זה ממש מבאס אותי כבר..
מישהי יודעת למה זה קורה ומה אפשר לעשות?
בנוסף,אני מרגישה שיש לי הרבה מאבקים איתה,
היא לוקחת דברים שאני לא מרשה,מרביצה לאחותה,
לא מקשיבה כשאני קוראת לה ועוד..
זה ממש מבאס אותי כבר..
מישהי יודעת למה זה קורה ומה אפשר לעשות?
בנוסף,אני מרגישה שיש לי הרבה מאבקים איתה,
היא לוקחת דברים שאני לא מרשה,מרביצה לאחותה,
לא מקשיבה כשאני קוראת לה ועוד..
כלומר, לא שהתחילה מחדש אלא שלא נגמלה - אין בעיה.
אבל אם זה "לאחרונה", בצירוף מה שכתבת עוד - כנראה יש עליה עומס רגשי. יתכן שמרגישה במצוקה מסויימת (למשל, יכול לקרות אחרי לידה של תינוק חדש. בעיות בגן. בבית).
קשה לדעת מכאן בלי נתונים.
התרופה הכוללת והראשונית, זה הרבה אהבה וחום ותשומת לב והתענינות, בחיבה. וזמנים שמקדישים רק לה. ולא ב"התניה" שקודם תעשה איזו הפגנה.... אלא סתם.
תנסי להוריד את המאבקים למינימום. תני לה הרבה חום ואהבה באופן כללי.
שימי לב לטון הדיבור שלך אליה - אוהב ונעים. לא עצבני, מתוסכל וקשוח.
תצמצמי עד כמה שאפשר את כמות הדרישות שלך ממנה, את הדברים שאת לא מרשה לה. תני לה לבחור עד כמה שאפשר בדברים קטנים שזה לא כל כך משמעותי לך כמו למשל - מה את בוחרת לארוחת ערב - ביצה מקושקשת או ביצה קשה? רוצה להתקלח לפני האוכל או אחרי? דברים קטנים כאלה שיתנו לה הרגשה טובה שיש לה קצת שליטה על החיים שלה.
מרביצה לאחותה - אני מבינה שזו אחות קטנה יותר, נכון? אז תזכרי שגם היא רוצה עדיין להיות קצת התינוקת של אמא, היא רק בת 3, אל תצפי ממנה להיות הגדולה רק בגלל שיש לה אחות קטנה יותר.
עוד דבר שעזור מאד - לשבח אותה בפני אחותה הקטנה(!). כן - גם אם אחותה בת שנה. לספר לקטנה - את יודעת איזה אחות חמודה וגדולה יש לך? את יודעת מה היא עשתה היום בגן? את יודעת איך היא עזרה היום לאמא? ככה, כל מה שעולה בדעתך. זה לא באמת משנה לקטנה אם את אומרת לה פוצי מוצי או מספרת לה על הגדולה. את נותנת לאחות הגדולה תחושת חשיבות, היא רואה שהיא לא איבדה את המקום שלה בלב של אמא לטובת אחותה הקטנה. זה ירגיע אותה. זה ייתן לה המון.
נושא הפספוסים הוא משני. הוא תוצאה של התסכול שלה. ככל שתצליחי בעז"ה להוריד לה את התסכול תוכלי לעבוד על הפספוסים. לא בדרך של ענישה. בדרך של לשבח ולהעצים כל הצלחה.
להגיד לה - מחר נספר לגננת איך עשית היום יפה בשירותים. אחרי כל הצלחה - להכין פתק לגננת ולשים בתיק למחר. זה גם יגביר לה את תחושת החשיבות.
בהצלחה
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות