@שטותניק אתה קראי????
יש דבר כזה עדיין בכלל???

עמירםעליו.
נצחלפני 200 שנה מניין לך מה היה?
אני לא ממש מכיר, אני אומר על סמך זה שמי שלא מתחתן לפי ההלכה זה לא חתונה ובגלל זה יש חשש ממזרות
נצחבכל מקרה מכיוון שמקובל שקהילה מסויימת היתה קהילה יהודית סומכים.
הקראים היא לא קהילה שמקובלת כקהילה 'בסדר' הם מחללים שבת, הם לא נוהגים בהרבה הלכות. אז לא סומכים.
אביגיל.יש הרבה אנשים שאין לך מושג מה הלך אצל אבותיהם לפני 200 שנה 
אם אף אחד לא יודע שקרה משהו לא טוב מניחים שלא קרה.
ואתם לא שומרים שבת כהילכתה (שזה אות ברית קודש)
ואתם מתחייבים במלא כריתות ןכו
אז אתה טועה. צר לי.
אמת זה דבר אחד. אין שני לו.
ומהקשר?
אשכנזים וספרדים זה מוצא וזה פסיקה הלכתית. יהודים זה שם כולל
וקראים זה אפיקורסים.
מה אתה כותב את זה בשורה אחת.
נער מתבגרר
<צ>עמירם
אביגיל.גמרא, משנה, שו"ע וכו'

מה שכן- בתור בדיחה זה ממש לא מצחיק. וזה לא נושא להתבדח עליו
בתור מציאות- המצב עגום ביותר.
אין לי משו אחר לומר.
פלפלחריףחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול