1. לא תיקום ולא תיטור. את כן תהיי לארג'ית. את תצאי מזה טוב.

2. ככה הם ילמדו להבא מה ראוי ומכובד לתת.

3. הנתינה תנקה לך את הלב. את עשית איתם חסד כזה גדול, אז תמשיכי ככה. 

זה לא ענין של נקימה, ואני בד"כ מאד לארג'ית, זה יותר הענין של הפגיעה, ואני דוקא חושבת שאם אביא להם מתנה מכובדת הם ירגישו לא בנוח, כמו שהיה באותו ביקור, שהראיתי לגיסתי בגדים שקניתי לילדים במחירי מציאה, דברים מהממים בסוף עונה לשנה הבאה, (זה היה עוד לפני שהיא הוציאה את המתנה שלה), וראיתי שהפנים שלה ככה די החמיצו (משהו קטנטן, שא"א לראות), שאלה, יו, איפה קנית... וכו.

אח שלי מרגיש מצוין עם הסיפור, הוא מגיע אלי הרבה ושורץ אצלי, בתחילה חשבתי לומר לו את אשר על ליבי, אבל החלטתי שלא, אני לא חושבת שזה מרוע לב, אלא מהרגל של בני אדם לקבל ולקבל, ואחרי רגע לשכוח, ובאמת שהלב שלי נקי בלי שןם כעס, אבל זה בראשי ככה מהרהר...

אני קראתי אותך ואני חייבת לומר לך שאת נראית לי אחלה בו אדם.
חמה,פתוחה ,משתפת,וגם מוכנה לעשות הרבה למען משפחתך.
העניין הוא כזה. גבולות .

ככה,פשוט.
את כותבת שהצעת.אז  אל תציעי.
אם הם יבקשו ואם יתאים לך לעזור,ושוב מתוך הגבולות של יכולותיך,תעזרי.
זה לא אומר שהקשר ביניכם לא יהיה טוב,להפך,הוא יהיה קשר נכון.
הם יספרו על מה שהם עושים ות כאחות וכגיסה תקשיבי תתענייני ותשוחחי ,ככה ,בגובה העיניים. וככה תבנו יחס נקי בין האחים.

יש נטייה לאנשים שכשמקבלים משהו בחינם אז הם לוקחים ,אבל הם לא שמים לב להשקעה שהשקיעו ,יש משהו מאד נכון בלהשאיר להם את צרכיהם והם יחליטו איך להשיג את זה מתוך מאמץ ורצון,ואז הם יעריכו את זה.

עכשיו ,לגבי המתנה.
לי לא נראה שהם שייכו האחד לשני.
אז היא הביאה מתנה וכנראה שהיא חושבת שכמתנה זה דבר מכובד ויפה.
אז כשהיא תלד תרגישי חופשיה להביא איזו מתנה שאת מוצאת לנכון להביא,העיקר שזה ינתן מתוך שמחה אמיתית.וכן,מותר לך להחליט לתת להם משהו שהוא פחות ממה שאת קונה לילדיך.

ראשית, זו הייתה הצעה שלך ובאמת התכוונת להציע להם ללא תשלום. את מתסתכלת על הסיטואציה מנקודת מבט שונה, מזוית של עצמך, איך את היית נוהגת לו הם היו עוזרים לך. את צריכה לזכור שהם שונים ממך (ואף הזכרת את זה שהם זוג רחפן) הרושם שאת עושה הוא של אדם אחראי, בקרקע, זוכרת דברים ולא מעופפת בעולמות אחרים.

מכאן, שתנסי לדון אותם כפי שהם ולא כפי שאת, כי לו המצב היה הפוך משתמע כי היית קונה להם מתנה מכודת ויוקרתית. הם שונים ממך וזה בטח מתבטא בכל דבר(  אולי גם באופן שהיא תלביש את הילדים שלה). ולזוג רחפן, עם כל הכבוד, לא מתאים להשקיע כל כך... (מכירה מקרוב במשפחה)

בנוסף לא בטוח שהם מודעים לגודל ההשקעה והכסף שהשקעת ושהיית לוקחת מלקוח זר, הם לא מודעים לזמן היקר שיש ילדים ומשפחה ובטח לא בזמן ההריון שעייפים ולא מתנהלים כמו בשגרה.

אני בטוחה שהם מעריכים את עזרתך והעובדה שהם מרגישים איתך ממש בנוח( אחיך שורץ אצלך).

אני חושבת שמשפחה זה נכס יקר ששווה להשקיע בו גם ללא תמורה (במיוחד שלא רצית)

בכל מקרה, תקחי את זה בתור עבודת מידות (שזה מאוד קשה) של לתת בלי לדרוש לקבל, נראה לי שזה גם עוזר בזוגיות.

לסיום, ברגע שנהייה באמת אמיתיים ונדע לתת בלי רצון או מחשבה לקבל בחזרה. אז זה ישתלם לנו ופתאום נראה את התמורה, גם החומרית וגם הרוחנית.

בהצלחה.

אבל משהו קטן נוסף, רחפן - מבחינתי זוג שחי בתוך עצמו, לגיסתי יש טעם טוב מאוד, ואת הילדים שלה היא לא תלביש בבגדים מסוג אלו שנתנה לי.

נתתי להם באמת מבלי רצון לקבל, ועדיין. אבל המתנה הייתה פוגענית ומוטב שלא היתה, כי היא ביטאה חוסר הערכה לעבודה.

ואני אדם שנותן המון, ובאמת כמו שכתבה ירוק זית צריך גבולות, גם ללקוחות אני עושה הנחות רבות וכו... ואוהבת להיות לארג'ית, אבל את הקטע שאתה מחכה להערכה, ולפחות לא לזלזול...

אבל המשפט של נשואה+ "בנוסף לא בטוח שהם מודעים לגודל ההשקעה והכסף שהשקעת ושהיית לוקחת מלקוח זר, הם לא מודעים לזמן היקר שיש ילדים ומשפחה" בעיני הוא הכי נכון, וזה גם הגורם.

אבל--- אני עדין נשארתי באֲבֵל...

מצד אחד את נותנת בכיף וברור לך שנותנים כדי לתת ולא כדי לקבל,

מצד שני את נפגעת מהאטימות שאחרי מה שעשית להם - נתנו לך מתנה מאד עלובה אחרי הלידה.

את צודקת - זה כואב, וזה פוגע.

נכון שאת יודעת שאינך יכולה לבוא אליהם בטענות, כי לא עשית את העבודה בשביל שכר,

אך יחד עם זאת נראה לי שקשה לך מאד לעבור לסדר היום עם הפגיעה, גם אם, כפי שהבנתי הסיכוי גדול שהם פשוט לא חשבו על זה (ומסכימה איתך שזה סופר מעצבן...)

ובינינו? בלי קשר למה שעשית להם, מאחים/גיסים זה נראה לי די מעליב להביא מתנה כמו שהביאו לך....ממש מסכימה איתך שמוטב שלא היתה.

אני יודעת מה הייתי רוצה לעשות במקומך, אם כי אני מודה שאין לי מושג ירוק איך לעשות את זה יפה.

קודם כל לא הייתי הולכת על מתנה מוקטנת אחרי הלידה שלה -תהיי את  בסדר ותתנהגי כאילו הפגיעה לא היתה, ובאופן כללי, אני נגד לפגוע או להתנקם בחזרה - זה עלול לגרום לקרע, ומשפחה מורחבת זה דבר מספיק חשוב, במיוחד שכאן באמת אין ענין של רוע לב אלא חוסר מחשבה.

מה שאני חושבת - זה למצוא מישהו קרוב לשתיכן ומהימן (יכול כמובן להיות גם אישה), שיכול לדובב את גיסתך כאילו בתמימות על העבודה שעשית לה, לאחר מכן להעביר את הנושא ללידה שלך ולשאול מה קנית לה, ואז (כשישמע...)  יציין שזה עלול להיות מעליב, אפילו לומר שהוא במקומך היה מאד נפגע, והוא ממליץ לצ'פר אותך במשהו. (כאשר לאורך כל הדרך, וגם אח"כ גיסתך לא תדע שזה בא ממך)

כאמור, אותו צד שלישי אמור להיות מישהו מהימן מאד מאד, ומלא טאקט.

מקוה שעזרתי...

זה רעיון מצוין ממש, למרות שנראה לי שעצם הדיון פה כבר מקטין את עוצמת הפגיעה...

אין לי ענין ח"ו לנקום! ואני בטוחה שבסופו של דבר אני אקנה להם מתנה כמו שאני תמיד קונה, וכמו שאני הייתי שמחה לקבל, אבל הרעיון של צד שלישי חזק.

קודם כל מזדהה איתך מאוד, גם לי קרה משהו דומה כאשר ילדתי גיסתי הגיעה לברית ולא הביאה שום דבר אבל קיבלתי את זה  הבנה וכלל לא הזיז לי, אמרתי אולי בגלל שהם באו מרחוק, הנסיעה, הילדים על הראש,( וגם אין להם יותר מדי כסף) ...    אך כאשר היא ילדה את הבת הראשונה לאחר מספר לא מבוטל של בנים היא הזמינה את כולם לבריתה שלה, וכמובן אמרתי אני לא יכולה לבוא בידיים ריקות אז קניתי לה בגד של איזה מעצבת משהו יקר וממש יפה, וכאשר ניפגשנו לאחר מעט יותר מחודש היא לא טרחה לומר מילה של תודה או יחס כלשהוא.

אז לתשומת ליבך אלו הם אנשים, כשם שפניהם שונים, כך דעותיהם שונות...

לא יעזור לך לכעוס תדוני לכף זכות (וגם לי לקח הרבה זמן להבין את זה) אבל זה מקל ועוזר להמשיך בחיים ולא לקחת הכל ללב.

ובנוסף על הכל הם זוג צעיר אין להם מ-ו-ש-ג במתנות וכמה כל דבר עולה, לדעתי תתעלי וכשאר היא תלד בע"ה תיקני לה משהו שלא יבייש אותך ומשפחתך, וכאשר היא תראה את זה היא תבין לבד שלא פעלה נכון.

* דבר נוסף לדעתי חבל להכניס גורם שלישי, זה מיותר תנסי רק להמשיך הלאה, ואת יכולה בפעם הבאה שיצא לך לשוחח איתה ואם אחיך ובעלך תיצרו מעיין שיחה שתספרי על איזה לקוח שמשגע אותך בעבודה וביקשת ממנו סכום מסוים (שיהיה גבוה) וכמה כוחות ועבודה זה דורש ממך והם לבד יבינו את הרמז.(למרות שאת יכולה לגרום להם להרגיש רע... כי הם פעלו מריחוף או חוסר ידע להעריך ).

בהצלחה במה שתחליטי... 

פשוט להגיד איך את מרגישה לאחיך וגיסתך, בלי להתלהם, אלא בנחת- ושיאכלו ת' כובע.

הם בטח יבקשו סליחה , ליבך יהיה רגוע ולא כ"כ פגוע וזהו...

אני ממש משתדלת לעשות ככה וזה תמיד עובד- אני נרגעת, שוכחת, הצד שממול מבין את עצמו , נזהר לפעם הבאה ואז לא כואב לי לתת מהלב, כמו בהתחלה.

סיפור:

היה לנו זוג חברים שביקשו מאיתנו טובה- לאסןף את הילדים שלהם מהמעון (2) בנוסף על השלושה שלנו. למשך כ-3/4 שעה פעם בשבוע.

עשינו זאת בשמחה, ללא בקשת תמורה .

פעם אפילו חזרנו למעון במיוחד כדי לקחת אותם.

חוץ מזה היו מקרים רבים שבהם לקחנו את האישה טרמפ ואפילו התקשרנו לפני שיצאנו ובאנו לאסוף אותה וכל מיני כאלה.

אני ואישה עובדות באותו מקום. בוקר אחד שכחתי לקחת איתי לעבודה איזה שהם מסמכים שהייתי צריכה , והיא הייתה עדיין בבית והייתה אמורה להגיע לעבטדה.

התקשרתי וביקשץתי שתיכנס אלי הבייתה , תיקח את המסמכים ותביא לי אותם לעבודה. היא טענה שאין לה זמן ( למרות שהייתה אמורה להגיע הרבה אח"כ) ולא הביאה את המסמכים.

למרות שקצת כעסתי לא אמרתי כלום. כעבור שבוע ביקשתי מבעלה לצפצף לי לפני שהוא יוצא כדי שאוכל להצטרף אליו לנסיעה, והבחור פשוט נסע בלי לצפצף ובלי להודיע. (אנחנו ממש שכנות)

ואז כבר ממש כעסתי.

יום למחרת אמרתי לה: יש בליבי עלייך, זה לא נעים לעשות טובות לאדם שלא יודע להחזיר. אמנם כל טובה שאני עשיתי לך הייתה שלא על מנת לקבל תמורה אך מה שקרה לאחרונה לא נותן לי חשק לעשות עוד.

וזהו.

ניא הודתה בטעות, ביקשה סליחה מינורית. אני נרגעתי מהכעס ויכולתי לדבר איתה שוב בלי "לעשות פרצופים"

ולדעתי זאת הדרך הטובה ביותר- פשוט להגיד הכל. ( עדיף לא באותו רגע כדי שלא תהיה התפרצות)

בהצלחה!

כל כך מסכימה איתך!!!!

אני כל כך נגד לשמור דברים בבטן (למה הבריאות שלי צריכה להיפגע בנוסף למה שפגעו בי?)

אז נכון שעדיף שלא באותו רגע (אלא אם כן אני ממש ממש רגועה) אבל לא רק לגיטימי, אלא צריך(!) לומר הכל, כי אנשים לא תמיד חושבים כשהם פוגעים...

היינו עם הזוג (אחי ואשתו) בפסח אצל הורינו, ובעלי ככה, תוך כדי שיחת רעים עם אחי, אומר לו: "אתה, בכלל, קיבלת עבודה מקצועית בחינם... אחרים, למשל דוד של אשתך שילם לנו על עבודה כזו כמה אלפי דולרים!..."

ואני... בחדר... אוי, מה עובר? למה? למה הוא אמר את זה?...

ואח שלי בשיא... אין עליו, אומר: "אני לא שילמתי? אני הבאתי את השם של אשתך לדוד שלי, ז"א דאגתי לה לעבודה!!!"

הוא שלח לי את הדוד של אשתו, ובעצם הוא הביא לי עבודה מכניסה נוספת. וזה מבחינתו התשלום.

אני חושבת שיש ממש בדבריו, מה דעתכם?

זהו. וסתם, אח שלי אמר ככה שהם נותנים לכל מי שנולד לו משהו מתנה. אז אני באמת לא לקחתי אישית את סוג המתנה. בכיף...

מתנת הלידה שלהם אלי לא היתה בקשר של גורם ותוצאה לעבודתי, אלא כמו שהם נותנים לכולם, ואם הייתי אומרת איכשהו שזה פוגע ומעליב, יכול להיות שהייתה פה פדיחה רצינית...

הזמן הוא התרופה הטובה ביותר...

פשוט עבר זמן, ונרגעת... טוב שלא עשית משהו כשהיית בשיא הכעס כי אח"כ היית מתחרטת אולי..

לפעמים צריך לתת לזמן לעשות את שלו...

אבל בדרך כלל אם נפגעים, כמה שזה קשה, עדיף תמיד לדבר על זה ואז לגלות את הזוית של האדם

האחר-שימו לב שיש אפילו מצוה כזו, בדיוק בגלל מקרים כאלו...(לא שזה פשוט...גם לי יש לפעמים דברים בלב על אנשים

במיוחד כאלו שמבקשים טובות כל הזמן ללא תמורה...אבל אני עובדת על עצמי דווקא לדבר וללבן דברים)

רציתי רק להעיר נקודה פשוטה:

אני לא יודעת מה המעמד הכלכלי של כל המגיבים כאן, אבל אני בתחילת נישואיי, באמת הייתי קונה מתנות וגם בגדים לילדי מכל מיני באזרים, כי לא היה לנו כסף, וזה היה נראה לי ממש משוגע להוציא מאות שקלים על בגד לילד כשאפשר בעשרות.וזה לא היה נראה לי לא מכובד להביא-כי העיקר הכוונה,והעיקר שאחרי הלידה יש לך מספיק בגדים לתינוק בלי להתרוצץ בחנויות...

היום, ב"ה, אנחנו מרוויחים הרבה יותר, ועכשיו אני גם קונה בחנויות הרבה יותר יוקרתיות ופתאום יש בגדים שנראים איכותיים יותר וכו'. בקיצור נקודת ההשקפה השתנתה.

ויש לזכור שטעם בבגדים הוא מאוד אישי, וגם אם היא מתלבשת 'משגע' זה לא אומר שהיא לא יכולה לאהוב משהו שאת לא.

בטוח היא לא הביאה לך משהו שהיא חשבה שמזעזע.

בקיצור, תמיד עדיף לדבר ולנסות לראות מה הצד השני מרגיש או חושב.

ועם כל הכבוד לכולן, יש אנשים שממש אין להם (לא מדברת על אחיך) וכשהם נותנים מתנה צריך מעט להעריך או לפחות קצת רחמים...כי לפעמים אפילו לעצמם אין להם איך לקנות. וביחוד זוגות צעירים.ואין שום עניין שהם יוציאו מאות ועשרות שקלים על מתנה כשהם לא קונים מעדני חלב לילדים במכולת כי אין כסף...לתשומת ליבכן.

את מקסימה שהצעת את זה

אבל אני חושבת שבתוך תוכך את ציפית לתמורה אפילו שאמרת שלא ולכן התאכזבת

רק אם את ממש נקיה בליבך תוכלי לומר שאין צורך בתמורה

אם את רוצה אל תאמרי אני מבינה את מה שעשית ואת ההרגשה שלך , אך כנראה שבפנים כן רצית תמורה.

עוד משהו יש לי לומר

שכשלא עוברים משהו על הבשר, לא מרגישים עד שאין ילדים ואין לידות ולא מגיעים לידי הרגשת קבלת המתנות

לא מבינים איזה בגדים צריכים, איזה רמות יש בבגדי ילדים

רק אחרי שילדתי 2 בנות הבנתי שיש כל מני רמות וטיב בביגוד ילדים והבדלים במתנות שהשקיעו בי ובבנותי

זוכרת מה נעמונונה כתבה? שעדיף שלא היו נותנים את המתנה כי מבחינתה זה "צחוק מהעבודה".

היא לא ציפתה לתמורה, אך ברגע שגיסתה הודיעה לה בדיעבד(!) שהיא קנתה מתנה - זה יוצר ציפיות, ובהחלט מעלה את העבודה שנעמונונה עשתה.

ולדעתי (כתבתי לה את זה) מאחים ומגיסים ראוי לקבל מתנה הרבה יותר שוה - בלי קשר לאותה עבודה.

ואם יש לחץ כלכלי, אפשר לפצות בדרכים אחרות - להביא להם אוכל אחרי לידה, לעשות להם משהו יפה עבודת יד (לא צריך להיות אמן בשביל זה) ועוד. זה יפה, זה מרשים וזה לא עולה כסף.

אני קולטת (תקני אותי אם אני טועה) שאת מטיפה לה מוסר שהיא ציפתה לתמורה - וזה לא נראה לי נכון. כי היא לא ישבה וציפתה לתמורה ברגע שעשתה את העבודה, אלא תיארה לעצמה שאם יש להם הזדמנות למתנה - הם יביאו לה משהו שוה.

ולדעתי - זה אנושי.

לצערי, חויתי חויה שאדם שעשה לי טובה במשך זמן מה (ולמעשה לא תמיד היתה נוחה לי הטובה הזו, ואפילו לא ביקשתי אותה, מה גם שלפעמים הסכמתי לה כדי לרצות אדם אחר...) ניסה לבוא אלי בתביעות כאילו אני חייבת לו (אני לא!), ניסה להכתיב לי כיצד עלי לשלם (מה פתאום?) וגם ניסה לאיים עלי...(הסברתי לו שאני צריכה רק את הקב"ה...ואני חושבת שהיום הוא כבר מבין את זה לבד...)

אז אני די רגישה לענין שחסד עושים ללא בקשת תמורה, ויחד עם זה, מאד הבנתי את נעמונונה....

הרבה יותר נעים לא לתת אם אין או לתת משהו קטן.

הם הכי יודעים מה מצבנו והכי מבינים.......

זה לא כך, כי יש להם. בלי להכנס לחשבונות, שניהם מרויחים, דירה קיבלו על מגש של כסף, וחיים ע"ח ההורים. ושוקא לכן, אני יודעת שזוגות צעירים חסכניים ולא מבינים. והייתי מבינה, אבל הנקודה פה היתה שהמתנה אחרי עבודה ששווה אלפים. 

בס"ד,

כל הזמן אני רואה את הכותרת, ואין לי זמן, אלי לי חשק, ורוצה להגיב, והכותרת ממש מגרה תשובה, אבל אבל,

אז זהו,

בבקשה, אני מבקשת ממכם וגם מעצמי, על תצפו לתמורה, תמיד בעלי אומר לי מהמקורות, גודל האכזבה כגודל הציפיה.

אני מטבעי אישה מאד רחבת לב, נתינה סופר דופר. לא מחכה לאירועים מיוחדים, כמובן אצל המשפחה הקרובה, ילדים בעל, נותנת בלי חשבון, זה גם לא טוב לחינוך, אחרים לא יודעים להעריך נכון.

ובכן,

תמיד, כאשר עושים עבורי איזו טובה, הרגלתי את עצמי, קודם כל, להכין אגרת ברכה, תודה על הכל, לא הייתם חייבים ותודה על החסד,

אני,

משתדלת לא לחכות לתמורה, אני עושה, ומרגילה את עצמי לשכוח. נכון, זה כואב, כי עשינו מאמצים, התכוונו לכל מה שעשינו מבחינת הנתינה. ממש לכל מהלך.

לכו תדעו למה אחרים התכוונו, הן מבחינת המתנה, ואולי שכחנו איזה מהלך שהם עשו אחרי זה ושייכו אותו למה שקיבלו מאיתנו.

פעם שמעתי שגיסתי, אחות בעלי, אמרה לבעלה, לפני שנישאו, ל - .. לא צריך לתת מתנה.

נורא ניפגעתי, ושאלתי אותה למה היא אומרת כך, זה ממש לא יפה ולא מתאים ליחסים היפים בנינו, היא שמעה אותי ושתקה, אבל הבנתי שזה לא ממנה, אלא מהוריה, שהם הורי בעלי, שהם ממש, אבל ממש ממש, לא מתימרים להיות החם והחמה האידיאליים ביותר, כך שיש לי את בעלי היקר וזהו.

ותעשו לי טובה, כאשר כואב לכם, וממש יש צדק בכאב, אל תשכחו, זוהי עת רצון, לבקש מהקב"ה את כל הצורך שלכם ממנו.

ויהי רצון שהתקבלו כל תפילותינו, ושתמיד ניהיה מן הנותנים ולא מן המקבלים.

אמן.

לא בדיוק הבנתי מה הרעיון של מה שכתבת- שאת מציעה לא לחכות להבעת תודה? לא כ"כ ברור.

(בעיני זה האלף בית של הנתינה...ללמוד לתת בלי לצפות לתמורה.זוכרים את הצ'ופר של בנ"ע 'לתת ככה סתם כמו הפרחים,ללא תמורה' וכו וכו לא בדיוק זוכרת. כי אחרי זה איזה חסד בדיוק עשיתה אם קיבלת על זה תמורה? פיספסת את כל הערך של המעשה הטוב ואני מעדיפה ערכה של מצוה, של הפיכתי לאדם טוב יותר!)

בס"ד,

אסביר לך את עצמי, וכך חינכתי את עצמי.

את מסכימה איתי, שגודל הציפיה כך גודל האכזבה ?, אם כן, נמשיך הלאה.

כמו שכתבה כאן ענמונונונונה.. (או איך שקוראים לה).. שהיא נתנה, באמת נתנה, מתוך מחווה של רצון טוב, נתנה את הכל מתוך "לרג'יות אמיתית", ואח"כ כאשר קיבלה, קיבלה בצורה, נגיד "עלובה" ביותר. כאן, היא דווקא לא ציפתה, אבל לאחר שקיבלה משהו עלוב, התעוררה. זה כלל לא מתאים ולא היחסיות שנתנה. אבל אם כבר נתנו שיתנו בעיין יפה.

נשמה קיימת כאן אכזבה ? שבגלל אותה אכזבה היא כתבה כאן את הסיפור המעשה, שלמעשה הרבה מאיתנו מכירים את דוגמאת הסיפור הזה, כל אחת או אחד בווריאציה שלו.

גם אני התאכזבתי לא מעט בחיים, בגלל דברים כאלו, ואני כאן מציעה לה או לכל מי שקורה את הסיפור הכואב שלה, מתוך החוכמת חיים שלי, שלח לחמך.. אל תצפי שיתנו לך כפי שנתת. את נתת בצורה בואי נומר "עשירה מאד" - ומה קיבלת ??? עדיף כבר שלא יתנו. אז אני התקדמתי הלוואה, שלא יתנו, מה שנתנו (מתבטל אצלי במחשבה) ורק שלא ינצלו אותי, או לא יפגעו בי. כי לא רק שאנשים מקבלים, לפעמים רואים את זה כמובן מאליו. יש כאלה שחושבים "בן המשפחה שלי, הוא מומחה בנושא אותו אני צריך, אז למה שהוא לא יעזור לי ? למה שאשלם למומחה מבחוץ ?" ואו "ממש גואל נפש, בן המשפחה שלי מומחה, ואני צריך ללכת למומחה מבחוץ ?". כאן היא היתה גדולה מהחיים, היא בעצם הציעה את עצמה, יישר כח גדול על כך.

אז אני מספירה, בכדי לא להתאכזב, אני פשוט לא מחכה לתמורה, תמיד שאני עושה חסדים, אני מדברת עם בורא עולם, "אבא שבשמים, בבקשה,תעשה עימי גם אתה חסדד, תעזור לבני הזה בלימוד, וזה בגמרה, ולשלישי במידות" - מבינה ?

מקווה שהסברתי עצמי טוב יותר. כי ממש כואב לפעמים שאדך נותן ולבסוף מתאכזב, כי מצד אחד, הנתינה מושלמת, ואז בא הניסיון, שזה התמורה (העלובה בלי כוונה - והיצר הרע שואל, גם עכשיו אתה שלם עם מה שנתת למרות הכל ??) כן למרות הכל טוב שנתתי לבית משפחתי, טוב שעשיתי את המעשה הנעלה הזה.. וכן הלוואה. וזה קשה, אבל זה עבודה שעוזרת לא להשבר ולא להתאכזב.

תודה על תשומת הלב שבמכתבי הגדול.

מאוד מסכימה, אני רוצה רק להדגיש שזה לא מ'צד שאולי אתאכזב מהמתנה' או מצד להיות קדושה מעונה כמו שכתבו למטה, של אני יותר טובה מכולם, אלא מהצד הפשוט פשוט שעדיף להיות בצד הנותן ולשמוח על כך. אני גרה ב'שכונה -שכונה' עם אנשים קשיי יום עם צרות שונות ומשונות שלרגע אין לי התנשאות עליהם, להיפך, אני רק מעריכה, במקומם אולי בכלל לא יכולתי לתפקד או לגדל ילדים ככה, רוב הסיכויים, ואני שמחה שאני יכולה לעזור, בלי תמורה, אני שמחה שהקב"ה נתן ונותן לי, וכמה טוב לעשות טוב לאנשים אחרים.

באמת יותר קל לאחרים מחוץ למשפחה- ויותר קשה ליישם בבית, להרגיש תמיד שמחה במה שאתה נותן...אבל טוב, בשביל זה יש את כל החיים, לעבוד על עצמך ולהשתפר, לא? 

כולם פה כ"כ שמים דגש על הכסף כעניין להכרת טובה... לא חייבים להוציא סכומים כדי להביע הכרת טובה,

אפשר גם במכתב מרגש או מתנה מושקעת כמו להכין ארוחה או להיות בייביסיטר לערב אחד וכו'... העיקר להביע רגשות אמיתיים.

הי, הזדהתי מאוד עם מה שכתבת. הן מצד הכתיבה האיכותית והן מצד הבעת הרגש הפשוט והמשותף לכל האנשים- אכזבה.

הכותרת שבחרתי בה 'קדוש מעונה' היא תחושה שאני מתחברת אליה אם יוצא שהתאכזבתי מתמורה שקיבלתי ועכשיו אני נמצאת בסיטואציה הפוכה. כמו למשל שקניתי והשקעתי במתנת יום הולדת ואז ביום הולדת שלי נשכחתי וכשמגיע שוב היום הולדת אני מתלבטת אם לקנות מתנה. אני מעדיפה לא להרגיש כמו איזה קדושה שאפילו שלא מקבל יחס שווה לזה שנתתי- ממשיכה לתת. אני חושבת שלתת ממקום כזה זו נתינה לא אמיתית ואפילו יש בה התנשאות שאומרת 'אני לא כמוהם, אני טובה יותר'.

לגבי מה שנכתב על מודעות של זוג צעיר לגבי מהי מתנה שימושית וכו'. עם מעט אינטלגנציה ניתן לדעת שאפשר לקנות מתנות ברשתות ולצרף פתקי החלפה ואז גם מקבל המתנה בוחר מתנה לטעמו ויכול להעריך את סכום ההשקעה שנעשתה.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.