קח בחשבון שהיא לא משתנה מאיפה שהיא נמצאת.
אתה מסוגל לקבל אותה כפי שהיא? היא גם דוגמא לילדים\ות וגם אישתך- וזה חשוב שתוכל לקבל אותה כפי שהיא בכל מקרה.

א. חשוב והכרחי לדבר על זה. אם זו נקודה שמטרידה אותך זה חשוב שזה יעלה.

ב. לדעתי- לא לדבר ישירות עליה. לדבר על חינוך ילדים באופו כללי וחינוך לצניעות ומתוך זה להגיע למה הם הגדרים ולמה רוצים לחנך. 

קח בחשבון שהיא גם יכולה לא להסכים איתך.

איך שהיא מתלבשת בפגישות איתך- ככה היא מתלבשת ביום יום..

אי אפשר לכפות עליה לשנות את ההרגלים שלה רק בשבילך.. ברור שהכי טוב וחשוב שזה יבוא ממנה והיא תרצה להתחזק בצניעות, אבל לא נראה לי שמתאים שאתה תעלה את הסוגיה.. 

יכול להיות שהיא באמת לא שלמה עם זה, אבל אתה רוצה שהיא תעשה את זה מבחירה ולא כדי לרצות אותך. כנראה שאם היא מתלבשת ככה לפגישות, היא מרגישה נוח באורך החצאיות שלה/חוסר הגרביים,ותצא מנקודת הנחה שכרגע היא לא מתכוונת לשנות את זה.

אני אישית מגדירה את עצמי ממש דוסית ואני לא הולכת עם גרביים (וכן עם חצאיות צנועות)/, וכנראה גם לא אלך בזמן הקרוב. מי שזה קריטי לו- מצטערת, שיתפשר או שפשוט יחתוך, אני לא אשתנה רק בשביל משהו חיצוני . אם אחליט לשים גרביים זה יהיה רק לכבוד הקב"ה. 

אני גם לא חושבת שראוי שהיא תתחיל לספר לה על הקשיים שלה בצניעות. לא יודעת. זו דעתי 

(ולא בטוחה שתסכימי איתי..)

יש את הפרקטיקה של איך מעירים וכו, ששם אני מאד מסכימה שנכון שכל אחד יכיל את השני ולא יתערב וכו.

ויש מישור עקרוני, שבו אחרי החתונה שני בני הזוג הם "נשמה אחת בגופות מחולקים", עם "חשבון משותף" בענייני עבודת ה' (ובכל עניין). הצניעות של בן הזוג שלי היא הכי העניין שלי!!! וברור שזה שיקול חשוב בעיני בהחלטה אם להכנס לקשר נישואין כזה.

(ושוב - ממש לא אומר שאם אני רואה את זה כמשהו שחשוב לי אז בהכרח אפעל בדרך מסויימת. יכול להיות שלגמרי אכיל ואשתוק. אבל מעורבות עקרונית - יש כאן.)

ולשאלה הראשית - גם אני לא מצליחה לדמיין איך שיחה כזו יכולה להיות בצניעות בין שניים לא נשואים. למרות שבעקרון מסכימה שנכון לברר ולדבר.

בחור רוצה לדעת אם הבית שהוא יקים עם הבחורה הזאת יהיה בית שישמח אותו, מה רע בזה? והכול ועל הכול חייבים לדבר לפני החתונה.גם את לא רוצה חתול בשק.רוצה להתחתן עם בחור שאחרי החתונה יגיד לך לא רוצה לאכול כשר.לא הגעתי לרמה של טהרת המשפחה? מה זה? לא להגיד לה מה מפריע לו? הכול צריך להיות ברור ולבדוק ,אם יש התאמה בכול השקפת החיים.

בנושא של צניעות (בלי  שעקבתי אחר הדיון שאליו הגבת, אלא עניינית) - 

גם מצד הסברא, וגם מצד דרכה של תורה - 

ברור שזה לגמרי נוגע לאיש, ואי אפשר לומר שזה "בין אדם למקום" שלה בלבד...

[רק לדוגמה, מצד הדין המקורי - אשה שעוברת על "דת יהודית", זו עילה לגירושין ולא אומרים שזה "ענין בינה לבין ה' " - בלי להתייחס להנהגה ההלכתית כיום]

אלא שכאשר מדובר לפני שהתחתנו - אז יש באמת מקום לבירור אם יש ספק לגבי ראיית הדברים עין-בעין. בדיוק כדי שלא תתעוררנה בעיות אח"כ. ואז, יודעים על דעת מה הסכימו מראש.

על אף שכמו שכתבת, במצב מתוקן, אנשים נשואים משתדלים ללכת זה לקראת זה במה שחשוב לזולת.

[בחור גם יכול "להתנות" שדווקא כך יתחתן איתה... רק שיביא בחשבון שתגיד שלא..]

לא הייתי כותב את זה טוב יותר.

יש דברים שעושים סתם ככה ולא אכפת לשנות ויש דברים שעושים ככה ולא אחרת כי זה עקרוני לנו

הכי פשוט לשאול ולברר את זה בעדינות ובצורה גלויה ונעימה. 

אם זה לא עקרוני לה זה הכי פשוט ואם זה עקרוני לה אז הוא יצטרך לחשוב עם עצמו מה לעשות עם זה

את בהחלט לא הבנת מה שהבחור הזה כתב ונראה לי שאת תוקפת לחינם. הוא ככ עדין חשוב לו הצניעות והוא לא רוצה לפגוע בה,איך פונים? זאת השאלה.לך זה ברור לבחור העדין הזה קצת קשה,הוא רוצה לעשות את הדבר הנכון כי, הוא רואה בה בחורה לטעמו שיש קצת מן הלקוי ....כמו שכתבתי כנ"ל ,אם הוא רואה פוטנציל מצידה להבין את גודל החשיבות של הצניעות אולי כדאי לדבר על זה ואם היא מתעקשת ונפגעת אוי לנשואים האילו.....

הכל תלוי באיזה שלב אתם נמצאים.

אם זה שלב מתקדם (ושניכם רוצים וכו) וזה פרט יחיד שמפריע, חשוב מאוד שתתאמו ציפיות.

לגבי שיטת חינוך וכו..

לא צריך לפתוח את העניין של הקושי, אבל כן שתדע מה היית שמח שיקרה

אני ממש חושבת שמותר לדבר על שינוי, ולעשות שינויים בחיים! וביייחוד בתקופה הזו שיש לזה השפעות והשלכות חשובות..

במידה והיא לא תרצה או תהיה ממש נגד, אפשרי לפתור דברים על יידי פשרות

חבל שזה מה שישבור..

ואחכ אפשר ללמוד על זה ולנסות להסביר למה כדאי וכו.

הגיוני שגם דעתך בעניין תשתנה בעקבות השייח איתה.. והכל בסיידר

בסופו של דבר מי שעומד בראש השיקולים זה האחר.. (אם הילדים והחינוך או האישה)

אין מקום לשיקולים אינטרסנטים.. כולם רוצים להיטיב

בהצלחה(:

לומר לה אגב הדיבור, שאתה יודע שאיך שהיא הולכת, יש לה פוסקים לסמוך עליהם - אבל שאתה הייתה רוצה לחנך בנות ללכת ארוך או עם גרביים, ורצית לשמוע את דעתה.. (כך מדברים על ה"חינוך", לא עליה ישירות..).

מסתבר שהיא תאמר מה שחושבת על זה, וגם משהו לגבי עצמה - 

ותגיד, תודה רבה. היה חשוב לי לשמוע את דעתך. וזהו.

ותחזרו לשיחה נעימה בעניינים אחרים.

מתוך הבנה שאצלך זה לא דבר שאתה רוצה בגללו להפסיק - גם אם היא לא תשנה אצל עצמה (כך הובן ממה שכתבת) - אז זה יספיק כדי שהיא תדע שזה חשוב לך, וגם את מחשבותיך החינוכיות, וגם תוכל לשמוע את דעתה (אגב, לא שייך כנראה לחנך ילדות ללכת ארוך או עם גרביים, כשאימן לא הולכת כך..).

לא נראה לי שיש עם זה איזושהי בעיית צניעות.

אדרבה, אם זה נושא שחשוב לך שהיא תדע את דעתך, ללא מחוייבות, אז זה לכאורה הזמן. שתדעו את העמדות ההדדיות, וההחלטה עלך ההמשך לא תהיה מתוך עמימות בנושא שלגביך יש בו משמעות.

זו ענ"ד.

לפעמים בנות בפגישות מתלבשות כך כדי למצוא חן בעני הבחור, שלא יחשוב שהיא כזאת דוסית. בבית היא יכולה להיות מאד צנועה. דבר איתה מה היא חושבת על הנושא צניעות?

האם היא עושה רק מה שההלכה מתירה כלומר יותר מודרני ופחות מחמיר?

 חשוב לדעת באיזה רמה היא נמצאת.

אם היא מרגישה שאתה צנוע באישיות שלך, אולי היא תהיה יותר רגישה לרצון שלך ותרצה לעשות את רצונך.

אם היא מאד חברותית ומאד מכירה את העולם האופנתי המודרני (אני בספק אם היא תרצה להשתנות) תהיה אמתי עם עצמך, האם אתה רוצה אותה בגלל אישיותה או גורם חצוני מושך אותך.

הכל בשורה התחתונה עומד על האמת שבתוכך.

בהצלחה!

לא צריך להיות הרב של האשה (למרות שזה רעיון לא כל כך רע, למה עדיף רב חיצוני??), אבל כן צריך להיות בן זוג על כל המשתמע מכך.

נראה לי שאשה לא אוהבת הערות על צניעות מאף אחד, אבל אולי עדיף מבעלה מאשר מישהו אחר...

מותר להעיר, אבל לחבר שלה, כלומר לבן הזוג אסור. אלא אם כן למישהו יש איזה התנגדות לגברים בצורה גורפת. במקרה כזה סתם יש בעיה להתחתן.

כמו שאישה לא אמורה להעיר לבעלה על ביטל תורה

במיוחד כשמדובר על ערכים בסיסיים בבית היהודי כמו לימוד תורה (שלו) או צניעות (שלה) יש מקום ללבן ביחד, להבין אחד את עמדת השני, להבין האם יש הבדלים ברמת החשיבות של הדבר בעינינו או אם יש הבדלים בקווים האדומים שלנו, לראות עד כמה עקרוני לכל אחד העמדה שלו או שמוכן לבוא לקראת השני

יש הרבה מצבים שאנחנו עושות משהו כי ככה התרגלנו ולא הקדשנו לזה הרבה מאד מחשבה ויש מצבים שאנחנו עושות דברים אחרי שחשבנו על הנושא ויש לנו בו עמדה מגובשת. יש בנושאים שבהם אנחנו ניטרליים ולא נעולים על העמדה שלנו ואפשר לרצות להתגמש (הדגש הוא שהצד המתגמש מעונין בכך, לא שהצד השני דורש או מצפה לזה)

אחרי שיש בירור ומבינים אחד את עמדת השני באמת אין מקום להעיר כי לכל אחד עבודת ה' שלו והנסיונות שלו

אבל בכל זאת חייבת לציין שבחיי נישואין כשיש קשר של כבוד הדדי ותקשורת תקינה ופתוחה אפשר לדבר גם על דברים שקשה לי אצל השני - לא בצורה של להעיר, בצורה של שיחה/דיון וכו

והוא שאל על להעיר

מה זה אלו שמבקשות

קשה לפספס את זה..

זכותך לצפות שהגבר שלך יכבד את זה. בהחלט. (ברצינות, לא בציניות)

באופן אישי אם הצניעות שלי לא מספיקה לבחור הייתי מעדיפה שיחתוך מאשר שיצפה שאשתנה.

מצא חן בעיני הייתי מעדיפה שיעלה את הנושא ונלבן אותו ואני אראה אם מתאים לי הכיוון שהוא מעונין בו מאשר לפספס אותו בגלל כזה דבר שלא בטוח שהוא בדוקא עקרוני לי כל כך  (הוא הרי לא שאל ולא יודע אם זה עקרוני לה או לא) מה גם שיכול להיות שאם הנושא יעלה לדיון גם אני אצליח להסביר לו דברים בדרכים שהוא לא חשב עליהם ואז גם לו זה אולי כבר פחות יפריע 

לפעמים יש דברים שגבר חושב שהם לא צנועים כי הוא לא מכיר ובחורה שיודעת שזה דבר מקובל וכו יכולה להסביר לו שזה לא כמו שהוא חושב. 

אבל אפשר להביע את הדעה שלך בצורה מכבדת ומקבלת. גם האשה יכולה להשפיע ככה על בעלה (לאשתי זה עובד לא רע).

שיש הבדל בין מישהו שמכיר את ההתמודדות למי שלא, אבל מצד שני יש פלוס דוקא במישהו שרואה את הדברים מבחוץ בלי נגיעות (וכמובן רק עם טאקט!).

הדחף להתערב למישהו עשוי לנבוע ממקומות חיוביים, כגון אכפתיות וערבות הדדית (כל ישראל ערבים וכאלה), ובמיוחד שמדברים על בני זוג שזה לא אמור להיות "מישהו אחר".

גם כאלה שצועקים "שאבססססס" עושים זאת (או לפחות כך אני מקוה) ממקום חיובי של אכפתיות. אני חולק עליהם על הדרך והטקטיקה, אבל עצם העובדה שאכפת להם גם מאחרים (שוב כך אני מקוה, אבל אין אחריות), זה דבר חיובי.

חלק מעבודת ה' של האדם כוללת את רעיתו וילדיו, וכן את כל כלל ישראל, וכמובן היא כוללת גם הרבה רגישות וטאקט.

ברור שאם מישהו מסרב לשמוע מהקרובים לו מה דעתם בנושאים חשובים, אין ענין לומר לו. אני יוצא מנקודת הנחה שלמרות שלפעמים זה לא נעים ועשוי להשמע כביקורת, יש רצון ותועלת לשמוע גם מאחרים.

קצת התפזרנו. הנושא הוא (לפחות כך נראה לי, קצת איבדתי כיוון), האם יש מקום לגבר בן זוג או שעתיד להיות כזה להביע את דעתו ושאיפותיו בנושא עדין אך חשוב מעין כמוהו- צניעות.

נראה שיש לך ררגישות לנושא (אולי בגלל אותו רב אבי הממזרים שהזכרת).

בסך הכל נראה לי שהוטו שהטלת על גברים מלעסוק או להזכיר את הנושא לנשים הוא קצת מחמיר.

צניעות האשה הוא נושא ששייך לשניהם בדיוק כמו שכל התנהגות, ובעיקר התנהגות בעלת השלכות רוחניות, שייכת לשניהם.

נכון שנושא זה במיוחד הוא רגיש יותר מאחרים (מעניין למה? זה כבר נושא לדיון אחר..), ולכן שומה לגשת אליו בעדינות ובשכל. אין בכך כי לבטל את העיקרון שיש מקום לבן זוג לחלוק את דעותיו והשקפותיו עפ בת זוגו גם בנושאים שבעיקר נוגעים אליה.

1) לא נכון לברר חלומות ביחד?

2) לא נכון לתאם רצונות , חלומות ובעיקר צפיות חינוכיות? אפילו אםם זה כדי לתאם ולפסול את הקשר, אבל כשהרצון הוא לא לפסול אלא אם כן באמת מגלים שזה לא אופציה..

כי המקומות לא חופפים בדיוק.

גם הרב קוק רצה להתקדם, אז אנחנו באותו מעמד?
היית יוצאת איתו?;)

אבל אני לא ממש מרגיש 'באותו מקום' כמוהו.

קודם כל שיהיה במזל טוב ובהצלחה. שינוי משמעותי מאוד להשתחרר.

לא לפי סדר חשיבות או סדר כל שהוא.

- ריבונו של עולם מוביל אותך בתהליך הזה. אני מאמין שכשעושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים, אפילו דברים שמאוד לא טריוויאליים עבורנו- זה נותן מקום לשפע. השורה התחתונה והמאוד מאתגרת ליישום בשמחה- זה יבוא בזמן הכי מדויק. ותגיע האישה הכי מדויקת (לא מושלמת, אבל מדהימה והכי מדויקת לך בעולם!). תקופה לתרגל ביטחון והשתדלות ולסמוך.

- התקופה הזאת, לרוב האנשים, היא תהליך. לוקח זמן להבין מה בדיוק אתה מחפש ולדייק את החיפוש שלך. צריך לזה גם הרבה הקשבה ופתיחות למציאות וגם ניסיון אקטיבי לדייק וללמוד ולהשתפר.

- לבוא להיפגש ממקום שאמנם מודע לפוטנציאל של חתונה, אבל ממקום פשוט פשוט. לזכור שלא משנה מה יקרה אתה מכיר מישהי נחמדה וטובה, והטבעיות הזאת מכניסה הרבה טוב לתהליך.

- לנסות להיות רגיש לדברים שיותר משמעותיים לנשים- שנפגשים במקום שהיא מרגישה בנח, שלא קר/חם מידי, שיש איפה לעשות שירותים נורמלי. (לא כמו בצה"ל אח

- לגבי המדרג של בניית הקשר. יש הרבה שמסבירים איך תהליך בריא של קשר נבנה, כמובן באופן כללי. יש סרטון של מיכל וולשטיין שמסביר על זה ולדעתי עושה שכל.

אבל בכל מקרה- בסוף כשמכירים בת זוג זה אותה צורת עבודה כמו שמכירים כל אדם אחר. מתחילים מדברים יחסית חיצוניים, נתונים כמו כמה אחים יש לך, איך גדלת וכו. כדאי שאם זה דבר שלא בא לך טבעי שתחשוב מראש או תעשה לעצמך /תחפש רשימה של דברים לשאול בדייטים. (בזרימה! ובנחת! אין בזה חוקים וכל קשר וכל דינמיקה בין אנשים שונים היא שונה בהגדרתה).

אבל בקיצור מתחילים מהדברים האלה, ולאט לאט כשמרגישים בנח, השיח באופן טבעי מעמיק. אםשר לגרום לשיח להיות יותר עמוק ע"י שאילת שאלות/העלאת נושאי דיון יותר מעמיקים. כמובן שלא לשאול בדייט ראשון אם בא לך להתחתן איתי זה נחשב מדרג סביר.

-טיפ קטן להביא איתך משהו טעים קטן לאכול/לשתות לדייט ראשון לפחות.

- להשתדל בהתחלה להגיע אליה לאן שנח לה. לוודא שהיא הגיעה הביתה. לא לחכות אם העבירו לך מספר! זה הרבה פעמים משהו שהצד השני מחכה שכבר תיצור קשר.

לשלוח הודעה יום אחרי איך היה. ולא למרוח. אם אתה רוצה לסיים- ביעילות ובנעימות. לציין את הדברים הטובים ובו זמנית להגיד בצורה בהירה שאתה חושב ש*עבורך* זה פחות מתאים. ולהדגיש תמיד (לא בצורה חיצונית חייב להאמין בזה) שזה לא בגלל שמשהו בה לא בסדר אלא שאתה מחפש/צריך משהו אחר.

יש עוד מלא מלא

לפני ואחרי הכל- רק תפילות אחי. אין שום דבר אחר. חוץ מזה הכל מסביב

קודם תתאפס על עצמך, מה שתרצה לעשות, תתחיל את זה ואז תתחיל לצאת.

לדעתי חשוב לצאת ממקום יציב ולא ממקום שעדיין מחפש אחיזה ועוגן במציאות.

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

רווקים מתאמנים כי הם רוצים להראות טוב בעיני בחורה. אבל נשואים מבינים שהיחידים שמתרשמים מהמראה שלהם זה גברים אחרים בחדר כושר…

לעניות דעת בסופו של דבר האישה תעדיף שהגבר יקדיש לה ולבית עוד כמה שעות בשבוע מאשר שילך להתאמן.

+עליה וירידה במדרגות.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.