שבי, בבקשה.
היא מבקשת יפה, אז היא מתיישבת.
את רוצה אולי לספר קצת על עצמך?
וואו, כמה שהיא היתה רוצה. אבל היא לא מצליחה. אז היא שותקת.
יש לך תחביבים? דברים שאת אוהבת לעשות?
כן, יש לה. יש לה דברים שהיא יותר מאוהבת, יש דברים שהיא יודעת לעשות.
היא מועכת אל תוך הכיס את הנייר שחבוי שם, דף קרוע ממחברת שעליו ניסתה להביא את עצמה בפעם המי יודע כמה.
הדמות שמולה מבמינה בתנועה הקלה הזו. ועוד יותר מזה, היא מבחינה בשורות על היד שלה. שורות כתובות בעט שחור, בשכבות של דיו שנשטף וזלג ודהה אבל עדיין השאיר שרידים ברורים.
את כותבת?
היא פגעה בול.
כן. היא עונה חלש שבהתחלה לא שומעים, אז היא אומרת שוב. כן.
מה את כותבת?
הדמות מנסה לדובב אותה. היא בוחנת אותה מהצד ומופתעת שהיא עדיין לא התייאשה ממנה.
כל מיני. היא עונה תשובה לא מחייבת.
הדמות שמולה בוחנת אותה בעיניים ירוקות גדולות.
וזה עוזר לך?
היא שותקת שוב. היא לא יכולה להסביר, היא לא יכולה להגיד לה. היא לא מצליחה.
הכישרון שלה, כן, היא יודעת.
אבל היא לא מצליחה להשתמש בו.
ואז באות הדמעות.
היא מבקשת יפה, אז היא מתיישבת.
את רוצה אולי לספר קצת על עצמך?
וואו, כמה שהיא היתה רוצה. אבל היא לא מצליחה. אז היא שותקת.
יש לך תחביבים? דברים שאת אוהבת לעשות?
כן, יש לה. יש לה דברים שהיא יותר מאוהבת, יש דברים שהיא יודעת לעשות.
היא מועכת אל תוך הכיס את הנייר שחבוי שם, דף קרוע ממחברת שעליו ניסתה להביא את עצמה בפעם המי יודע כמה.
הדמות שמולה מבמינה בתנועה הקלה הזו. ועוד יותר מזה, היא מבחינה בשורות על היד שלה. שורות כתובות בעט שחור, בשכבות של דיו שנשטף וזלג ודהה אבל עדיין השאיר שרידים ברורים.
את כותבת?
היא פגעה בול.
כן. היא עונה חלש שבהתחלה לא שומעים, אז היא אומרת שוב. כן.
מה את כותבת?
הדמות מנסה לדובב אותה. היא בוחנת אותה מהצד ומופתעת שהיא עדיין לא התייאשה ממנה.
כל מיני. היא עונה תשובה לא מחייבת.
הדמות שמולה בוחנת אותה בעיניים ירוקות גדולות.
וזה עוזר לך?
היא שותקת שוב. היא לא יכולה להסביר, היא לא יכולה להגיד לה. היא לא מצליחה.
הכישרון שלה, כן, היא יודעת.
אבל היא לא מצליחה להשתמש בו.
ואז באות הדמעות.
