מה הולך חברים?
אני מעלה פה כמה קושיות שמציקות לי. אני בחור שרצה מאוד להתחזק ועלו לי המון שאלות כאלה ואחרות שאומרות לי שאולי אני לא בכיוון הנכון, מפני שלא היו להן תשובות באמת אלה רק התחמקויות ותשובות לא מבוססות.
זאת רק שאלה אחת בנתיים:
התנ״ך בעבר נקרא באופן מילולי. כלומר, מאז שעם ישראל קיבל עליו את אלוהים ואת היהדות, עד שבאמת התחילו כל מני הוגים ופילוסופים יהודיים ורבנים להבין שסיפור הבריאה לא יתכן באופן מילולי, עברו יותר מאלף שנים.
מאז שהמדע וההיגיון הישר וההשכלה נהיו נגישים יותר והפריכו המון סתירות בתנ״ך, התחילו לומר שלא צריך לקרוא את זה כפשט. לדעתי זה נשמע כמו התחמקות זולה, כי זה מעלה כמה טענות:
* איך יודעים מה כן פשט ומה לא? הרי אם אני שואל רב אם סיפור הבריאה באמת קרה, אני ממש מקווה שיומר לי שלא (ופשוט אלך לחפש רב אחר). ואם אני אשאל אותו האם עם ישראל יצא ממצרים יאמר לי שכן. אז איך באמת הוא יודע לעשות את הסלקציה הזאת? הרי אם זה דבר ה׳ מי הוא שיחליט? ועל בסיס מה?
* ברגע שמחליטים שמסיקים מסקנות מהתנ״ך כפסר מוסר והוא לא מילולי (כולו לפחות), למה מיחסים לו קדושה? אם אני אקרא את ״הארי פוטר״ הרי גם משם אוכל לבחור כלבבי מה לקרוא כפשט או באופן פיגורטיבי, וללמוד ממנו. ולפי כן התנ״ך כמו כל ספר. אם אני אקח ספר בישול אפילו אצליח.
* ברגע שהתחילו לקרוא את התנ״ך באופן פיגורטיבי, למעשה יש פה שינוי תאולוגי. כל מלכי ישראל כמו דוד, שלומו וכו׳ כן הבינו את התנ״ך באופן מילולי כמו כן העם הרב ( עם עוד כמה אלילים פגנים שעם ישראל עבד תוך כדי) ולכן היהדות שאומרת שלא לקרוא את התנ״ך כפשט למעשה דת אחרת. מאוד חשודה פה הסברה שרבנים מסלפים את האמונה לצורך התאמתה למדע ולרציונליזם.
מקווה לתשובות באמת מעמיקות ולא מתחמקות, תודה.
)