שבילדות הוא עבר ניתוחים מסויימים?
לא חייבים לעשות מזה עסק אבל שידע שבהיסטוריה שלו היו דברים כאלה נראה לי די בסיסי.

אם זה קשור למצב בריאותו אז כדאי לדעת אבל אם לא זה סתם יפחיד אותו. בגיל יותר גדול ברור שלספר. הוא לא זוכר כלום מגיל חצי שנה ורב הסיכויים שגם לא מעניין אותו. 

כשפתאום בגיל מבוגר שומעים דברים מפתיעים זה עלול להיות דרמתי כזה
ומי החליט שגיל 6 זה קטן או גדול לעניין הזה? 

לא התמונות הכי "מפחידות". אפשר יותר מסוף האישפוז נגיד ותמונות של אחרי כשהוא בריא.
ותספרי לו מה קרה בערך.
סתם דוגמא נגיד אם היתה בעיה בלב אז תגידי לו ש-

הנה אתה בבית חולים. כשהיית ממש קטן (כמו X או Y) אז הלב שלך לא עבד טוב. 
ובגלל זה היה לך קשה לזחול אז הלכנו לרופא והוא בדק וראה בצילום ככה וככה (אפשר להראות ציור של לב עם הצינורות שלו)
והלכנו לבית חולים ושם עשו לך ניתוח. פתחו את הלב והדביקו את החור שהיה שם, לא הרגשת כלום כי נתנו לך תרופה שתישן חזק חזק,
ואז היינו איתך בבית חולים שבוע שיוכלו להשגיח שהכל בסדר. טיילנו איתך בעגלה ואכלת וכו' ובלילה בכית אז אמא החזיקה אותך. ואז הרגשת טוב יותר ואז חזרנו הביתה והתחלת להרגיש יותר טוב וכו' וכו'
תאלתרי לפי מה שקרה בערך. לא חייבים לתת את כל הפרוט אבל אין צורך לפחד להגיד לו.
תעשי את זה כמו סיפור.
בטח הוא ירצה לשמוע את זה שוב ושוב... לא נורא בסוף ימאס לו.

הכל סתם דוגמא כן תספרי לפי הניתוחים שלו.

הגעתי מהראשי

יודעת שבאמת ממליצים הרבה פעמים לעשות בתור סיפור, אפילו ממש עם ספר של ציורים/תמונות.

כך זה עובר בצורה נעימה, והילד מרגיש מוגן- הוא עכשיו ב"זמן איכות" עם אבא ואמא, וניתן לשאול את כל השאלות שעולות.

(כך גם זה מצטייר להם לא כמשהו  מפחיד,מוזר,אלא נתפס כחוויה נעימה סך הכל- כמו שהוא רגיל מהזדמנויות אחרות שמספרים לו סיפורים.)

העיצה הזו אגב נכונה גם לעבר וגם לעתיד- למשל במקרה של ילד שעתיד ליסוע לחו"ל למשל, או שחלילה הוריו מתגרשים, זו תמיד דרך טובה להפגיש/ לטפטף לאט לאט על מציאות שהייתה/שתהיה מעט מורכבת.

כמובן כמו שאמרו כאן לשים לב לתגובות ואם לא טוב לו לשמוע לא בכח.

ומצטרפת להמלצה להתייעץ עם המטפלת ולקבל יותר הנחייה.

נשארת חויה לא נעימה..

יש להניח שבגלל זה הענין נצרך כעת. ואז לא יספיק סתם לצייר את זה כאילו היה משהו נחמד ונעים...

לא התיימרתי חלילה להגיד שהניתוח הוא חוויה נעימה..

כחוויה נעימה - וזה כמובן לא מה שיקרה, אלא צריך לעבור איתו על מה שהיה, ולהסביר.

אז טעיתי בהבנת כוונתך. מתנצל..

אם יצא לכם לעבור ליד בית חולים או לשמוע על מישהו שעבר משהו דומה.

בני עבר ניתוח בגיל 4.5 חודשים אבל הוא במעקב כל שנה מאז אז הוא פשוט "גדל" לתוך זה

בהצלחה!

אתה יודע, ה' עשה לאדם גוף מאד משוכלל. יכול לשמוע, לראות, לחשוב, לאכול..

לפעמים קורה איזה קלקול בגוף, בגלל מחלה, או סתם שנולדים כך - ואז בגלל שה' נתן שכל לרופאים, והם לומדים הרבה זמן את המקצוע שלהם - יכולים לרפא הרבה דברים.

אז אני אספר לך סיפור בהמשכים, איזה דברים "תיקנו" בגוף שלך - זה קורה להרבה ילדים - והיום ב"ה הם במצב מצוין...

ותתחילי מהתחלה: נולד לנו לפני שש שנים תינוק מתוק-מתוק, הכל בסדר, חכם, חמוד, רואה שומע... והיה לו...

איך גילו את זה?.. (תסבירי בקצרה) ואז אמרו שצריך ניתוח. ניתוח זה שמתקנים משהו בתוך הגוף, ובשביל שלא יכאב, גם מרדימים מקודם. נותנים חומר כדי שהאיש או הילד ישנו חזק בזמן הניתוח, ולא ירגישו אף כאב.

תספרי בקצרה מה עשו, מה המטרה, בלי להאריך בפרטים טכניים על הניתוח. אם ישאל, תעני עניינית, כמו שמדברים על נושא מענין שלא קשור אליו.

תספרי כמה זמן לקח לו להתאושש, מה היה בתקופה שעוד הרגיש לא טוב אחרי הניתוח - אם היה - ושאח"כ זה עבר לו וכבר הרגיש טוב.

אח"כ תעברי לפרק שני בסיפור. את יכולה לדחות ליום אחר, כל פעם פרק, או להמשיך אם מאד ירצה.

אותו עיקרון: איך גילו את הבעיה. מה אמרו שצריך לעשות. הרדמה, בקצה מה פעלו בניתוח. איך הרגיש אח"כ (יש להניח שעיקר הנקודות שצריכת טיפול, זה הלפני והאחרי.. כלומר, מאז שראה את הרופאים, קל וחומר אם הרגיש כאב, וגם אחרי שהתעורר - שזו חוויה לא נעימה במיוחד, וכך אם יש כאבים אח"כ).

איפה שהוא זוכר משהו, לתת לו לספר מה זוכר, להשתתף בהרגשה שלו, "ולתקן"... נניח, זוכר שהיו מסביבו כמה רופאים עם מסכות.. "נבהלת"?... תחשוב שמאחורי המסיכה, זה ממש פנים של איש נחמד שרוצה לעזור לך. המסיכה זה רק כדי שאם הוא ישתעל למשל, לא יצא איזה חיידק על המקום של הניתוח. כי רוצים שזה יצליח. אתה זוכר איך הוא היה נראה אז? אז תחשוב שאתה רואה את הפנים שיש בעצם מאחרי המסיכה.. פנים של איש שרוצה לעזור לך).

ככה, לעבור פרק אחרי פרק, מסבירים עניינית, בנחת. נותנים להתבטא, מעדכנים, נותנים לשאול שאלות, עונים ברגיעה.

בסוף אומרים בחיוך, אז בוא נחזור ביחד איזה טיפולים עברת.. ואיך הבראת מכל דבר (חשוב שלא יזהה את עצמו כ"חולה". היה, תיקנו. עבר..).

ומסכמים, זהו, כעת אתה בריא ב"ה...

מבחינת ילד, קורה קלקול במשחק, אז מתקנים. כך גם בגוף.

אצל ילד, "קלקול" זו תקלה שאפשר להתגבר עליה.

כשמדברים אל ילד, צריך לראות מה הוא מבין, לא מה אנחנו היינו חושבים..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....