וואו.

אני לא יודעת אם הבנתי אותך נכון, 

אבל..

אם קלעתי, אין לי איך להסביר לך עד כמה אני מזדהה..

את מתכוונת שנמאס לך, להעביר את החיים כמו כולם, בלי לחשוב, פשוט להיות חלק מהמרוץ המטורף הזה שנקרא חיים, שגם בלי כל הזבל של העולם הזה הוא פשוט מרוץ,

ועוד בעולם של היום שזה עוד יותר, כולם רצים אחרי כלום, ילדים קטנים חשופים לכל הרע ווזבל של העולם הזה,

להכל, באמת להכל, אבל רק לאמת לא?

שדיבורים של מעבר, על תכלית, על עשיית טוב, על אידיאלים, הם לא משו שחיים אותו, אלא משהו שעוצרים בשבילו כדי לחשוב, ולכמה רגעים הראש והלב באמת שואלים למה ובשביל מה, ואז זהו, זה נגמר וחוזרים לחיים הרגילים, ושוב הכל נשכך ונעלם.

ולהרגיש, שאין באמת מקום בעולם הזה לחשוב ככה, ושיש אנשים שאם תנסי לדבר איתם על זה, הם יפתחו עלייך זוג עיניים ולא יבינו מה את מדברת, ואת זאתי שתצאי המטומטמת, למרות שתכלס, אלו החיים שלנו!! ואנחנו מעבירים אותם ככה!

מן כיסופים כאלו שאין להם שם, אפילו בלי לדעת למה הם מייחלים כל כך.

והראש שמלא מחשבות,

והלב שמתפוצץ. ויש ריקנות. לצד כיסופים וגעגוע ולב כואב,

למשהו שבאמת אי אפשר להסביר.. וזה כלכך כואב... 

ורצון לחיות באמת בנחת ובשלווה.

כיסופים לעולם אחר שלא קיים פה בכלל, שבו יש טוב, וחיים מתוך אהבה אחד לשני, מתוך בירור, 

אנלא יודעת איך להסביר את זה במילים, אולי איזה פעם יהיה לי כח ואני אנסה להעביר את זה למילים איכשהו,

אבל זה רצון, למשהו אחר ורחוק, ושבלב הוא כל כך מוחשי, אבל שם בלבד.

שתיה לך ולכם שנה טובה ומוצלחת, כתיבה וחתימה טובה

כנראה על משקל GAZA

לא מבין מה רוצים מהם

זה יוצא לטובה שסוף סוף מבינים שלא משנה מה נעשה נצא מואשמים בשואה חחח

איזה ילדי כאפות

חייב לראות את הסרט הזה איכשהו.

הלבוש הזה כאילו פשוט עם חוש אסתטי של כלום

למה כל שמאלני מרקסיסטי קומוניסט חייב להיראות ככה?

מדכא איפה האדום הצהוב

יש לה פוטנציאל חבל מאוד

הם היו עדינים שם ועדיין עלה לי הכל חזרה

איך מהר הכל חזר למסלול

מעניין איך קל להבין עכשיו את כל האמירות בשואה (מלא מעט בחינות ה-7 היה הרבה יותר גרוע)

איך השמש זורחת בכלל

איך העולם מתקיים

איפה אלוהים

ומה לא

הראש מתקומם נגד האדישות של הטבע

העולם חרא אין אפס חח

איזה ביוב מבעבע זה

והסדרה עצמה מחורבנת לא טלוויזיה איכותית בכלל והמסר בכלל בעייתי כאילו יש שני צדדים מורכבים לסכסוך

חחח

דבר שאני חושב עליו הבוקר וזה אקראי כמו שזה נשמע.

בהתחלה אפילו לא זכרתי איך קוראים לעצם הזו.

העצם הזאת שמאמינים שתישאר ולא משנה מה יקרה

שממנה הכל יתחיל מחדש ברגע מסוים על הזמן.

מה הדבר האחרון

הפרט הכי קטן ואקראי

משהו שלא שמים אליו לב אולי אבל הוא הכי מהותי בך

משהו שעליו הכל נשען

משהו שמחזיק אותך גם בלי לדעת

שלא משנה מה עוברים הוא נשאר

וישאר

תמיד

שגם עוד מיליון שנה כשהכל כבר יעלם ויתחדש בצורה שאי אפשר לדמיין הוא ישאר כמו שהוא

דבר שממנו תצמח מחדש

כולך תיוולד מחדש ממנו

חי בשביל להילחם ביום אחר

כנראה

שדה קרב כזה שלפעמים אתה מנצח לפעמים מפסיד אבל שדה קרב

כשאתה מפסיד אתה נסוג כמו במלחמה

מפסיד בקרב

וחי

וחוזר להילחם ביום אחר

כנראה שאין ברירה.

די פחדני האמת

כמו אדם שמשכנעים אותו בניגוד לרצונו

הוא יישאר באותה דעה בדיוק.

כמו הצביעות הדתית שמכפרת על חטא שיש לה חשק אליו בזה שהיא מגנה חטאים שהיא מתעניינת בהם.