וואו.

אני לא יודעת אם הבנתי אותך נכון, 

אבל..

אם קלעתי, אין לי איך להסביר לך עד כמה אני מזדהה..

את מתכוונת שנמאס לך, להעביר את החיים כמו כולם, בלי לחשוב, פשוט להיות חלק מהמרוץ המטורף הזה שנקרא חיים, שגם בלי כל הזבל של העולם הזה הוא פשוט מרוץ,

ועוד בעולם של היום שזה עוד יותר, כולם רצים אחרי כלום, ילדים קטנים חשופים לכל הרע ווזבל של העולם הזה,

להכל, באמת להכל, אבל רק לאמת לא?

שדיבורים של מעבר, על תכלית, על עשיית טוב, על אידיאלים, הם לא משו שחיים אותו, אלא משהו שעוצרים בשבילו כדי לחשוב, ולכמה רגעים הראש והלב באמת שואלים למה ובשביל מה, ואז זהו, זה נגמר וחוזרים לחיים הרגילים, ושוב הכל נשכך ונעלם.

ולהרגיש, שאין באמת מקום בעולם הזה לחשוב ככה, ושיש אנשים שאם תנסי לדבר איתם על זה, הם יפתחו עלייך זוג עיניים ולא יבינו מה את מדברת, ואת זאתי שתצאי המטומטמת, למרות שתכלס, אלו החיים שלנו!! ואנחנו מעבירים אותם ככה!

מן כיסופים כאלו שאין להם שם, אפילו בלי לדעת למה הם מייחלים כל כך.

והראש שמלא מחשבות,

והלב שמתפוצץ. ויש ריקנות. לצד כיסופים וגעגוע ולב כואב,

למשהו שבאמת אי אפשר להסביר.. וזה כלכך כואב... 

ורצון לחיות באמת בנחת ובשלווה.

כיסופים לעולם אחר שלא קיים פה בכלל, שבו יש טוב, וחיים מתוך אהבה אחד לשני, מתוך בירור, 

אנלא יודעת איך להסביר את זה במילים, אולי איזה פעם יהיה לי כח ואני אנסה להעביר את זה למילים איכשהו,

אבל זה רצון, למשהו אחר ורחוק, ושבלב הוא כל כך מוחשי, אבל שם בלבד.

מנסה להחיות אותה עם מעט שירה

קצת וולך קצת אתר

שאלוהים בעצמו יושב בצד וסופר את הכסף בסיום יום בסגירת קופה

כולם מחכים במתח

יהיה חסר או לא

עוד סיבוב של ריקנות מזוקקת

תיעוד של התפוררות ברקע

מה אנשים מוכנים לעשות בשביל טיפה להרגיש

הלהב של הקיום מתגרד על הבטן

והוא חד

שורט

חותך

היופי היחיד הוא לפעמים באיזה פינה מטונפת

בפח של התחנה המרכזית או באיזה קבצנית

הכל תקוע במכונת כביסה של מילים גבוהות

הטיימר עומד לצלצל

הבדיחה היא עלינו

לא היה חסר כלום בקופה

חוזרים לנשום

עד הפעם הבאה

גם שלום

גם הסכמים

איזה הספקים יש פה

לפעמים נראה לי שרק אני תקוע באיזה אוטוסטרדה שלא מבינה

מה הכיוון

רוורס במקום קדימה

עץ ריח מסריח על המראה

אורות גבוהים

והיא יושבת במושב ליד

רגל למעלה

מחייכת

אז הכיוון לא משנה

רק התנועה

על אף כל הדחיות שלי

אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…

אתה עדיין סמוראי. 

ומה עושים עם זה

ואיך משיגים את העור הזה

ולמה

ומה

ואיך

תציל אותה

ואותי

ואותם