בשיא... אין עליו, אומר: "אני לא שילמתי? אני הבאתי את השם של אשתך לדוד שלי, ז"א דאגתי לה לעבודה!!!"

הוא שלח לי את הדוד של אשתו, ובעצם הוא הביא לי עבודה מכניסה נוספת. וזה מבחינתו התשלום.

אני חושבת שיש ממש בדבריו, מה דעתכם?

זהו. וסתם, אח שלי אמר ככה שהם נותנים לכל מי שנולד לו משהו מתנה. אז אני באמת לא לקחתי אישית את סוג המתנה. בכיף...

מתנת הלידה שלהם אלי לא היתה בקשר של גורם ותוצאה לעבודתי, אלא כמו שהם נותנים לכולם, ואם הייתי אומרת איכשהו שזה פוגע ומעליב, יכול להיות שהייתה פה פדיחה רצינית...

הזמן הוא התרופה הטובה ביותר...

פשוט עבר זמן, ונרגעת... טוב שלא עשית משהו כשהיית בשיא הכעס כי אח"כ היית מתחרטת אולי..

לפעמים צריך לתת לזמן לעשות את שלו...

אבל בדרך כלל אם נפגעים, כמה שזה קשה, עדיף תמיד לדבר על זה ואז לגלות את הזוית של האדם

האחר-שימו לב שיש אפילו מצוה כזו, בדיוק בגלל מקרים כאלו...(לא שזה פשוט...גם לי יש לפעמים דברים בלב על אנשים

במיוחד כאלו שמבקשים טובות כל הזמן ללא תמורה...אבל אני עובדת על עצמי דווקא לדבר וללבן דברים)

רציתי רק להעיר נקודה פשוטה:

אני לא יודעת מה המעמד הכלכלי של כל המגיבים כאן, אבל אני בתחילת נישואיי, באמת הייתי קונה מתנות וגם בגדים לילדי מכל מיני באזרים, כי לא היה לנו כסף, וזה היה נראה לי ממש משוגע להוציא מאות שקלים על בגד לילד כשאפשר בעשרות.וזה לא היה נראה לי לא מכובד להביא-כי העיקר הכוונה,והעיקר שאחרי הלידה יש לך מספיק בגדים לתינוק בלי להתרוצץ בחנויות...

היום, ב"ה, אנחנו מרוויחים הרבה יותר, ועכשיו אני גם קונה בחנויות הרבה יותר יוקרתיות ופתאום יש בגדים שנראים איכותיים יותר וכו'. בקיצור נקודת ההשקפה השתנתה.

ויש לזכור שטעם בבגדים הוא מאוד אישי, וגם אם היא מתלבשת 'משגע' זה לא אומר שהיא לא יכולה לאהוב משהו שאת לא.

בטוח היא לא הביאה לך משהו שהיא חשבה שמזעזע.

בקיצור, תמיד עדיף לדבר ולנסות לראות מה הצד השני מרגיש או חושב.

ועם כל הכבוד לכולן, יש אנשים שממש אין להם (לא מדברת על אחיך) וכשהם נותנים מתנה צריך מעט להעריך או לפחות קצת רחמים...כי לפעמים אפילו לעצמם אין להם איך לקנות. וביחוד זוגות צעירים.ואין שום עניין שהם יוציאו מאות ועשרות שקלים על מתנה כשהם לא קונים מעדני חלב לילדים במכולת כי אין כסף...לתשומת ליבכן.

את מקסימה שהצעת את זה

אבל אני חושבת שבתוך תוכך את ציפית לתמורה אפילו שאמרת שלא ולכן התאכזבת

רק אם את ממש נקיה בליבך תוכלי לומר שאין צורך בתמורה

אם את רוצה אל תאמרי אני מבינה את מה שעשית ואת ההרגשה שלך , אך כנראה שבפנים כן רצית תמורה.

עוד משהו יש לי לומר

שכשלא עוברים משהו על הבשר, לא מרגישים עד שאין ילדים ואין לידות ולא מגיעים לידי הרגשת קבלת המתנות

לא מבינים איזה בגדים צריכים, איזה רמות יש בבגדי ילדים

רק אחרי שילדתי 2 בנות הבנתי שיש כל מני רמות וטיב בביגוד ילדים והבדלים במתנות שהשקיעו בי ובבנותי

זוכרת מה נעמונונה כתבה? שעדיף שלא היו נותנים את המתנה כי מבחינתה זה "צחוק מהעבודה".

היא לא ציפתה לתמורה, אך ברגע שגיסתה הודיעה לה בדיעבד(!) שהיא קנתה מתנה - זה יוצר ציפיות, ובהחלט מעלה את העבודה שנעמונונה עשתה.

ולדעתי (כתבתי לה את זה) מאחים ומגיסים ראוי לקבל מתנה הרבה יותר שוה - בלי קשר לאותה עבודה.

ואם יש לחץ כלכלי, אפשר לפצות בדרכים אחרות - להביא להם אוכל אחרי לידה, לעשות להם משהו יפה עבודת יד (לא צריך להיות אמן בשביל זה) ועוד. זה יפה, זה מרשים וזה לא עולה כסף.

אני קולטת (תקני אותי אם אני טועה) שאת מטיפה לה מוסר שהיא ציפתה לתמורה - וזה לא נראה לי נכון. כי היא לא ישבה וציפתה לתמורה ברגע שעשתה את העבודה, אלא תיארה לעצמה שאם יש להם הזדמנות למתנה - הם יביאו לה משהו שוה.

ולדעתי - זה אנושי.

לצערי, חויתי חויה שאדם שעשה לי טובה במשך זמן מה (ולמעשה לא תמיד היתה נוחה לי הטובה הזו, ואפילו לא ביקשתי אותה, מה גם שלפעמים הסכמתי לה כדי לרצות אדם אחר...) ניסה לבוא אלי בתביעות כאילו אני חייבת לו (אני לא!), ניסה להכתיב לי כיצד עלי לשלם (מה פתאום?) וגם ניסה לאיים עלי...(הסברתי לו שאני צריכה רק את הקב"ה...ואני חושבת שהיום הוא כבר מבין את זה לבד...)

אז אני די רגישה לענין שחסד עושים ללא בקשת תמורה, ויחד עם זה, מאד הבנתי את נעמונונה....

הרבה יותר נעים לא לתת אם אין או לתת משהו קטן.

הם הכי יודעים מה מצבנו והכי מבינים.......

זה לא כך, כי יש להם. בלי להכנס לחשבונות, שניהם מרויחים, דירה קיבלו על מגש של כסף, וחיים ע"ח ההורים. ושוקא לכן, אני יודעת שזוגות צעירים חסכניים ולא מבינים. והייתי מבינה, אבל הנקודה פה היתה שהמתנה אחרי עבודה ששווה אלפים. 

בס"ד,

כל הזמן אני רואה את הכותרת, ואין לי זמן, אלי לי חשק, ורוצה להגיב, והכותרת ממש מגרה תשובה, אבל אבל,

אז זהו,

בבקשה, אני מבקשת ממכם וגם מעצמי, על תצפו לתמורה, תמיד בעלי אומר לי מהמקורות, גודל האכזבה כגודל הציפיה.

אני מטבעי אישה מאד רחבת לב, נתינה סופר דופר. לא מחכה לאירועים מיוחדים, כמובן אצל המשפחה הקרובה, ילדים בעל, נותנת בלי חשבון, זה גם לא טוב לחינוך, אחרים לא יודעים להעריך נכון.

ובכן,

תמיד, כאשר עושים עבורי איזו טובה, הרגלתי את עצמי, קודם כל, להכין אגרת ברכה, תודה על הכל, לא הייתם חייבים ותודה על החסד,

אני,

משתדלת לא לחכות לתמורה, אני עושה, ומרגילה את עצמי לשכוח. נכון, זה כואב, כי עשינו מאמצים, התכוונו לכל מה שעשינו מבחינת הנתינה. ממש לכל מהלך.

לכו תדעו למה אחרים התכוונו, הן מבחינת המתנה, ואולי שכחנו איזה מהלך שהם עשו אחרי זה ושייכו אותו למה שקיבלו מאיתנו.

פעם שמעתי שגיסתי, אחות בעלי, אמרה לבעלה, לפני שנישאו, ל - .. לא צריך לתת מתנה.

נורא ניפגעתי, ושאלתי אותה למה היא אומרת כך, זה ממש לא יפה ולא מתאים ליחסים היפים בנינו, היא שמעה אותי ושתקה, אבל הבנתי שזה לא ממנה, אלא מהוריה, שהם הורי בעלי, שהם ממש, אבל ממש ממש, לא מתימרים להיות החם והחמה האידיאליים ביותר, כך שיש לי את בעלי היקר וזהו.

ותעשו לי טובה, כאשר כואב לכם, וממש יש צדק בכאב, אל תשכחו, זוהי עת רצון, לבקש מהקב"ה את כל הצורך שלכם ממנו.

ויהי רצון שהתקבלו כל תפילותינו, ושתמיד ניהיה מן הנותנים ולא מן המקבלים.

אמן.

לא בדיוק הבנתי מה הרעיון של מה שכתבת- שאת מציעה לא לחכות להבעת תודה? לא כ"כ ברור.

(בעיני זה האלף בית של הנתינה...ללמוד לתת בלי לצפות לתמורה.זוכרים את הצ'ופר של בנ"ע 'לתת ככה סתם כמו הפרחים,ללא תמורה' וכו וכו לא בדיוק זוכרת. כי אחרי זה איזה חסד בדיוק עשיתה אם קיבלת על זה תמורה? פיספסת את כל הערך של המעשה הטוב ואני מעדיפה ערכה של מצוה, של הפיכתי לאדם טוב יותר!)

בס"ד,

אסביר לך את עצמי, וכך חינכתי את עצמי.

את מסכימה איתי, שגודל הציפיה כך גודל האכזבה ?, אם כן, נמשיך הלאה.

כמו שכתבה כאן ענמונונונונה.. (או איך שקוראים לה).. שהיא נתנה, באמת נתנה, מתוך מחווה של רצון טוב, נתנה את הכל מתוך "לרג'יות אמיתית", ואח"כ כאשר קיבלה, קיבלה בצורה, נגיד "עלובה" ביותר. כאן, היא דווקא לא ציפתה, אבל לאחר שקיבלה משהו עלוב, התעוררה. זה כלל לא מתאים ולא היחסיות שנתנה. אבל אם כבר נתנו שיתנו בעיין יפה.

נשמה קיימת כאן אכזבה ? שבגלל אותה אכזבה היא כתבה כאן את הסיפור המעשה, שלמעשה הרבה מאיתנו מכירים את דוגמאת הסיפור הזה, כל אחת או אחד בווריאציה שלו.

גם אני התאכזבתי לא מעט בחיים, בגלל דברים כאלו, ואני כאן מציעה לה או לכל מי שקורה את הסיפור הכואב שלה, מתוך החוכמת חיים שלי, שלח לחמך.. אל תצפי שיתנו לך כפי שנתת. את נתת בצורה בואי נומר "עשירה מאד" - ומה קיבלת ??? עדיף כבר שלא יתנו. אז אני התקדמתי הלוואה, שלא יתנו, מה שנתנו (מתבטל אצלי במחשבה) ורק שלא ינצלו אותי, או לא יפגעו בי. כי לא רק שאנשים מקבלים, לפעמים רואים את זה כמובן מאליו. יש כאלה שחושבים "בן המשפחה שלי, הוא מומחה בנושא אותו אני צריך, אז למה שהוא לא יעזור לי ? למה שאשלם למומחה מבחוץ ?" ואו "ממש גואל נפש, בן המשפחה שלי מומחה, ואני צריך ללכת למומחה מבחוץ ?". כאן היא היתה גדולה מהחיים, היא בעצם הציעה את עצמה, יישר כח גדול על כך.

אז אני מספירה, בכדי לא להתאכזב, אני פשוט לא מחכה לתמורה, תמיד שאני עושה חסדים, אני מדברת עם בורא עולם, "אבא שבשמים, בבקשה,תעשה עימי גם אתה חסדד, תעזור לבני הזה בלימוד, וזה בגמרה, ולשלישי במידות" - מבינה ?

מקווה שהסברתי עצמי טוב יותר. כי ממש כואב לפעמים שאדך נותן ולבסוף מתאכזב, כי מצד אחד, הנתינה מושלמת, ואז בא הניסיון, שזה התמורה (העלובה בלי כוונה - והיצר הרע שואל, גם עכשיו אתה שלם עם מה שנתת למרות הכל ??) כן למרות הכל טוב שנתתי לבית משפחתי, טוב שעשיתי את המעשה הנעלה הזה.. וכן הלוואה. וזה קשה, אבל זה עבודה שעוזרת לא להשבר ולא להתאכזב.

תודה על תשומת הלב שבמכתבי הגדול.

מאוד מסכימה, אני רוצה רק להדגיש שזה לא מ'צד שאולי אתאכזב מהמתנה' או מצד להיות קדושה מעונה כמו שכתבו למטה, של אני יותר טובה מכולם, אלא מהצד הפשוט פשוט שעדיף להיות בצד הנותן ולשמוח על כך. אני גרה ב'שכונה -שכונה' עם אנשים קשיי יום עם צרות שונות ומשונות שלרגע אין לי התנשאות עליהם, להיפך, אני רק מעריכה, במקומם אולי בכלל לא יכולתי לתפקד או לגדל ילדים ככה, רוב הסיכויים, ואני שמחה שאני יכולה לעזור, בלי תמורה, אני שמחה שהקב"ה נתן ונותן לי, וכמה טוב לעשות טוב לאנשים אחרים.

באמת יותר קל לאחרים מחוץ למשפחה- ויותר קשה ליישם בבית, להרגיש תמיד שמחה במה שאתה נותן...אבל טוב, בשביל זה יש את כל החיים, לעבוד על עצמך ולהשתפר, לא? 

כולם פה כ"כ שמים דגש על הכסף כעניין להכרת טובה... לא חייבים להוציא סכומים כדי להביע הכרת טובה,

אפשר גם במכתב מרגש או מתנה מושקעת כמו להכין ארוחה או להיות בייביסיטר לערב אחד וכו'... העיקר להביע רגשות אמיתיים.

הי, הזדהתי מאוד עם מה שכתבת. הן מצד הכתיבה האיכותית והן מצד הבעת הרגש הפשוט והמשותף לכל האנשים- אכזבה.

הכותרת שבחרתי בה 'קדוש מעונה' היא תחושה שאני מתחברת אליה אם יוצא שהתאכזבתי מתמורה שקיבלתי ועכשיו אני נמצאת בסיטואציה הפוכה. כמו למשל שקניתי והשקעתי במתנת יום הולדת ואז ביום הולדת שלי נשכחתי וכשמגיע שוב היום הולדת אני מתלבטת אם לקנות מתנה. אני מעדיפה לא להרגיש כמו איזה קדושה שאפילו שלא מקבל יחס שווה לזה שנתתי- ממשיכה לתת. אני חושבת שלתת ממקום כזה זו נתינה לא אמיתית ואפילו יש בה התנשאות שאומרת 'אני לא כמוהם, אני טובה יותר'.

לגבי מה שנכתב על מודעות של זוג צעיר לגבי מהי מתנה שימושית וכו'. עם מעט אינטלגנציה ניתן לדעת שאפשר לקנות מתנות ברשתות ולצרף פתקי החלפה ואז גם מקבל המתנה בוחר מתנה לטעמו ויכול להעריך את סכום ההשקעה שנעשתה.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?