"לתקתק עסקים כרגיל"?...

אם הוא עובד הרבה ונמצא הרבה מחוץ לבית, ואין ברירה - אז כל הכבוד לו. ואם הוא עייף/רעב כשמגיע - אז אם יש לך היכולת, באמת מצוה גדולה לקבל את פניו בטוב, ולדאוג שיהיה לו משהו לאכול. אחרי הכל - עובד בשביל כולם. סוף סוף יכול להרגיש קצת "בית".

אבל זה לא אמר שלך אין מקום לנהוג גם כן כמו שאת.

וכי לא קורה לך עם הילדים, שאת שמה להם איזה משחק והולכת קצת לנוח, אפילו שתיאורטית היית עושה משהו יותר "לכתחילה" איתם?... 

נכון שלפעמים, ילדים לא מבינים דבר כזה, וכאילו "אין לך ברירה". אבל גם הוא בעבודתו - שזו המקבילה לטיפולך בילדים - לא עושה מה שבא לו... אם הוא רוצה "להיות הוא" בעבודה ולהחליט לצאת קצת לטייל, הוא יכול?..

בא הביתה, נח קצת. למה נראה לך שזו פריוולגיה שלך אין. 

אם את היית אומרת לו שהרגע גמרת עם הטיפול בילדים וממש אין לך כח לדבר, לא היית יכולה ללכת לנוח?

אלא מסתבר שיותר אפשרי להתארגן בבית שכאשר הוא מגיע יהיה לך רגע פנאי, מאשר לו אחרי יום רצוף של עבודה.

מה שכן, כדאי בהזדמנות לחשוב ביחד, מתי אפשר שיהיה לכם זמן נינוח לשוחח - זה דבר חשוב.

כשכתבתי שאני תמיד צריכה לשדר עסקים כרגיל, שברגע שאני נמצאת עם הילדים, אז אין לי פריבילגיות להגיד: לא אכין להם אוכל, הם יהיו רעבים, לא אדאג להם כי אני עייפה..

ברור שאני איכשהו מוצאת דרכים להתמודדות עם זה.. כי אני גם בן אדם

אבל לי יש פחות פריבילגיות להתנהג לפי הכוחות שלי, ולו יש..

וזה מפריע. שברור מאליו שאם הוא עייף אז צריך להבין את זה ואם אני עייפה קצת פחות, כי יש ילדים שדורשים..

היא הסבירה מציאות, שהיא ביום בבית עם הילדים - ולכן באופן טבעי לא יכולה לומר כעת אין לי כח.. כי הם ידרשו.

וכשהוא עייף כשחוזר בערב מהעבודה, אז צריך "להבין" את זה - ואילו  הילדים במשך היום, לא "יבינו" אותה..

ברור שהמשוואה לא רציונאלית - גם מפני שגם הוא לא יכול בעבודתו במשך היום לומר שהוא עייף ומפסיק.. וגם כי המנוחה שהוא רוצה בערב אינה זו שגורמת שלה לא תהיה אפשרות לומר "פוס".. כשהיא עוסקת במשך היום עם הילדים.

זו הבעת תחושה, שיוצאת לפעמים מנשים אגב העיסוק המתמד עם הילדים, הגם שיודעת שאין הנידון דומה לטענה... 

וכדאי לא לתת עצות לוחמניות בנוסח "את ממש לא חייבת להסכים לזה", ולהכניס אידיאולוגיות שגם הוא צריך להיות שותף בענייני הבית..

אי אפשר לדעת אם היא אכן עובדת, מהודעתה מסבתר שלא, או שעכ"פ לא מס' השעות שהוא. גם לא הלינה על חוסר שותפות בענייני הבית, אדרבה אמרה שהכרחי שיחזור בשעה כזו. וגם לא אמרה שאינו עוזר כשיכול.

את לא הבנת כ"כ על מה היא מדברת, וגם את ה"הווי" של נשים במצבה.

הרי את רואה שהיא עצמה אישרה שכך הם פני הדברים.

היא אמרה שבעלה עובד וחוזר בשמונה בערב, והיא נמצאת עם הילדים.

ולכן, לכתוב לה דבר כזה, זו עצה "לוחמנית". אין לה קשר למציאות המדוברת.

התגובה שלך, היתה על הודעה שלה, ועל כך הגבתי, להסביר את המציאות אצלה. אז מה שייך שהיא אישרה ביחס אליה ולא ביחס לתגובתך...

שכאשר יש אשה עובדת ואיש עובד, במקביל, אז ראוי גם שתהיה שותפות בנטל בבית, ושאם אשה אינה חשה שזה כך - טוב שתדבר עם בעלה על הנושא, לא היתה כל בעיה, וגם לא הייתי מעיר על כך (אם כי גם אז, לא טוב לכתוב לאשה על בעלה "את ממש לא חייבת להסכים לזה".. זה לא סגנון שמרבה שלום בין איש לאשתו, גם אם לא מתכוונים לכך וגם אם התוכן נכון).

[ואף אחד לא התעניין בלאשר או לא את "כונותייך". זה בסדר]

באופן טבעי, כשמישהו/י מגיב על הודעה, ההנחה היא שהוא מגיב עליה, ולא תיאורטית על העיקרון שאינו שייך ספציפית במקרה זה.

אכן, יתכן שבגלל שקראת רק את ההודעה שלה שעליה הגבת, טעית בהבנת המקרה. קורה.

קודם כל, היא לא דיברה על זה. לא על  חופשת מחלה שהוא לוקח ולא היא. הרי ה"השוואה" היתה לסוף היום כשהוא חוזר, שזו השוואה לא רציונאלית כמובן. וכמו שהסכימה בעצמה. זו "הוצאת קיטור" די מצויה ומובנת תחושתית, גם אם לא לגמרי רציונאלית.

גם בעלך לא יכול לקחת עבורו "ימי מחלה" ללא הגבלה. ואם יקח - זה בערך מקביל למצב שאת צריכה שיקח עבורך. והנה את אומרת, שאפילו אם יקח - הוא עובד קצת מהבית - שזו בדיוק המקבילה לטיפול שלך. הנה את מסבירה, שלא תתעלמי מהמצב בבית גם כשהוא נמצא, י זה חלק מ"עבודתך".. בדיוק הכמו שהוא לא יתעלם מעבודתו גם כשהוא בחופשה, כי זה חלק מעבודתו. יפה. שני אנשים אחראים ומסורים.

אבל ההרגשה שענייני הבית זה "בלי הפסקה".. זו הרגשה ידועה, שאכן יש בה הרבה אמת. אלא שזה לא קשור לבעל, שנמצא כ"כ הרבה שעות בעבודתו (ו"מחלה", זה באמת חריג). 

ואני באמת חושב, שכדאי לאשה לתרגל לפעמים "שחרור אחריות" לזמן מה (זה קשה, כי אכן זה ענין פסיכולוגי שבא מתכונה מאד חיובית). תלוי כמובן בגיל הילדים וביכולת שלהם קצת לעזור בכך - אבל לסגור לפעמים את דלת חדרה, לנוח ולקרוא ספר, גם אם יהיו קצת "קולות" ובלאגן.

או, כשזה לא אפשרי, לקחת מידי פעם בייביסיטר לזמן מה, ולצאת להתאוורר. 

למי שחשה כך - לדעתי זה באמת חשוב ושווה.

גם אני לפעמים מביאה ביביסיטר רק בשביל לשחרר קצת את עצמי. בשביל לשבת על הספה עם ספר, או משהו אחר. לא בשביל לנקות ולסדר

בקיץ שתוציא אותם לגינה לשעה שעתיים ובחורף שתשחק איתם בסלון ואני נכנסת לחדר לנשום קצת שקט עם עצמי

אגב אני גם אישה עובדת, אומנם לא כמוהו בצורה מאוד בולטת (עובד בכמה עבודות),

אבל בעניין של זוגיות אני מחפשת הדדיות.

גם לי קשה כל היום להענות לדרישות, ולפעמים בסוף יום אני זקוקה למענה מצידו.

אבל תמיד עליי להבין שהוא עייף/ רעב/ זקוק למנוחה (שלא באשמתו, עובד באמת מאוד קשה. אבל בכל זאת...)

לפעמים גם אני רוצה את ה"פריבילגיה" להרגיש שאני פועלת בהתאם לכוחותיי

לקחת איזו הזדמנות שהוא לא כ"כ עייף (אולי מוצש"ק, אחרי שהילדים ישנים).

להתחיל מזה שאת מאד מאד מעריכה את ההשקעה שלו בעבודות, בשביל כולכם.

אח"כ, שאת ממש מבינה את הצורך המוצדק לנוח כשחוזר, לקבל פינה חמה וארוחה חמה.

ואח"כ - לומר שאת רוצה להעלות משהו שנוגע אלייך (אבל אל תעשי "השוואה" כמו כאן..).

תאמרי שכתוצאת אגב של המצב, את לא מוצאת, לפעמים כשאת צריכה, את האפשרות בסוף היום לפרוק אליו, לספר, לקבל "כתף".

אז את מבינה שזה קשה אחרי יום עבודה, אבל אם יוכל, למשל אחרי שאוכל טוב, נח קצת, להקדיש מידי פעם זמן אלייך, שאת תוכלי לקבל את המענה הזה שאת זקוקה לו מצידו - את ממש תשמחי.

בכללי, איש שמח להיות משענת לאשתו. יתכן שאכן יוכל לארגן כך את הזמן אחרי שחוזר, כדי שלפחות מפעם לפעם אפשר יהיה לתת לכך מקום.

[זה לא בדיוק קשור ל"פועלת בהתאם לכחותייך", וגם לא מה שיתן לזה מענה ישיר. אבל היכולת הזו בסוף יום, אכן נותנת מענה במובן שיש לך אפשרות לשתף ולפרוק, כולל לומר שהיה לך יום לא פשוט לפעמים...]

ראיתי שאת מרוצה מהתגובה של ד.

בהצלחה!

וחיבוק לך פותחת

נשמע שיש הרבה מעבר למה שהצגת כאן

כי הבית הוא מקום העבודה והוא לא משמש לה הפוגה ומנוחה כמו שהוא משמש לבעלה שחוזר עייף ממקום העבודה?

לאן היא יכולה ללכת כשהיא רוצה לנוח מהבית?

מי מקבל אותה כשהיא עייפה/רעבה וכדומה?

בד"כ האישה דואגת לעצמה ולכל השאר, ואין כ"כ מי שיעשה את זה עבורה,

במיוחד אם הבעל עובד שעות רבות וחוזר גמור.

האם הבנתי נכון?

אני אישית הנמכתי ציפיות מעצמי וגם מבעלי,

הילדים גדלו יותר ואני מעבירה להם חלק מהסמכויות - זה גם חינוכי וגם פרקטי.

כך רמת התסכול יורדת שאני לא לבד במערכה שנקראת בית (ברור שאף לא נמצאים עקרונית לבד, אך לפעמים טכנית הנטל ברובו נופל על האישה)

ויש לי יותר פניות וזמן לצרכים האישיים שלי.

לבעל את ה'כמה-דקות' של מנוחה כשהוא מגיע הביתה. 

אמרה שגם היא עובדת.

מי אומר כמה היא יכולה ומה הצרכים שלהם.

כלומר על זה שאני אעבוד פחות. ב"ה יש ילדים וגם הם זקוקים למענה

ומבחינת כוחות אני בודאי שלא אוכל להתמודד עם כמה וכמה עבודות במקביל

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...