בעלי עובד הרבה, ונמצא הרבה מחוץ לבית. אני מוצאת את עצמי רוב הזמן מסתדרת עם זה, כי באמת שאין ברירה אחרת
אבל לפעמים מתסכל אותי שאני נמצאת לבד עם הילדים כל היום, ואז הוא מגיע, וצריך לקבל את זה שהוא עייף/ רעב/ לא מעוניין לדבר.
קשה לי שיש לו פריביליגיות להיות הוא, ולי אין.. אני חייבת תמיד "לתקתק" עסקים כרגיל..
איך אתן מתמודדות עם זה?
"לתקתק עסקים כרגיל"?...
אם הוא עובד הרבה ונמצא הרבה מחוץ לבית, ואין ברירה - אז כל הכבוד לו. ואם הוא עייף/רעב כשמגיע - אז אם יש לך היכולת, באמת מצוה גדולה לקבל את פניו בטוב, ולדאוג שיהיה לו משהו לאכול. אחרי הכל - עובד בשביל כולם. סוף סוף יכול להרגיש קצת "בית".
אבל זה לא אמר שלך אין מקום לנהוג גם כן כמו שאת.
וכי לא קורה לך עם הילדים, שאת שמה להם איזה משחק והולכת קצת לנוח, אפילו שתיאורטית היית עושה משהו יותר "לכתחילה" איתם?...
נכון שלפעמים, ילדים לא מבינים דבר כזה, וכאילו "אין לך ברירה". אבל גם הוא בעבודתו - שזו המקבילה לטיפולך בילדים - לא עושה מה שבא לו... אם הוא רוצה "להיות הוא" בעבודה ולהחליט לצאת קצת לטייל, הוא יכול?..
בא הביתה, נח קצת. למה נראה לך שזו פריוולגיה שלך אין.
אם את היית אומרת לו שהרגע גמרת עם הטיפול בילדים וממש אין לך כח לדבר, לא היית יכולה ללכת לנוח?
אלא מסתבר שיותר אפשרי להתארגן בבית שכאשר הוא מגיע יהיה לך רגע פנאי, מאשר לו אחרי יום רצוף של עבודה.
מה שכן, כדאי בהזדמנות לחשוב ביחד, מתי אפשר שיהיה לכם זמן נינוח לשוחח - זה דבר חשוב.
נשמע שמה שהכי מפריע לך זה הזמן שהוא בא הביתה אז תדברו על זה. תסבירי לו מה היית רוצה שיקרה כשהוא בא ואולי תמצאו פתרון ביחד.
לי פעם ממש הפריע שבעלי חוזר מהעבודה בערב מורעב. ולא יכול לעשות כלום עד שהוא אוכל. אז אחרי איזה שיחה ששמעתי אמרתי לו שייקח תמיד עוד אוכל לדרך הביתה שיאכל משהו לפני שהוא מגיע. אז עכשיו הוא מגיע יותר רגוע, יותר רואה מסביבו מה המצב ולא צריך דחוף לאכול. מסוגל לקלח ילד או להכין חביתות לפני שהוא מתיישב לאכול.
גם בענייני טלפון שמעתי המלצה ממישהי באיזה שיחה, שהבעל יסיים את ענייני העבודה מחוץ לבית ויכנס לבית עם פניות לאישה והילדים. אפשר להשאר עוד כמה דק' בחוץ, אם יש רכב אז ברכב לסיים את ענייני העבודה לשעה שעתיים הקרובות ואז להכנס הביתה. אפשר לעשות אותו דבר עם כמה דקות להרגע מהיום. זה מצריך גם סבלנות של האישה להיות עוד קצת זמן לבד, אבל כשהבעל יגיע הוא יהיה שם כולו ולא עם הראש במקום אחר.
ומה עושים כששני בני הזוג חוזרים ביחד מהעבודה?! 
כשכתבתי שאני תמיד צריכה לשדר עסקים כרגיל, שברגע שאני נמצאת עם הילדים, אז אין לי פריבילגיות להגיד: לא אכין להם אוכל, הם יהיו רעבים, לא אדאג להם כי אני עייפה..
ברור שאני איכשהו מוצאת דרכים להתמודדות עם זה.. כי אני גם בן אדם
אבל לי יש פחות פריבילגיות להתנהג לפי הכוחות שלי, ולו יש..
וזה מפריע. שברור מאליו שאם הוא עייף אז צריך להבין את זה ואם אני עייפה קצת פחות, כי יש ילדים שדורשים..
היא הסבירה מציאות, שהיא ביום בבית עם הילדים - ולכן באופן טבעי לא יכולה לומר כעת אין לי כח.. כי הם ידרשו.
וכשהוא עייף כשחוזר בערב מהעבודה, אז צריך "להבין" את זה - ואילו הילדים במשך היום, לא "יבינו" אותה..
ברור שהמשוואה לא רציונאלית - גם מפני שגם הוא לא יכול בעבודתו במשך היום לומר שהוא עייף ומפסיק.. וגם כי המנוחה שהוא רוצה בערב אינה זו שגורמת שלה לא תהיה אפשרות לומר "פוס".. כשהיא עוסקת במשך היום עם הילדים.
זו הבעת תחושה, שיוצאת לפעמים מנשים אגב העיסוק המתמד עם הילדים, הגם שיודעת שאין הנידון דומה לטענה...
וכדאי לא לתת עצות לוחמניות בנוסח "את ממש לא חייבת להסכים לזה", ולהכניס אידיאולוגיות שגם הוא צריך להיות שותף בענייני הבית..
אי אפשר לדעת אם היא אכן עובדת, מהודעתה מסבתר שלא, או שעכ"פ לא מס' השעות שהוא. גם לא הלינה על חוסר שותפות בענייני הבית, אדרבה אמרה שהכרחי שיחזור בשעה כזו. וגם לא אמרה שאינו עוזר כשיכול.
את לא הבנת כ"כ על מה היא מדברת, וגם את ה"הווי" של נשים במצבה.
הרי את רואה שהיא עצמה אישרה שכך הם פני הדברים.
היא אמרה שבעלה עובד וחוזר בשמונה בערב, והיא נמצאת עם הילדים.
ולכן, לכתוב לה דבר כזה, זו עצה "לוחמנית". אין לה קשר למציאות המדוברת.
התגובה שלך, היתה על הודעה שלה, ועל כך הגבתי, להסביר את המציאות אצלה. אז מה שייך שהיא אישרה ביחס אליה ולא ביחס לתגובתך...
שכאשר יש אשה עובדת ואיש עובד, במקביל, אז ראוי גם שתהיה שותפות בנטל בבית, ושאם אשה אינה חשה שזה כך - טוב שתדבר עם בעלה על הנושא, לא היתה כל בעיה, וגם לא הייתי מעיר על כך (אם כי גם אז, לא טוב לכתוב לאשה על בעלה "את ממש לא חייבת להסכים לזה".. זה לא סגנון שמרבה שלום בין איש לאשתו, גם אם לא מתכוונים לכך וגם אם התוכן נכון).
[ואף אחד לא התעניין בלאשר או לא את "כונותייך". זה בסדר]
באופן טבעי, כשמישהו/י מגיב על הודעה, ההנחה היא שהוא מגיב עליה, ולא תיאורטית על העיקרון שאינו שייך ספציפית במקרה זה.
אכן, יתכן שבגלל שקראת רק את ההודעה שלה שעליה הגבת, טעית בהבנת המקרה. קורה.
קודם כל, היא לא דיברה על זה. לא על חופשת מחלה שהוא לוקח ולא היא. הרי ה"השוואה" היתה לסוף היום כשהוא חוזר, שזו השוואה לא רציונאלית כמובן. וכמו שהסכימה בעצמה. זו "הוצאת קיטור" די מצויה ומובנת תחושתית, גם אם לא לגמרי רציונאלית.
גם בעלך לא יכול לקחת עבורו "ימי מחלה" ללא הגבלה. ואם יקח - זה בערך מקביל למצב שאת צריכה שיקח עבורך. והנה את אומרת, שאפילו אם יקח - הוא עובד קצת מהבית - שזו בדיוק המקבילה לטיפול שלך. הנה את מסבירה, שלא תתעלמי מהמצב בבית גם כשהוא נמצא, י זה חלק מ"עבודתך".. בדיוק הכמו שהוא לא יתעלם מעבודתו גם כשהוא בחופשה, כי זה חלק מעבודתו. יפה. שני אנשים אחראים ומסורים.
אבל ההרגשה שענייני הבית זה "בלי הפסקה".. זו הרגשה ידועה, שאכן יש בה הרבה אמת. אלא שזה לא קשור לבעל, שנמצא כ"כ הרבה שעות בעבודתו (ו"מחלה", זה באמת חריג).
ואני באמת חושב, שכדאי לאשה לתרגל לפעמים "שחרור אחריות" לזמן מה (זה קשה, כי אכן זה ענין פסיכולוגי שבא מתכונה מאד חיובית). תלוי כמובן בגיל הילדים וביכולת שלהם קצת לעזור בכך - אבל לסגור לפעמים את דלת חדרה, לנוח ולקרוא ספר, גם אם יהיו קצת "קולות" ובלאגן.
או, כשזה לא אפשרי, לקחת מידי פעם בייביסיטר לזמן מה, ולצאת להתאוורר.
למי שחשה כך - לדעתי זה באמת חשוב ושווה.
גם אני לפעמים מביאה ביביסיטר רק בשביל לשחרר קצת את עצמי. בשביל לשבת על הספה עם ספר, או משהו אחר. לא בשביל לנקות ולסדר
בקיץ שתוציא אותם לגינה לשעה שעתיים ובחורף שתשחק איתם בסלון ואני נכנסת לחדר לנשום קצת שקט עם עצמי
אגב אני גם אישה עובדת, אומנם לא כמוהו בצורה מאוד בולטת (עובד בכמה עבודות),
אבל בעניין של זוגיות אני מחפשת הדדיות.
גם לי קשה כל היום להענות לדרישות, ולפעמים בסוף יום אני זקוקה למענה מצידו.
אבל תמיד עליי להבין שהוא עייף/ רעב/ זקוק למנוחה (שלא באשמתו, עובד באמת מאוד קשה. אבל בכל זאת...)
לפעמים גם אני רוצה את ה"פריבילגיה" להרגיש שאני פועלת בהתאם לכוחותיי
לקחת איזו הזדמנות שהוא לא כ"כ עייף (אולי מוצש"ק, אחרי שהילדים ישנים).
להתחיל מזה שאת מאד מאד מעריכה את ההשקעה שלו בעבודות, בשביל כולכם.
אח"כ, שאת ממש מבינה את הצורך המוצדק לנוח כשחוזר, לקבל פינה חמה וארוחה חמה.
ואח"כ - לומר שאת רוצה להעלות משהו שנוגע אלייך (אבל אל תעשי "השוואה" כמו כאן..).
תאמרי שכתוצאת אגב של המצב, את לא מוצאת, לפעמים כשאת צריכה, את האפשרות בסוף היום לפרוק אליו, לספר, לקבל "כתף".
אז את מבינה שזה קשה אחרי יום עבודה, אבל אם יוכל, למשל אחרי שאוכל טוב, נח קצת, להקדיש מידי פעם זמן אלייך, שאת תוכלי לקבל את המענה הזה שאת זקוקה לו מצידו - את ממש תשמחי.
בכללי, איש שמח להיות משענת לאשתו. יתכן שאכן יוכל לארגן כך את הזמן אחרי שחוזר, כדי שלפחות מפעם לפעם אפשר יהיה לתת לכך מקום.
[זה לא בדיוק קשור ל"פועלת בהתאם לכחותייך", וגם לא מה שיתן לזה מענה ישיר. אבל היכולת הזו בסוף יום, אכן נותנת מענה במובן שיש לך אפשרות לשתף ולפרוק, כולל לומר שהיה לך יום לא פשוט לפעמים...]
אנונימית פלוסראיתי שאת מרוצה מהתגובה של ד.
בהצלחה!
וחיבוק לך פותחת
נשמע שיש הרבה מעבר למה שהצגת כאן
כי הבית הוא מקום העבודה והוא לא משמש לה הפוגה ומנוחה כמו שהוא משמש לבעלה שחוזר עייף ממקום העבודה?
לאן היא יכולה ללכת כשהיא רוצה לנוח מהבית?
מי מקבל אותה כשהיא עייפה/רעבה וכדומה?
בד"כ האישה דואגת לעצמה ולכל השאר, ואין כ"כ מי שיעשה את זה עבורה,
במיוחד אם הבעל עובד שעות רבות וחוזר גמור.
האם הבנתי נכון?
אני אישית הנמכתי ציפיות מעצמי וגם מבעלי,
הילדים גדלו יותר ואני מעבירה להם חלק מהסמכויות - זה גם חינוכי וגם פרקטי.
כך רמת התסכול יורדת שאני לא לבד במערכה שנקראת בית (ברור שאף לא נמצאים עקרונית לבד, אך לפעמים טכנית הנטל ברובו נופל על האישה)
ויש לי יותר פניות וזמן לצרכים האישיים שלי.
לבעל את ה'כמה-דקות' של מנוחה כשהוא מגיע הביתה.
פאזאמרה שגם היא עובדת.
מי אומר כמה היא יכולה ומה הצרכים שלהם.
כלומר על זה שאני אעבוד פחות. ב"ה יש ילדים וגם הם זקוקים למענה
ומבחינת כוחות אני בודאי שלא אוכל להתמודד עם כמה וכמה עבודות במקביל
האם יש לכם מטרה שהוא עובד ככ הרבה ויום ארוך? תחשבי אם כן תשיגו את המטרה והעבודה תפחת.
האם הוא הולך לבקר את ההורים שלו ?
האם טוב לו בבית לא לוחצים מתלוננים ונותנים הרגשה של חוסר?
את אישה שנשמעת אוהבת את בעליך מאד ואת זקוקה לנוכחות שלו, אז אולי פעם בשבוע לצאת לעשות ערב נחמד בלי קטורים ובכינות.רק לרצות להיות שם איתו.
האמת עם יש אהבה בניכם הזמן יעשה את שלו והוא ירצה להיות יותר לצידך.
בהצלחה
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
