בגדול ממליץ בנושאים אלו, ללמוד בספרים של ת"ח מובהקים. לשניים מהם ציינתי בתגובה לפותח.
עירבבת כאן לגמרי, בין דברים שהם עיקר הדין (ואולי בתנאים מסויימים, לדעות מסוימות אפשר להקל), לבין דברים, שבפשטות הם הפך דין תורה (ואולי לצדיקים יחידים, בהסכמה מוחלטת של שני בני הזוג, יש מעלה בלהחמיר).
לתקנות אלו או אחרות, שמוכרות לי רק משמועות, איני רוצה להתייחס.
רק אעיר על השורה הראשונה בדבריך, שיש לך ולכל מי שמבין כך חוסר גדול ואפילו תפיסה נוצרית של דעת התורה וממילא 'כל המוסיף גורע' ולא מצליחים ואפילו הופכים לאידיאולוגיה דברים שהם נגד הדין.
יש שתי מצוות שמתקימות בחיי אישות. אחת היא פריה ורביה, שבמקורות רבים רואים את גודל חשיבותה. מצוה שניה היא 'מצוות עונה' שהיא חיוב על כל אחד מבני הזוג (בתורה מופיע כחובת הבעל כלפי אשתו, מדרבנן יש גדרים דומים גם לאשה כלפי בעלה) למלא את צרכי בן הזוג בנושא. יותר חריף בחז"ל, שאם אדם מתנהל מול אשתו, בדרך שלא נעימה לה - גם מצוות פו"ר לא קיים כראוי ויש פגם בצאצאים.
יחד עם זאת, יש לנו מצווה להיות קדושים. מי שלומד כראוי את הגדרים, רואה שאין שום סתיר, בין חיים נעימים ושמחים (וכך לא מגיעים לבני ט' מידות מצד אחד) לבין שמירה לא רק על גדרי איסור כרת, אלא גם על מה שלימדו חכמים (וכך לא מגיעים לצד השני באותה רשימה).