זה באמת לא קל....
הריצה מסביב לשעון כשאת מרגישה שאת לא מצליחה לתת מספיק לאף אחד....
הייתי באותו מצב כמוך אחרי הלידה השניה (הגדול היה בן שנתיים ו-3 חודשים),
ומאוד עזר לי העידוד של גיסתי, שהזכירה לי שיש מושג של "אמא טובה דיה/ אמא טובה מספיק".
אנחנו לא יכולות להיות בסדר בהכל, אנחנו בנות אנוש!! את וגם אני וגם כל אם בעולם זקוקות לשינה, לזמן ללכת לשרותים (כן כן... בעיה קשה להתחמק לדקה הזאת לחדר השרותים. מי יודע מה יקרה בינתיים?!), לזמן להאכלת התינוק שבינתיים הגדול לא מספיק מועסק, ולהפך- זמן אמבטיה לגדול כשהקטן צורח ברקע (חוק מרפי).
ולכן- אני אמא טובה. תמיד. אמא שמשתדלת. אמא שרוצה. אמא שאיכפת לה.
וזה לא אומר אמא שממלאה את כל רצונותיו ושגיונותיו של הגדול באותו רגע.... וגם אם אני צועקת עליו ורגע אח"כ מבקשת סליחה בדמעות- אני אמא טובה! אמא אנושית שנותנת לילדים מודל של התנהגות אימהית נורמלית. הילדים עצמם גם גדלים, מתפתחים ומתבגרים בעקבות דחיית הסיפוקים ההכרחית הזו!
תזכרי את זה ברגעי התסכול. ברגעים הכואבים שבהם כתבת (בכשרון מדהים) את מה שכתבת למעלה. ותקחי לך הרבה כוחות- כי את אמא נהדרת!!!
ומצטרפת גם לאמירה של דבורית לגבי השינה. לפעמים ביביסיטר אחת ושעה של שינה הופכים לך את היום לאחר...
המון הצלחה והמון כוחות!