אני תמיד אומרת טוב אם ישלי משהו ממש חשוב אז סבבה מובן להגיד לא.
אבל אם אין לי משהו קבוע אלא סתם זמן לעצמי. איך עדיין אפשר להגיד : לא, לא מתאים לי?.
אני פשוט לא מצליחה להגיד לא זה בא על אוטומטי הכן.
וב"ה מבקשים ממני המון ואני אומרת כן. למרות שלא באלי בכלל. אני יודעת שזה לא טוב ולא בריא. ובנאדם צריך לעמוד על שלו.
קורה מצב לדוג שיש לי יום מתיש מתיש ואז מישהו מבקש עזרה ואני כולי . חושבת שאין מצב . ויוצא לי לבד ; כן.
ויש בעיה אני לא רוצה לעזור. לפעמים.
גם קרה לי שממש לא רציתי לעזור ופנו אלי . והתאמנתי שאין מצב אני אומרת עכשיו : לא. טאק התקשרו אמרתי כן.
אני מרגישה לפעמים שאני נותנת ונותנת ואו שאנשים לא מעריכים את זה או שהם לא נותנים בחזרה .
שהם פשוט שונים ממני.
שבנאדם צריך עזרה אני באמת ירצה להיות איתו לעזור לו. למה לא בעצם? אם אני יכולה באהבה
אבל שאני צריכה לפעמים זה: את מבקשת עזרה? ברור שאת יכולה לבד. או מפונקת וכאלה.
מה הקטע שזה לא תמיד נראה ככה אני דווקא אחת שעומדת על שלה. אבל אם מישהו צריך עזרה אני מבטלת הכל וגם את עצמי.
יש מצבים שאני אומרת לא. ואז אני חושבת על זה כל הזמן.
זה קורה לכם גם?
סתם מהרהרת בידיוק בדרך לתת עזרה שלא בדיוק באלי עליה.
אבל בתכלס אני יודעת שזה חשוב.
סתם תהייתי אתם לא צריכים לענות




