את ההודעה המקורית.

מה שרצוי זה מה שמבטא יחס נפשי.

מה ש"מותר", זה מה שההלכה לא אוסרת או כמעט-אוסרת. אפשר לראות בפוסקים.

ואין צורך לעשות "אידיאל" מדברים כאלה. יש ברמב"ם משהו על מי שמתנהל בצורה חסרת גבולות, בשביל יצרו.

אלא שלפעמים יש סבלנות לעליית האדם. 

וגם בתוך הכאילו-מותר, ראוי לא לאבד שכל והרגשה ישרה.

בבסיס, יש את הרמב"ם. אבל הרבה חלקו עליו בנושא הזה עם גבולות מסויימים של צניעות.

זה הדרכה ליחידים במקרי הצורך.
יש גבולות של צניעות בדברים הללו, שכדאי וטוב לשמור, שהם עצות טובות ומועילות לאדם גם אם הוא לא רואה ולא מבין אותם כרגע. 
נכון, שמי שצריך, בשל סיבות כאלו ואחרות- יהיה רב שיתיר לו. אבל זו הדרכה ליחיד.
אי אפשר להפוך את רשות היחיד לרשות הכלל. ולכלל טוב הגבולות הללו והם נקבעו לא בשביל למנוע

שמחה מבני הזוג, אלא מתוך היכרות והבנה שהגבולות הללו משמרים את השמחה הזו.
וזה כל מה שאפשר להרחיב בפורום מעורב.

מחלוקות כן, פסיקות גם. אף אחד לא דורש ממך לדעת את כל ההלכה, רק להתייעץ ולקבל פסק של ת"ח שיודע לשוט ולנווט בתוך המחלוקות ולהכריע מה רצון ה' במקרה שלך.
 

הפוסקים חושבים אחרת, ומי שההלכה היא נר לרגליו ילך לפי פוסקים, לא לפי דעות של אנשים.
כמובן שהכי טוב זה שכל אדם ימצא רב שילך על פיו והרב ידע לפסוק לו בדיוק איך ומה הגבולות שמתאימים לו במסגרת החיים והצרכים של הבית.
 

מי שגם ככה לא הולך לפי פסיקה ולפי ההלכה - ברור שעדיף שלפחות איסורי דאורייתא לא יעבור.
יש בהלכות בזה המון חכמה שנועדה לשמור על השמחה של בני הזוג בחיבור, ודווקא מתוך זה ישנן ההגבלות.

לא דנו ולא מעידו..

כפי שאתה מעיד על עצמך.

הרי לא שאלו רק "מה מותר, מה אסור", אלא גם מה ראוי.

ולא פעם, מי שמסתמכים על "אפשר הכל" - ולא בתחושה של דיעבד שעדיף בהיתר, אלא כאילו "הכל בסדר" לכתחילה - מקבלים את התוצאה ביחסים רעועים בבית. כי אשה זה לא סמרטוט (אם כי נכון שגם הקצנה לצד השני יכולה לגרום לזה. אבל זה לא הנושא).

ולא קשור מחלוקות. אותו רמב"ם שמתן הזכיר, גם אומר שמי שיתנהגו כך - יהיו לו גם בנים כאלה....

באותה שיטה אפשר גם לאכול ציז'בורגר... 

אין אף שיטה בשום מקום שתגיד שזה איסור דאורייתא.
 

אני ממש לא מסכים איתך... ההבדל המרכזי בין סנהדרין ללא סנהדרין זה ביכולת לפסוק הלכה אחת לכלל ישראל כשיש מחלוקות, ודין זקן ממרא.
מבחינת היחס לפסיקת הלכה- התורה מחייבת לשמוע בקול תלמידי חכמים של כל דור.

אבל זה נשאיר כמחלוקת.

עדיין- אם הולכים על איסורי דאורייתא, צ'יזבורגר זה כשר.

"איש הישר בעיניו יעשה" זה לא ציטוט לשבח...
אבל זו המציאות היום.

ועדיין דיברת על איסורי דאורייתא למעלה ולא דרבנן אפילו.

באיסורי דאורייתא צ'יזבורגר כשר. זה מה שאתה מציע.
 

כל אחד בוחר איך לחיות את חייו.

יותר חד.

לגבי כאן. "ראוי" זה לא רק משתנה ונזיל. יש דברים שהם כעורים - ויש דברים שלא. יש דברים לכתחילה, ויש בדיעבד. יש דברים שגורמים לבטא יחס נפשי  - ויש דברים שהם פריקת תאווה בלבד, וכשהם מוקצנים בקביעות, סופם להביא למאיסה ולאיבוד היחס הנפשי.

"ריגוש" שאתה מדבר עליו, הוא תאוה לצורך עצמו. אז יש הבדל אם אדם יודע שזה לא איזה "אידיאל", אלא דיעבד שבגבולות מסויימים התורה התירתו, או שעושה מזה משהו שזה הענין.

וכאן שאלו גם על מה רצוי, מה טוב לכתחילה. "בהיבט הרוחני". לא דווקא על המישור שאתה מתייחס אליו.

צודקת, יחד עם זה גבולות פנימיים משתנים בהתאם לזמן לתקופה ולמצבים שונים..

לכן גבולות חיצונים נכונים לכולם. במידתיות ובתבונה.

הקצנה לשני הכוונים תוביל למשהו לא טוב..

כתבה הלכה. אתה ממציא את התורה מחדש, לצורך חיפוי על בעיות.

גישה כזו תיגמר בהריסת הבית. כמעט באחריות מלאה.

אתה מעוות את ההלכה. ממש שקרים בשם היהדות, שכנראה לא מספיק למדת אותה,הן בהלכה והן בגישה. מעוות את התפיסה הרוחנית של היהדות -  הכל בשביל להביא לההיפך. בלי שאפרט כאן.

[וחלק ממה שכתבת אלו הלכות גמורות. לא גור ולא בטיח. ואין לי כל ענין לראות דווקא את תקנותיהם]

ומוטב לא תדבר בשמי. אני לא מתחיל מ"גור" בשביל שיהיה נוח להקצין הפוך. יש הלכות. יש כיוון של תפיסה נורמלית, גם יהדותית וגם אנושית. ולא לעשות "אידיאל" - הכוונה לא להציג חולשות כאילו זה מה שאמור להיות לכתחילה.

ומה שאמור להיות - זה לא מה שכתבת בהתחלה. זה נגד ההלכה. ונגד הרוח שלה. 

בכלל, טוב שלאנשים תהיה מספיק ענוה - ואולי מידת הבושה - כדי לא לעשות מכל דבר מה ש"צריך להיות", רק כדי לא להתמודד עם הדיעבד, או הלא-בסדר, שבדברים מסויימים.

תודה על הדברים וההמלצות.

אעדכן שקראנו בסוף ספר דרכי טהרה וקיבלנו מענה לרוב השאלות ממקום שאנו מרגישים מאד בטוח ונח להישען עליו. הבנו גם את עיקר הדין, וגם את הכיוון הכללי הרצוי.

שוב, תודה לכולם!

והיום אחרי הרבה בירורים עם עצמי ועם בעלי וכמובן שגם בעלי עם הרב שלו

אנחנו מאוד מקפידים של שלושת הכללים הבסיסיים

(שהכל יהיה בינינו, בינינו בלבד, וכמובן בתקופת ההיתר)

הכללים האלה הם החשובים ביותר...
שאר הדברים צריך לברר (וזה פחות נושא לפורום פתוח)

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת