התלבטות

בהנהלת:

מכתב פתיחה

יש לנו ב"ה 5 ילדים בגילאי 3.5 - 13.5.

אחרי הלידה של הקטן היה לי די ברור שאני רוצה עוד אחד.

אבל איכשהו זה נדחה ונדחה ומתישהו כשדברתי עם בעלי הוא העלה את הנקודה ששנינו כבר מבוגרים (אני כמעט בת 40, הוא מבוגר ממני בהרבה שנים) ויש לנו הרבה התמודדויות עם הילדים הקיימים.

אני מסכימה איתו שרציונלית באמת לא כדאי , עדיף להשקיע בילדים הקיימים ולא להטיל על עצמנו עוד עול נוסף (גם משפיע עלי מאוד החשש ממומים ח"ו בגילאים האלו שזה משהו שיכול למוטט את כל המשפחה) אבל רגשית קשה לי "להשלים" עם ההחלטה, במיוחד כשאני נתקלת באמהות שילדו או במשפחות עם 6 ילדים ומעלה (למשל אמא מהגן בת 41 עם 7 ילדים שעכשיו בהריון נוסף...) ואני מרגישה "נחותה" לעומתם. כמו כן, אני מרגישה שעוד 3-4 שנים כבר הבית די יתרוקן ויהיה משעמם ועצוב (עכשיו כבר 2 הגדולות באולפנא וחוזרות מאוחר)

אשמח לדעת אם אתן מכירות דרך "להשלים" עם ההחלטה

תודה מראש!

אולי תבררו לגבי בדיקות הריון מתקדמות?ירושלמית טרייה

אני חושבת שזה דווקא אושר, שיהיה ילד קטן גם כשהגדולים מתבגרים.

ויש היום בדיקות שאפשר לעשות כבר בשבוע 10.

קצת עצוב לי לחשוב שבגלל החשש מאיסור הפלה נמנעים בעצם מלהביא עוד ילדים לעולם. יש חברה שאמרה לי מזמן בפירוש שזאת הסיבה היחידה שלה לא ללדת יותר. תעשו לעצמכם חשבון, אולי תדברו עם הרב שלכם או רב כלשהוא.

רק שתדעו שאם חוששים שילד פגוע יפגע מאד במשפחה יש לפעמים היתרים להפלות. אני הייתי חושבת שחבל לוותר מראש. כדאי שתהיו ביחד בעניין, תמצאו פתרון לחשש הזה מהפלה. אולי לשאול רופא נשים מומחה, אולי יש בדיקות בזמן מוקדם יותר, שבוע 9.. ככל שזה מוקדם יותר קל להתיר הפלה.

ח"ו אין שום היתר לעשות הפלה בשום שלב של הריון!אמילי.

לגבי ההתלבטות אני יכולה לחזק אותך ולומר שיש לא מעט זוגות שרק מתחילים להביא ילדים לעולם..
מאוד ממליצה ליצור קשר עם פוע'ה יש להם הרבה מאוד ידע בתחום יותר מכל אחד בפורום ובכלל... אני בטוחה שלא יהיו לך אחרי כן ספקות.

מעניין איזו נשמה גבוהה את עתידה להוריד במידה ותרצי. תבשרי אותנו בשורות טובות. בהצלחה!

אפילו פה בפורום היו כמה סיפוריםירושלמית טרייה

אז תשובה שלילית לגמרי לא יכולה להיות נכונה.

ממש לא נכון, כל מקרה לגופויעל מהדרום

גם אם אני טועה, אני בהלם מהקלות ראשאמילי.

שדברים כאלו נכתבים, ואל לנו להתעסק בדיני נפשות ולא הלכות, ובמקרה כזה *להפנות* לגדולים ולפוסקי הלכות.
אני מודעת לזה שהנושא מאוד עמוק ומורכב וזה ממש לא כפשוטו כפי שזה הוצג פה.. ואין פה מותר או אסור ומן הראוי שנזהר.

מסכימה איתךיעל מהדרום

זה דווקא לא נכתב מתוך קלות ראש.44444

אלא היא כתבה שצריך לברר ולבקש היתר ("יותר קל להתיר הפלה").
הקלות ראש היא בנחרצות שלך ("ח"ו אין שום היתר...").

הקלות ראש של כל מי שמעלה את נושא ההפלהאמילי.

כאילו מדובר *בפיקוח נפש של האישה*, על הפלה במקרה כזה אין מקום לשאלה גם לשיטת כל הפוסקים *המחמירים*.

ועל זה אני נחרצת ושוב אומר *חס ושלום* להציע בפורום הפלות כשלא נשקפת סכנה לאישה. וגם הפותחת מבינה שלא כל הפוסקים מתירים הפלה במקרה של מומים בעובר.

יש לנו מה ללמוד מהחוג החרדי כיצד לשאוף לקיים את "קיצור שולחן" מלכתחילה.
ולדבר בקלות ראש בקיום המצוות גורמת *להחלשות ברוחניות* למי שרוצה ושואף ליהיות עבד ה' אמיתי.

אבל יש פוסקים שמתירים הפלות גם אם לא נשקפת סכנה לאישה44444

ומדובר בפוסקים גדולים ומוכרים שאגב מפנים אליהם ממכון פועה.
לא צריך להיות סופר תורני/ דוס על כדי לשאול רב בנושא הזה.
לי רב ידוע פסק שאפשר בגלל מום ולא בגלל שנשקפת לי סכנה.
גם ל-2 חברות שלי (רבנים אחרים, מומים שונים).
חוץ מזה סיפורים אחרים ששמעתי ולא מכלי ראשון.
לא מדובר פה בקלות ראש בקיום מצוות. מדובר על אנשים ששואלים רב (לרב לאחר בדיקה אצל רופא דתי מומחה) והולכים לפי פסיקתו.

לא נכון! צריך לשאול פוסק בכל מצבקוראי שמו

אבל ההכללה לא נכונה.

במיוחד כאן, שמדובר על חשש היפותטי, אפשר אולי להרגיע אותה, שאם יהיה צורך (98% שלא), תשאל פוסק.

דווקא יש היתרים (מנסיון אישי ושל עוד אנשים שאני מכירה....)44444

ולא להכנס להריון מלכתחילה כדי לא להפיל אם יהיה עובר עם מום זה בדיוק כמו שעמרם החליט לגרש את אשתו כדי שלא יצטרך להרוג בן זכר. פרעה גזר על הזכרים והוא גם על הנקבות....

במקרה הנ"ל זו לא הסיבה היחידה לא לנסות להכנס להריון אבל ספציפית הנקודה הזו לא אמורה למנוע לדעתי.
אגב המקרה שלי וכל המקרים ששמעתי עליהן דווקא היו אצל נשים לפני גיל 30 .....

יש פסיקות שונותאורי8

את לא יכולה לכתב דבר כ"כ נחרץ, יש מקרים שרבנים גדולים מתירים להפיל בהם. אף אחת לא רוצה להגיע למצב הזה, אבל חבל שאשה תמנע מהריון בגלל חשש שהוא לא נכון.

קצת קשה לי עם תגובה שלךl666

איך אפשר להיכנס להריון עם מחשבה של לעשות מהר בדיקה ומקסימום להפיל.? הפלה זה לא משחק, זה קשה גם פיזית וגם נפשית. בעיניי בגישה הזאת באמת עדיף למנוע. גם בדיקות של מי שפיר, אומנם סיכון מאוד נמוך אבל במקרה של סיבוך זה מאוד מסוכן, מי יגדל את שאר הילדים אם אימא תהיה מנוטרלת?

אבל את מבינה את מה שמפריע לי?ירושלמית טרייה

שבעצם בגלל החשש מבעיות כאילו "הורגים" מראש את כל הילדים שהיו יכולים להיות?
גם במצרים, משה רבינו נולד בזכות התעקשות הנשים ללדת אע"פ שידעו שפרעה יהרוג את הילדים..

לגבי סיבוך, לא הייתי דואגת עד כדי כך. מחלות וסיבוכים יכולים ליפול לא עלינו בכל שלב בחיים, בלי קשר להריון ולידה. אפשר לומר שיהיה קשה לילדים גדולים אם אמא שלהם תהיה עסוקה עם תינוק חדש, ואנחנו הרי לא אומרות את זה כי זה שטויות..

אז נכון שהפלה ל"ע היא משהו קשה, אבל אם שמים את החשש הזה מול ויתור על עוד ילד, אני חושבת שויתור הוא גם קשה.. אפשר כמובן לחשוב אחרת! אבל להבין את הויתור הענק.

אני מבינה אבל לא מסכימהl666

מניעה זה לא הריגת ילדים והפלה זה כן. מניעה זה דבר לגיטימי והפלה זה למקרה חירום. אם הסיכון להפלה באמת באמת מאוד גבוהה אז עדיף לא להיכנס לזה. גם לא הבנתי איך אפשר לבדוק משהו בשבועות מוקדמים הרי מערכות העובר נוצרות רק בסוף שליש ראשון. ולאחר 40 יום כבר יש נשמה. זה יצור חי שכבר קיים. גם בהיבט נפשי, נקשרים אליו, אוהבים אותו, מחכים לו, נמנעים מדברים בגללו, אי אפשר לתת חיים על תנאי.

לא לא, בדיקות גנטיות.ירושלמית טרייה

את כמובן יכולה בכיף לא להסכים איתי, לפחות הבנת את המחשבה שלי.
בדיקת גנטיות בבדיקת דם יש היום משבוע 10, זה אמור להיות בקרוב משבוע 8, והבנתי שבארה"ב יש כבר בדיקת צ'יפ גנטי באותה בדיקת דם, כמו זו שעושים בבדיקת מי שפיר מורחבת CMA. מוצאים תאים מהעובר בדם האם ולא רק מקטעים גנטיים, ואז גם האמינות גבוהה מאד.

לא רק בארה"באורי8

גם בארץ ניתן לעשות בדיקה כזו, היא נשלחת לארה"ב ולכן יקרה מאוד, אם יש ביטוח משלים בקופת חולים יש החזרים לחלק מהסכום. זו בדיקה שמחליפה מי שפיר בדיוק של כמעט 100 אחוז.

אני יודעת, עשיתי כזאת, דיברתי על בדיקה מתקדמת יותרירושלמית טרייה

זאת שמחליפה מי שפיר היום לא בודקת הרבה דברים - רק תסמונת דאון ועוד כמה בודדות. הוודאות שלה גבוהה מאד אבל היא עדיין נחשבת סטטיסטית כי סופרים שברי דנ"א של העובר ומניחים שאם יש משהו כפול כמו שבדאון, הוא יופיע יותר. משהו כזה, זה ההסבר שלי ברמה של רפואה בגרוש..

הבדיקה המתקדמת יותר מוצאת תאים שלמים של העובר בדם האם ואז זה כבר כמו מי שפיר. ודאות גבוה, צ'יפ גנטי. כלומר בודקים ממש אינסוף, את כל מה שאפשר לבדוק. ואתה הבדיקה הזאת עדיין אין פה, ובארה"ב זה גם יקר.הבנתי שמשהו כמו 1000-2000 דולר. אבל אי"ה יגיע בקרוב.

לא הבנתי אז עדיף לא להכנס להריון?44444

עובר "חולה" יכול להיות לפני גיל 30.
אז עדיף לא להכנס להריון מלכתחילה?
ברור שהלכתית מניעה עדיפה מהפלה ולכן לא נכנסים להריון אם בסיכוי להפלה הוא 100%. אבל גם אחרי גיל 40 הסיכוי לעובר פגוע לא עד כדי כך גבוה אלא הרבה הרבה הרבה יותר נמוך. היא גם מתחת ל-40.

לא הבנת אותי נכוןl666

כן להיכנס להריון ובכל גיל שמתאים. אבל לא בגישה, נו מקסימום עושים הפלה. הפלה זה לא משחק, גם אם במקרה ספציפי יתירו ולא על כל דבר יתירו. ואחרי גיל 40 יש שם איזה שלוש ללדת לאישה ממוצעת, אז לא בטוח שכדאי להיכנס לזה במיויד אם יש כבר חמישה או עשרה ילדים.
אני גם לא בטוחה שגם בגיל 40 חייבים לרדוף אחרי בדיקות משוכללות ולהחזיק ככה יד הדופק כדי להספיק לעשות הפלה בזמן. דווקא גישה הזאת מראה פחד חזק מאוד מילד חולה. אם פחד הזה מוצדק, אין מדע , אבל נגיד שהוא מוצדק עדיף כבר למנוע הריון.
על אותו משקל אפשרלהגיד שמישהי שרוצה הפרש של שלוש שנים בין ילדים הרגה ילד באמצע כי היא מנעה. זה פשוט לא נכון.
ולא מביאים ילד כש50 אחוז יזרקו אותו ליאור. פשוט מרים הייתה נביאה ונבואה דיברה דרכה. במצב רגיל אדם נורמלי לא מביא ילד כדי שיהרגו אותו

הסיכוי ללדת ילד פגוע מעל גיל 40 נמוך44444

מ-50%.
אבל לא להכנס להריון שהסיכוי בו לילד פגוע לא מתקרב ל-50% זה יותר גרוע ממעשה עמרם. ההתנגדות של מרים היתה לעצם המעשה ועמרם לא היה היחיד.
אצל עמרם היה 50% לילד שיגיע ליאור במקרה הזה הרבה פחות.
נכון שהסיכוי לילד פגוע עולה ככל שהגיל עולה אבל עדיין הסיכוי לא גבוה עד כדי כך.
לא רואה הבדל בין להכנס להריון בגיל 20+ לבין גיל 40. גם בגיל 20+ שנכנסים להריון נמצא ברקע שיש מקרים שנרצה להפיל ואז נשאל רב. ההבדל בין גיל 40 ל-20+ זה הסיכוי להגיע לזה. בכל מקרה לא מדובר באחוזים מטורפים.
היא עוד לא בת 40 (סטטיסטית זה משמעותי) לא בת 45.

הסיכוי לילד פגוע בגיל 40 הוא הרבה יותר נמוך מ50 אחוזאורי8

לא זוכרת מדויק, כמובן שהסיכוי גדול יותר מבגיל צעיר, אבל הוא עדיין בסביבות ה1-2 אחוז, זה עולה עם הגיל , ולכן בגיל 40 עדיין נראה לי סביר להרות( הסיכוי להיפגע ח"ו בתאונת דרכים נראה לי גבוה יותר), בגילאים מאוחרים יותר הסיכונים עולים משמעותית, וזה כבר מפחיד יותר.

שמעתי על רבנים שמתיריםנועוש9

באמת מהשיקול שכתבת.

אבל זה לא "מספיק" מבחינתי. גם אם נוריד תסמונת דאון או מחלות קשות אחרות, יש לא מעט סיבוכים בסוף ההריון או בלידה - היפרדות שיליה, רעלת הריון וכו'. אף פעם אין בטחון ב100%.

והאמת שכן, אני מרגישה שבתקופת ההריון ובשנתיים שאח"כ אני הרבה יותר עסוקה וטרודה עם הקטן ולא התפניתי ל"בעיות" של אלו שעל סף גיל ההתבגרות. אני בהחלט חושבת שאם אמא תהיה עכשיו עסוקה עוד 3 שנים עם תינוק קטן, זה יבוא על חשבונן. באמת. יש כנראה אמהות שכן מצליחות להגיע לכל הילדים. אני לא

הפרדות שיליה או רעלת הריון קשה קורות יותר בגיל מבוגר?!יעל מהדרום

לא בהכרחנועוש9

יתכן והשיקול הזה היה נכון גם לגבי הקודמים. אבל אז כנראה שלא חשבתי מספיק על המשמעות והסיכונים.

ב"ה נולדו ילדים בריאים.

אני לא בטוחה שזה נכון במצב כרגע "להסתכן" שוב ואולי לאבד את מה שכבר יש.

חייבת לומר שיש משהו בתינוקות שפותח מתבגריםאורי8

גם מתבגרים קוצניים וציניים מתחברים למשפחה ולמשפחתיות כשיש תינוק בסביבה( רואה את זה עם הבן שלי שחולה על אחיו הקטן, וגם כשעושה לנו פרצופים של נער מתבגר, הוא נמס כשהקטן בא להשתולל איתו)
לא מפחיתה בקושי להגיע לכל ילד , רק רוצה לומר שיש גם בונוסים להמצאות של תינוק במשפחה , הוא לא רק נטל.

ברור.נועוש9

הבנות שלי עכשיו לפעמים מתלהבות מהקטן.

אבל לא כל הזמן. ובטח שעול הטיפול בו הוא עלי.

זו לא סיבה להביא עוד תינוק. בשבילן.

לא אמרתי שזו סיבהאורי8

אלא שאם את חוששת בגלל הקושי בגידול הילדים האחרים ובהתמודדות עם מתבגרים, יש צדדים ההמצאות של תינוק בבית שגם מרככים כל מיני בעיות .
אבל עזבי, זו היתה סתם הערה, אני מבינה שאת רוצה חיזוק להחלטה שלך ולא חיזוק ללמה כן ללדת.
אף אחת לא יכולה להכנס באמת לנעליים שלך,אנחנו החלטנו להכנס להריון נוסף בגיל 40, אבל זו החלטה שלנו, עם האישיות שלנו, החלומות שלנו והיכולת שלנו( כוחות, אפשרות לעזרה מהבעל ומהילדים הגדולים וכו..) וכן גם עם אמונה, שאנחנו לא עושים משהו שהוא מעבר לסיכון הנורמלי בחיים, והכל מאת ה' , אם צריך להיות לי ח"ו ילד חולה, זה עלול לקרות ח"ו גם בלי ללדת עוד ילד... ושזה מה שנכון ואמיתי לנו כרגע. אבל אף אחת לא חיה את החיים שלך ולא יכולה באמת להכנס לנעליים שלך. ואם זה מה שהחלטתם , אחרי מחשבה( אולי כדאי גם להתייעץ עם רב גדול, לשיקולכם) ושיקול של כל הנתונים, זה כנראה מה שנכון לכם, אי אפשר ללדת ילד נוסף בגלל שיקולים של אנשים אחרים.

מה ההבדל בין זה לבין כל כניסה להריון אחר?44444

הרי ילד פגוע יכול לקרות גם בגיל 20+.
אז לא לנסות להכנס להריון בכלל?
זה לא נכון למנוע הריון וכך ל"גזור" גם על "בריא" וגם על "חולה" מאשר להכנס להריון ול"גזור" רק על ה"חולה".

נכון, ההבדל הוא פחות בגיל אלא בהשלכות על הגדוליםנועוש9

יש לי חברה רווקה בת 39. ברור שאם היא תתחתן הגיל לא יהווה שיקול כי זה יהיה ילד ראשון.

אבל אם יש כבר ילדים ואם ח"ו ילד פגוע ימוטט את כל המשפחה, אז זה כן שיקול. גם בגיל 30 עם 5 ילדים זה אותו השיקול. (אבל אז אין את השיקול של הכוח לתינוק בריא...)

(יש משפחה בשכונה שלנו שהבת החמישית נולדה פגועה, אני לא יודעת בדיוק מה. אבל אין ספק שזה משפיע על כל המשפחה)

זו היתה תגובה בעניין הפסקת הריון אם הילד הפגוע.44444

כתבו שלא נכנסים להריון בהנחה שמקסימום נפיל. אני כתבתי שאין הבדל בין הריון בגיל 30 לגיל 40. אם רוצים להפיל במקרה של ילד פגוע אז זה לא משנה.....

תודה לכולכן על התגובותנועוש9

אני שוב מדגישה שהענין הוא לא רק מומים ח"ו אלא בכלל - אין לי אותם כוחות כמו שהיו לי לפני 5 ו 10 שנים.

אני גם באמת לא בטוחה שעם משקל עודף וטריגליצרידים זה כ"כ "בריא" לי להיכנס להריון.

ובכלל כל ההתעסקות עם התינוק והדאגה לשלומו בשנים הראשונות זה משהו ששואב את כל הפניות שלי. אולי אצל אחרות זה לא ככה.

למשל יש לנו מדרגות בבית, וכשאני נזכרת בשלב שהקטן התחיל ללכת ולטפס - זה המון להיות איתו כל הזמן ולהשגיח כל שניה, ולבדוק שהגדולים סגרו את השער, ואי אפשר להשאיר אותו לבד עם הגדולים, ואני לא לגמרי פנויה להיות עם הגדולים כי אני משגיחה עליו וכו'.

יכול להיות שהאמהות האחרות "משחררות" יותר (או שסתם הן התחלנו בגיל 19 וגם עם רווח של 3-4 שנים "הספיקו" ללדת הרבה ילדים)

אני לא נותנת לחצות כביש עד גיל 9, ולא נותנת לבנות שלי ללכת לבד בחושך וכו'.

אז זה אומר שאני הרבה יותר "טרודה" בכל הדברים האלו.

בקיצור, אני לא חושבת לשנות את ההחלטה אלא רוצה "להשלים" איתה שלא תכאב לי ותציק לי יותר.

(מנסה להבין למה זה בכלל מציק לי)

אחותי הפסיקה ללדת בגיל 33אמא, ברוך ה'

היו לה אומנם 6 ילדים, אבל היא רצתה עוד. בעלה לא כל כך רצה והיתה לה סכרת הריון פעמיים כך שהרופאה אמרה לה להפסיק.

אני רואה אותה עכשיו, אחרי 10 שנים - ממש פורחת, הילדים כבר גדלו, הקטן בן 10, והזמן שלה בידה. היא עשתה הסבה תעסוקתית, לומדת ועובדת בדברים שמעניינים אותה, התחילה לעשות ספורט, לצאת הרבה יותר, כל מני דברים שאני לא חולמת עליהם עכשיו...

לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. יש כאלה שיולדים בגיל 40 ונהנים מהקטן שיעזוב את הבית בגיל יחסית מאוחר. יש כאלה שרוצים להשקיע יותר בגדולים, וגם בעצמם כשיש עדיין כוחות.

5 ילדים זה לא מעט, תעשי מה שטוב לך והעיקר שתהיי שלמה עם ההחלטה שלך ולא תחשבי "מה" ו"אילו".

ובאופן כללי, אני חושבת, שכדאי להחליט על משהו, וזהו. לא להסתכל לצדדים, וגם לא לאחור - כי זה לרוב לא עושה טוב.

(ואני יצאתי מהמרוץ הזה מההתחלה, כי הילדים שלי מטיפולים, יש לי 4 כרגע, ואם יהיו 5 - אני אהיה ממש מאושרת. אני אשמח גם ל-6, אבל לא אשתגע בשביל זה, וגם לא אשתגע בשביל ה-5, מתפללת שילך יחסית בקלות, כי כרגע עם 4 כיף לי אבל הייתי רוצה עוד... בית עם 5 ילדים - נראה לי בית מלא, וכל ילד הוא עולם ומלואו)

ומצד שני - ויש צד שניאמא, ברוך ה'

הקטן שלך עכשיו בן 3.5 - זאת אומרת שתהיה לך הפסקה ארוכה של יותר מ-4 שנים.

יש משהו בקטן שבא אחרי הפסקה די ארוכה ויש ילדים גדולים בבית- גם הילדים יותר מתגייסים לעזור איתו, גם אין את האחד שלפניו שלוקח המון כוחות. ילד כזה - הוא הרבה פעמים ילד של פינוק - גם אותו מפנקים הרבה וגם הוא מפנק את ההורים... יש לך שתי בנות גדולות - את יכולה גם להתייעץ איתן. אולי בא להן והן מוכנות לעזור לך? זה גם יתן להן אחריות, ויש בזה משהו כיפי לעזור בגידול הקטנטנים... תבדקו, ותחליטו לגופו של עניין.

ובכל מקרה - אל תשווי. תעשי מה שטוב לך מהשיקולים שלך בלבד ולא משיקולי הסביבה. להרגיש "נחותה" כי מה? כי לא הצלחת להביא לעולם יותר מ-5 ילדים? 5 זה המון! ובאמת מה שהכי חשוב זה להשקיע בגידול שלהם ולא רק ללדת אותם...

היתה לי עם הקטן הפסקהנועוש9

כך שאני מבינה מה את מתכוונת. הוא נולד כשזו שלפניו היתה בת 4 ורבע. (הוא בן 3.5 ועדיין יונק )

הבנות גדולות, אוטוטו אחת בפנימיה והשניה חוזרת לקראת 5. הן כבר בקושי בבית אז בטח שלא שייך לעזור ולקחת אחריות.

שמעתי בשם הרב בורנשטיןבת 30

(זה שמו, נכון?) הרב של מכון פועה, שבגן עדן יושבות אמהות לחמישה ילדים ממש באותו מקום שבו יושבות אמהות לשנים עשר ילדים...
אני חושבת שאת יודעת עמוק בפנים מה נכון לך באמת. מה יגרום לך לשמחה ומה לא. איך תהיי אמא טובה יותר ואיך פחות.
ויש בלי סוף שיקולים לשני הצדדים.
חמישה ילדים זה פרוייקט לכל החיים, ללא ספק. אפילו שיש הרבה משפחות עם יותר מזה.
תעשי מה שנכון לך.ותשמחי בזה.
ולגבי למה זה מציק לךק
היה מחקר לפני כמה שנים שהעלה תוצאות מענינות- נשים בכל העולם, מתרבויות שונות, שכבר עברו את גיל הפוריות, עם מספר ילדים שונה- רובן ככולן הצטערו שלא ילדו עוד ילד אחד.
אולי זה קשור.
אולי קשה לך כי כל עוד יש פוטנציאל ללדת אז יש לנשים רצון בסיסי לממש את היכולת הזאת.
ואולי כי גם יש לחץ חברתי בציבוריים מסוימים ותפיסה שכמה שיותר יותר טוב.
אבל באמת תעשי את מה שאת מרגישה באופן בהיר שטוב לך.וכאמור- מקומך בגן עדן מובטח בכל מקרה...

א. חבל להסתמך על אמירה כזו, שנאמרה מן הסתם בנסיבות מסויימות.ד.

הרב בורשטיין עצמו מעולם לא היה כנראה בגן עדן לראות היכן כל אחד יושב/ת..

ב. זו גם שטות מוחלטת אם לוקחים את זה כפשוטו. ברור שמי שגידלה לעם ישראל שנים עשר ילדים - יש לה זכות אדירה, יותר מאשר פחות.. כמו כל אדם שעשה הרבה מצוות. קל וחומר דבר עצום שכזה.

אלא מה? שיש גם ענין של ביחס ליכולת. ואז לפעמים זה "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין ליבו לשמיים" ו"לפום צערא אגרא" (לפי המאמץ - השכר). לא לכולם רמת הקושי אותו דבר.

אבל לעשות כאילו ענין של "מה בכך" מריבוי ילדים, ח"ו. תלוי בכל מקרה לגופו.

ג. אכן הרצון הבסיסי אצל אנשים בישראל, ל"עוד ילד".. הוא דבר יפה מאד. זו לא רק שאלה של "המקום בגן עדן"... זה גם של העוה"ז. אבל אכן, לא כולם וכל הנסיבות, אותו דבר.

זו אמירה עם מסר מסויםבת 30

וזה לא כ''כ משנה מי אמר אותה...או באיזה הקשר.
זה אומר שגם אישה שיולדת ''רק'' חמישה ילדים היא בסדר גמור, כמו חברתה שילדה עשרה.
זו אמירה שנותנת לגיטימציה לנשים לקבל החלטה לא רק לפי מוסכמות חברתיות או לחץ חברתי אלא לפי היכולות שלה ומכלול הנסיבות הפרטיות שלה.
זו אמירה שהמסר שלה הוא שכל אחת עומדת בפני עצמה, ולא ''מי שיש לה יותר ילדים היא יותר טובה או צדיקה או כל דבר אחר''.
ולכן זו אמירה חשובה.
ואין פה בכלל ענין להוריד מהערך של ריבוי ילדים. (כאילו אני לא עסוקה עד מעל לראש עם חמישה קטנים, ביום ובלילה.ע''ע השעה שבה אני כ ותבת עכשיו..)
יש ענין ללדת ילדים מרצון ומשמחה. ולא מהכרח או מהשוואה סביבתית.
ויש ענין שמי שיש לה פחות ילדים לא תחשוב שהיא לא בסדר או שהיא פחות טובה.
ונראה לי שאתה מסכים עם הדברים האלה.

הצבת שתי "אופציות"...ד.

או יולדים מרצון ומשמחה, או "מהכרח ומשוואה סביבתית".

מה שאני באתי להדגיש - זה שיש את הענין של הערך. הערך העצום, האובייקטיבי, לעם ישראל, לעולם, לעצמנו, לרצון ה' - של כל ילד וילד.

וב"ה שבענין הכ"כ יסודי ונפלא הזה - ה' נתן לבני האדם הישרים, גם רצון גדול ושמחה גדולה, והם הנותנים כח להתגבר על קשיים במהלך גידול ילדים, ואפילו לראות בהם ממש חלק מהענין העצום הזה.

ואנחנו רואים, שכאשר בני אדם תופסים באופן עמוק ערך של דבר, וחייהם בנויים כך - אז זה גם משפיע ממש בפעל על יישום הדבר; לא פחות - ויותר - מהרגשת "כיף" טבעית. והראָיה - שלא בבמקרה אצל משפחות עם השקפת עולם תורנית, יש בד"כ יותר ילדים. הרי גם לאחרים יש הרגשות "טבעיות".. אלא שתפיסת העולם, פועלת חזק - לשני הכיוונים: גם לכיוון של שמחה בריבוי ילדים, וגם לצערנו לכיוון של דיכוי הרגש הטבעי הזה, ע"י "חשבונות" כאילו-רציונאליים....

בכלל, השמחה בחיים, הרצון להוסיף חיים, גם היא באופן טבעי שייכת לתפיסת עולם שלימה, המתבטאת בערכים, בהסתכלות, בצורת החיים. נובעת מהנשמה שלנו. ואנו רואים, ב"ה, שבמדינת ישראל, שביעות הרצון, שמחת החיים, גדולה בהרבה ממדינות "נאורות" אחרות - ובמקביל, גם הילודה, ולא רק אצל דתיים.

ולכן, יש ערך גדול ונפלא, ומשמח, לכל ילד נוסף (בשביל להבחין תיאורטית בנקודה, נאמר שאם יש למשפחה אפשרות שיהיו להם יותר ילדים, ואין להם כל סיבה שלא להוסיף, לא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית, אלא "סתם" מחליטים כך או כך - אז ברור שלמי שמחליט להוסיף, יש יותר זכות. זכות עצומה..)

אבל אכן - ללא סתירה לכל הנ"ל - קראתי שוב את דברייך, שורה אחרי שורה, ובהנחה שגם את מדברת לא על מי ש"סתם" מחליטים להמעיט בילודה - אז אני מסכים עם מה שכתבת.

[וזה לא רק לגבי האשה, גם לגבי האיש..]

מסכימה עם כל מה שכתבת.בת 30

השאלה העיקרית היאנועוש9

האם יש ערך בעיקר למספר הילדים או גם לאיכות הגידול של הילדים.

כי אין ספק שאם אלד עוד ילד - 3 שנים אני אהיה עסוקה בעיקר בו וסביבו (אין מה לעשות, הוא זוחל וצריך לראות מה מכניס לפה וכו'), אני אהיה יותר מתוחה וכו'.

הגדולים יכולים להסתדר גם בלעדיי.

ואז השאלה אם אני לא "מפספסת" את הגדולים.

נכון שהם כבר הרבה לא בבית, והגדולה שלי בכלל רוצה ללכת לפנימיה.

אבל אולי ערכית נכון יותר "להשקיע" עכשיו בהם?

לנסוע איתם לטיולים ודברים שעד עכשיו נמנענו כי תמיד היה קטן וזה היה יותר קשה ומסובך?

(מודעת לזה שיש הרבה שכן מסתדרות. לא יודעת, אצלי לא עובד. אפילו עכשיו הרבה פעמים אני נרדמת בעצמי כשאני מרדימה את הקטן ואז לא יוצא לי כמעט לשבת עם הגדולות בכלל)

תראי, לא דיברתי ספציפית לגבייך,ד.

כי תחושות סובייקטיביות, הן סובייקטיביות. ואם למישהי יש "חששות", לפעמים - לא תמיד - הן עלולות לייצר את עצמן..

אבל אם מנתקים רגע מהאישיות הספציפית שלך - אז בוודאי שאין כל הכרח לפספס את הגדולים.

יש צורת מבט, שככל החסד והנתינה שלנו גדלים, גם כחות הנתינה כלפי אחרים כך. מתגדלים.

אבל צריך באמת לחיות את זה..

(הנה את כותבת, שנמנעתם מטיולים כי "תמיד היה קטן וזה היה יותר קשה ומסובך".. ואישית לא נתקלתי אף פעם שבגלל תינוק היה "יותר קשה ומסובך" לעשות טיול. ההיפך - יותר כיף.. אז כנראה שכנ"ל, קשה לנתק בין תחושות אישיות למציאות)

ובוודאי ש"מספר ילדים" זה דבר עצום. זה ערך ואיכות בעצמו. אבל להעריך את "רמת המתח" אצלך והשלכותיה, מול הדבר העצום הזה - אי אפשר לעשות ב"שלט רחוק"... על כל פנים, לא אני..

אני לא חושבת שזה שייך לנקודת מבטנועוש9

זה שייך לזה שהזמן מוגבל.

אני לא נפגשת עם חברות או קוראת ספרים או רואה סרטים או עושה דברים "לעצמי" (חוץ מאשר מכינה דברים לעבודה ואז לעיתים גולשת לקרוא וללמוד דברים חדשים).

אני כמעט כל הזמן עם הילדים. אבל הזמן הזה הוא נניח מ4 עד 10 בלילה.

בזמן שאני עסוקה עם אחד, אני לא יכולה להיות פנויה לחלוטין לשני.

אז או שמחליטים שמביאים ביביסיטר לאחה"צ והיא מטפלת בקטנים (מכירה מישהי עם 8 ילדים שעושה את זה), או שיש כאלו שאצלן הקטנים ב7 במיטה ואז יש זמן פנוי לגדולים (אני כבר 10 שנים מנסה וזה לא מצליח לי) או שאין ברירה ואחד בא על חשבון השני, ואז "מטפלים" בילד שהכי צריך אותך (זה שלא יכין ש.ב. בלעדייך למשל) וזה ש"בסדר" ויכול להסתדר לבד בעצם "מגדל" את עצמו. ומה הוא מקבל ממך בעצם, חוץ מאשר שירותי כביסה?

זו כנראה תחושה סוביקטיבית שלי שנובעת מהרגשה שאני לא נותנת הרבה תשומת לב לבנות הגדולות שלי, כי הן מסתדרות לבד - קוראות או מעסיקות את עצמן לבד ובעצם "לא צריכות אותי".

אולי סתם אני מרגישה כישלון שהגדולה רוצה ללכת לפנימיה כי אני מרגישה שלא טוב לה בבית.

קשה לדעת. הכל הרי סובייקטיבי...

זה מה שהתכוונתי....ד.

את אמא טובה, מאד אחראית, וחושדת בעצמה שמא לא עושה מספיק...

ולגבי הגדולות - אכן לא תמיד צריך "עודף חינוך". ילדים אכן מסתדרים לבד.

ולא נכון שאת רק נותנת "שירותי כביסה" - זו שטות מוחלטת.. הילדים קולטים בעיקר את האיכפתיות שלך, צורת היחס, ההיענות כשהן צריכים משהו. הרגשת הביטחון והחום בבית. זה "מעצמו"..

תהיי זמינה אליהן כשהן רוצות, תתענייני כמה דקות בכל יום מה קורה, איך עם החברות, איך הלימודים, איך ההרגשה - ואל תדאגימידי. עין פקוחה..

ולא תכניסי לעצמך שאם היא רוצה פנימיה - סימן שלא טוב בבית. חבל עלייך... זה ממש לא כך. מרגישה בסיס מספיק בטוח מהבית - ורוצה לנסות..

מסכימה...44444

הרבה ממה שמקבלים מההורים ככל שגדלים זו פחות עזרה פיזית ויותר לימוד תוך כדי החיים.
זה לא שחינוך מתבצע בשעות מסוימות זה יותר תוך כדי החיים, לומדים מהתנהגות ההורים, משיחות על נושאים שונים וכד'...
ובגיל הזה אני ממש לא חושבת שצריך להעסיק אותן. אם הן מעסיקות את עצמן זה מצויין.

ברור שלא להעסיק אותןנועוש9

אבל לא יוצא לי כמעט לדבר איתן

(הן עסוקות בחדר שלהן, אני עם הקטנים למטה)

רק לגבע הגדולה, זה שביא רוצה ללכת לפנימיה זה לא אומר שלא44444

טוב לה בבית.
יכול להיות לחץ חברתי, לא טוב לה בחברה במקום הלימודים/ מגורים.
הרבה פעמים הפנימיה מאד קורצת בגיל הזה....
ממש לא הייתי מסיקה שהיא לא אוהבת להיות בבית.
תשאלי אותה....

האמתנועוש9

היא אומרת שככה היא לא תריב עם אח שלה...

רק מה שאני אומרתנועוש9

זה ש"קשה" לי עם ההרגשה של:

"הייתי מאוד רוצה 6 ילדים אבל אני זקנה/בעלי זקן (בעלי כמעט בן 48)/אין לנו כוחות/אנחנו לא מסתדרים עם הילדים שיש/אנחנו לא יודעים איזה "בעיות" עוד יהיו עם הקטן כשיגדל וכו'

הייתי רוצה להיות שלמה עם ההחלטה כמו אמהות שמרגישות ש5 ילדים זה מספיק טוב בעבורן וזהו, הן לא צריכות יותר.

זה בעצם מה שהייתי רוצה, לשמוח במה שיש ולא להרגיש "כשלון" בגלל מה שאין

את לאד.

"כישלון" גם היום.

ואם תביאו עוד ילדים, גם לא תהיו כישלון.

ואתם לא "זקנים"...

ונראה שמתפקדים יפה מאד עם ילדיכם.

בכל מקרה, את לא "כישלון". לגמרי לא.

אבל את ההחלטה, איש לא יוכל לקבל במקומכם. נושא רציני מידי.

אולי תתייעצו, באופן בלתי מחייב, עם רב חשוב שאתם סומכים עליו - וזה יקל.

בעקרוןנועוש9

הנושא היה "סגור" מבחינתנו.

בכל זאת בעקבות הדיון פה העליתי שוב מול בעלי. הוא שוב העלה את הנקודות נגד, הוא מרגיש שהילדים כרגע לא מקבלים את תשומת הלב שהם צריכים (הוא דוקא חושב שהקטנים לא, אני מרגישה שהגדולות לא. אבל אולי זה בגלל שהוא יותר מדבר עם הגדולות ואני יותר נמצאת עם הקטנים). וכן, גם החשש ממום (שהיה שונה לו היה לנו ילד אחד אבל עכשיו זה משהו שצריך לקחת בחשבון).

ובסוף גם אמר שהוא מודאג בקשר לגיל שלו - יותר משלי - אם יהיה ילד/ה נוסף/ת - הוא יהיה לפחות בן 60 בבר/ת מצוה שלו וזה מוגזם.

שאלתי אותו אם כדאי להתיעץ עם הרב, הוא אמר שאין מה, הרב לא יחדש לנו שום דבר.

אז אני לא יודעת מה הטעם "לנג'ז" לו עוד ועוד.

אני רק מחפשת דרך להשלים עם זה. אבל אולי צריכה סתם לא לחשוב ושיעבור הזמן וזה לא יהיה רלוונטי...

ללכת לבקר יותר לאחיינים שלי "ולהנות" מלשחק איתם בלי כל ה"עול" של לטפל בהם בלילות/כשהם חולים וכו'?

למה זה מפריעאימל'ה

לו להיות בן 60 בבר מצווה?
יש עם זה בעיה?

כי זה לא תואם גילנועוש9

בגיל 60 אתה "סבא"

לא "אבא" לילד בר מצוה

ככה בהרגשה שלו

אני יודעת שיש אבות שנולדו להם ילדים גם בגיל 50 ו 60 אבל אני לא ככ בטוחה שילד שההורים שלו כאלו "זקנים" שמח בזה. אולי אני טועה

שמעתי פעם שאצל נשים בגיל 40 יש 2 דברים שהן מרגישות בהן44444

פספוס וייסורי מצפון:
1. שהן לא כבדו מספיק את ההורים (בעיקר אלו שהתייתמו).
2. שלא הביאו מספיק ילדים ושהיו רוצות עוד (בלי קשר למספר הילדים).

אז זהונועוש9אחרונה

שבודדתי לעצמי איך הייתי מרגישה אם היה לי עוד ילד באמצע (לפני הקטן).

אז לכאורה היו לי 6 ילדים. האם אז הייתי מרוצה ולא רוצה עוד אחד עכשיו?

אני חושבת שהתשובה היא שלילית. כי באמת ידיי עכשיו מלאות עבודה עם כל הרצף שקיים כרגע, אני לא חושבת שמה ש"חסר" לי כרגע זה עוד ילד בגן חובה.

אני דואגת מה יהיה עוד 10 שנים, אם אז לא תהיה לי עבודה רבה עם הילדים... (ואולי כן, מי יודע איזו עבודה תידרש עם הקטן) ולכן ההפרש הוא שקובע.

מצד שני אני כן מרגישה שיש משמעות ל"שלב" שבו אתה נמצא, אם אתה הורה למתבגרים או הורה לתינוקות וכו'. ואחרי 13 שנה, כשאתה כבר ב"מתבגרים" זה אולי קצת קשה לעשות שוב סוויץ' לתינוקות. (נניח גם היום כבר "משעמם" לי ללכת לגינה, כאילו מיציתי כבר את הענין הזה. אולי באמת כבר מתאים לי לעבור ל"שלב הבא")

א. שם משפחתו של הרב - בורשטיןקוראי שמו

ב. שמעתי אותו אומר את זה כמה פעמים.
ג. משמעות דבריו היא בעיקר להרגיע נשים לחוצות, שלא מוכנות לקחת הפסקה כשצריכות להתאושש ואח"כ מגיעות להתמוטטות. לדבריו מי שעשת את שלה, לפי כוחותיה - תשב בגן עדן ב'מזרח', בלי השואה לשכנות, שהיו להן כחות ונסיונות אחרים.
ד. הוא תמיד (חוץ ממקרים שזה פיקוח נפש), מדבר על הפסקה זמנית להתחזקות. אבל בהחלט מעודד נשים ללדת גם בגיל מבוגר.

יפה. מדוייק.ד.

הרב בורשטין . בלי נ...חדשה ישנה

יש לך רק בנות?44444

לאנועוש9

אבל 2 הגדולות הן בנות, בנות 12 ו 13.5 כך שלכאורה הן יותר עצמאיות.

אבל עכשיו כשחשוך מוקדם אני לא מרשה להן ללכת לבד בחושך ולכן מסיעה אותן לחוגים/סניף וכו'

אני קוראת וחושבתדבורית

עם מה אני מסכימה, מה דעתי, מה הייתי מייעצת
ואני ממש לא יודעת
יש לי בראש מקרים כאלו ומקרים הפוכים
אני עצמי נולדתי לאמא בגיל 40 כי היא נדרה להביא ילד שישי ואפילן עם כל הצרות שכבר היו לה בחיים לא ויתרה גם כשכולם שיכנעו אותה להפיל. והיתה מאושרת עם ההחלטה (לפחות כך אמרה לי אולי עבדה עליי

)
אבל אני מכירה גם מקרים אחרים ולכן אין לזה חוקים
זאת שאלה גדולה גדולה גדולה מידי לפורום ..
בעיניי זו שאלה לרב, כי זו שאלה של חיים

את אומרת : "איך זה לא יציק לי?"
עוד סיבה להתייעץ עם רב.
כשמתייעצים עם אדם גדול ושוטחים את כל הסיבות לכאן ולכאן יש השלמה גדולה יותר אחכ עם ההחלטה. ויש בה גם ברכה.

אבל למה לאאימל'ה

1 את יכולה ללכת לרופאה והיא תגיד איזה בדיקות כדאי לעשות בגילאים האלו יש על זה כתבה בפנימה של דר קטן והיא כותבת גם על יתרונות בילודה בכיל הזה: רקמות צעירות יותר אימהות בוגרת ללא לחץ של לימודים הרחקת גיל המעבר ועוד...

אבל תחשבי לטווח ארוך מי בסופו של דבר ישאר איתך וישמח אותך?
בסופו של דבר יש כבר אחים גדולים שיכולים לעזור.
יודעת על הורי שאמא שלי ילדה בגיל 41 את הקטן כשאני הייתי בת 18 והיום הוא הופך אותם לצעירים
רוב הילדים כבר לא בבית וגם הילדים שלי הרוויחו דוד צעיר (הוא בן 10 ואני 28..)
יש ב"ה התרים במידה ויש מומים וגם בדיקות דם במקום בדיקת מי שפיר

וב"ה לא חייבים משהו מוחלט יש כאלה שיש להם הפרש של 5-6 שנים בין הילדים הקטנים וזה גם בסדר.

חשבתי על זה שוב בשבתנועוש9

יש לי כבר את הקטן בן ה 3.5. בעקרון איתו עכשיו מתחיל ה"כיף" בלי הדאגות של תינוק קטן ולא עצמאי וכו'.

לא חושבת שה4-5 שנים האלו זה מה שיעשה אותי צעירה. אצל הרבה מהאמהות שסביבי, יש להן אולי יותר ילדים באמצע או גדולים משלי אבל הקטן אצל רובן גם בן 3-4 כמו אצלי.

אגב, את עזרת להורייך עם אחיך הקטן? כי הבנות שלי לא ככ אוהבות לעזור (עושות את זה קצת כשאין ברירה)

עונהאימל'ה

מעליו יש היום אחות בת 16 דרך אגב.
מה שכיף להורים שהם עדיין צעירים למרות הפער הגילאי.
ואני עזרתי הרבה
כשאמא היתה בבית חולים אני בישלתי וסידרתי
ובהמשך שמרתי עליו והחלפתי לו חיתולים ולא רק אני כולנו .
יש בתינוק משהו שמחבר מתבגרים חזרה למשפחה מוריד חיספוסים.

ובלי העזרה שלכןנועוש9

נראה לך שהיא היתה מסתדרת או שהיה לה מאוד קשה?

(שוב אומרת, הן שומרות עליו כשאני צריכה להקפיץ מישהו, אבל לא אוהבות לעשות את זה הרבה. לא בטוחה שאי פעם החליפו לו חיתול. הן גם לא עושות בייביסיטר לאחרים וכו')

עונהאימל'ה

לא היה לה קל היא היתה אחרי ניתוח
אבל אחרי שהתאוששה הסתדרה בלעדינו
זה לא שקמנו אליו בלילה .
למרות שמגיל שנה וחצי שהיה קם בלילה הרפה פעמים היה מגיע למיטות של אחיות שלו ונרדם שם

בכללי זה גם ענין של חינוך אני מניחה
ואצל הורי מחנכים הרבה לחסד
גם בבית.
לקח לה זמן להתאושש מהלידה ולא הניקה אלא נתנה בקבוק. הקלה במה שיכלה
אבל הבית חווה את זה בשמחה באח החדש.

ממה שאת כותבת נשמע שמצד אחד מאד קשה לך עכשיו44444

ובא לך חופש בלי תינוק.
מצד שני בא לך עוד תינוק רק לא עכשיו.
הבעיה היא הגיל.
לדעתי אם את בת 38-39 (ככה נשמע ממך) תחכי עוד חצי שנה- שנה ותראי מה את מרגישה.
יכול להיות שזו בדיוק ההפסקה שאת צריכה ובגיל הזה זה לא עד כדי כך משמעותי חמי שנה- שנה.
בנוסף, לדעתי את צריכה להפסיק להסתכל מסביב, נכון שזה מאד קשה אבל זה פוגע והורס. צריך לנסות לנטרל את זה עם כל הקושי.

נכון.נועוש9

אם הייתי עכשיו בת 33 או 35 זה היה פחות לוחץ

מצד שני, גם כנראה היה לי יותר מרץ והריון עצמו היה יותר קל

לדעתי את כל ההסתכלות לצדדים והרגשת הנחיתות צריך לשים בצד.44444

ולבודד את המקרה שלכם.
עכשיו תחשבי אם יש לך כוחות ורצון לעוד ילד.
ואם הקושי העיקרי שצפוי הוא זמני (תקופת הריון) או קושי עצום שילווה במשך שנים....
מצד אחד לראות את החשיבות והיופי שבהבאת נשמה לעולם ומצד שני את הקשיים וההשלכות שיביא איתו ילד נוסף.

ברורנועוש9

זה קושי של כמה שנים - גם ההריון וגם השנתיים-שלוש הראשונות שצריך להסתובב סביבו ולהשגיח כל הזמן וכו'.

לולא זה היה בדיוק על השנים ה"קריטיות" של הגדולים, זו אולי לא היתה בעיה.

אבל אני מרגישה שזה בדיוק השנים שהגדולות עדיין בבית ואולי ראוי "להשקיע" בהן מחשבה ותשומת לב (לא שאני יודעת איך, אבל לפחות שהן לא ירגישו שאמא כל הזמן עסוקה עם ההריון/התינוק)

השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך

בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום

לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה

לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה

מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9

בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי? הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין.

יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה

שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית

איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה

סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום

נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום

יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.

תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת

בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?

בוודאיאריק מהדרום

אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה

יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית

אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון

אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך