עם חולצה מודפסת וקלסר של אנשים חשובים, הוא רצה שאני אפנה לו כמה דקות מזמני הלחוץ לתפוס אוטובוס. בגלל שהוא היה ממש נודניק זרמתי. בוא תחתום על עצומה למען חוסר האפליה והפסקת הדיקטטורה והאנרכיה במדינת ישראל שכולם יחיו בשלום ולא יהיו יותר פיגועים, הוא ירה מילים. ממ מה? מה אתה רוצה? הלם קרב. אתה נגד אפליה גזעית? - כן. אתה רוצה לחיות בשלום? כן. שונא דיקטטורה? כן.
אחרי כמה בירורים מצידי הבנתי שהבחור המגודל רוצה שאני אחתום על עצומה למען שנוותר על יו"ש לפלשתינאים וככה יהיה לנו טוב. פערתי עיניים נדהמות. אני באמת כמעט חתמתי. מה פתאום? יש פתרונות יותר טובים ממה שהצעת(או לספח אותם אלינו ואז יהיה רוב ערבי, או שתי מדינות לשני עמים פחח) שילכו לסוריה לירדן ולערב. יש להם מספיק מדינות. הוא שאל אותי כמו אבא גדול, מה? לגרש אותם? כמו שהיה לנו גירןש ספרד? כן. זה הארץ שלנו. אמרתי לו והראתי את החולצה שלי-אני בוער לא"י השלמה- ככה היה כתוב שם. אני מאמין בארץ ישראל השלימה. שילכו הערבים לאן שירצו. הוא התווכח איתי קצת. ניסיתי להביא לו הוכחות שהוא טועה. נאדה. יום טוב שיהיה לך, אמרתי לצעיר המסכן.

תכלס, למה שלא יחשוב ככה? אין לו דת. אין לו תורה קדושה.
אשרינו שזכינו.

אהה ובסוף פספסתי את האוטובוס.