אחכ היא בכתה כי היא רצתה שארים אותה, ילדה בת שש.
אחכ היא שוב בכתה כי היא רצתה את המזרק שממלאים בו את הסופגניות. אחכ היא בכתה סתם כי נגעתי בה..
ניסיתי להבטיח לה שאקח אותה מחר לטיול, שנכין ביחד סופגניות, שאעשה לה מקלחת כייפית. שום כלום, היא המשיכה לבכות.
ואז הבנתי.
היא סהכ צריכה חיבוק. חיבוק חזק, להרגיש בטוחה קצת בתוך התקופה המשוגעת הזאת.
אז חיבקתי אותה. היא התרפקה עלי, ובכתה. השיער הגולש שלה גלש לי על הידיים. נגבתי לה את הדמעות, הבטחתי לה שהנה, ממש עוד מעט, יהיה לה אח קטן, והיא תספר לכל החברות שלה. ראיתי שזה הרגיע אותה.
רבע שעה ישבתי איתה ככה, מוחה את הדמעות, מחבקת.
ילדה יפה שלי.