שבילדות הוא עבר ניתוחים מסויימים?
לא חייבים לעשות מזה עסק אבל שידע שבהיסטוריה שלו היו דברים כאלה נראה לי די בסיסי.

אם זה קשור למצב בריאותו אז כדאי לדעת אבל אם לא זה סתם יפחיד אותו. בגיל יותר גדול ברור שלספר. הוא לא זוכר כלום מגיל חצי שנה ורב הסיכויים שגם לא מעניין אותו. 

כשפתאום בגיל מבוגר שומעים דברים מפתיעים זה עלול להיות דרמתי כזה
ומי החליט שגיל 6 זה קטן או גדול לעניין הזה? 

לא התמונות הכי "מפחידות". אפשר יותר מסוף האישפוז נגיד ותמונות של אחרי כשהוא בריא.
ותספרי לו מה קרה בערך.
סתם דוגמא נגיד אם היתה בעיה בלב אז תגידי לו ש-

הנה אתה בבית חולים. כשהיית ממש קטן (כמו X או Y) אז הלב שלך לא עבד טוב. 
ובגלל זה היה לך קשה לזחול אז הלכנו לרופא והוא בדק וראה בצילום ככה וככה (אפשר להראות ציור של לב עם הצינורות שלו)
והלכנו לבית חולים ושם עשו לך ניתוח. פתחו את הלב והדביקו את החור שהיה שם, לא הרגשת כלום כי נתנו לך תרופה שתישן חזק חזק,
ואז היינו איתך בבית חולים שבוע שיוכלו להשגיח שהכל בסדר. טיילנו איתך בעגלה ואכלת וכו' ובלילה בכית אז אמא החזיקה אותך. ואז הרגשת טוב יותר ואז חזרנו הביתה והתחלת להרגיש יותר טוב וכו' וכו'
תאלתרי לפי מה שקרה בערך. לא חייבים לתת את כל הפרוט אבל אין צורך לפחד להגיד לו.
תעשי את זה כמו סיפור.
בטח הוא ירצה לשמוע את זה שוב ושוב... לא נורא בסוף ימאס לו.

הכל סתם דוגמא כן תספרי לפי הניתוחים שלו.

הגעתי מהראשי

יודעת שבאמת ממליצים הרבה פעמים לעשות בתור סיפור, אפילו ממש עם ספר של ציורים/תמונות.

כך זה עובר בצורה נעימה, והילד מרגיש מוגן- הוא עכשיו ב"זמן איכות" עם אבא ואמא, וניתן לשאול את כל השאלות שעולות.

(כך גם זה מצטייר להם לא כמשהו  מפחיד,מוזר,אלא נתפס כחוויה נעימה סך הכל- כמו שהוא רגיל מהזדמנויות אחרות שמספרים לו סיפורים.)

העיצה הזו אגב נכונה גם לעבר וגם לעתיד- למשל במקרה של ילד שעתיד ליסוע לחו"ל למשל, או שחלילה הוריו מתגרשים, זו תמיד דרך טובה להפגיש/ לטפטף לאט לאט על מציאות שהייתה/שתהיה מעט מורכבת.

כמובן כמו שאמרו כאן לשים לב לתגובות ואם לא טוב לו לשמוע לא בכח.

ומצטרפת להמלצה להתייעץ עם המטפלת ולקבל יותר הנחייה.

נשארת חויה לא נעימה..

יש להניח שבגלל זה הענין נצרך כעת. ואז לא יספיק סתם לצייר את זה כאילו היה משהו נחמד ונעים...

בעיה רצינית שככה זה כאב

כחוויה נעימה - וזה כמובן לא מה שיקרה, אלא צריך לעבור איתו על מה שהיה, ולהסביר.

אז טעיתי בהבנת כוונתך. מתנצל..

אם יצא לכם לעבור ליד בית חולים או לשמוע על מישהו שעבר משהו דומה.

בני עבר ניתוח בגיל 4.5 חודשים אבל הוא במעקב כל שנה מאז אז הוא פשוט "גדל" לתוך זה

בהצלחה!

אתה יודע, ה' עשה לאדם גוף מאד משוכלל. יכול לשמוע, לראות, לחשוב, לאכול..

לפעמים קורה איזה קלקול בגוף, בגלל מחלה, או סתם שנולדים כך - ואז בגלל שה' נתן שכל לרופאים, והם לומדים הרבה זמן את המקצוע שלהם - יכולים לרפא הרבה דברים.

אז אני אספר לך סיפור בהמשכים, איזה דברים "תיקנו" בגוף שלך - זה קורה להרבה ילדים - והיום ב"ה הם במצב מצוין...

ותתחילי מהתחלה: נולד לנו לפני שש שנים תינוק מתוק-מתוק, הכל בסדר, חכם, חמוד, רואה שומע... והיה לו...

איך גילו את זה?.. (תסבירי בקצרה) ואז אמרו שצריך ניתוח. ניתוח זה שמתקנים משהו בתוך הגוף, ובשביל שלא יכאב, גם מרדימים מקודם. נותנים חומר כדי שהאיש או הילד ישנו חזק בזמן הניתוח, ולא ירגישו אף כאב.

תספרי בקצרה מה עשו, מה המטרה, בלי להאריך בפרטים טכניים על הניתוח. אם ישאל, תעני עניינית, כמו שמדברים על נושא מענין שלא קשור אליו.

תספרי כמה זמן לקח לו להתאושש, מה היה בתקופה שעוד הרגיש לא טוב אחרי הניתוח - אם היה - ושאח"כ זה עבר לו וכבר הרגיש טוב.

אח"כ תעברי לפרק שני בסיפור. את יכולה לדחות ליום אחר, כל פעם פרק, או להמשיך אם מאד ירצה.

אותו עיקרון: איך גילו את הבעיה. מה אמרו שצריך לעשות. הרדמה, בקצה מה פעלו בניתוח. איך הרגיש אח"כ (יש להניח שעיקר הנקודות שצריכת טיפול, זה הלפני והאחרי.. כלומר, מאז שראה את הרופאים, קל וחומר אם הרגיש כאב, וגם אחרי שהתעורר - שזו חוויה לא נעימה במיוחד, וכך אם יש כאבים אח"כ).

איפה שהוא זוכר משהו, לתת לו לספר מה זוכר, להשתתף בהרגשה שלו, "ולתקן"... נניח, זוכר שהיו מסביבו כמה רופאים עם מסכות.. "נבהלת"?... תחשוב שמאחורי המסיכה, זה ממש פנים של איש נחמד שרוצה לעזור לך. המסיכה זה רק כדי שאם הוא ישתעל למשל, לא יצא איזה חיידק על המקום של הניתוח. כי רוצים שזה יצליח. אתה זוכר איך הוא היה נראה אז? אז תחשוב שאתה רואה את הפנים שיש בעצם מאחרי המסיכה.. פנים של איש שרוצה לעזור לך).

ככה, לעבור פרק אחרי פרק, מסבירים עניינית, בנחת. נותנים להתבטא, מעדכנים, נותנים לשאול שאלות, עונים ברגיעה.

בסוף אומרים בחיוך, אז בוא נחזור ביחד איזה טיפולים עברת.. ואיך הבראת מכל דבר (חשוב שלא יזהה את עצמו כ"חולה". היה, תיקנו. עבר..).

ומסכמים, זהו, כעת אתה בריא ב"ה...

מבחינת ילד, קורה קלקול במשחק, אז מתקנים. כך גם בגוף.

אצל ילד, "קלקול" זו תקלה שאפשר להתגבר עליה.

כשמדברים אל ילד, צריך לראות מה הוא מבין, לא מה אנחנו היינו חושבים..

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...