אז אני אתחיל בזה שהיו לי שני קשרים שכל אחד מהם בערך 5 דייטים שהיה ממש עומק וחיבור.
מפה לשם זה לא הלך ונפרדנו (אני נפרדתי דרך אגב). אחרי שתי הפרידות האלה הייתי פשוט מפורק.
מפורק מפורק מפורק. כל השבוע שבועיים שאחרי זה הייתי בלי מצב רוח, עצבני, חסר סבלנות, מתוסכל ופשוט אומלל מבפנים.
קיצר, עכשיו זה קרה שוב עם בחורה אחרי 4 דייטים (היא נפרדה.. מנחש שזה גם משפיע איכשהוא)
ונמאס לי.
נמאס לי להרגיש סמרטוט. ועוד בחנוכה. שכולם שמחים ומחייכים.
ופה השאלה שלי, איך לא מרגישים באסה אחרי פרידות?
דיברתי עם חבר טוב, הוא יצא עם בחורה חודש וחצי, הם נפרדו, והוא אמר לי שזה לא הזיז לו בסנטימטר. כאילו פסדר, אז הם נפרדו, יש דברים גרועים יותר. הוא לוקח דברים בפרופורציה נכונה.
אני מאמין לו, הוא חבר טוב והוא לא ישקר לי בקטע הזה, אז צאו מנקודת הנחה שהוא דובר אמת.
אז איך?? איך לעזאזל הוא יצא איתה חודש וחצי וזה לא מזיז לו?
אני אמנם קצת רגיש אבל אני ממש לא חנון עם משקפיים.
שאלה: איך מתחסנים מפרידות? כי בקצב הזה אני לא רוצה לצאת כי אני לא רוצה להיפגע.
תודה 
- קשה אבל זוהי עבודת חיינו..

