עבר עריכה על ידי אין ייאוש! בתאריך י"ט בכסלו תשע"ח 23:34
סיכום שלושה ימים:היום הראשון התחיל בסדר.
לא נכנסנו לשם ואני שמחה על זה מאוד.
נכנסנו אחר כך לשיחה והיה בסדר, ואז פתאום הוא אומר את זה.
בום. אגרוף בבטן.
ואף אחד לא יבין.
ואף אחד גם לא צריך להבין.
טוב. המשכנו.
הגענו לשם, שיחה ולהסתכל על זה קצת מכיוון אחר.
סרט. לא נכנסנו.
ואז היא אומרת כזה משהו לא ברור, ואז כזה טוב אני לא רוצה להעליב אתכן.
באתי אליה אחר כך באוטובוס ואמרתי לה שהיא צריכה להגיד לי למה היא התכוונה.
היא ניסתה להתחמק ואז היא אומרת שהיא חושבת שצריך לדעת לשחרר, ולתת מקום לקבל. ושהיא יודעת מה זה קשה ושגם לה קשה ממש.
עניתי לה שאני כן מתמודדת עם זה. עובדה אני לומדת בשיעורים. עשיתי את המבחן.
אבל אני מתמודדת כרגע עם יותר מידי דברים ולא צריך עכשיו להוסיף עוד קושי ועוד פחדים.
אני גם ככה מפחדת מיותר מידי דברים.
אני לא חושבת שהיא הבינה.
היא לא צריכה להבין.
נוסעים למקום שישנים.
ים.
לא הלכתי.
פעילות ערב.
מטומטמת לאללה.
השכבה שלי קצת סרוטה הייתי אומרת.
בוקר.
תפילה בים.
אהבה.
היה פשוט טוב וכיף.
ים.
אין דבר כמוהו.
מהמם. מרגיע. מהפנט.
נוסעים לשם, יחידות לפי כיתות.
יחידה ראשונה.
אני לא אסלח לעצמי נראלי לעולם על שנכנסתי ליחידה הזו.
מזעזע מזעזע מזעזע.
בסרטון לא הסתכלתי, אבל שמעתי הכל.
ואיך שהוא מסביר.
ואחר כך את הסוף.
לא יצא לי מהראש לעולם.
היחידות אחר כך היו מעניינות ויפות.
ולא כל כך מזעזעות חוץ מממש קצת.
נוסעים לשם. גשם. קפוא.
בלתי אחראי בעליל להביא אותנו לשם בגשם ובכפור.
נסיעה לשם.
יפה יחסית, סיור, קצת תמונות מזעזעות יחסית.
עד שהיא אומרת את המילה ההיא, באותה ההקשר של מה שהוא אמר ביום הראשון.
ושוב פעם בום. הבטן מתכווצת.
ואז חוזרים לשם.
אמור להיות סיכום יום ואחר כך ארוחת ערב.
סיכום יום מיותר לחלוטין.
לארוחת ערב אני לא מסוגלת להגיע.
אין לי כוחות.
הותשתי. נגמר.
הייתי מסוחררת. היה לי קפוא.
והיא באה ואומרת לי לבוא.
ואז היא אומרת שהמורה רוצה לדבר איתי.
וואי. אני לא אגיד פה מה אני חושבת על השיטת חינוך שלה, אבל היא כל כך לא נכונה לדעתי.
לא היתה לי ברירה ובאתי.
לקחתי קצת אוכל והלכתי לחדר כי היה סרט ולא רציתי להיות בו.
והיא כל כך חמודה.
באה להיות איתי ודאגה לי ממש.
בסוף הלכתי לישון.
יחסית מאוחר.
בבוקר לא היה לי כוח לקום אבל בסוף קמתי כי חייבים.
נסיעה.
שוב פעם ארוחת בוקר שאין לי מה לאכול בה.
והמורה באה ומדברת איתי.
לא אוהבת אותה.
והיא אפילו לא המורה שלי.
די. תשחררי. מותר לי לא לאכול אם אני לא מסוגלת לזה.
בסוף אכלתי משהו.
שתי סדנאות מהממות.
קצת הרבה קשות.
נסיעה.
מגיעים לשם.
שוק. הלם טוטאלי למרות שידעתי מה אני הולכת לראות שם.
זה ממש ממש איים עלי.
הפחיד אותי בטירוף.
כשכולן נכנסו לשם לא נכנסתי.
הייתי בחוץ.
גם כששרו המון שירים מהממים.
זה היה פשוט יפה בטירוף ומזעזע את הנפש לשמוע את כולן שרות שם את כל השירים האלה.
פשוט אין. אין כמו השכבה שלי.
לנוער הזה יש כל כך הרבה עוצמות.
הלכנו להתפלל מנחה ליד הים.
לא ממש ליד אבל שראינו אותו.
וואו היה טוב.
והיא אחרי זה אמרה לי תודה שלקחתי אותה.
אבא. תודה לך עליה.
תודה על הילדה המדהימה הזאת.
אין כמוה בעולם.
פשוט תודה על הזכות להכיר אותה ולהיות לידה לפעמים.
חזרנו.
אין לי מה לאכול.
לא נורא לא הייתי רעבה.
נוסעים מלא מלא זמן.
בהתחלה לא היה לי מצב רוח בכלל בכלל.
ואז היא באה לדבר איתי ונהיה לי ממש מצב רוח.
תודה רבה לך ה' יתברך!
בסוף מגיעים לשם.
כפור אימים.
כל השכבה שרות ורוקדות שירים מהממים.
פשוט רואים את העוצמה של הנוער הזה.
סיכום.
בנות אומרות דברים יפים.
שרים עוד קצת.
ואז התקווה.
אוקיי, לחשוב חיובי לחשוב חיובי.
די הצלחתי.
מזל שקודם היתה התקווה ורק אחר כך אני מאמין, ככה לא יצאתי בהרגשה רעה.
שרים אני מאמין.
ואז השכבה מתחילות לשיר ייבנה המקדש.
פשוט רואים את העוצמה.
זה שבנות חוזרות מ3 ימים כאלו ושרות ייבנה המקדש.
אין. אין כמוהן.
נסיעה.
מגיעים לשם והיה לי טרמפ ישר.
פשוט טירוף.
תודה רבה לך ה' יתברך!!!!!!!!
#סיכום בקטנה:
היה קשה. מאוד.
מאוד מאוד אפילו.
אני חושבת שצריך לעבור את זה. וגם אני צריכה.
אבל אולי לא היה מתאים עכשיו.
אולי במצב שלי זה לא טוב.
סתם להוסיף עוד סיוטים.
עוד פחדים.
אני מפחדת כבר מיותר מידי דברים.
אני מתמודדת כבר עם יותר מידי דברים.
יכול להיות שלא הייתי צריכה להוסיף על זה עוד משקל.
מה לעשות.
כנראה ככה ה' רצה שיקרה.
מסקנות:
#אני לא אוהבת את המורה הזאת. יותר נכון מתעבת.
#חברות זה לפעמים דבר נהדר, ולפעמים פשוט מטרד.
#אני לא בטוחה שמישהי בכלל חברה שלי.
#ים זה אהבה. וזהו.
#להכביד יותר מידי זה לא טוב.
#לא צריך לזעזע נשמות יותר מידי. אני בת, בכל זאת.
#אוכל של בית זה טוב. חוץ מזה, שום דבר לא אכיל.
#אני צריכה זמן עם עצמי לחשוב. וחובה שזה יהיה בים.
#אני צריכה להחליט על שבוע הבא. ואין לי מושג מה לעשות.
#קומונריות זה מטרד. במיוחד כשהן חושבות דברים מוזרים ביותר שנוגדים את רוח היישוב וההלכה.
#אני חייבת חייבת חייבת כבר חנוכה. אבל בלי המתמטיקה בעע.
#אני צריכה להתחיל להשלים מתמטיקה. בעע.
זהו לבינתיים.
מחר צריך לקום מתישהו. אני מקווה שזה באמת יקרה.
כי בינתיים אין לי כוחות.
מישהו