אין שום ייאוש בעולם?
אז למה אני מיואשת?
נמאס לי
אין לי כוחות להתמודד
אני מפריעה לאנשים.
כמה אפשר להשפריץ כאב?
אז אני שותקת
וככה הוא מצטבר
אבל האנשים.
מסכנים.
טוב לי?
לא!
וזה עצוב.
כי למה לא טוב לי?
לעזאזל!!!!
זה הכל עניין של הסתכלות?
עובדה שלא.
כי לא רע לי בגלל המציאות.
להפך.
במציאות טוב לי.
ואני תלויה בחוץ הזה.
כי מבפנים לא טוב לי.
וזאת עובדה.
כי ברגע שלא יהיה לי טוב עם החוץ
אני אפול.
אז יהיה לי רע מבחוץ וגם מבפנים
אין לי בפנים טוב
לפחות הבנתי את זה.
איך מגיעים לזה שיהיה לי טוב?
שאני אהיה מאושרת בלי קשר לדברים חיצוניים?
אני לא יודעת!!
ואין לי כוחות בשביל זה.
אין לי כוח להתחיל.
ואני לא יודעת מאיפה בכלל.
אור גדול?
את בטוחה?
בסך הכל רגש.
בטח בסוף תיפגעי.
בסוף הכל חולף.
כמה דמעות יש לך?
תגידי,
כמה כאב הלב הזה יכול לשאת?
המון.
אינסוף.
כוחות?
לא נראה לי.
אני צריכה הפסקה
באיזה מקום נידח
עם מדבר
ועבודה
אני צריכה זמן
לנוח
להבין את כל מה שקורה
הפסקה מהמירוץ המטורף הזה.
לא לברוח
להפך
להפסיק לברוח
להתמודד
ואי אפשר כאן
אני צריכה זמן
בשביל לחזור
בשביל לחזור טובה יותר
לחוץ לי מידי
אני צריכה להתרחק קצת
בשביל להתקרב
באמת.
