אם כי עדיין ללא ניסיון.. בקרוב בע"ה...

זה נשמע לי לא טוב להראות שכועסים על פספוסים. זה לא יגביר את הלחץ של הילד? זה לא אמור להיות משהו אישי נגד הילד-הרי הילד לא מפשל בכוונה להרגיז את האמא..

סתם כמה הרהורים לעניות דעתי..

כבר כתבתי את זה כמה פעמים, אבל זה עולה שוב ושוב...
אני גם גמלתי את הילדים שלי בסביבות גיל 3. אחד בגיל 2.8 והשני בגיל 3.
זה היה ממש קשה והם נגמלו לגמרי בערך בגיל 3.4.
מכל השיטות שניסינו השיטה הטובה ביותר היתה לא להתייחס, לא לכעוס ולהתעצבן! פשוט להחליף בענייניות!
הילדים מאוד משחקים על עניין ה"צומי" וככל שמתייחסים הם מפספסים יותר.
מה שכן, כדאי להתייחס כאשר הם לא מפספסים (חיזוק חיובי).
אני עושה לוח ניקוד. כל 5 נק' מקבלים הפתעה קטנה (כגון במבה/שוקולד)
וכשמסיימים את הלוח (25 נק') מקבלים הפתעה גדולה (משחק שהילד בוחר)
אם לילד שקשה להחזיק כל היום אפשר להתחיל עם נק' אחרי שהוא לא פספס בגן ואח"כ לתת נק' על כל היום.
בשיטה כזו הם לא מקבלים מיד את ההפתעה ומצד שני גם יש סוף לניקוד. אח"כ ההרגל כבר עושה את שלו.
גם אחרי שמסיימים את הלוח לא כדאי להתייחס אם הוא מפספס מדי פעם.

לי יש תאומים בנים, שנגמלו בסביבות גיל 3 .

הלכתי לפי הקצב שלהם- ובסוג של "אדישות" רוצה טיטול? בבקשה. אם לא ,גם כן בסדר.

בהתחלה ניסיתי בגיל מוקדם יותר והם פשוט שטפו לי את הבית...אז הבנתי ובלי הרבה צלצולים ,החזרתי להם את הטיטול עד שהרגשתי שהם (ואני) מסוגלים להתמודד.

אגב, הם נולדו כשביתי היתה בת 1.10 ,כך שהיו לי שלושה להחליף ובכוונה חיכיתי איתה עד שהיא התרגלה לקיומם.

ב"ה- הם כבר לא זוכרים את הגמילה.

הגדולה שלנו כבר בת 4+ ועדיין כשהיא צריכה קקי מבקשת חיתול (פיפי בשירותים) כל המומחים שהתייעצנו איתם אמרו

שבתחום של שליטה על הסוגרים אסור להכנס למאבקי כוח, ולתת לזמן לעשות את שלו. אנחנו מקווים...

גם אחי הקטן ככה היה עושה ואני מכירה עוד מקרים.
אבל הבת שלך לא מפספסת וגורמת לך להתעצבן...
זה נראה כאילו קצת קשה לה לעשות בשירותים. בעצם, אולי זה גם "צומי" אבל זה פחות קשה מפספוסים.

אני רואה שהשיטות שלך לא תואמות לרמת הבגרות הנדרשת מבעל עסק ברמה הזאת.

תפסיק להתעסק בתלושי שכר או בטיפולי ספא ותתחיל להתרכז בעיקר

ביתי בת ה 2.4 גמלה את עצמה יפה מאוד, היא לובשת רק הפתעה(תחתון)

ולא מפספסת את הסיר.

הבעיה היא- צואה- היא לא מוכנה לא בסיר לא בשרותים ולא בטיטול.

הבטחנו לה גלידה ופרסים לרוב, והיא חכמה מאוד! היא צועקצ לא רוצה גלידה (כאילו תעזבו אותי , לא רוצה ודאי)

היא מתאפקת המון זמן, ופעם ביומיים היא מוציאה, אנחנו מסבירים שזה בריא לעשות ולהוציא את ה"פיכי כיחי" אבל היא לא רוצה.

בפועל היא עשתה פעם באמבטיה, בעפ בתחתון ופעמיים הסכימה לטיטול ואחרי שתי דקות בקשה שיחליפו לה כי היא סיימה. 

מה הוא עשה רע? בגלל שלא הצליח להיות ב-די-יוק לפי טבלת הצמצום של עולם ההשגים שלנו אז הוא לא מוצלח? רע?

מה שחשוב: רק חום  אהבה הדרכה והסבר ברוגע סבלנות ואמון

סיפור נחמד לסיום:

כשאחייני היה בתהליך הגמילה, הימים היו ימי אלול וראש השנה ובגן הילדים שלו הגננת לימדה שבראש השנה נפתחים שני ספרים:  הצדיקים נכתבים בספר צדיקים והרשעים בספר רשעים... באותו יום ברח לקטן.. הוא אמר לאמו שבטח עכשיו יכתב בספר רשעים...

הגדול שלי ביקש טיטול לקקי במשך חודשים רבים. השניה לא ביקשה ולא עשתה, ואני מתביישת לומר שלא שמתי לב יום אחד בעלי בא לנגב לה בשירותים, ומצא אסלה מלאה בדם ואחר כך כמובן כואב, אז פוחדים יותר, ומתאפקים, ויותר כואב וכן הלאה, ונוצר מעגל קסמים כואב ביותר. לדעתי ומנסיוני לתת לילד להגיע לקקי בשירותים או בסיר כשהוא בשל.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...