כבר הפרכתי לך את התזה

ועוד המוני זוגות שאני מכירה.

כמובן שיש רגעים של עצבים קטנים, אבל משלימים ואוהבים הרבה יותר ממקודם.

שמעתי פעם משל קטן לחיי נישואין-

נישואין הם כמו חבל ארוך שבשני קצותיו עומדים הבעל והאישה, בעת מריבה/ויכוח או פגיעה החבל נחתך, כשהזוג משלים הם קושרים שוב את החבל. וככל שיש יותר קשרים על החבל הזוג מתקרב יותר אחד אל השני..

והסוד לנישואין מאושרים זה ויתור. 

להתחתן היה הדבר הכי מדהים שעשיתי בחיים. 

ממש ממש לא קיטנה

תלוי גם איזה רווק/ה היית , גם אני וגם בעלי נגיד לא התחתנו צעירים, היינו מאוד עצמאים, לא היה חסר לנו כסף, טילנו בעולם, עשינו כל העולה על רוחינו, עם בטחון עצמי גבוה, עבודה טובה , ב"ה טוב

פתאום להתחתן ויש עול, זה בהחלט קקקששששהההה !!!!!!

אבל עדין זה עדיף על הרווקות כי זה החיים בעצם. החיים זה לא קיטנה .

לדעתי, אבל מי שבא לנשואים והוא יותר , בישן, עדין, לא מסודר מבחינת עבודה, כסף וכו, וגם אופי יותר נחיתי לא מרגיש שחיבים לו , לא עם אף בשמים וכו, ואני רואה את זה על החברות שלי, אז הם אומרות הבעל שלי הרים אותי!! בנה אותי!!

אז סליחה אני לא הייתי צריכה את בעלי בשביל שיבנה אותי לא הייתי כלי שבור, והיו לי חיים מעולים קודם. רק מה שכן רציתי את הצד השני שלי, אומנם בגלל זה היה לשנינו יותר קשה כי שנינו לא במקום שאחד היה צריך להרים מאשפתות את הצד השני או לגאול אותו מיסוריו.

אבל עדין כל הקושי שווה את הנשואין

חייתי כחילוני עד אמצע שנות העשרים שלי - והכרתי את "חיי הרווקות". חייתי ת'חיים.

התחתנתי - ו... וואללה, הייתי מסכים איתך - ואפילו התגרשתי.... ו...

התחתנתי עוד פעם. מה אגיד לך - שמים וארץ. אני, עם דמעות בעיניים, אומר לאישתי עשרות פעמים ביום כמה אני אוהב אתה וכמה אני מאושר ושמח שהתחתנתי איתה.  א-ו-ש-ר.

כאילו בפעם שניה זה אושרררררר

אתה מאשר להרבה אנשים שיש להם כזה הרגשת פיספוס, שאולי הם צודקים....

וזה סותר הרבה אנשים שאומרים שהפעם השניה פשוט עבדו קשה, אם היו עובדים על הנשואין ככה בפעם ראשונה לא היו מתגרשים... אני בא נאמר בטוחה בכך!! שזה פשוט עבודה

אי אפשר להתחמק ממה שנגזר . צער שמגיע לאדם מגיע ובריחה לא תעזור

נקודה.

יש זיווגים שהיחסים ביניהם יותר נינוחים.

מכירה כאלה שמראש הבעל והאישה הם טיפוסים נוחים שבאים לקראת הזולת.

מתארת לעצמי שגם להם יש עבודה אבל לא עבודה קשה.

צריך לדעת שיש כאלו ולא להציג מציאות כאילו עבודה קשה היא מוכרחת.

עם כל הכבוד.

אצל כל אחד הקושי מתבטא אחרת.

אז יש מדרגות ואני נמצאת ב-10 ברמת הקושי ומישהו אחר הקושי שלו זה דרגה 5. אבל עדיין הוא עובד.

וקושי זה סובייקטיבי. אני יכולה להגיד לך שאם בעלי לא יעשה כלים בשבילי זה לא ביג דיל אבל יש אישה שאצלה זה ממש עבודה לא לריב על זה. מבינה את הכוונה שלי?

ומה שאת רואה בחוץ זה לא מה שקורה בין 4 קירות.

את ההורים שלי במשך כל חיי ראיתי אולי רבים פעמיים. מה זה אומר? כלום. שהם חכמים ויודעים לריב לא ליד הילדים.

גם אנחנו נראים זוג שממש סבבה לו מבחוץ. ובאמת טוב לנו אבל אנחנו עובדים בשביל הטוב הזה.

ודווקא כן כדאי להציג שעבודה קשה היא הכרחית. כי אחרת בן אדם יבוא בגישה שילך לו חלק ואז עלול למצוא את עצמו מבולבל במערכת הזוגית ולא להבין למה הוא לא מאושר.

זה קשור להתנהלות של בני הזוג.

יש זיווגים שההתנהלות של שניהם יותר נינוחה.

זה קשור למזגים שהם דומים או משלימים. 

פשוט יש יותר שקט בבית, וזה לא שקט תעשייתי. יש רוגע והוא לא בא אחרי ריב. 

לכולם יש עבודה, אבל יש כאלה שהעבודה שלהם היא קלה יותר.

אני מכירה משפחות כאלה, מבפנים.

כי מה שקורה בין בני זוג בין 4 קירות זה מה שקובע.

ואם זו הזוגיות שלך, אז שמחה בשבילך. מצד שני לא מקנאה לרגע- כי אתה מעריך דברים שבאים לך אחרי מאמץ ועבודה קשה. 

אני עדיין דבקה במה שאמרתי. אושר זו תוצאה של עבודה קשה.

ולא כמו שאת מתארת- זה לא מלחמות ודם ויזע. זה עבודה על המידות. אני בן אדם עצבני, אפשר להדליק אותי בקלות. ובזכות הזוגיות על בעלי אני עובדת על זה. וזה קשה. לשנות מידה בנפש זה ייסורים! לזו הכוונה.

ובאמת שאין לי כוח להמשיך לדון בזה כי אני לא אסיים..

♥

אני מעדיפה להאמין להם ולא לחשוב שבין 4 קירות מדובר בבני אדם שונים לחלוטין.

טוב לך לעבוד קשה, אין בעיה, אבל אל תגידי שזה מוכרח\הכרחי. 

מאחלת לך הרבה שמחה.

מה זה טוב לי לעבוד קשה? טוב לי להיות מאושרת.

תביאי לי את ההגדרה שלך למושג עבודה קשה ואז אולי הכל יתבהר. כי אולי את ואני לא מתכוונות לאותו דבר ואז נסגור את הדיון.

אביא לך את ההגדרה שלי על ידי דוגמא- למשל כשבעלי עושה משהו שגורם לי לעצבות- במקום להסתגר - לשבת ולדבר איתו כמו ילדה גדולה. זו מבחינתי עבודה.

באמת שאשמח להגדרה שלך.

אגב, תודה על האיחול. אני בהחלט אדם שמח ומאושר

ולכן גם אין לזה כללים.

אני באתי בדיון הזה להגיד שיכולה להיות זוגיות שאין בה עבודה קשה. 

בתכל'ס אני רואה שאנשים פשוט לא מוכנים לקבל את זה. לא מובן לי למה.

זוגיות לא תמיד מלווה בעבודה קשה, עליות וירידות, ריבים וויכוחים, אי הבנות וכו'..

מכירה אישית זוג שחיים על מי מנוחות, מהיכרות, אירוסים, חתונה, ילד ראשון, לא ראיתי דבר כזה מימיי... והיא חברה מאוד מאוד טובה, ואני רואה את ההתנהלות שלהם כזוג:

מאוד נינוח, שלו, אוהב.. לא רואה שם עבודה מיוחדת ..

אולי רק בזה שהוא עוזר הרבה בבית והיא גם.. רגיל כזה.. 

יש אנשים שבטיפוס שלהם נוחים יותר, יכול להיות שאת רואה התנהלות שלווה שזורמת על מי מנוחות ובאמת טוב לשניהם ויכול גם להיות שאחד מהם או שניהם קצת מוחקים את עצמם ובהמשך זה יצוף להם

עבודה קשה זה לאו דוקא ריבים וויכוחים

אבל אי הבנות זה כמעט מוכרח המציאות - מעצם העובדה ששני בני אדם לומדים לחיות ביחד ולא סתם שני בני אדם אלא גבר ואישה ששונים במהותם

עבודה זה הבנה ומוכנות לסלוח להבין, לבוא לקראת, להגיב נכון, לדבר וללבן אי הבנות

ברור שלהיות אדם בעל מידות טובות עוזר מאוד, אבל הניסיונות הם שווים.
וגם הרבה פעמים מה שאת פוגשת כאדם "נוח לבריות" זה אדם שיש מעט מאוד שאכפת לו, ולא אדם שמוותר הרבה בדברים שאכפת לו מהם, ואז בזוגיות כשזה נוגע ממש בדברים כאלו, אז ההתנהגות שונה.

עבודה קשה היא מוכרחת. זה יסוד בעולם הזה. אין דבר בעל ערך שלא צריך עמל לקנות אותו.

והאמת היא שכל העמל שווה, ואי אפשר להשוות את העמל שלי לשלך, כי מה שלך קשה לי קל ולהפך.

וזו אהבה.

אהבה היא לא מלחמה. אני לא צריכה להלחם בעצמי והוא לא צריך להלחם בעצמו.

אין חריקת שיניים ברוב הזמן ואין איזה עמל שתמיד נמצא ברקע.

יש חיים ופשוט נחמד.

בפשטות גמורה.

בלי לעבוד על עצמי יותר מדיי ובלי להלחם.

העבודה היא יותר בהתנהלות ולא בפן הרגשי.

אני מכירה כאלו באופן אישי.

יש שמחה בבית, והיא לא נקנתה בדם. 

פשוט מדובר בזוגות שיש הרבה טוב ביניהם, וזה בא ממזג טוב שהיה לשניהם מלכתחילה.

אהבה היא לא מלחמה.

גם עבודה בהתנהלות היא לא עבודה קלה. 
אף אחד לא אמר לקנות בדם.

אמרתי עמל. עמל זה לא דם, עמל זה לא מלחמה. עמל זה השקעה ומאמץ.

אני לא מכיר אף זוג שלא עבד על עצמו בשביל להיות מאושר. 

אין אהבה שהושגה שלא בעמל קשה.

לפחות תהיה מודע.

אתה לא רואה את כל התמונה.

יש אנשים שהזוגיות שלהם פרחה גם בלי עמל קשה.

אתה חושב שאין, בסדר, אבל תגיד שכך אתה חושב. אל תקבע עובדה.

זה יסוד בהבנת העולם שבו אנחנו נמצאים.

אני לא צריך להיות מודע לחדי קרן. כי אין חדי קרן.

אין אנשים שהזוגיות שלהם פרחה בלא עמל.

את רוצה להגיד אחרת- תוכיחי.

ועם יפעת: 053-7768564.

מסכימה עם שוקולד פרה

אבל אצלינו- אני ובעלי דומים כ"כ באופי, ברצונות, בשאיפות. ואפשר לאמר שב"ה הזוגיות שלנו פורחת מעולה. בלי כמעט התחככויות.

אתה צודק במשפט שלך שאין זוגיות שפורחת ללא עמל. אבל כנראה שיש זוגות שצריכים לעמול רק מעט. 

שגם את אומרת - העבודה היא יותר בהתנהלות ולא בפן הרגשי.

ואני טוענת יותר מזה - שאם לא יעשו עבודה בהתנהלות גם האהבה יכולה לדעוך וגם השמחה הפשוטה והטובה שיש ביניהם 

תמיד צריך עבודת המידות והשקעה בשביל לתחזק ולטפח את הפן הרגשי

1. למרות שאני מסכים איתך ככלל - יש כמובן גם יוצאים מן הכלל. יש מקרים/זמנים בהם האושר בנישואין מגיע ללא עבודה קשה מאוד. 

2. הצחיק אותי השימוש הסמנטי במילה "נקודה".

1. דגש על זמנים. זה לא שעובדים יומם וליל כדי להיות מאושרים. כרגע עכשיו השעה שלוש וחצי והיום יום שלישי והוא יום מאושר מבחינתי. ממש טוב לי. אבל ביום שישי למשל הייתי צריכה ממש לעבוד על עצמי כי היתה מריבה קשה נורא. אז למה טוב עכשיו? כי התגברנו ודיברנו וביקשנו סליחה וקיבלנו על עצמנו. ע-ב-ד-נ-ו.

2. זה היה כדי להבהיר שאושר זה תוצאה של עבודה קשה.

או שהוא מגיע ללא עבודה קשה או שהוא לא מגיע

חוץ ממקרים יוצאים מן הכלל

שהאושר בא להם בקלות

וצריך יועצים בשביל מי שלא אבל מה שהיעוץ יעשה לא יגיע לרמה של מה שקורה

כשזה בא בטבעיות וגם הרבה פעמים יעוץ לא עוזר

בלי קשר לייעוץ זוגי. לא כלך ריב מביא ליעוץ זוגי

אבל לא הרבה וגם כשכן זה לא מריבות "אמיתיות" והאמת-

אני ממש אוהבת לריב איתו כמה שזה אולי נשמע מוזר

אנחנו מדברות על אותו דבר.

עבודה לא בהכרח חייבת להיות על ידי מריבות מטורפות ופערים רציניים. לא!

וכדי להשלים עם בעלך מהמריבות הקטנטנות האלה מישהו היה צריך לבוא ולומר- טעיתי, סליחה. זה הכל. על עבודה כזו אני מדברת.

ככה זה גם אצלנו.

אני רבה איתו ומשלימים. אני מרגישה שאני עובדת בשביל הזוגיות כי לא תמיד קל לבוא ולומר טעיתי.

הבנת את כוונתי?

לרוב זה או שזה בא בקלות בגלל אופי, התאמה בין בני זוג, והסביבה שבה גדלים וחיים (חינוך)

או שזה לא בא בקלות ואז קשה עד בלתי אפשרי לשנות את זה

אישית אני לא כ"כ מאמינה שעבודה קשה תגרום לבני זוג שלא אוהבים

ולא מסתדרים להיות מאושרים אחד עם השני באותה רמה כמו אלה שזה

בא להם בטבעי בקלות

כמו לשטוף כלים כשלא בא לך או לא לכעוס עליו שהוא לא שטף כלים

זה ברור שכל הזוגות צריכים לעשות וזה גם לא עבודה כ"כ קשה.

ני מדברת על זה שאם האהבה, התקשורת, והאוירה הנעימה ביחד

לא באים בקלות אז מאוד מאוד קשה לעשות אותם, זה או שאוהבים

כי אוהבים או שלא

אבל יש כאלה שזו עבודה קשה בשבילן. ועל זה אני מדברת.

אבל היה נשמע פה בשרשור כאילו זה לא קורה לאנשים ויש אידיליה מטורפת בין בני זוג תמיד. אז לא. 

ועברנו יעוץ זוגי בתחילת הנישואין וב"ה צלחנו משבר אדיר שהיועץ אמר לנו שאנשים מגיעים אליו אחרי 10 שנים של נישואין ויותר. אז אם זה הצליח לנו אז להרבה זוגות כמונו יש תקווה

טוב שזה נגמר ככה חחח כבר חשבתי שאצטרך להתווכח לנצח.

ועל מי.

הרי זה לא באמת משנה לך מה קורה אצלי.

יש מצב שאתה כועס על עצמך שהתחתנת, ואולי גם על אשתך שהיא לא מספיק טובה אליך.

אתה תמיד יכול ללכת, אז למה אתה נשאר?

בעיני זה עדיין נכלל בשנים הראשונות שבאמת יש בהן עבודה לא קלה (ולא רק בהן..). אבל כמו שאמרו כאן - שווה!!

אין כמו אהבה אמיתית שמאחה את כל השברים.

מאחלת לך להתחתן בקרוב עם בן זוגך בעז"ה.

תודה...

אתה מדבר כמו איזה בלייין. מייי ישמעעעעע!!

העולם מחוץ לנישואין לא כזה ורוד, לא הכל מושלם!! אתה יכול להינות בכל תחנה בחיים, השאלה לאן אתה לוקח את זה.

ואני בטוחה שלא כ-ל מה שתוקע אותך זו המשפחה שלך.

ואם אתה באמת באמת רוצה, וזה כ-ל מה שעושה לך רע- אז קח הפסקה ותטייל קצת "מסביב לעולם".

מכירה המון נשואים שעשו את זה. מפרגנים אחד לשני בטיולים בחו"ל עם חברים!

חוצמזה תזכור שההרגשה של רווק בחוסר הזה של בן\בת זוג  לפעמים אפילו מעיבה על הכל.

כי התחלה אחרי גירושים מרגישים שיחרור וכיף, השאלה מה קורה אחרי ארבע שנים

יש אנשים שהכל מסתכלים בורוד שטוב להם וכיף להם

וזה לא שבאמת משהוא שונה אצלהם בזוגיות, אלא הם מפרשים את זה כטוב

דוקא מכירה מאוד מקרוב זוג ששתיהם מבית נורמלי והחיים שלהם זועה, כי לא ראו קושי בחיים שלהם והם מפונקים לא היו להם התמודדיות בחיים

כאילו כולם במצבך?

לך תתגרש, וכנראה שככל שתמהר כן ייטב

אתה אחד מול כולם ועדיין טוען בביטחון רב שאתה צודק.

בדיוק בגלל תשובות כאלו אתם נותנים לו להבין שהוא השונה, ולדעתי ממש יש צדק בדבריו

במפורש כמעט כל מי שאני רואה סביבי יש לו קשיים בנשואים, הרבה יותר ממה שהיה כשהיו רווקים

כי עכשיו זה מורכב עם ילדים ועוד דעה של בעל ואישה.

ואם אין אופי של ביטול עצמי זה הרבה יותר קשה

יכול להיות שחיי נשואים טובים זה לאנשים שיודעים להכניע את עצמם, לבטל את עצמם, לוותר המון ולכן הם מרגישים מאושרים, כי זה אופי לא בגלל שזה נשואין

במקרים יותר חריגים באמת מדובר על בן זוג אלים או רע וכו ולכן לא טוב בנשואין

לכל אחד יש קשיים רק שבאמת זה התכלית זה החיים לא באנו לחגוג.

מה פה כל כך נבהלים שהוא אומר שקשה לו? ברור שחלק כאן לדעתי מרמים את עצמם, לרמות בקטע של עבודה קשה. סוג של הדחקה.

זה כמו להגיד שלידה זה קשה אבל שווה.

נגיד הלידות שלי הם חוויה ואני נהנת למרות הקושי, רוב רוב כמעט חברותי מסתכלות עלי כאילו נפלתי מהירח איך אפשר שלידה זה חוויה מעצמיה וזה כיף? אז אני מבינה שאני פה די החריגה שאלוקים זיכה אותי שזה חוויה ולא טראומה שמעלה בי דמעות ופחד

לכן לדעתי רוב האנשים מסתכלים על חיי נשואים שזה קושי מעטים זה חוויה

כי זה המסלול

מה שכן שונה. שנפגשתי עם הרבה בחורים והתארסתי עם מי שהיה נראה לי שיש בינינו כימיה והתאמה .

אבל באופן עקרוני, כן , זה המסלול בציבור דתי בפרט, שיש יש יותר כללים ברורים

אם מתקשרים ומציעים בחור לא אגיד אני עד גיל שלושים לא רוצה לראות גברים כי זה נשמע ממש חריג ובלתי ברור .

אין הרבה בחירה בקטע הזה בעולם הדתי כי ברור שהתכלית זאת חתונה , יקום פתאום משהוא ויגיד שלא רוצה לצאת לפני גיל שלושים, זה לא מקובל.!!!!

יש אפילו מגזרים שמכתיבים עם מי להתחתן ,אז נכון שאני לא במצב הזה שהכריחו אותי ויצאתי כמה שנים טובות בחורים. אבל לקום ולהגיד עד גיל שלושים אסתובב בהודו ואחזור ואשמע שידוכים זה מוזר.

היינו לפני כשנה אצל יועץ זוגי בשל משבר (כן כן, תוך חצי שנה משבר עצום) והוא אמר לנו שהמשבר שאנחנו חווינו הוא משבר שזוגות עוברים אחרי 10 שנים ויותר.

אז אני עדיין עומדת מאחורי התגובה שלי.

וסבבה, נדבר (אם עוד אהיה בפורום הזה). דעתי לא תשתנה.

פשוטו בהמשך זה מרגיש הרבה יותר משפחתי לדעתי

(אם הפרטים אמיתיים כמובן...)

מה קרה, מה עשו לך שאתה ככה מדבר כמו סבא ממורמר בגיל 60? 

כנראה שחווית טראומה, זה הכל.. 

זה מאוד תלוי בסיבה שהתחתנת איתה ספציפית..

מה הייתה הסיבה שרצית להתחתן באופן כללי

איך אשתך מתייחסת לקשר שלכם (לא אליך, אלא לקשר שלכם)...

טוב זה גם קשור אולי במה אתה עוסק (או לא עוסק..) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)