מחילה, רואים מהחתימה שלך שאת במצב הזה...
מי שלא חי בזוגיות לא יכול להבין את זה.
לחיות בזוגיות זה אומר שהיום-יום מלא בחיכוך של שני הצדדים.
המצב שבו יש מפגש, אפילו אם הוא שבועי- הוא מצב שבו הזוגיות לא באמת מתחילה.
לא מדובר על חייל שעושה יומיות עד ארבע וההבדל היחיד זה שהבוס ממש יכול להגיד לו מה לעשות וזה פקודה.
זה חיים בלי בעל מבחינתה וחיים בלי אישה מבחינתו.
אין כמעט השלכה מעשית לחיים שלה כשהוא בצבא. היא מנהלת אותם לבד, היא בוחרת אותם לבד, הוא הרבה פעמים לא נמצא בדילמות בכלל, כי עד שמדברים הם מדברים על דברים אחרים.
זה שהבעל לא בבית זה מונע הרבה חיכוך והתנגשויות, כי פשוט אין הזדמנויות כאלו, ועד שנפגשים ליומיים- למי יש רצון להתווכח עכשיו, אז גם אם קרה משהו הוא שותק, וגם אם אמר היא מהנהנת- מחר מחרתיים הוא יהיה בצבא והעולם יחזור להיות בלי ידיעתו וגם בלי השלכה של דעתו על המציאות. וגם אם היא משתדלת להקפיד על הרצון שלו כשהוא בצבא(ויש לה את כל הסיבות שלא- הוא לא מספיק מכיר, לא מספיק נמצא ויודע את כל המציאות, היא זו שנמצאת ומבינה)- זה באחוז כל-כך זניח של הדברים, כי רק אותם הוא פגש במקרה.
זו לא זוגיות. אלו נישואים, בלי זוגיות.
ואז כשהוא מסיים את הקבע- הכל צף. כל ההבדלים, והמחלוקות, והדעות, ופתאום יש לו דעה על איך הבית מסודר, ובאיזה צבע, ומה הילדה לובשת, ואיזה חברים יש לילד, וכמה חברות שלה מגיעות, וחשוב לו שיהיה לו מקום כזה או אחר בבית וכו' וכו' וכו'.
וזה אומר אחרי שנים של נישואים, להתחיל לבנות זוגיות, להתחיל להכיר בכלל את הבן אדם השני, כשהוא עייף, ורעב, ושמח ועצוב וחסר מצב רוח ובהיי מטורף ויש מחלוקות וצריך ללמוד לדבר ולהקשיב ולהכיל ולהתמודד ולבנות ביחד את מה שלא נבנה עד עכשיו- את הזוגיות.
ובשלב הזה לצערי הרב, הרבה מתפרקים. וצריך לדעת את זה. צריך לדעת שזה המחיר, שזה הקושי, שזו העבודה.
ובקשר לגיבורי בית דוד, ברור שהיו נשואים, אבל לא היה צבא כפי שהיה היום- או שהייתה מלחמה והיו יוצאים או שהיו בבית, ולכן כשקראו להם לצבא היו נותנים גט על תנאי- כי לא שייך שיהיה להם בראש עכשיו בית ואישה, עכשיו הם בצבא וזהו, אין יותר שום דבר. וכשהיו בבית- היו בבית כל הזמן.
לכן גם מי שרק עכשיו התחתן לא יוצא למלחמה סתם, רק למלחמות מצווה, כי זה מחיר גדול.