אז נכון שלפני שמחליטים להתחתן הרבה פעמים זה ברור, טבעי, וכו'..
אני קוראת פה הרבה תשובות וככה זה נשמע.
אבל מה אם המציאות לא ככה בדיוק ובכל זאת צריך להחליט.
אני מדברת על מצב שיש אהבה. אפשר להגיד בפה מלא "אני אוהבת"..
ויש גם משיכה. והשיחות עמוקות. והוא האוזן הקשבת שלי.. הוא מסוגל להכיל אותי.
אבל לא כיף לי ברמה של חברים טובים, ברמת הזרימה שאפשר לעשות שטויות ביחד וזה יעבוד.
תקחו לדוג' חברים שהכירו בבני עקיבא, הסגנון מאוד כיפי, זורם, חברמני. אז כאן זה לא ככה...
מה זה אומר לגבי ההחלטה אם להתחתן? אני באמת לא יודעת.
ובגלל שאין את הזרימה החופשית הזאת של הצחוקים והשטוניקיות, שאני מרגישה בבית וכל זה,
אז אני מנסה לדמיין אותנו גרים באותו בית ומשהו שם פשוט לא עובד. לא מבחינת אינטימיות או רומנטיקה.
כי זה יש בשפע אני חושבת. רק העניין של הזרימה של דברים טבעיים של היום יום.
וגם זה אומר שהקשר שלנו טיפה כבד. הכיף שלנו מתבטא בזה שכיף לי שהוא יכול לצחוק מהבדיחות שלי.
כיף לי שהוא אוהב אותי. כיף לי להראות אותו למשפחה כי הוא בחור שיש מה להתגאות בו. כיף לי לשפוך לפניו את מה שהיה איתי באותו יום ולשמוע את הדעה שלו, או שסתם הוא פשוט יקשיב לי...
אני לא רוצה לוותר על כל זה. ואני גם מפחדת לחשוב שאני אגיד לא ומישהי אחרת תקבל את כל הטוב הזה.
האם הקשר הזה בעייתי ולא יכול לעבוד בתור זוג נשוי? כי באמת מהפורום פה אני שומעת זוגות שפשוט כיף להם ביחד, שהם יכולים לשחק משחקי קופסה, להכין אוכל, לעשות דברים מגניבים.. ואנחנו לא. (לא ניסיתי האמת, מודה מודה באשמה..)
האם זה משהו שאו שיש אותו או שאין אותו? או שאפשר לפתח את זה עם הזמן?
(כי אני מסתכלת על איך אני בונה קשרים עם חברות שלי. בד"כ אם לא היה לי כיף עם מישהי או זרימה, אז סביר להניח שלא היינו חברות לתקופה ארוכה כי בשלב מסויים משהו משעמם. אבל פה זה קשר זוגי, אולי ההשוואה שלי לא נכונה.)
ואני חייבת לציין נקודה חשובה! היו לי קשרים שהייתה זרימה מעולה! שהיה כיף, פשוט כיף... יכלתי לדמיין אותנו עושים דברים מגניבים, ספונטניים, שאני יכולה להרגיש שבטבעיות בכל סיטואציה. זה לא עבד מסיבות אחרות. אבל כאן הקשר לא כזה מבחינת הזרימה..
יש לציין שהוא בחור יחסית מופנם וביישן, אולי זה גם קשור. ואני ממש לא. אני חברמנית, זורמת, לא ביישנית בכלל.
סליחה על האורך, אני ממש בדילמה.
אשמח לתגובות.
