שבילדות הוא עבר ניתוחים מסויימים?
לא חייבים לעשות מזה עסק אבל שידע שבהיסטוריה שלו היו דברים כאלה נראה לי די בסיסי.

אם זה קשור למצב בריאותו אז כדאי לדעת אבל אם לא זה סתם יפחיד אותו. בגיל יותר גדול ברור שלספר. הוא לא זוכר כלום מגיל חצי שנה ורב הסיכויים שגם לא מעניין אותו. 

כשפתאום בגיל מבוגר שומעים דברים מפתיעים זה עלול להיות דרמתי כזה
ומי החליט שגיל 6 זה קטן או גדול לעניין הזה? 

לא התמונות הכי "מפחידות". אפשר יותר מסוף האישפוז נגיד ותמונות של אחרי כשהוא בריא.
ותספרי לו מה קרה בערך.
סתם דוגמא נגיד אם היתה בעיה בלב אז תגידי לו ש-

הנה אתה בבית חולים. כשהיית ממש קטן (כמו X או Y) אז הלב שלך לא עבד טוב. 
ובגלל זה היה לך קשה לזחול אז הלכנו לרופא והוא בדק וראה בצילום ככה וככה (אפשר להראות ציור של לב עם הצינורות שלו)
והלכנו לבית חולים ושם עשו לך ניתוח. פתחו את הלב והדביקו את החור שהיה שם, לא הרגשת כלום כי נתנו לך תרופה שתישן חזק חזק,
ואז היינו איתך בבית חולים שבוע שיוכלו להשגיח שהכל בסדר. טיילנו איתך בעגלה ואכלת וכו' ובלילה בכית אז אמא החזיקה אותך. ואז הרגשת טוב יותר ואז חזרנו הביתה והתחלת להרגיש יותר טוב וכו' וכו'
תאלתרי לפי מה שקרה בערך. לא חייבים לתת את כל הפרוט אבל אין צורך לפחד להגיד לו.
תעשי את זה כמו סיפור.
בטח הוא ירצה לשמוע את זה שוב ושוב... לא נורא בסוף ימאס לו.

הכל סתם דוגמא כן תספרי לפי הניתוחים שלו.

הגעתי מהראשי

יודעת שבאמת ממליצים הרבה פעמים לעשות בתור סיפור, אפילו ממש עם ספר של ציורים/תמונות.

כך זה עובר בצורה נעימה, והילד מרגיש מוגן- הוא עכשיו ב"זמן איכות" עם אבא ואמא, וניתן לשאול את כל השאלות שעולות.

(כך גם זה מצטייר להם לא כמשהו  מפחיד,מוזר,אלא נתפס כחוויה נעימה סך הכל- כמו שהוא רגיל מהזדמנויות אחרות שמספרים לו סיפורים.)

העיצה הזו אגב נכונה גם לעבר וגם לעתיד- למשל במקרה של ילד שעתיד ליסוע לחו"ל למשל, או שחלילה הוריו מתגרשים, זו תמיד דרך טובה להפגיש/ לטפטף לאט לאט על מציאות שהייתה/שתהיה מעט מורכבת.

כמובן כמו שאמרו כאן לשים לב לתגובות ואם לא טוב לו לשמוע לא בכח.

ומצטרפת להמלצה להתייעץ עם המטפלת ולקבל יותר הנחייה.

נשארת חויה לא נעימה..

יש להניח שבגלל זה הענין נצרך כעת. ואז לא יספיק סתם לצייר את זה כאילו היה משהו נחמד ונעים...

לא התיימרתי חלילה להגיד שהניתוח הוא חוויה נעימה..

כחוויה נעימה - וזה כמובן לא מה שיקרה, אלא צריך לעבור איתו על מה שהיה, ולהסביר.

אז טעיתי בהבנת כוונתך. מתנצל..

אם יצא לכם לעבור ליד בית חולים או לשמוע על מישהו שעבר משהו דומה.

בני עבר ניתוח בגיל 4.5 חודשים אבל הוא במעקב כל שנה מאז אז הוא פשוט "גדל" לתוך זה

בהצלחה!

אתה יודע, ה' עשה לאדם גוף מאד משוכלל. יכול לשמוע, לראות, לחשוב, לאכול..

לפעמים קורה איזה קלקול בגוף, בגלל מחלה, או סתם שנולדים כך - ואז בגלל שה' נתן שכל לרופאים, והם לומדים הרבה זמן את המקצוע שלהם - יכולים לרפא הרבה דברים.

אז אני אספר לך סיפור בהמשכים, איזה דברים "תיקנו" בגוף שלך - זה קורה להרבה ילדים - והיום ב"ה הם במצב מצוין...

ותתחילי מהתחלה: נולד לנו לפני שש שנים תינוק מתוק-מתוק, הכל בסדר, חכם, חמוד, רואה שומע... והיה לו...

איך גילו את זה?.. (תסבירי בקצרה) ואז אמרו שצריך ניתוח. ניתוח זה שמתקנים משהו בתוך הגוף, ובשביל שלא יכאב, גם מרדימים מקודם. נותנים חומר כדי שהאיש או הילד ישנו חזק בזמן הניתוח, ולא ירגישו אף כאב.

תספרי בקצרה מה עשו, מה המטרה, בלי להאריך בפרטים טכניים על הניתוח. אם ישאל, תעני עניינית, כמו שמדברים על נושא מענין שלא קשור אליו.

תספרי כמה זמן לקח לו להתאושש, מה היה בתקופה שעוד הרגיש לא טוב אחרי הניתוח - אם היה - ושאח"כ זה עבר לו וכבר הרגיש טוב.

אח"כ תעברי לפרק שני בסיפור. את יכולה לדחות ליום אחר, כל פעם פרק, או להמשיך אם מאד ירצה.

אותו עיקרון: איך גילו את הבעיה. מה אמרו שצריך לעשות. הרדמה, בקצה מה פעלו בניתוח. איך הרגיש אח"כ (יש להניח שעיקר הנקודות שצריכת טיפול, זה הלפני והאחרי.. כלומר, מאז שראה את הרופאים, קל וחומר אם הרגיש כאב, וגם אחרי שהתעורר - שזו חוויה לא נעימה במיוחד, וכך אם יש כאבים אח"כ).

איפה שהוא זוכר משהו, לתת לו לספר מה זוכר, להשתתף בהרגשה שלו, "ולתקן"... נניח, זוכר שהיו מסביבו כמה רופאים עם מסכות.. "נבהלת"?... תחשוב שמאחורי המסיכה, זה ממש פנים של איש נחמד שרוצה לעזור לך. המסיכה זה רק כדי שאם הוא ישתעל למשל, לא יצא איזה חיידק על המקום של הניתוח. כי רוצים שזה יצליח. אתה זוכר איך הוא היה נראה אז? אז תחשוב שאתה רואה את הפנים שיש בעצם מאחרי המסיכה.. פנים של איש שרוצה לעזור לך).

ככה, לעבור פרק אחרי פרק, מסבירים עניינית, בנחת. נותנים להתבטא, מעדכנים, נותנים לשאול שאלות, עונים ברגיעה.

בסוף אומרים בחיוך, אז בוא נחזור ביחד איזה טיפולים עברת.. ואיך הבראת מכל דבר (חשוב שלא יזהה את עצמו כ"חולה". היה, תיקנו. עבר..).

ומסכמים, זהו, כעת אתה בריא ב"ה...

מבחינת ילד, קורה קלקול במשחק, אז מתקנים. כך גם בגוף.

אצל ילד, "קלקול" זו תקלה שאפשר להתגבר עליה.

כשמדברים אל ילד, צריך לראות מה הוא מבין, לא מה אנחנו היינו חושבים..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות