הכוונה לא לקריאות האלה...

יותר בקטע שאמא מרגיש לי כמו סתם מילה גם כשנאמרת במצב חיובי 

תמיד חשבתי שזה בגלל שגדלתי עם שפה אחרת ואמרתי אמא בשפה אחרת אז אולי בגלל זה

לא יודעת... נראה לי סתם מסבכת את עצמי... 

פשוט רואה איך נשים מסביבי מדברות על הילדים שלהם ואני מרגישה שאני אדישה לפעמים

אולי הגיע הזמן לחזור לעבודה ( כרגע בחופשת לידה )? קצת מרחק מהבית אולי יגרום ליותר געגוע

למרות שאני למשל רואה את אמא שלי שממש חיה בשבילנו ואני כל כך לא שם

פעם שמעתי הרצאה של גרפולוגית, היא ביקשה לצייר ציור של עץ ואח"כ ניתחה ציור של אחת הנשים

היא הסתכלה על הציור ואמרה לה - נכון שיש לך 6 ילדים? ענתה לה האישה - יש לי 7.

שאלה אותה בן כמה הקטן/ה ענתה - פחות משנה

הסבירה הגרפולוגית שבציור העץ שלה אנחנו מציירים אלמנטים כמספר הילדים באופן לא מודע (ענפים/פירות/עלים/וואטאבר)

והיא הסבירה למה אותה אישה ציירה 6 ולא 7 - אני זוכרת את העקרון, לא את המילים המדויקות שלה, הרעיון היה שלוקח זמן להפנים את התחושה הזאת שזה הילד שלי עצם מעצמי ואני אמא שלו. ואת הילד השביעי היא עדיין לא הפנימה כי התהליך הזה שבו ילד הופך לחלק ממני זה תהליך שלוקח זמן - כל אמא והקצב שלה. היא הרגיעה את אותה אישה שזה לגמרי טבעי ונורמלי שהילד השביעי עדיין לא בא לידי ביטוי בציור שלה.

אולי זה אותו רעיון. 

שום דפקט 

את בסדר גמור ועצם ההרגשה שלך שאת לא מספיק מרגישה שאת בשביל הילדים שלך אומר שאת אמא טובה תמשיכי לדאוג להם ולטפל בהם לא בטוח שלצאת מהבית זה הפיתרון למרות שיש נשים שזה עושה להם טוב, אני מאמין שכשאחד הילדים הקטנים בא ונותן לך חיבוק את כן מאושרת , את המילים אמא ואבא אנחנו שומעים כל כך הרבה פעמים שלא זה מה שנותן לנו את הרגשת האושר אבל כשילד מחייך לנו עם זיק בעיניים או נותן חיבוק זה עושה לנו את זה ואני בטוח שגם לך

כל טוב

לפעמים רק לשמוע שאני בסדר גם אם לא מושלמת עוזר להתמודד!

בשבילי לצאת מהבית חיוני ( אפילו שאוהבת להיות בבית באיזשהו שלב חייבת לצאת)

אני עובדת במשרד חלקית קרוב לבית ורק בשעות שהילדים במסגרות

האמת אחד הדברים שהכי עושים לי טוב זה כשאוספת את הילד מהגן ולראות את החיוך שלו כשהוא רואה אותי שווה הכל! או כשהגדולים נכנסים הביתה ואני שם מחכה להם והם באים לתת חיבוק.

את בסדר גמור אם זה עושה לך טוב כשהוא מחייך אלייך או כשנותנים לך חיבוק זה בסדר גמור אחלה אמא , לפעמים כבר לא בא לנו לשמוע אבא או אמא רוצים קצת שקט חחחח

9 7 4 ו- 3 חודשים

אבל אני כן בן אדם שמאוד קשה לו להסתגל לשינויים מהירים

קורה לי הרבה! כאילו אני עדיין ילדה מה פתאום יש לי ילדים משל עצמי

גם אני חושבת שהמשבר מגיע עכשיו כי פתאום יש לי יותר ילדים מאשר לאימא שלי וגם מבחינת הגיל אני יותר מבוגרת מהגיל שבו היא ילדה את אחותי הקטנה אז הכל ביחד פתאום נראה ממש הזוי. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....