בין הגדול לקטן יש עוד בנים, או אולי רק בנות?

יכול להיות שזה יושב על איזושהי תחרות סמויה ביניהם? (הגדול מרגיש שהקטן לוקח את מקומו באופן מסוים)

שהחשיבה שלנו צריכה להיות מטרתית ולא סיבתית.\

כלומר- לברר למה זה קורה- זאת חשיבה סיבתית.

ולא יקדם לשום מקום.

אני מרגישה, ויתכן שאי טועה, שהקטן גם ניזון מההתנהגות הזאת, ואסביר.

(אני פשוט חווה את זה טוב טוב עם 2 ילדים יותר קרובים בגיל אבל באותו כיוון של הצקות)

הקטן מקבל הרבה רחמים, גם אם לא חשופים, את משדרת לו שאת מרחמת עליו, זה שווה לו, הרחמים האלו.

לא כאן המקום לפרט אבל עצתי, שתשמע לך מוזרה אבל היא הרבה פעמים עובדת.

תשדרי לו כל הזמן: יש לי אמון מלא בך שתצליח להתמודד, אתה חזק, יש בך המון מעלות, אתה טוב וכו'.

כמובן גם להגיד לו את זה, אבל לא כמענה להצקות שלו כי אז את בעצמך פותחת חזית עם הגדול. אלא בלי קשר או עם קשר לדברים שהוא באמת עושה מ=ומגיע לו צל"ש מדויק וממוקד יותר

אחחח, כמה קל לייעץ, קשה מנשוא ליישם.

אבל בהצלחה!

לפי מודל זה כל פעם שמישהו מעליב מישהו אחר אז האחר הוא זה שמזמין את זה. אבל לא כולם חזקים ונבונים, יש אנשים חלשים יותר ועדיין אסור להתעלל בהם גם אם הם לא יודעים איך להתמודד וגם אם הם לא מכירים משהו אחר. 

גם לא מבינה מה ילד בן שבע יכול לעשות לילד בן 14. אם שניהם ילדים ממוצעים אז גדול יתפוס אותו בשניות ויפרק לחתיכות ביד אחת, וגם מבחינת יכולת מילולית ויכולת להעליב אין מה להשוות. 

לצד ההבנה שהילד הקטן צובר המון שעות רחמים/תשומת לב/מחשבה עליו/דיונים על מסכנותו וכו', והוא מרגיש את זה, מאתיים אחוז, יש להפריד חד משמעית ולא להרשות אלימות. 

זה לא שהוא עושה משהו לגדול, הגדול מנסה להשיג את שלו- שזה יותר מאבק מול אמא, כי תכלס זה גורר את אמא מולו בסופו של דבר.

יחד עם ההבנה שיש בו כוח להתמודד, לקטן- לדעתי יש להפריד, באופן קר רוח, אבל חד משמעי

אבל במקרה הזה לדעתי תפקיד של הורים לספק הגנה לילד

הוא לא אמור להיות שק חבטות של אחיו הגדול

שהתייחסתי גם להרגשה שלי שתשפר את ההתנהגות של 2 הילדים- לא להגרר למאבק עם הגדול ולא לרחם עלהקטן.

ומצד שני להגן על הקטן ע"י הפסקת ההצקות.

ועד שפותרים בעיה אם בכלל יכול לעבור מלא זמן ולהפסיק סבל של קטן חייבים במיידי

מחפשים את המטרה של הילד.

לא את הסיבה.

כי הגישה מאמינה שמה שילד עושה- הוא מתכוון בזה- אלייך!! לאמא!

להרגיש שייכו, לא משנה איך, העיקר להרגיש שייך לאמא.

גם אם אמא כועסת/ מרחמת וכו' שווה לי להתנהג ככה.

שווה לי להרגיש מסכן, שווה לי להיות אלים.

היה מדובר בשני אחים עם הפרש שנים די גדול, והגדול לא הפסיק "לרדת" על הקטן.

לא בעלבונות אלא בהערות בלתי פוסקות.

אחרי בירורים הסתבר שהמניע היה האכפתיות של הגדול, הוא דאג מאוד לקטן באיזה עניין ולא ידע איך לבטא את זה כי הוא לא אדם רגשי... דרך מוזרה להביע אהבה, אבל יש מקרים כאלה.

סתם עוד נקודה למחשבה.

אם קטן מציק לו ואז גדול מתעצבן אז לדבר עם קטן שיפסיק ולא להתערב.

אם גדול מוציא עליו תסכולים לא קשורים לקטן אז להפסיק את זה בכל דרך, פער גדול בגילאים ולקטן אין דרך להתגונן לבד. 

לנסות לתת תשומת לב חיובית ולהעסיק אותם, אולי להקטין זמן שהם ביחד. אולי אם את מגיבה אז תגובה קצרה ולא נעימה ממש שלא ירצו לחוות את זה. 

שהגדול מוציא תסכולים שלא קשורים לקטן ולדעתי הוא עושה את זה לקטן כי דרך זה הוא מקפיץ אותי וזה מה שהוא רוצה להשיג - את היחס שלי

איך בדיוק מפסיקים את זה בכל דרך?

אני רואה הרבה פעמים בגינה שאח גדול או אחות גדולה נותנים מכות לקטנים כדי להסיג משמעת, לפעמים מחוסר ברירה. ופה אח גדול גם ככה לא הכי עדין וגם לא נשמע אחראי.

חוץ מזה הרבה פעמים גדולים רוצים לנוח מאחים קטנים בזמנם הפנוי

השאלה לגבי "מגלה אפס, אפס סובלנות לחציה שלהם." מה הכוונה למעשה? מה בדיוק עושים בזמן שזה קורה?

וזה קורה כי הגדול בודק גבולות כל הזמן

נתחיל מזה שההתנהגות הזאת אופינית לו, לגדול. 

בחברה הולך לו בסדר, יש לו חברים, בכיתה הוא מוערך. בלימודים הוא משקיע ומצליח. 

בבית - ראוי לציין שהוא לא הבכור, יש כמה מעליו שהם אופי יותר חלק והוא די תפס את הנישה של ה trouble maker

מבחינתינו כהורים אנחנו נותנים לו מקום משמעותי, יחס חיובי, מביעים אהבה והערכה (זו אוירה כללית אצלינו, כלפי כל ילד וילד) 

אבל, הוא ילד שבודק גבולות כל הזמן. וכשעובר את הגבולות וחוטף גערות, נזיפות ולפעמים גם צעקות (הוא יודע להוציא מהכלים ואחרי הכל אנחנו בני אדם, לא תמיד מצליחים להגיב בצורה אידאלית) אז הוא בטוח ששונאים אותו וכו' משכנע את עצמו בזה ומתקפד

אני כן רואה אצלו שיפור לאורך השנים, לאט לאט מתפתחת בו רגישות כלפי סבל של האחר

מה שאת הצעת זה פחות או יותר מה שאני מנסה לעשות איתו, וכבר היו תקופות בעבר שהיה מציק לאח אחר - יותר קרוב אליו בגיל - והגישה הזאת עזרה, כיום יש לו יחסים תקינים עם האח הזה

אבל משום מה בתקופה האחרונה הוא מפנה את התסכולים שלו בעיקר כלפי האח הספציפי הזה ואני לא יודעת למה אבל אני הרבה פחות מצליחה לנווט אותו. ובעיקר אכפת לי שאסור לי לאפשר שהקטן יסבול ממנו.

לפעמים זה כל כך מתיש, דורש ממני ערנות והבנה והכלה וסמכות ו.. ו.. ו.. מסביב לשעון ולא לשכוח שזה רק חלק קטן ממטלות החיים, יש עוד ילדים, יש בית יש עבודה. ב"ה מודה על הכל אבל לפעמים זה לא קל. יש רגעי שבירה.

אשמח לשמוע אם יש לך תובנות נוספות לאור מה שהוספתי

שההתמודדות לא יכולה להיות שלו לבד.

ועם זאת, ודווקא בגלל שזו פגיעה מילולית, שקרתה ואולי קורית גם כשאמא

לא נמצאת אני חושבת שחובה להשתדל לפחות חלקית לתת לו כלים כלשהם.

זה ודאי לא יפתור את הבעיה, אבל גם אם יצמצם אותה טיפה דיינו..

חזק) וזה באמת לא פתרון. וזה באמת קלסי שילד אומר לא אוהבים אותי וכו. אני לא קונה את זה, לא בכללי וגם לא בשעת מעשה ובטח שלא מפוחדת מתחילה לרקוד לפי החליל שלו

אבל ההתמודדות איתו כשזה קורה בשטח היא ממש לא פשוטה כי הוא באמת עושה מה שבא לו ולפעמים אני פשוט לא יודעת מה לעשות. מה אני אשים לו אזיקים? יזמין לו משטרה?

בגלל זה אני פונה פה, כדי לקבל עצות איך להתמודד, מה את מציעה לעשות כשזה קורה?

יש לך דברים שהם ברורים לך כשמש בצהרים:

נגיד שלא מחללים שבת, שלא מרביצים לאמא,

שיש כאן קיר פיזי שאי אפשר לעבור אותו.

כשיהיה לך ברור שאין דבר כזה להציק לאח קטן את תשדרי את זה ואז גם  יהיה ברור לך ואת גם תדעי איך להגיב, מאיזה מקום.

לא שעכשיו את חושבת שזה בסדר, חס ושלום.

אבל עצם ההתלבטות שלך, גם משודרת לילד.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.