לא צריכה כלום.. רק להוציא...
ואחרי שקראתי את מה שכתבתי וראיתי את האורך שיצא...
מודיעה לכן מראש! חפירה הריונית לפניכן, אין חובת קריאה! 
קיבלתי אתמול תשובה שנכשלתי באיזה מבחן הכי דבילי שיש... לא משהו שהייתי אמורה להיכשל בו... קורה.
זה ביאס אותי מאוד, ממש, ברמה שכל היום הייתי בדיכי... ודווקא האדם שהכי לא חששתי מהתגובה שלו לזה שנכשלתי- בעלי, אכזב ממש... כאילו לא מספיק ההרגשה שלי עם עצמי (איזה דפוקה אני, ומה חשבתי לעצמי וכו') הייתי צריכה גם להתמודד עם התגובה שלו (לא שהוא פגע או משהו, אבל כל היום הוא הסתובב סביב זה שהוא לא מבין איך נכשלתי ולמה לא עשיתי ככה וכו'.) והוא הכי לא כזה בעולם! אף פעם, באמת...
ואז בצהריים גם נפגעתי מאחותי, סתם נראה לי קשור להורמונים (טוב הכל קשור... ) ובד"כ מי שמרגיע אותי ומחזיר אותי לאיזון, זה בעלי, ובגלל הנ"ל לא היה לי חשק לפרוק אצלו...
אז עם כל ההרגשות האלו הסתובבתי כל היום. הקטע שאני מודעת לזה שהכל מתעצם ונראה ומרגיש גרוע יותר בגלל ההריון, וגם ניסתי להגיד לעצמי שבערב, כשאפגוש את בעלי, אני אגיד לו שקצת היה לי קשה עם התגובה שלו ובטוח הוא יתנצל, כי הוא כזה מבין ומקסים באמת! תמיד!... אבל עדיין...
ואז באוטובוס בדרך הביתה עפתי וקיבלתי מכה כואבת, ופשוט מצאתי את עצמי יושבת באוטובוס ובוכה! אני! שדמעות אצלי זה נס... (נס שהוא היה ריק יחסית והיה לי מקום עם עצמי, ככה שאף אחד בסביבה לא שם לב...)
ועם כל האיכסה הזאת הגעתי הביתה, וזה לא נהיה יותר טוב... בעלי היה עסוק ולא מצאתי רגע לדבר איתו, בטח שלא לספר לו על זה שנפלתי...
ובסוף בסוף, כשדברנו סוף סוף (פתאום הוא שם לב למצב רוח שלי), הוא לא כ"כ הבין מה אני רוצה מהחיים שלו (אולי בצדק... אין לי מושג... אבל הי! אני בהריון....) והלכתי לישון ככה...
ובבוקר בטוח שלא היה לנו זמן לדבר נורמלי... ואוף לי עכשיו, ואין לי כוח עד הערב שוב להיות ככה...![]()
סליחה על החפירה, הייתי רק צריכה לפרוק.





נפלאות השוקולד

