כבר הפרכתי לך את התזה

ועוד המוני זוגות שאני מכירה.

כמובן שיש רגעים של עצבים קטנים, אבל משלימים ואוהבים הרבה יותר ממקודם.

שמעתי פעם משל קטן לחיי נישואין-

נישואין הם כמו חבל ארוך שבשני קצותיו עומדים הבעל והאישה, בעת מריבה/ויכוח או פגיעה החבל נחתך, כשהזוג משלים הם קושרים שוב את החבל. וככל שיש יותר קשרים על החבל הזוג מתקרב יותר אחד אל השני..

והסוד לנישואין מאושרים זה ויתור. 

להתחתן היה הדבר הכי מדהים שעשיתי בחיים. 

ממש ממש לא קיטנה

תלוי גם איזה רווק/ה היית , גם אני וגם בעלי נגיד לא התחתנו צעירים, היינו מאוד עצמאים, לא היה חסר לנו כסף, טילנו בעולם, עשינו כל העולה על רוחינו, עם בטחון עצמי גבוה, עבודה טובה , ב"ה טוב

פתאום להתחתן ויש עול, זה בהחלט קקקששששהההה !!!!!!

אבל עדין זה עדיף על הרווקות כי זה החיים בעצם. החיים זה לא קיטנה .

לדעתי, אבל מי שבא לנשואים והוא יותר , בישן, עדין, לא מסודר מבחינת עבודה, כסף וכו, וגם אופי יותר נחיתי לא מרגיש שחיבים לו , לא עם אף בשמים וכו, ואני רואה את זה על החברות שלי, אז הם אומרות הבעל שלי הרים אותי!! בנה אותי!!

אז סליחה אני לא הייתי צריכה את בעלי בשביל שיבנה אותי לא הייתי כלי שבור, והיו לי חיים מעולים קודם. רק מה שכן רציתי את הצד השני שלי, אומנם בגלל זה היה לשנינו יותר קשה כי שנינו לא במקום שאחד היה צריך להרים מאשפתות את הצד השני או לגאול אותו מיסוריו.

אבל עדין כל הקושי שווה את הנשואין

חייתי כחילוני עד אמצע שנות העשרים שלי - והכרתי את "חיי הרווקות". חייתי ת'חיים.

התחתנתי - ו... וואללה, הייתי מסכים איתך - ואפילו התגרשתי.... ו...

התחתנתי עוד פעם. מה אגיד לך - שמים וארץ. אני, עם דמעות בעיניים, אומר לאישתי עשרות פעמים ביום כמה אני אוהב אתה וכמה אני מאושר ושמח שהתחתנתי איתה.  א-ו-ש-ר.

כאילו בפעם שניה זה אושרררררר

אתה מאשר להרבה אנשים שיש להם כזה הרגשת פיספוס, שאולי הם צודקים....

וזה סותר הרבה אנשים שאומרים שהפעם השניה פשוט עבדו קשה, אם היו עובדים על הנשואין ככה בפעם ראשונה לא היו מתגרשים... אני בא נאמר בטוחה בכך!! שזה פשוט עבודה

אי אפשר להתחמק ממה שנגזר . צער שמגיע לאדם מגיע ובריחה לא תעזור

נקודה.

יש זיווגים שהיחסים ביניהם יותר נינוחים.

מכירה כאלה שמראש הבעל והאישה הם טיפוסים נוחים שבאים לקראת הזולת.

מתארת לעצמי שגם להם יש עבודה אבל לא עבודה קשה.

צריך לדעת שיש כאלו ולא להציג מציאות כאילו עבודה קשה היא מוכרחת.

עם כל הכבוד.

אצל כל אחד הקושי מתבטא אחרת.

אז יש מדרגות ואני נמצאת ב-10 ברמת הקושי ומישהו אחר הקושי שלו זה דרגה 5. אבל עדיין הוא עובד.

וקושי זה סובייקטיבי. אני יכולה להגיד לך שאם בעלי לא יעשה כלים בשבילי זה לא ביג דיל אבל יש אישה שאצלה זה ממש עבודה לא לריב על זה. מבינה את הכוונה שלי?

ומה שאת רואה בחוץ זה לא מה שקורה בין 4 קירות.

את ההורים שלי במשך כל חיי ראיתי אולי רבים פעמיים. מה זה אומר? כלום. שהם חכמים ויודעים לריב לא ליד הילדים.

גם אנחנו נראים זוג שממש סבבה לו מבחוץ. ובאמת טוב לנו אבל אנחנו עובדים בשביל הטוב הזה.

ודווקא כן כדאי להציג שעבודה קשה היא הכרחית. כי אחרת בן אדם יבוא בגישה שילך לו חלק ואז עלול למצוא את עצמו מבולבל במערכת הזוגית ולא להבין למה הוא לא מאושר.

זה קשור להתנהלות של בני הזוג.

יש זיווגים שההתנהלות של שניהם יותר נינוחה.

זה קשור למזגים שהם דומים או משלימים. 

פשוט יש יותר שקט בבית, וזה לא שקט תעשייתי. יש רוגע והוא לא בא אחרי ריב. 

לכולם יש עבודה, אבל יש כאלה שהעבודה שלהם היא קלה יותר.

אני מכירה משפחות כאלה, מבפנים.

כי מה שקורה בין בני זוג בין 4 קירות זה מה שקובע.

ואם זו הזוגיות שלך, אז שמחה בשבילך. מצד שני לא מקנאה לרגע- כי אתה מעריך דברים שבאים לך אחרי מאמץ ועבודה קשה. 

אני עדיין דבקה במה שאמרתי. אושר זו תוצאה של עבודה קשה.

ולא כמו שאת מתארת- זה לא מלחמות ודם ויזע. זה עבודה על המידות. אני בן אדם עצבני, אפשר להדליק אותי בקלות. ובזכות הזוגיות על בעלי אני עובדת על זה. וזה קשה. לשנות מידה בנפש זה ייסורים! לזו הכוונה.

ובאמת שאין לי כוח להמשיך לדון בזה כי אני לא אסיים..

♥

אני מעדיפה להאמין להם ולא לחשוב שבין 4 קירות מדובר בבני אדם שונים לחלוטין.

טוב לך לעבוד קשה, אין בעיה, אבל אל תגידי שזה מוכרח\הכרחי. 

מאחלת לך הרבה שמחה.

מה זה טוב לי לעבוד קשה? טוב לי להיות מאושרת.

תביאי לי את ההגדרה שלך למושג עבודה קשה ואז אולי הכל יתבהר. כי אולי את ואני לא מתכוונות לאותו דבר ואז נסגור את הדיון.

אביא לך את ההגדרה שלי על ידי דוגמא- למשל כשבעלי עושה משהו שגורם לי לעצבות- במקום להסתגר - לשבת ולדבר איתו כמו ילדה גדולה. זו מבחינתי עבודה.

באמת שאשמח להגדרה שלך.

אגב, תודה על האיחול. אני בהחלט אדם שמח ומאושר

ולכן גם אין לזה כללים.

אני באתי בדיון הזה להגיד שיכולה להיות זוגיות שאין בה עבודה קשה. 

בתכל'ס אני רואה שאנשים פשוט לא מוכנים לקבל את זה. לא מובן לי למה.

זוגיות לא תמיד מלווה בעבודה קשה, עליות וירידות, ריבים וויכוחים, אי הבנות וכו'..

מכירה אישית זוג שחיים על מי מנוחות, מהיכרות, אירוסים, חתונה, ילד ראשון, לא ראיתי דבר כזה מימיי... והיא חברה מאוד מאוד טובה, ואני רואה את ההתנהלות שלהם כזוג:

מאוד נינוח, שלו, אוהב.. לא רואה שם עבודה מיוחדת ..

אולי רק בזה שהוא עוזר הרבה בבית והיא גם.. רגיל כזה.. 

יש אנשים שבטיפוס שלהם נוחים יותר, יכול להיות שאת רואה התנהלות שלווה שזורמת על מי מנוחות ובאמת טוב לשניהם ויכול גם להיות שאחד מהם או שניהם קצת מוחקים את עצמם ובהמשך זה יצוף להם

עבודה קשה זה לאו דוקא ריבים וויכוחים

אבל אי הבנות זה כמעט מוכרח המציאות - מעצם העובדה ששני בני אדם לומדים לחיות ביחד ולא סתם שני בני אדם אלא גבר ואישה ששונים במהותם

עבודה זה הבנה ומוכנות לסלוח להבין, לבוא לקראת, להגיב נכון, לדבר וללבן אי הבנות

ברור שלהיות אדם בעל מידות טובות עוזר מאוד, אבל הניסיונות הם שווים.
וגם הרבה פעמים מה שאת פוגשת כאדם "נוח לבריות" זה אדם שיש מעט מאוד שאכפת לו, ולא אדם שמוותר הרבה בדברים שאכפת לו מהם, ואז בזוגיות כשזה נוגע ממש בדברים כאלו, אז ההתנהגות שונה.

עבודה קשה היא מוכרחת. זה יסוד בעולם הזה. אין דבר בעל ערך שלא צריך עמל לקנות אותו.

והאמת היא שכל העמל שווה, ואי אפשר להשוות את העמל שלי לשלך, כי מה שלך קשה לי קל ולהפך.

וזו אהבה.

אהבה היא לא מלחמה. אני לא צריכה להלחם בעצמי והוא לא צריך להלחם בעצמו.

אין חריקת שיניים ברוב הזמן ואין איזה עמל שתמיד נמצא ברקע.

יש חיים ופשוט נחמד.

בפשטות גמורה.

בלי לעבוד על עצמי יותר מדיי ובלי להלחם.

העבודה היא יותר בהתנהלות ולא בפן הרגשי.

אני מכירה כאלו באופן אישי.

יש שמחה בבית, והיא לא נקנתה בדם. 

פשוט מדובר בזוגות שיש הרבה טוב ביניהם, וזה בא ממזג טוב שהיה לשניהם מלכתחילה.

אהבה היא לא מלחמה.

גם עבודה בהתנהלות היא לא עבודה קלה. 
אף אחד לא אמר לקנות בדם.

אמרתי עמל. עמל זה לא דם, עמל זה לא מלחמה. עמל זה השקעה ומאמץ.

אני לא מכיר אף זוג שלא עבד על עצמו בשביל להיות מאושר. 

אין אהבה שהושגה שלא בעמל קשה.

לפחות תהיה מודע.

אתה לא רואה את כל התמונה.

יש אנשים שהזוגיות שלהם פרחה גם בלי עמל קשה.

אתה חושב שאין, בסדר, אבל תגיד שכך אתה חושב. אל תקבע עובדה.

זה יסוד בהבנת העולם שבו אנחנו נמצאים.

אני לא צריך להיות מודע לחדי קרן. כי אין חדי קרן.

אין אנשים שהזוגיות שלהם פרחה בלא עמל.

את רוצה להגיד אחרת- תוכיחי.

ועם יפעת: 053-7768564.

מסכימה עם שוקולד פרה

אבל אצלינו- אני ובעלי דומים כ"כ באופי, ברצונות, בשאיפות. ואפשר לאמר שב"ה הזוגיות שלנו פורחת מעולה. בלי כמעט התחככויות.

אתה צודק במשפט שלך שאין זוגיות שפורחת ללא עמל. אבל כנראה שיש זוגות שצריכים לעמול רק מעט. 

שגם את אומרת - העבודה היא יותר בהתנהלות ולא בפן הרגשי.

ואני טוענת יותר מזה - שאם לא יעשו עבודה בהתנהלות גם האהבה יכולה לדעוך וגם השמחה הפשוטה והטובה שיש ביניהם 

תמיד צריך עבודת המידות והשקעה בשביל לתחזק ולטפח את הפן הרגשי

1. למרות שאני מסכים איתך ככלל - יש כמובן גם יוצאים מן הכלל. יש מקרים/זמנים בהם האושר בנישואין מגיע ללא עבודה קשה מאוד. 

2. הצחיק אותי השימוש הסמנטי במילה "נקודה".

1. דגש על זמנים. זה לא שעובדים יומם וליל כדי להיות מאושרים. כרגע עכשיו השעה שלוש וחצי והיום יום שלישי והוא יום מאושר מבחינתי. ממש טוב לי. אבל ביום שישי למשל הייתי צריכה ממש לעבוד על עצמי כי היתה מריבה קשה נורא. אז למה טוב עכשיו? כי התגברנו ודיברנו וביקשנו סליחה וקיבלנו על עצמנו. ע-ב-ד-נ-ו.

2. זה היה כדי להבהיר שאושר זה תוצאה של עבודה קשה.

או שהוא מגיע ללא עבודה קשה או שהוא לא מגיע

חוץ ממקרים יוצאים מן הכלל

שהאושר בא להם בקלות

וצריך יועצים בשביל מי שלא אבל מה שהיעוץ יעשה לא יגיע לרמה של מה שקורה

כשזה בא בטבעיות וגם הרבה פעמים יעוץ לא עוזר

בלי קשר לייעוץ זוגי. לא כלך ריב מביא ליעוץ זוגי

אבל לא הרבה וגם כשכן זה לא מריבות "אמיתיות" והאמת-

אני ממש אוהבת לריב איתו כמה שזה אולי נשמע מוזר

אנחנו מדברות על אותו דבר.

עבודה לא בהכרח חייבת להיות על ידי מריבות מטורפות ופערים רציניים. לא!

וכדי להשלים עם בעלך מהמריבות הקטנטנות האלה מישהו היה צריך לבוא ולומר- טעיתי, סליחה. זה הכל. על עבודה כזו אני מדברת.

ככה זה גם אצלנו.

אני רבה איתו ומשלימים. אני מרגישה שאני עובדת בשביל הזוגיות כי לא תמיד קל לבוא ולומר טעיתי.

הבנת את כוונתי?

לרוב זה או שזה בא בקלות בגלל אופי, התאמה בין בני זוג, והסביבה שבה גדלים וחיים (חינוך)

או שזה לא בא בקלות ואז קשה עד בלתי אפשרי לשנות את זה

אישית אני לא כ"כ מאמינה שעבודה קשה תגרום לבני זוג שלא אוהבים

ולא מסתדרים להיות מאושרים אחד עם השני באותה רמה כמו אלה שזה

בא להם בטבעי בקלות

כמו לשטוף כלים כשלא בא לך או לא לכעוס עליו שהוא לא שטף כלים

זה ברור שכל הזוגות צריכים לעשות וזה גם לא עבודה כ"כ קשה.

ני מדברת על זה שאם האהבה, התקשורת, והאוירה הנעימה ביחד

לא באים בקלות אז מאוד מאוד קשה לעשות אותם, זה או שאוהבים

כי אוהבים או שלא

אבל יש כאלה שזו עבודה קשה בשבילן. ועל זה אני מדברת.

אבל היה נשמע פה בשרשור כאילו זה לא קורה לאנשים ויש אידיליה מטורפת בין בני זוג תמיד. אז לא. 

ועברנו יעוץ זוגי בתחילת הנישואין וב"ה צלחנו משבר אדיר שהיועץ אמר לנו שאנשים מגיעים אליו אחרי 10 שנים של נישואין ויותר. אז אם זה הצליח לנו אז להרבה זוגות כמונו יש תקווה

טוב שזה נגמר ככה חחח כבר חשבתי שאצטרך להתווכח לנצח.

ועל מי.

הרי זה לא באמת משנה לך מה קורה אצלי.

יש מצב שאתה כועס על עצמך שהתחתנת, ואולי גם על אשתך שהיא לא מספיק טובה אליך.

אתה תמיד יכול ללכת, אז למה אתה נשאר?

בעיני זה עדיין נכלל בשנים הראשונות שבאמת יש בהן עבודה לא קלה (ולא רק בהן..). אבל כמו שאמרו כאן - שווה!!

אין כמו אהבה אמיתית שמאחה את כל השברים.

מאחלת לך להתחתן בקרוב עם בן זוגך בעז"ה.

תודה...

אתה מדבר כמו איזה בלייין. מייי ישמעעעעע!!

העולם מחוץ לנישואין לא כזה ורוד, לא הכל מושלם!! אתה יכול להינות בכל תחנה בחיים, השאלה לאן אתה לוקח את זה.

ואני בטוחה שלא כ-ל מה שתוקע אותך זו המשפחה שלך.

ואם אתה באמת באמת רוצה, וזה כ-ל מה שעושה לך רע- אז קח הפסקה ותטייל קצת "מסביב לעולם".

מכירה המון נשואים שעשו את זה. מפרגנים אחד לשני בטיולים בחו"ל עם חברים!

חוצמזה תזכור שההרגשה של רווק בחוסר הזה של בן\בת זוג  לפעמים אפילו מעיבה על הכל.

כי התחלה אחרי גירושים מרגישים שיחרור וכיף, השאלה מה קורה אחרי ארבע שנים

יש אנשים שהכל מסתכלים בורוד שטוב להם וכיף להם

וזה לא שבאמת משהוא שונה אצלהם בזוגיות, אלא הם מפרשים את זה כטוב

דוקא מכירה מאוד מקרוב זוג ששתיהם מבית נורמלי והחיים שלהם זועה, כי לא ראו קושי בחיים שלהם והם מפונקים לא היו להם התמודדיות בחיים

כאילו כולם במצבך?

לך תתגרש, וכנראה שככל שתמהר כן ייטב

אתה אחד מול כולם ועדיין טוען בביטחון רב שאתה צודק.

בדיוק בגלל תשובות כאלו אתם נותנים לו להבין שהוא השונה, ולדעתי ממש יש צדק בדבריו

במפורש כמעט כל מי שאני רואה סביבי יש לו קשיים בנשואים, הרבה יותר ממה שהיה כשהיו רווקים

כי עכשיו זה מורכב עם ילדים ועוד דעה של בעל ואישה.

ואם אין אופי של ביטול עצמי זה הרבה יותר קשה

יכול להיות שחיי נשואים טובים זה לאנשים שיודעים להכניע את עצמם, לבטל את עצמם, לוותר המון ולכן הם מרגישים מאושרים, כי זה אופי לא בגלל שזה נשואין

במקרים יותר חריגים באמת מדובר על בן זוג אלים או רע וכו ולכן לא טוב בנשואין

לכל אחד יש קשיים רק שבאמת זה התכלית זה החיים לא באנו לחגוג.

מה פה כל כך נבהלים שהוא אומר שקשה לו? ברור שחלק כאן לדעתי מרמים את עצמם, לרמות בקטע של עבודה קשה. סוג של הדחקה.

זה כמו להגיד שלידה זה קשה אבל שווה.

נגיד הלידות שלי הם חוויה ואני נהנת למרות הקושי, רוב רוב כמעט חברותי מסתכלות עלי כאילו נפלתי מהירח איך אפשר שלידה זה חוויה מעצמיה וזה כיף? אז אני מבינה שאני פה די החריגה שאלוקים זיכה אותי שזה חוויה ולא טראומה שמעלה בי דמעות ופחד

לכן לדעתי רוב האנשים מסתכלים על חיי נשואים שזה קושי מעטים זה חוויה

כי זה המסלול

מה שכן שונה. שנפגשתי עם הרבה בחורים והתארסתי עם מי שהיה נראה לי שיש בינינו כימיה והתאמה .

אבל באופן עקרוני, כן , זה המסלול בציבור דתי בפרט, שיש יש יותר כללים ברורים

אם מתקשרים ומציעים בחור לא אגיד אני עד גיל שלושים לא רוצה לראות גברים כי זה נשמע ממש חריג ובלתי ברור .

אין הרבה בחירה בקטע הזה בעולם הדתי כי ברור שהתכלית זאת חתונה , יקום פתאום משהוא ויגיד שלא רוצה לצאת לפני גיל שלושים, זה לא מקובל.!!!!

יש אפילו מגזרים שמכתיבים עם מי להתחתן ,אז נכון שאני לא במצב הזה שהכריחו אותי ויצאתי כמה שנים טובות בחורים. אבל לקום ולהגיד עד גיל שלושים אסתובב בהודו ואחזור ואשמע שידוכים זה מוזר.

היינו לפני כשנה אצל יועץ זוגי בשל משבר (כן כן, תוך חצי שנה משבר עצום) והוא אמר לנו שהמשבר שאנחנו חווינו הוא משבר שזוגות עוברים אחרי 10 שנים ויותר.

אז אני עדיין עומדת מאחורי התגובה שלי.

וסבבה, נדבר (אם עוד אהיה בפורום הזה). דעתי לא תשתנה.

פשוטו בהמשך זה מרגיש הרבה יותר משפחתי לדעתי

(אם הפרטים אמיתיים כמובן...)

מה קרה, מה עשו לך שאתה ככה מדבר כמו סבא ממורמר בגיל 60? 

כנראה שחווית טראומה, זה הכל.. 

זה מאוד תלוי בסיבה שהתחתנת איתה ספציפית..

מה הייתה הסיבה שרצית להתחתן באופן כללי

איך אשתך מתייחסת לקשר שלכם (לא אליך, אלא לקשר שלכם)...

טוב זה גם קשור אולי במה אתה עוסק (או לא עוסק..) 

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏