תיכננו לחכות לשלבים מאוחרים של ההריון...אבל מסתבר שהקטנה בבית קולטת שיש התרחשויות וכבר שואלת שאלות שקשורות לבטן השמנמנה ולתינוקות שנולדים לאנשים...היא לא שואלת ישירות. בקיצור- מתי לספר?
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
מתי סיפרתן לילדים שלאמא יש תינוק בבטן?gilgul
אז היא כבר יודעת, למה לא לדבר איתה על זה?מודדת כובעים
בת כמה היא?שירקי
בת 3gilgul
אני יודעת שיששירקי
שתי גישות לעניין
כאלו שאומרים שצריך וטוב לספר
וכאלו שאומרים שזה יוצר ציפיה ארוכה לכן לספר בשלב יותר מתקדם....
הבן שלי בן שנתיים וחצי וסיפרתי לו כבר שיצאה בטן והסברתי לו מה יש שם ושיהיה לו אח ושהוא יעזור וכו וכו
אם היא כבר שואלת נשמע שכן כדאי להגיד לה....
למרות שאל תהיי בטוחה שהיא יודעת ילדים הם ישירים בדרך כלל אז היא הייתה אומרת לך ישירות אמא את בהריון?
תראי לפי העניין מה נראה לך מתאים
כאלו שאומרים שצריך וטוב לספר
וכאלו שאומרים שזה יוצר ציפיה ארוכה לכן לספר בשלב יותר מתקדם....
הבן שלי בן שנתיים וחצי וסיפרתי לו כבר שיצאה בטן והסברתי לו מה יש שם ושיהיה לו אח ושהוא יעזור וכו וכו
אם היא כבר שואלת נשמע שכן כדאי להגיד לה....
למרות שאל תהיי בטוחה שהיא יודעת ילדים הם ישירים בדרך כלל אז היא הייתה אומרת לך ישירות אמא את בהריון?
תראי לפי העניין מה נראה לך מתאים
לדעתי אם לא אכפת לך שהיא תספר הלאהבארץ אהבתי
ואם אין לך עניין מיוחד שלא לספר עכשיו, אז הכי מתאים זה פשוט לספר.
מה שכן, לא הייתי מספרת על 'יהיה לך אח קטן' אלא בכיוון של 'יש לאמא תינוק קטן בבטן, ולאט לאט הוא גדל' ואפשר להוסיף (בעיקר אם היא מכירה את זה מאמהות אחרות שילדו) 'עוד הרבה הרבה זמן כשהתינוק יהיה מספיק מוכן אז הוא יצא ויהיה לנו תינוק חדש'. ככה זה מוריד את האלמנט של הציפייה, ומדגיש את השיח על מה שיש עכשיו.
מה שכן, לא הייתי מספרת על 'יהיה לך אח קטן' אלא בכיוון של 'יש לאמא תינוק קטן בבטן, ולאט לאט הוא גדל' ואפשר להוסיף (בעיקר אם היא מכירה את זה מאמהות אחרות שילדו) 'עוד הרבה הרבה זמן כשהתינוק יהיה מספיק מוכן אז הוא יצא ויהיה לנו תינוק חדש'. ככה זה מוריד את האלמנט של הציפייה, ומדגיש את השיח על מה שיש עכשיו.
מעניין ומחכים. תודהgilgul
זה בדיוק מה שתכננתי לעשות עם הבת שליעדיין טרייה
לא לספר על זה שהוא יוולד וכו אלא בעיקר על העכשיו. אבל מסתבר שהבת שלי (פחות מגיל 3) כבר מכירה את עובדות החיים ומייד השלימה בהתרגשות שהוא יוולד ויהיה לה אח והוא יגור איתנו בבית והתחילה לחפש בבית את כל הדברים שלה שהיא הייתה קטנה שהיא תביא לו כשיוולד. בהתחלה קצת חששתי שסיפרתי מוקדם מידי (5 דקות אחרי שסיפרתי היא ביקשה ליראות אותו אז אמרתי שאי אפשר שהוא בתוך הבטן אז היא כזה אה חשבתי הוא כבר יצא...) אבל תוך כמה ימים המחשבה שהוא יצא כל רגע נשכחה היא כבר לא חושבת על זה רק יודעת שצריך להיזהר על הבטן של אמא. ותכלס די ריגש אותי שהיא ככה מתרגשת ושמחה בהריון (אפשר להגיד שזאת התגובה הכי מרוגשת שקיבלתי על ההריון)
אנחנו סיפרנו כשהייתי בחודש חמישי, כי פחדתיסחלב
שאנשים מהיישוב יגידו להם "איזה יופי, עוד מעט יהיה לכם תינוק". בדיעבד זה היה קצת מוקדם מדי ההמתנה הייתה קצת ארוכה, למרות שאמרנו להם שהעובר עכשיו קטן קטן והוא צריך להישאר בפנים עד שיגדל ויהיה מוכן. דימיתי את העניין לעוגה בתנור, שמוציאים אותה רק כשהיא אפויה לגמרי. אמרתי להם שזה סוד של המשפחה שלנו ועוד מעט יהיה אפשר לספר לכולם. עניין הסוד לא צלח ולמחרת חלק מהבני דודים כבד ידעו....
לפני שגילינו את זה לאחרים.מעין אמונה
כשהחלטנו לספר (במשפחה הקרובה) אז קודם כל אמרנו לילדים אפילו שהיו ממש קטנים (ארבע ומטה)
בשום אופן לא רציתי שישמעו את זה ממישהו אחר אפילו במקרה או שיבינו כבדרך אגב.. רציתי שיידעו ממני. החיסרון שאכן ההמתנה היתה ארוכה ממש וכבר לא האמינו שבאמת בסוף יוולד תינוק...
היתרון שהם היו שותפים לכל התהליך, גם לציפייה ולהתרגשות וגם להריון עצמו וכך יכלו יותר להבין שעכשיו קשה לאמא.. או שעייפה או שזקוקה לעזרה/למנוחה. וגם יש להם זמן לעכל את זה ולהתכונן. זה שינוי לא פשוט עבורם.
בשום אופן לא רציתי שישמעו את זה ממישהו אחר אפילו במקרה או שיבינו כבדרך אגב.. רציתי שיידעו ממני. החיסרון שאכן ההמתנה היתה ארוכה ממש וכבר לא האמינו שבאמת בסוף יוולד תינוק...
היתרון שהם היו שותפים לכל התהליך, גם לציפייה ולהתרגשות וגם להריון עצמו וכך יכלו יותר להבין שעכשיו קשה לאמא.. או שעייפה או שזקוקה לעזרה/למנוחה. וגם יש להם זמן לעכל את זה ולהתכונן. זה שינוי לא פשוט עבורם.
זה באמת אחד החששות שליgilgul
שהגננת שלה למשל תגיד לה משהו בקטע נחמד ומעורר שיחה כמו ״לאמא שלך יש תינוק בבטן. איזה כיף לך״...
אז אפשר לומר לגננתאמא ל6 מקסימים
שהילדה עוד לא יודעת על ההריון, ובבקשה לא לומר לה.
אני אמרתי מוקדם מידי באחד ההריונות, כי פחדתי שהיא תשמע מחברות שלה, שכבר שאלו אותי: "נכון את בראיון?" (הטעות במקור) והיה קשה לה הציפיה, והיא דיברה על זה עם חברות שלה, והצטערתי על זה..
בהריון האחרון, (לא ראו עליי כי אני שמנה) אמרתי לגדולה בערך חודש -חודש וחצי לפני הלידה. אחת הקטנות שאלה אותי אם יש לי תינוק בבטן, ולא רציתי לשקר, אז אמרתי שכן, אבל הם לא היו בטוחים אם אני רצינית או לא, לא הפריע לי... אחרי הלידה כולם כבר ידעו, והכל היה בסדר
אני אמרתי מוקדם מידי באחד ההריונות, כי פחדתי שהיא תשמע מחברות שלה, שכבר שאלו אותי: "נכון את בראיון?" (הטעות במקור) והיה קשה לה הציפיה, והיא דיברה על זה עם חברות שלה, והצטערתי על זה..
בהריון האחרון, (לא ראו עליי כי אני שמנה) אמרתי לגדולה בערך חודש -חודש וחצי לפני הלידה. אחת הקטנות שאלה אותי אם יש לי תינוק בבטן, ולא רציתי לשקר, אז אמרתי שכן, אבל הם לא היו בטוחים אם אני רצינית או לא, לא הפריע לי... אחרי הלידה כולם כבר ידעו, והכל היה בסדר
אל תספרי לפני שאת רוצה שאחרים ידעוהמטיילת בארץ
ילדים קטנים מספרים לחברים/מטפלות/גננות/סייעות הכל. מניסיון של מטפלת.
כך אם את רוצה שזה ישמר בסוד אל תספרי להם. חבל שהם ילכו ויספרו לכולם לפני שאת רוצה.
כך אם את רוצה שזה ישמר בסוד אל תספרי להם. חבל שהם ילכו ויספרו לכולם לפני שאת רוצה.
תודה. אני בחודש רביעי, אז זה כבר לא סודgilgul
סיפרנו מוקדם מידי.מסגרות
בדיעבד הייתי מחכה לחודש שמיני-תשיעי.
סיפרנו אחרי הסקירה כי רצינו שישמעו את זה ממנו ולא מאחרים
סיפרנו אחרי הסקירה כי רצינו שישמעו את זה ממנו ולא מאחרים
וואללה.. טוב לדעת..gilgul
רוצה רק להוסיף בנוסף למה שנאמרברכה בעיסה
שזה מאפשר לי להזהיר אותם שלא יקפצו עלי ולא יבעטו בבטן,
וגם בגיל הזה הם יכולים להבין יפה מאוד, ולהתרגש איתכם.
נכון שהציפייה ארוכה, אבל גם חודש של ציפייה זה זמן ארוך עד בלתי נתפס בגיל הזה, כך שציפייה ארוכה בטוח תהיה.
וגם בגיל הזה הם יכולים להבין יפה מאוד, ולהתרגש איתכם.
נכון שהציפייה ארוכה, אבל גם חודש של ציפייה זה זמן ארוך עד בלתי נתפס בגיל הזה, כך שציפייה ארוכה בטוח תהיה.
נראה לי שבגיל 3 ומטה הם לא עסוקים בזה כל היוםיעל מהדרום
לק"י
אז הציפיה פחות קשה להם.
אולי תלוי בילד..
שלי לא נראה לא מוטרד מהנושא.. למרות שמידי פעם אנחנו מדברים על זה.
אז הציפיה פחות קשה להם.
אולי תלוי בילד..
שלי לא נראה לא מוטרד מהנושא.. למרות שמידי פעם אנחנו מדברים על זה.
רק רוצה להוסיף,ע מ
מזל טוב!😁
הבן שלי שמע על ההריון בסביבות גיל שנתיים וחצייעל מהדרום
לק"י
הייתי בחודש חמישי בערך.
הוא לא היה בשלב שמספרים לכולם, וגם אם כן- זה היה בסדר מצידי.
לא יודעת מה בדיוק הוא הבין, ועד כמה הוא באמת תופס שיש ממש תינוק בתוך הבטן.
וזה לא מונע ממנו לנסות לזנק עלי...
(הוא בן קרוב לשלוש כבר).
הייתי בחודש חמישי בערך.
הוא לא היה בשלב שמספרים לכולם, וגם אם כן- זה היה בסדר מצידי.
לא יודעת מה בדיוק הוא הבין, ועד כמה הוא באמת תופס שיש ממש תינוק בתוך הבטן.
וזה לא מונע ממנו לנסות לזנק עלי...
(הוא בן קרוב לשלוש כבר).
כשהתחילו לדבר בסביבה על ההריון.44444
הייתי מעדיפה לספר הרבה אחרי.
ההמתנה היתה קשה.
אבל העדפתי ככה מאשר שישמעו דיבורים ולא בצורה מסודרת ממני.
ההמתנה היתה קשה.
אבל העדפתי ככה מאשר שישמעו דיבורים ולא בצורה מסודרת ממני.
לא הבנתי מה הבעיה לספר כשמספרים לכולם?אנונימית*
אנחנו סיפרנו אחרי בקירת מערכות מוקדמת.. שזה חודש רביעי. הקטן כמובן לא מבין הוא בן שנתיים וחצי.. אבל בני ה5 וה6 וחצי הבינו והם מתרגשים ומצפים איתנו וזה ממש כיף!!
כי הציפייה של ילדים למשהו רחוק יכולה להיות מתסכלתפסיפלורה1
אז עדיף לתת להם לחכות לתינוק כמה שפחות זמן
ציפייה ארוכה גם מאפשרת להם להתרגל לרעיוןאורי8אחרונה
אצלנו מכיוון שיש גם מתבגרים שמבינים שאני בהריון מהרגע שאני מתחילה להקיא/ להיות עייפה( אי אפשר לפספס שליש ראשון אצלי) לא יכולנו להסתיר מהם. הם התאפקות קצת מלספר אבל בערך מסוף חודש שלישי גם הקטנים ידעו. לא מרגישה שהציפיה קשה להם. הקטן שכמעט בן שלוש ממש עבר תהליך, בהתחלה אמר שלא רוצה תינוק, לאט , לאט התרגל לרעיון , עכשיו כבר אומר שהוא יתן לתינוק את העגלה ואת המיטה שהיתה שלו, ונראה שהדיבור על התינוק הפך כבר לחלק מהמציאות מבחינתו.
אני מספרת בסביבות שבוע 18 עד 20ניקיתוש
ואם לפני מישהו יודע, מעדכנת אותו שהילדים עדיין לא יודעים.
לעולם לא שמתי לב שהיה ארוך מידי. ויש לי מגוון גילאים.
מראש אומרים התינוק יצא בעזרת ד' אחרי פסח/סכות/חנוכה וכן על זו הדרך.
לא מבלבל ולא קשה בכלל. למה שירצו לפני אם מסבירים להם שזה הזמן וזה התהליך?
לעולם לא שמתי לב שהיה ארוך מידי. ויש לי מגוון גילאים.
מראש אומרים התינוק יצא בעזרת ד' אחרי פסח/סכות/חנוכה וכן על זו הדרך.
לא מבלבל ולא קשה בכלל. למה שירצו לפני אם מסבירים להם שזה הזמן וזה התהליך?
נכוןאנונימית*
יאללה- שרשור פאדיחות! שיקפוץ גם הוא עוד כמה שניםהריון ולידה
ונוכל לצחוק שוב
אז אני אתחיל. מאנונימי כי פאדיחה..
היינו אצל חמי וחמותי בשבת, עשיתי בדיקה שיצאה לא נקיה. שמתי אותה על המדף בחדר שישנו בו כדי להראות לבעלי ושאחרי שבת ניקח לרב, ו..שכחתי אותה שם.
במוצש כשהגענו הביתה קלטתי פתאום שהיא שם והתפדחתי כל כך, אבל קיוויתי שאף אחד לא ייכנס לשם והיא תישאר עד שכבר לא ידעו למי היא שייכת
אבל אז- ביום ראשון חמותי מתקשרת: "יכול להיות ששכחתם אצלנו משהו?" חח..לא! לא שכחנו כלום, מה פתאום!
אני רק מדמיינת אותם יושבים וחושבים מה לעשות עם הבדיקה ואיך להעביר לנו אותה בדרך נורמלית 
בושות!
😂😂מדמיינת את הסיטואציהבארץ אהבתי
נשים לא עובדות?-לכאןאנונימית בהו"ל
אתן עושות הכל בבית כולל הכל והבעל עובד?
אני גמורהההההה עם כאבי גב מטורפים
ובעלי-מתעלם .הוא יוצא לתפילות משאיר אותי עם כל הקלחת
עובד עצמאי כך שאין לו שעות מסודרות,יכול לצאת לעבוד גם ב11 ,גם ככה עובד עד הלילה
מרגישה והוא גם אומר את זה מדי פעם
את לא עובדת אין עלייך עול
אבל עליי כ-ל העולם של הבית והילדים וזה לא פחות קשה
מרגישה שצריכה לשתוק כל הזמן כי הוא מביא את הכסף
ולא בקטע אלים כי לא חסר לי כלום ב"ה
פשוט די אני מותשת מזה שאין אפשר לבקש ממנו כלום
זה תלויoo
ממה נובע העומס על האישה
מחוסר סיפוק/ מעומס גדול בלתי אפשרי
יציאה לעבודה יכולה לטפל בחוסר סיפוק (וגם יכולה להגדיל אותו)
אבל תעמיס עומס נוסף
עזרה בתשלום יכולה לעזור בעומס גדול מדי
בעיניי אגב שניהם פלסטרים
צריך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לקצב לכוחות ולחלומות
לא לחיות חיים מלאי בעיות ולכבות שריפות
באיזה גיל התולעים האלה מפסיקות לבקר?ניק חדש2
דייייייי באמת זה לא אנושי כבר.
כל חודשיים.
ואם הן פירגנו אז חודשיים ושבועיים.
ניסיתי פרוטוקול של 3 מנות ורמוקס בהפרש של שבועיים כל אחת. אז זה האריך מחודשיים לחודשיים וחצי.
באמת אין לי סבלנות לזה.
והם בני 7 ו4.5.
גיהינום
אלה תולעים בוודאות אני שולפת אותן
ניסיתי אמבטיות סוכר
ניסיתי קלינתול
ניסיתי וזלין
ניסיתי נו ורם
כלום.
ולדחוף שום לטוסיק אין שום סיכוי. כמו שלא אדחף לעצמי ככה לא דוחפת להם.
עד שהם לא מקבלים ורמוקס אין לי ולהם שקט.
אוף
מוכנה להתחלף בכיף עם כינים. משלמת גם.
מבינה אותך מאד ומזדהה 
אמהלה
לגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.
גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....
זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון
בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....חיבוק ענק ענק ענק
לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם
חמאת גרעיני דלעת שווה לאכילתם? בדיוק קניתי...ירושלמית במקור
לא מכירה, אבל אם זה עשוי מרכיבים טבעיים בלבדאמהלה
יתכן שזה גם יעזור.
אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...
הילדים שלי לא אוהביםשיפור
את הגרעינים או את הממרח שלהם?ירושלמית במקור
כן, כתוב 100 אחוז גרעיני דלעת...ירושלמית במקור
תודה... פשוט הילדה לא מסכימה לאכול את הגרעינים (את החמאה טרם ניסיתי)
הבאתי טיפול משפחתי ולא מנעניק חדש2
את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.
גרעיני דלעת עזרו מניסיון?ניק חדש2
מה תגידי על גם וגם? 🫣אן אליוט
אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...
ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.
זה סיוט, מזדהה
יש לי רק בנים אז לפחות לכינים יש פג תוקף קצרניק חדש2
תבדקי על שמן זעתר נראה ליהריון ולידה
השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד
לאכול או למרוח שם?שיפור
איך להשתמש?ניק חדש2
ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?
שמן אורגנו זה שמו חריףהמקורית
ויכול לשרוף אז שימי לב
אני לא בטוחה שמתאים לילדים האמת
ואם את קונה אז רק אחד שמהול עם שמן נשא כמו שמן זית. והוא יקר אם זה משנה לך.
זה אותו דבר. אפשר גם לעשות חליטה של אזוב ולתתנפש חיה.
כן יש מצב שזה בדיוק אותו דבר, לא זכרתי איזה מהםהריון ולידה
ולברר איך לבדוק את העלים ! זה עלים קטנים ולא רגילנפש חיה.
20 טיפות בתוך מיץ ולשתותהריון ולידה
כאילו אני כתבתי😒 אנחנו בול באותו מצב!!שיפור
אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.
די בלתי אפשריניק חדש2
בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.
הרגיע לן קצת
והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.
ומשתפת פה משהו שראיתי ברשתניק חדש2
אצל רויטל ויטלזון.
כמה צחקתי.
אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות
אבל ניחא
זה סיפור חיי.
לא מךסיקות בשום גיל, לי היה גם כנערה וגם כיוםשמש בשמייםאחרונה
אחרי הלידה האחרונה נדבקתי, סיוט.
מישהי התנסתה ברפלוקס עם צרבות אצל ילד בן חמש?אמא טובה---דיה!
או בגיל אחר, אבל לא תינוק.
איך מטפלים בזה?
הוא מתעורר מזה כל לילה בצרחות...
הלכת לרופא ילדים?איזמרגד1
זה נראה לי שאלה לרופא. ילד שמתעורר כל לילה הצרחות זה משהו שצריך לטפל בו, כנראה עם סותר חומציות מאיזשהו סוג...
היינו אצל אא"ג, והוא אבחן ואמר לפנות לגסטרואמא טובה---דיה!
אבל כצפוי אין תורים בימים הקרובים, אז מתלבטת מה לעשות בינתיים.
תקראי פהאורוש3
Eo EQuiz | E&E Israel - EOE/EGID Community
ובכל מקרה גם אם אין קשר, גסטרו זה הכתובת באמת... וזה תורים רחוקים...
זה לא נשמע לי זה. אבל התיאור של התסמינים שלו נשמעאמא טובה---דיה!
בול צרבות.
השאלה היא איך אני יכולה לעזור לו לפני הגסטרו, כי הוא ממש סובל כבר הרבה זמן...
אולי מהרופא ילדים לבקש תרופה סותרת חומציותאורוש3
אבל אולי זה קצת בעיה כי זה בעצם יכול למסך בעיה שאז הגסטרו לא יראה. הייתי מתייעצת עם הרופא מה דעתו בינתיים
הייתי מתייעצת עם רופא ילדים בינתייםקופצת רגע
ואגב הוא מקבל תוספי תזונה כלשהם?
הוא יודע לבלוע כדורים?שימושית
יש גביסקון וזה ללא מרשם רופאיום שני
תרופה לילדים ומבוגרים, עוזר תוך כמה דקות אבל ההשפעה היא לכמה שעות
(הרופא אמר לנו לנסות את זה במקרה של ריפלוקס עם תינוק. עזר כל כך שבסוף לא המשכנו לתרופה חזקה יותר)
המון ילדים היום בגלאים האלו סובלים מצרבתרק לרגע 1
נראה לי שזה קשור לסטרס תזונה משקל
הילד שלך עם עודף משקל?
כדאי להתייעץ עם גסטרו תבקשו בדיקת אליקובקטור וכו
לדאוג שהמזרון יהיה קצת באלכסון עם הטיה
תתיעצו עם רופא בקשר לתרופה
דווקא בתת משקל...אמא טובה---דיה!
מזרון באלכסון זה רעיון מצוין, תודה!
תת משקל אז בהחלט כדאי לקחת לרופא מומחהרק לרגע 1אחרונה
ולעשות את כל הבדיקות
צליאק בדקתם?
לא התנסתינעמי28
אבל עד שתמצאי תור, תקלי עליו כמו שמקלים על צרבת בהריון.
ארוחות קטנות לאורך היום, לא שומניות, לא לשכב לפחות חצי שעה אחרי האוכל, לישון עם הגבהה של הראש, להפריד נוזלים מאוכל, וכל מה שעוזר בהריון.
תבקשי מרשם מרופא ילדים!!! כל רופא יכול לכתובהריון ולידה
אומפרזול
מציל חיים
הייתי הולכת לאוסתאופתאפונה
אני עכשיו הייתי עם התאומות שלי אצל גסטרואמהלה
המליץ לתת אומפרזול לנסיון במשך חודש על רקע כאבי בטן והתפתלויות במשך כל היום.
טען שכנראה זה השלכה של הפגות שלהן
כי ראה שאצל פגים יש נטיה גדולה יותר לחומציות בקיבה
(בנות כמעט 8)
ישלכן המלצה על חנות שמתאימה כיסאות בטיחות מאחור?גוגי גוגי
בהמשך לשרשור הקודם שלי
עזרתן לנו ממש
זה גם נושא שחזר כאן מידי פעם
מחפשת המלצה לחנות אמינה שמתאימה 3 כיסאות מאחורה וגם עושה התקנה בטוחה
וגם נצטרך לחזור אליה לקנות את הכיסא השלישי פלוס התקנה עוד כמה חודשים לקראת הלידה השלישית..
אנחנו בלי כיסאות כרגע בכלל לכן מחפשת לקנות בבת אחת
באיזה אזור את מחפשת?כורסא ירוקה.
זכור לי שלבטרם יש רשימת מתקינים מומלצים חלקם עצמאיים (את קונה כסאות ובאה אליהם) וחלקם בחנויות ואז את יכולה לבחור את החנות הרלוונטית ורק לוודא דהמתקין נמצא שם
טוילנד. כפר סבא. נסיון אישי לפני כמה שניםמנגואית
יש להם מתקין , לא יודעצ אם כל הזמן יש מתקין, שראה את הרכב והמליץ על כסאות בתקציב והתקין ביחד עם כיסא שכבר היה לנו ,הוא התקין מחדש גם אותו
אחכ פחדתי לנתק את הכסאות ונמנעתי מזה חודשים חחח
אנחנו קנינו בביבי סטארפרח חדש
ואז גם מתקינים את הכיסא במקום
תודה!!! נראלי נלך על טוילנדגוגי גוגי
יש מישי עם טויוטה קורולה ו3 מאחורה?גוגי גוגי
יש לנו רכב יותר קטן והכנסנו 3 מאחורהכורסא ירוקה.
קשה אבל אפשרי. הקורולה רחבה יותר.
צריך 3 שהם או סלים פיט או הבוסטר הקל של הילדים הגדולים יותר - עם/בלי גב
לנו יש טויוטה קורולה (קרוס)מתואמתאחרונה
אמנם לא ניסינו להכניס בה שלושה כיסאות (קנינו אותה רק לפני שנתיים וחצי), אבל היא רחבה למדי, אז מניחה שייכנס.
ישלי בציראנונימית בהו"ל
לחץ בטוסיק
אבל גם קצת בין צירים
זה לא עובר כמו הציר שנגמר…
הגיוני?
הואפרסקה
תנסי מים חמים במקלחת לפעמים זה משחרר.
ואני לא יודעת באיזה שלב את אבל זה קצת מזכיר לי צירי לחץ 😅
אני בשלב כזה כבר הלכתי לבי"ח...אמא טובה---דיה!
הגיוני אבל יש מצב שזה מתקדם. הייתי נוסעת להיבדקכורסא ירוקה.
הגיוני, אבל כמו שאמרו לך כנראה שהלידה מתקדמת...יראת גאולה
היה לי ככה בערך בפתיחה 5-6.
אצלי הכאב של הציר התבטא בלחץ מהסוג הזהשושנושי
בצירי לחץ הרגשתי לחץ אחר, מאין לחץ לדחוף החוצה..
איזה כיף נשמע שזה מתקרב.
לידה קלה ובידיים מלאות
מרגש!^כיסופים^
נשמע כמו כניסת התינוק לאגן, שימי לב לא למשוך יותר מדי בבית
מקווה שאת כבר בחדר לידה נשמה שיהיה בקלותאמהלה
בבריאות ובידיים מלאות
איזה חדר ואיזה לידהאנונימית בהו"ל
הכל נעלם פשוט
ואני עצבנית כמו שור זועם כל היום צועקת
זה ככ מתסכל
אוףףףף מתסכל, ברור שאת עצבניתאמהלה
תנסי אולי לצאת קצת היום, לנשום אויר/קפה ומאפה/נוף גשום
זה כבר ממש קרוב
והגוף שלך מאותת לך שהוא מתכונן
קחי בחשבון שזה עלול להיות בשבת ותתארגנו על מקום לילידם ותיק ארוז וכו'
לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובשלווה
חיבוק ענק
אוי תגובה נשית זה טובאנונימית בהו"ל
כולם סביבי מדברות כמו דודות
ככה זה
כשיהיו לך צירים לא תתלבטי
אם ככה את נשמעת אין לך כלום
כאילו אני לידה ראשונה…
נא לסגור פלאפונים וללכת לישון/לכייףאמהלה
זה זמן שלא מדברים עם אנשים....
נסי להיות רפויה!!גוגי גוגי
הלידה לא מגיעה כשהגוף מזהה סכנה
אני הסכנה 🥴🥴🥴אנונימית בהו"ל
מסכנים הילדים…
חחח אני צתה על התקופה הזאתדיליה
יואו את עוד כאן? זהו אני אומרץ לך היום היום.
בסוף משהו צודק תמיד.
שיהיה בקלות.
מקווה בשבילךצשלא שבת.
ורק עצה קטנה, כי אני כמובן דוד כבידה ולא בחודש תשיעי, אז תברחי לחדר ואל תצעקי...
חחח תרגיעי! יואו! הכי עוזר להגיד לך את זה נכון? ידעתי.
לפחות היום היום זה מעודדאנונימית בהו"לאחרונה
אצלי זה לאאאאא יש לך זמןןןן
תודההההה איך כיף לשמועעעעעעע
אוף-שרשור עומסאובדת חצות
את ההודעה הזו ניסחתי בראשי ורציתי לכתוב מלא פעמים.
אני מרגישה שיש המון טוב בחיי ב "ה אבל מצד שני השנה הזו ממש עמוסה וכל חמישי\שישי\סופ"ש אני מגיעה עם הלשון בחוץ ומרגישה רע\עם כאב ראש\
הקאות.
עלינו ב"ה עם התאומים לכיתה א' ואני מרגישה שזה העלה אותי כיתה גם כאמא וכהורה.
אבל זה דורש מאד מאד ואני ואנחנו מאד שקועים בילדים והמשמרת השניה הזו בביה"ס דורשת ומרחיבה מאד את הדברים שאני עושה השנה באופן כזה שאני נופלת מהרגליים כבר ב-11 בלילה (מה שלא קרה קודם-הייתי ישנה מאוחר) והילדים באים אלינו למיטה כבר ב6 ומשהו בבוקר (אז קמה מוקדם אם לעבודה-להתארגנות).
מצד אחד מכניסים לשנה-לקחת אותם מוקדם לצהרון, חוגים שלהם, חוגים שלנו (פעמיים בשבוע חוג כדורגל לאחד מהם, פעמיים בשבוע ספורט בערבים לבעלי ואני לאחרונה הורדתי ספורט ואין לי סיכה להכניס בלו"ז), דרישה לשיעורי בית יומית וגם אם עושים בצהרון יש לנו ענייני קריאה לבדוק וגם מה שעושים בצהרון לפעמים עם טעויות אז נכנסנו לשגרת בדיקה , גל חמישי בשבועייים האחרונים יצא שהזמנתי חברים הנה עם ארוחת ערב ואני מתזזת סביבם, הכנו מגשי פירות ליומולדת שבוע אחרי שבוע, מעורבות בית ספרית, הכנתי אלבום לופה מדהים, הזמנתי משפחה לארוחת ערב בשבת שזה משהו שאני לא עושה כי פחות מבשלת, ואפיתי 3 פעמים במהלך השבוע. בטוח לא ציינתי עוד דברים כמו להכין אוכל לילדים בבוקר לקופסא, לחדד להם עפרונות ולבדוק קלמרים, להיות מעורבת בנושאי בי"ס רגשית, לטפל ולעקוב בתוכנה.
כל זה עם לפגוש חברכה טובה לפרוק פעם בשבוע. אני כגם עובדת עם הילדים על קגריאת ספרונים. בקיצור גם לימודים לילדים, גם פן חברתי גם רגשי גם אוכל ואני? ממש מרגישה עמוסה גם אם מסו]קת
לעצמי ולזוגיות לא נשאר כמעט זמן.
ולמרות שהם תודה לאל כבר לא מרטיבים, החינוך נעשה קל יותר, החום וההקשבה בבית (בעבר הייתי צריכה מדריכת הורים), התחלנו לשבת איתם פחות בלילה או ללכת לסלון ושהם שוכבים לבד, ויש המון טוב ונהייתי דמות משמעותית מאד בבית ואוךי בגחלל זה
עדיין עמוסססססס לי ואני כל חמישי\שישי כמו היום קמה עמוסה מותשת וצריכה כדור אקמול.
שלא לדבר על בעלי שלוקח אותם לחוגים, מקלח, ושומר עליהם המון. אנחנו מותשים והוא בקושי מגרד את עצמו בבוקר...................................מה עושים?
ב רקע מרגישה שהקטע הפוליטי והסטרס והדאגה וצריכה של חדשות וקצת מחלוקת פנים משפחתית על פוליטיקה גם מעיבה ולא מוסיפה.
הי נשמה, את מכווצת למשפט אחד תהליך ארוך ומדהיםאמהלה
שעשיתם.
שניה תעצרי רק כדי לנשום ולהבין איפה הייתם ואיפה אתם עכשיו
הם כבר לא מרטיבים
ההשכבה קלה יותר
יש יותר סמכות הורית
יש יותר סדר יום מובנה
יש יותר הקשבה
אפילו יש אלבום לופה מדהים (חוץ מתמונה אחת, נו נו נו )
ולו"ז צפוף של עבודה/לימודים
ואת הולכת לישון מוקדם- שזה פשוט מעולה!!!
אני ממש מתפעלת ממך, ממכם
זה שרשור העומס הכי מדהים שהעלית עד כה
כ"כ הרבה טוב, כ"כ הרבה התקדמות
אני מצדיעה לך!!!!!!
ושניה נדבר נקודתית על העומס שלך- דבר אחד את חייבת להכניס ללו"ז, זמן אישי לעצמך/זמן זוגי
תורידו שיעור ספורט אחד לבעלך אם זה יפתור את עניין הזמן
אם תתני לעצמך מעט מרווח נשימה, לעשות משהו שעושה לך טוב ונעים
הכל יראה טוב יותר
ויהיה לך כח להמשיך לתת ולבנות ולהתקדם
אלופה!!!!
אין כמוך!!!!
שיהיה הרבה נחת, המשך גידול קל בבריאות, בשמחה, בשלווה ובאהבה
מצטרפת להערכהצלולה
את נשמעת פשוט מדהימה!!! וואו איזה תהליך ואילו הישגים ב''ה.
באמת כל מה שאת עושה נשמע עמוס מאוד, אולי כדאי להוריד מעצמך קצת ציפיות...
מגיע לך כל הכבוד! רק ברשותך לגבי הסוףנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ו בחשוון תשפ"ז 11:50
אני חושבת שזוגיות טובה זה נכס
ולא כדאי לערב בו דברים שעלולים להעכיר את האווירה ולהשפיע על איכות הקשר.
חוץ מזה
מגיע לך כל הכבוד! על הכל!
מה היית עושהאמאשוני
עם בעלך היה יוצא עכשיו למילואים/ עבודה בחול
או חלילה בלתמים אחרים וכו'?
כמובן רק בשמחות בע"ה.
העניין הוא שרק כשהחיים מזמנים לנו עומס שהוא לא יומיומי אלא משהו קיצוני שהופך את החיים-
אז מבינים בדיעבד כמה הרבה היה לנו בחיים.
מה שנראה ביומיום כהכרח הופך למותרות בזמני משבר.
לא שצריך לחיות בתועדת משבר, אבל כן צריך להיות בתודעת דירוג עדיפויות ושליטה על הקצב.
אנחנו לא בוחרים עם מה להתמודד. אנחנו בוחרים איך להתמודד.
והכי חשוב לוודא שקצב החיים מותאם ליכולות ושאת לא מצפה ליותר מהמסוגלות.
לגבי הלימודים של הילדים, אפשר במוצ"ש לשבת איתם מרוכז להיות עם יד על הדופק, אבל בלי לחץ.
קריאה אפשר בשבת.
זה יוריד ממך את המרדף האינסופי במהלך השבוע.
אם את חוששת שפעם בשבוע לא מספיק, אפשר להוסיף עוד יום סטטוס כשאין חוגים וכולם מרוכזים בבית.
עם הבנות שלי למשל ביום שאני עובדת מהבית היה מוגדר ליום איפוס. בלי חברים. יותר בישולים, מטלות לימודיות ובדיקת ראשים וכל הדברים האלו שצריך לעשות יישור קו.
ואז בימים אחרים אפשר לשחרר ולהיות יותר בזרימה בלי המועקה שאולי זה לא בסדר להיות על הדברים.
ואכן להעלות בכור לא' זה ציון דרך מטורף, אז אצלך זה עם שניים במקביל בבת אחת מאמא לילדי גן, לאמא לילדי יסודי זה שינוי עצום!
את כותבת שאת מרגישה דמות משמעותית יותר בבית וזה משפיע על הילדים.
גם בהקשר של עומס. כשאת תהיי באיזון, כל הבית יהיה באיזון.
אם את מגיעה כל סופש למצב גופני קשה,הגוף והנפש שלך זועקים לעצור.
יכול להיות שזו תקופת הסתגלות וזה יעבור,
אבל הכי חשוב שתהיי בקשב עם עצמך, ושתחזירי את הבחירה על המשימות בחיים לידיים שלך.
תזכרי כשאת בטוב- לכל המשפחה יהיה טוב.
תרגישי טוב!
ישooאחרונה
2 רבדים בהתמודדות עם עומס
טכני
ורגשי
הדרך שלי להתמודד עם העניין הטכני
זה תיעדוף מתמיד
להבין בכל זמן נתון מהי המשימה הכי חשובה לעכשיו/ לשעות/ לימים הקרובים
ברובד הרגשי יש הרבה דרכים
מדיטציה/ לצאת לטבע/ עוגנים של הרגלים טובים/ לקחת הפסקות יזומות/ לדבר עם אנשים שעושים טוב ועוד
ילד שלא אוהב ללמוד- מה לעשותטיפקס לבן
יש לי ילד שלא אוהב ללמוד
הוא ילד מאוד מוכשר, ככה שזה לא מחוסר הצלחה
כשהיה יותר קטן הכשרון היה מספיק לו. עכשיו כבר לא
לפני שנה וקצת וקצת אחד המורים הסב את תשומת לבנו שלדעתו כדאי לבדוק קש"ר , הלכנו לאבחון אצל פרופסור שהמליצו לנו והוא אבחן שאכן יש בעיה והמליץ לתת רטלין
מההתחלההילד לא שיתף פעולה בכלל עם התרופה, לא היה מוכן לקחת ואחכ אמר שזה דוחה אותו, אחרי שכבר הסכים עם אלף שכנועים, אמר שהתרופה עושה לו רע ממש והפסקנו (נבהלתי שהוא צודק ולא רציתי לכבות אותו או לגרום לו רע) בזמנו פניתי לרופא לשמוע על תחליף, הוא נתן לי אטנט אבל הילד כבר לא היה מוכן לקחת
זה ילד מאוד מאוד עקשן ולכן גם לא היה עם מי לדבר
מתחילתשנה אנחנו עוקבים עם המורה , בהתחלה המורה אמר שהוא יכול יותר וחבל
ועכשיו באספת הורים אמר שלדעתו הילד פשוט לא אוהב ללמוד נקודה, הוא לא חושב שיש קשר לקשב וריכוז שלו (לא ספרנו לו שאובחן רצינו לשמוע מה דעתו)
והיה מאוד מאוכזב
אמר שלא מפריע ומשתולל אבל כן מפריע לעצמו, ורואים ממש התנגדות וחוסר ענין בלימודים
לשתינו חשוב לימודים, מאוד
אני כן משחררת יותר מבינה שלחץ גדול רק יגביר התנגדות... במיוחד מול עקשנות שלו
בעלי מאלו שכשמחזיר מבחן הביתה מסוגל להגיד לו אבל למה לא קיבלת הרבה יותר
לבעלי יש סוג של "שגעון" הוא מתמקד מאוד במקצוע מסוים למשל עכשיו באנגלית ומריץ אותו קדימה בכל מיני חוגים וחוברות והילד לא ממש משתף פעולה,
אמרתי לו שאולי אם ירפה בזה הילד יותר יגיש רגוע ויסכים על הכל אבל הוא לא מוכן להרפות אומר שאסור לוותר לו ולפחות שבמשהו אחד יצליח...
באמת אני לא יודעת מה לעשות, לחזור שוב לרופא לאבחון? אני די בטוחה שהילד לא יסכים לקחת אלאכ יהיה לי טיעון מאוד משכנע, השאלה מה?
אני לא אמרתי לו כלום על מה שמורה אמר אבל בעלי אמר לו שהמורה מאוכזב ממנו וכמובן משזה לא שכנע אותו... רק להפך..
איך לשכנע כזה ילד ללמוד? מה אנחנו עושים לא נכון??
נשמע שהוא מאוד אוהב ללמודאמאשוני
רק צריך את המסגרת המתאימה.
מסכימה עם בעלך לקדם אותו מחוץ למסגרת הכיתה,
אבל כן צריך לדעת מתי לדחוף ומתי להרפות.
האם הבן שלך אוהב משחקי מחשב?
אפשר בקלוד לעשות דברים מטורפים שיעזרו לו להשתפר וללמוד. (יש מלא תוכנות משחקיות ללימודים בלי קשר, אבל אם רוצים לעשות משהו מיוחד יותר גם אפשר)
הבת שלי למשל לומדת מסיכומים עם צבעים
(צבע למקומות, צבע לדמויות, צבע לחפצים וכד')
הכל עם הקלוד
ואז יש סיכום של כל המילות מפתח לפי צבעים
ואז יש משחקים והשלמות משפטים ולגרור רצף אירועים, והלחנו שירים בסונו
זה ממש עוזר לה ללמוד, ועשיתי לה את זה בלי שיש לי רקע מיוחד. אם לבעלך יש סבלנות וזה חשוב לו, זה עולם
תעזבו את החוברות לדעתי.